איש אשר כברכתו ברך אותם- ברכת יעקב לבניו/ חבורת הדר גנים

ספר מי השילוח – מסכת יבמות :

 והש"י הנחיל לעמו ישראל את תורתו ומחדש בכל יום מעשה בראשית בהשפעה חדשה בד"ת כמו שצריך בזה הרגע ובזה המקום ולנפש הזה כמאמרם ז"ל כשם שאין פרצופיהן דומות זל"ז כך אין דעתן דומות זל"ז, וזהו לשון נותן התורה לשון הוה תמיד ולא נתן לשון עבר וזהו שנאמר עלי אלי ההרה כו', היינו ההרה היא לראש המדרגות וסוף החידוש המתחדש, והי' שם היינו השתדלותך ועיקר מקומך והי' תמיד בהחידוש הזה, וזה שאמר ר"י עזבם את תורתי שלא ברכו כו' היינו אף שלמדו הרבה ד"ת אך לא ברכו תחלה ברכת נותן התורה להשיג אור החידוש שנותן כעת הש"י בהד"ת שלומדים עתה, וזה שאמרו בגמ' שאחאב הי' יודע פ"ה פנים בתורה ודואג ואחיתופל טינא היתה בלבם היינו ג"כ שהי' לומדים ד"ת מחמת שחמדו לחשק חכמה הנמצאת בד"ת ולא להשפע שיורד בד"ת בכל עת, וזה דאיתא בזו"הק אם יתן איש את כל הון ביתו באהבה בוז יבוזו לו, אם ירצה לאיש ללמוד תורה באהבתו אותה לא מאהבת הש"י בוז יבוזו לו והיינו כנ"ל:

ספר בראשית פרק מט

(א) וַיִּקְרָא יַעֲקֹב אֶל בָּנָיו וַיֹּאמֶר הֵאָסְפוּ וְאַגִּידָה לָכֶם אֵת אֲשֶׁר יִקְרָא אֶתְכֶם בְּאַחֲרִית הַיָּמִים:

(ב) הִקָּבְצוּ וְשִׁמְעוּ בְּנֵי יַעֲקֹב וְשִׁמְעוּ אֶל יִשְׂרָאֵל אֲבִיכֶם:

(ג) רְאוּבֵן בְּכֹרִי אַתָּה כֹּחִי וְרֵאשִׁית אוֹנִי יֶתֶר שְׂאֵת וְיֶתֶר עָז:

(ד) פַּחַז כַּמַּיִם אַל תּוֹתַר כִּי עָלִיתָ מִשְׁכְּבֵי אָבִיךָ אָז חִלַּלְתָּ יְצוּעִי עָלָה:

(ה) שִׁמְעוֹן וְלֵוִי אַחִים כְּלֵי חָמָס מְכֵרֹתֵיהֶם:

(ו) בְּסֹדָם אַל תָּבֹא נַפְשִׁי בִּקְהָלָם אַל תֵּחַד כְּבֹדִי כִּי בְאַפָּם הָרְגוּ אִישׁ וּבִרְצֹנָם עִקְּרוּ שׁוֹר:

(ז) אָרוּר אַפָּם כִּי עָז וְעֶבְרָתָם כִּי קָשָׁתָה אֲחַלְּקֵם בְּיַעֲקֹב וַאֲפִיצֵם בְּיִשְׂרָאֵל:

(ח) יְהוּדָה אַתָּה יוֹדוּךָ אַחֶיךָ יָדְךָ בְּעֹרֶף אֹיְבֶיךָ יִשְׁתַּחֲווּ לְךָ בְּנֵי אָבִיךָ:

(ט) גּוּר אַרְיֵה יְהוּדָה מִטֶּרֶף בְּנִי עָלִיתָ כָּרַע רָבַץ כְּאַרְיֵה וּכְלָבִיא מִי יְקִימֶנּוּ:

(י) לֹא יָסוּר שֵׁבֶט מִיהוּדָה וּמְחֹקֵק מִבֵּין רַגְלָיו עַד כִּי יָבֹא שִׁילֹה וְלוֹ יִקְּהַת עַמִּים:

(יא) אֹסְרִי לַגֶּפֶן עִירֹה וְלַשּׂרֵקָה בְּנִי אֲתֹנוֹ כִּבֵּס בַּיַּיִן לְבֻשׁוֹ וּבְדַם עֲנָבִים סוּתֹה:

(יב) חַכְלִילִי עֵינַיִם מִיָּיִן וּלְבֶן שִׁנַּיִם מֵחָלָב:

(יג) זְבוּלֻן לְחוֹף יַמִּים יִשְׁכֹּן וְהוּא לְחוֹף אֳנִיֹּת וְיַרְכָתוֹ עַל צִידֹן:

(יד) יִשָּׂשׂכָר חֲמֹר גָּרֶם רֹבֵץ בֵּין הַמִּשְׁפְּתָיִם:

