בני החבורה שנה ה – מפגש 10

חדי רבי שמעון ואמר, (חבקוק ג ב) יהו"ה שמעתי שמעך יראתי, (אמר) התם יאות הוה למהוי דחיל, אנן בחביבותא תליא מלתא, דכתיב (דברים ו ה) ואהבת את יהו"ה אלהי"ך, וכתיב (שם ז ח) מאהבת יהו"ה אתכם, וכתיב (מלאכי א ב) אהבתי אתכם וגו': זוהר חלק ג דף קכח/א

הכנה –

תלמוד בבלי מסכת ברכות דף ח/א אמר רב חסדא לעולם יכנס אדם שני פתחים בבית הכנסת שני פתחים סלקא דעתך אלא אימא שיעור שני פתחים ואחר כך יתפלל:

המאירי על מסכת ברכות דף ח/א בשעה שאדם הולך לב"ה לא יתחיל להתפלל מיד אלא ישהא מעט קודם שיתפלל כדי להתישב בלבו ודי לו בשיעור שיכנס בב"ה ב' פעמים ויגיע למקומו אז יתחיל מיד באשרי או בשאר פסוקים ומתוך אותם הפסוקים יתחיל בתפלתו:

רמב"ם יד החזקה – הלכות תפלה ונשיאת כפים פרק ח (ב) ומצוה לרוץ לבית הכנסת שנאמר ונדעה נרדפה לדעת את יי' וכשיצא מבית הכנסת אל יפסיע פסיעה גסה אלא ילך מעט מעט וכשיכנס בבית הכנסת יכנס שיעור שני פתחים ואחר כך יתפלל לקיים מה שנאמר לשמור מזוזות פתחי:

) שו"ע אורח חיים – סימן צ (כ) יכנס שיעור שני פתחים ואח"כ יתפלל. י"מ שיעור שני פתחים דהיינו ח' טפחים יכנס לפנים, שלא ישב אצל הפתח שנראה כמשאוי ישיבת ב"ה ולפ"ז אם יש לו מקום מיוחד אצל הפתח, אין בכך כלום. וי"מ שהטעם מפני שמביט לחוץ ואינו יכול לכוין, ולפי זה אם אינו פתוח לרה"ר אין בכך כלום. וי"מ שלא ימהר להתפלל מיד כשנכנס, אלא ישהא שיעור שני פתחים. ונכון לחוש לכל הפירושים:

ספר שיח שרפי קודש – תפילה בשם הה"ק מפרשיסחא זצללה"ה זי"ע לעולם יכנס אדם שני פתחים, (ברכות ח) היינו פתח אחד שיצא מזה העולם, ופתח השני לעייל ולהתדבק בעוה"ב, והמה דברים עמוקים:

כנס שני פתחים לקראת התפילה .

עבודה קשה וחוסר אמונה

ליקוטי מוהר"ן תנינא תורה פו

דַּע, שֶׁעַל-יְדֵי שֶׁהָעוֹלָם הֵם מִקְּטַנֵּי אֲמָנָה, עַל-כֵּן הֵם צְרִיכִים לְתַעֲנִית, דְּהַיְנוּ עֲבוֹדוֹת קָשׁוֹת כִּי בְּוַדַּאי יָדוּעַ, שֶׁאֶפְשָׁר לַעֲבד הַשֵּם יִתְבָּרַךְ בְּכָל דָּבָר, כִּי 'אֵין הַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ- הוּא בָּא בִּטְרוּנְיָא עִם בְּרִיּוֹתָיו' (עֲבוֹדָה-זָרָה ג), אַךְ מַה שֶּׁצְּרִיכִין לִפְעָמִים לַעֲבוֹדוֹת קָשׁוֹת, הוּא בִּבְחִינַת מַה שֶּׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (סַנְהֶדְרִין עד:): 'בִּשְׁעַת שְׁמָד אֲפִלּוּ אַעַרְקְתָא דִּמְסָאנֵי יֵהָרֵג וְאַל יַעֲבר' נִמְצָא שֶׁאַף שֶׁבֶּאֱמֶת אֵין רָאוּי שֶׁיֵּהָרֵג עַל זֶה, אַךְ מֵחֲמַת שֶׁהוּא שְׁעַת שְׁמָד, וְהֵם מִתְגַּבְּרִים וְרוֹצִים דַּיְקָא לְהַעֲבִירוֹ עַל דָּת וְלַהֲבִיאוֹ לִכְפִירוֹת, חַס וְשָׁלוֹם, עַל-כֵּן הוּא מֻכְרָח לִמְסר נַפְשׁוֹ אֲפִלּוּ עַל דָּבָר קַל וְהָעֲבוֹדָה-זָרָה וְהַכְּפִירוֹת הֵם בִּבְחִינַת (תְּהִלִּים קל"ה): "אַף אֵין יֵשׁ רוּחַ בָּהֶם"- שֶׁאֵין בָּהֶם שׁוּם רוּחַ כְּלָל וְהַקְּטַנֵּי-אֲמָנָה הֵם בִּבְחִינַת "מִקּצֶר- רוּחַ", שֶׁהוּא כְּמוֹ מְמֻצָּע, דְּהַיְנוּ שֶׁאֵין לָהֶם אֱמוּנָה שְׁלֵמָה, שֶׁהִיא בְּחִינַת מַאֲרִיךְ רוּחוֹ, כַּמּוּבָא בְּמָקוֹם אַחֵר (בְּלִקּוּטֵי א סִימָן קנה), וְאַף-עַל-פִּי-כֵן אֵינָם כּוֹפְרִים לְגַמְרֵי, שֶׁאֵין לָהֶם שׁוּם רוּחַ כְּלָל, רַק הֵם כְּמוֹ מְמֻצָּע, וְרוּחָם קְצָרָה בְּחִינַת מִקּצֶר-רוּחַ וְזֶהוּ (שְׁמוֹת ו): "מִקּצֶר-רוּחַ וּמֵעֲבדָה קָשָׁה"-שֶׁמֵּחֲמַת שֶׁהֵם בִּבְחִינַת "קצֶר-רוּחַ", מֵחֲמַת שֶׁהֵם קְטַנֵּי אֲמָנָה כַּנַּ"ל, עַל-יְדֵי-זֶה צְרִיכִין לַעֲבוֹדוֹת קָשׁוֹת וּלְתַעֲנִיתִים כַּנַּ"ל כְּמוֹ שֶׁבִּשְׁעַת הַשְּׁמָד שֶׁהִיא קִלְקוּל אֱמוּנָה לְגַמְרֵי, צְרִיכִין אֲפִלּוּ לִמְסר נַפְשָׁם מַמָּשׁ אֲפִלּוּ עַל דָּבָר קַל, כְּמוֹ-כֵן כְּשֶׁיֵּשׁ קַטְנוּת וּפְגָם בֶּאֱמוּנָה, צְרִיכִין לַעֲשׂוֹת עֲבוֹדוֹת קָשׁוֹת כַּנַּ"ל וְיֵשׁ כַּמָּה בְּחִינוֹת בִּקְטַנֵּי אֱמוּנָה כִּי יֵשׁ אֲפִלּוּ צַדִּיקִים שֶׁהֵם קְטַנֵּי אֲמָנָה, כְּמוֹ שֶׁדָּרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (סוֹטָה מח:) עַל פָּסוּק: "כִּי מִי בַז לְיוֹם קְטַנּוֹת"-'מִי גָּרַם לַצַּדִּיקִים' וְכוּ':

שיחות הר"ן אות קמ

כְּשֶׁאָמַר לִי עִנְיָן הַנִּדְפָּס בְּלִקּוּטֵי תִּנְיָנָא סִימָן פ"ו עַל פָּסוּק (שְׁמוֹת ו-ט): "מִקּצֶר רוּחַ וּמֵעֲבוֹדָה קָשָׁה", שֶׁעַל-יְדֵי קַטְנוּת אֱמוּנָה צְרִיכִין לַעֲבוֹדוֹת קָשׁוֹת וְכוּ' עַיֵּן שָׁם, עָמַדְתִּי לְפָנָיו