(טו) וַיַּרְא מְנֻחָה כִּי טוֹב וְאֶת הָאָרֶץ כִּי נָעֵמָה וַיֵּט שִׁכְמוֹ לִסְבֹּל וַיְהִי לְמַס עֹבֵד:

(טז) דָּן יָדִין עַמּוֹ כְּאַחַד שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל:

(יז) יְהִי דָן נָחָשׁ עֲלֵי דֶרֶךְ שְׁפִיפֹן עֲלֵי אֹרַח הַנּשֵׁךְ עִקְּבֵי סוּס וַיִּפֹּל רֹכְבוֹ אָחוֹר:

(יח) לִישׁוּעָתְךָ קִוִּיתִי יְדֹוָד:

(יט) גָּד גְּדוּד יְגוּדֶנּוּ וְהוּא יָגֻד עָקֵב:

(כ) מֵאָשֵׁר שְׁמֵנָה לַחְמוֹ וְהוּא יִתֵּן מַעֲדַנֵּי מֶלֶךְ:

(כא) נַפְתָּלִי אַיָּלָה שְׁלֻחָה הַנֹּתֵן אִמְרֵי שָׁפֶר:

(כב) בֵּן פֹּרָת יוֹסֵף בֵּן פֹּרָת עֲלֵי עָיִן בָּנוֹת צָעֲדָה עֲלֵי שׁוּר:

(כג) וַיְמָרֲרֻהוּ וָרֹבּוּ וַיִּשְׂטְמֻהוּ בַּעֲלֵי חִצִּים:

(כד) וַתֵּשֶׁב בְּאֵיתָן קַשְׁתּוֹ וַיָּפֹזּוּ זְרֹעֵי יָדָיו מִידֵי אֲבִיר יַעֲקֹב מִשָּׁם רֹעֶה אֶבֶן יִשְׂרָאֵל:

(כה) מֵאֵל אָבִיךָ וְיַעְזְרֶךָּ וְאֵת שַׁדַּי וִיבָרֲכֶךָּ בִּרְכֹת שָׁמַיִם מֵעָל בִּרְכֹת תְּהוֹם רֹבֶצֶת תָּחַת בִּרְכֹת שָׁדַיִם וָרָחַם:

(כו) בִּרְכֹת אָבִיךָ גָּבְרוּ עַל בִּרְכֹת הוֹרַי עַד תַּאֲוַת גִּבְעֹת עוֹלָם תִּהְיֶיןָ לְרֹאשׁ יוֹסֵף וּלְקָדְקֹד נְזִיר אֶחָיו:

(כז) בִּנְיָמִין זְאֵב יִטְרָף בַּבֹּקֶר יֹאכַל עַד וְלָעֶרֶב יְחַלֵּק שָׁלָל:

(כח) כָּל אֵלֶּה שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל שְׁנֵים עָשָׂר וְזֹאת אֲשֶׁר דִּבֶּר לָהֶם אֲבִיהֶם וַיְבָרֶךְ אוֹתָם אִישׁ אֲשֶׁר כְּבִרְכָתוֹ בֵּרַךְ אֹתָם:

ברכת יעקב לבניו חושפת בפנינו איכויות של ברכות.  על פי רוב , תוכן הברכות צד את העין ראשונה. אנו ננסה להתבונן במבנה הברכות .

  • מה משמעות פסוקי הפתיחה? מדוע הם נצרכים?
  • נסו לסמן בתוך פסוקי הברכה , באיזה גוף היא נאמרת, ראשון, שני  , או שלישי. האם יש ברכות עם מעברים? מה זה אומר? האם יש ברכה שמקבלת אור אחר בעקבות כך?
  • יעקב עושה שימוש מרובה בדימוי לבעלי חיים. מדוע לדעתכם?  אלו אפשרויות נפתחות בעקבות השימוש בדימוי הזה?
  • בהנחה ששבט יהודה הוא כמו יחדיו- לא מקבל יותר אנשים לתוכו-  מאיזה שבט אתם? איזו ברכה- פסוק מופנה  אליכם כאן ועכשיו? אל כל אחד מכם , ואל שניכם כזוג?

 רש"ר  הירש:

איש אשר כברכתו ברך אותם, איש איש     , בהתאם לברכה ההולמת את אופיו. אחרי שתיאר את תכונותיהם, בירך אותם בהתאם     לכך, בירך כל אחד שיזכה לברכה תוך שמירת אופיו המיוחד,  גם אלו שנתברכו כבר כאן, , אגב ציון     אופיים, והם אולי יותר מכולם זקוקים היו לברכה מיוחדת למען יזכו ומעמדם     החיצוני המבורך יהיה להם לברכה. שכן, אין הקדוש ברוך הוא יוכל להביא אושר על     האדם בניגוד לרצונו, וללא עזרה מצידו,

                                    איש אשר כברכתו ברך אותם:

1  שם _____  מהות______ אתה!

2. מטפורה _____________

3.ברכה  _____________________________________

                                                                                                                                בהצלחה.