כְּמִשְׁתּוֹמֵם וּמַחְשְׁבוֹתַי הָיוּ תְּמֵהִים בְּעִנְיָן זֶה כִּי נִדְמֶה לִי שֶׁיֵּשׁ לִי אֱמוּנָה קְצָת עָנָה וְאָמַר בִּלְשׁוֹן גְּעָרָה קְצָת כְּאוֹמֵר: וְאִם יֵשׁ לְךָ אֱמוּנָה, אֵין לְךָ אֱמוּנָה בְּעַצְמְךָ (הָאסְטִי אִין דִּיר קַיין אֱמוּנָה נִיט) וְהִזְכִּיר מִיָּד מַאֲמַר רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: כִּי מִי בַז לְיוֹם קְטַנּוֹת, מִי גָּרַם לַצַּדִּיקִים שִׁיִּתְבַּזְבֵּז שֻׁלְחָנָם לֶעָתִיד לָבוֹא קַטְנוּת שֶׁהָיָה בָּהֶם בְּעַצְמָן שֶׁלּא הֶאֱמִינוּ בָּהֶם בְּעַצְמָן וְרַשִׁ"י זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, פֵּרֵשׁ שָׁם כִּפְשׁוּטוֹ-קַטְנוּת אֱמוּנָה אֲבָל מִדִּקְדּוּק לְשׁוֹן הַגְּמָרָא הָאֱמוּנָה שֶׁלָּהֶן הָיָה בָּהֶן בְּעַצְמָן וְיֵשׁ לְפָרֵשׁ לְפִי זֶה שֶׁלּא הֶאֱמִינוּ בְּהַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא שֶׁהוּא טוֹב לַכּל וְהֵם חֲשׁוּבִים וּגְדוֹלִים בְּעֵינָיו יִתְבָּרַךְ וּמֵחֲמַת זֶה הָיָה בָּהֶם קַטְנוּת וְזֶה הָיָה עִקַּר קַטְנוּת הָאֱמוּנָה שֶׁלָּהֶם מַה שֶּׁלּא הֶאֱמִינוּ בָּהֶם בְּעַצְמָן וְיֵשׁ לְכַוֵּן גַּם פֵּרוּשׁ רַשִׁ"י לָזֶה וְהַכְּלָל הַמּוּבָן מִדְּבָרָיו שֶׁהָאָדָם צָרִיךְ שֶׁיִּהְיֶה לוֹ אֱמוּנָה בְּעַצְמוֹ שֶׁגַּם הוּא חָבִיב בְּעֵינֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ כִּי לְפִי גְּדֻלַּת טוֹבָתוֹ שֶׁל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ גַּם הוּא גָּדוֹל וְחָשׁוּב בְּעֵינָיו יִתְבָּרַךְ וּכְבָר מְבאָר עִנְיָן זֶה כַּמָּה פְּעָמִים שֶׁאֵין זֶה עֲנָוָה לִהְיוֹת בְּמחִין דְּקַטְנוּת חַס וְשָׁלוֹם, וּצְרִיכִין לְבַקֵּשׁ הַרְבֵּה מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ לִזְכּוֹת לְדַרְכֵי עֲנָוָה בֶּאֱמֶת וְכוּ' (עַיֵּן בְּלִקּוּטֵי תִּנְיָנָא סִימָן כ"ב וּבְסִימָן ע"ב) וְעוֹד בְּכַמָּה מְקוֹמוֹת גַּם אַחַר-כָּךְ בְּסָמוּךְ אַחַר שֶׁאָמַר עִנְיָן הַנַּ"ל, הִגִּיעַ ראשׁ הַשָּׁנָה וְאָמַר אָז הַתּוֹרָה חָדִי רַבִּי שִׁמְעוֹן סִימָן ס"א בְּחֵלֶק רִאשׁוֹן וְשָׁם הִזְכִּיר עִנְיַן חֶסְרוֹן אֱמוּנָה בְּעַצְמוֹ עַיֵּן שָׁם בְּאוֹת ה' מַה שֶּׁכָּתוּב שָׁם וְיֵשׁ שֶׁיֵּשׁ עֲלֵיהֶם מַחֲלוֹקֶת מֵחֲמַת שֶׁאֵין לָהֶם אֱמוּנָה בְּעַצְמָן (רעד) וְכוּ':

ליקוטי מוהר"ן / קמא / תורה רמו

לִפְעָמִים צָרִיךְ הָאָדָם שֶׁיִּהְיֶה לוֹ גַּדְלוּת, כְּמָה שֶׁכָּתוּב (דִּבְרֵי-הַיָּמִים-ב י"ז): "וַיִּגְבַּהּ לִבּוֹ בְּדַרְכֵי ה'" וְהוּא מוֹעִיל כְּמוֹ תַּעֲנִית, כִּי כְּשֶׁצָּרִיךְ לָבוֹא לְהַשָּׂגָה וְלַעֲלוֹת לְאֵיזֶה מַדְרֵגָה, אֲזַי צָרִיךְ לִשְׁכּחַ אֶת חָכְמָתוֹ שֶׁמִּקּדֶם(בָּבָא מְצִיעָא פה): 'שֶׁרַבִּי זֵירָא הִתְעַנָּה כְּדֵי לִשְׁכּחַ תַּלְמוּד בַּבְלִי', כִּי הָיָה צָרִיךְ לָבוֹא לְהַשָּׂגָה יוֹתֵר גְּדוֹלָה שֶׁהִיא תּוֹרַת אֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל, וְהַגַּדְלוּת מוֹעִיל כְּמוֹ הַתַּעֲנִית הַנַּ"ל, כִּי עַל-יְדֵי הַגַּדְלוּת שׁוֹכֵחַ גַּם כֵּן אֶת חָכְמָתוֹ, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (פְּסָחִים סו:): 'כָּל הַמִּתְגָּאֶה חָכְמָתוֹ מִסְתַּלֶּקֶת מִמֶּנּוּ', אַךְ צָרִיךְ לָזֶה חָכְמָה יְתֵרָה, כִּי בְּוַדַּאי גַּדְלוּת הוּא אִסּוּר גָּדוֹל מְאד, וְאִם יִתְגָּאֶה בֶּאֱמֶת, בְּוַדַּאי חָכְמָתוֹ תִּסְתַּלֵּק מִמֶּנּוּ לְגַמְרֵי, וְלא יָבוֹא לְהַשָּׂגָה, וְיִהְיֶה נַעֲשֶׂה שׁוֹטֶה מַמָּשׁ, אַךְ צָרִיךְ לָזֶה אָמָּנוּת יְתֵרָה, אֵיךְ לְהִתְנַהֵג בָּזֶה, שֶׁיִּהְיֶה לוֹ גַּדְלוּת רַק כְּדֵי לִשְׁכּחַ חָכְמָתוֹ שֶׁמִּקּדֶם שֶׁהוּא צָרִיךְ לִשְׁכּחַ כַּנַּ"ל, וְאַף-עַל-פִּי-כֵן יִהְיֶה עָנָו בֶּאֱמֶת:

עבודה בחברותות

מצא מקום שבו אתה עובד קשה ;

הכוונה ליחס בין העבודה לברכה, במקום בו ההרגשה שכביכול הקב"ה בא בטרוניא עמך .

תאר בפירוט את הקושי ואת החוסר בברכה .

תאר כיצד היה זה נראה עם הברכה היתה שורה שם .

נסח את זה המונחים של אמונה . אם הייתי מאמין ש.. אז …..

אם הייתי מאמין שאני ….אז …..

האם אתה מאמין שאכן אם היית מאמין ש…… הדברים היו נראים אחרת . הסבר .