בני החבורה שנה ה – מפגש 18

  בס"ד

        בני החבורה  שנה ה   – מפגש 18                                                       י'  אדר ב'  תשע"ד

חדי רבי שמעון ואמר, (חבקוק ג ב) יהו"ה שמעתי שמעך יראתי, (אמר) התם יאות הוה למהוי דחיל, אנן בחביבותא תליא מלתא, דכתיב (דברים ו ה) ואהבת את יהו"ה אלהי"ך, וכתיב (שם ז ח) מאהבת יהו"ה אתכם, וכתיב (מלאכי א ב) אהבתי אתכם וגו':  זוהר חלק ג דף קכח/א

אין השם שלם

איך קוראים לה' ? איך קוראים לך? מה הכינוי שלך?

השם ושם הכינוי משולבים ונפרדים

 ספר שמות פרק יז

(ח) וַיָּבֹא עֲמָלֵק וַיִּלָּחֶם עִם יִשְׂרָאֵל בִּרְפִידִם: …..

(יד) וַיֹּאמֶר יְדֹוָד אֶל משֶׁה כְּתֹב זֹאת זִכָּרוֹן בַּסֵּפֶר וְשִׂים בְּאָזְנֵי יְהוֹשֻׁעַ כִּי מָחֹה אֶמְחֶה אֶת זֵכֶר עֲמָלֵק מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם:  (טו) וַיִּבֶן משֶׁה מִזְבֵּחַ וַיִּקְרָא שְׁמוֹ יְדֹוָד נִסִּי:

(טז) וַיֹּאמֶר כִּי יָד עַל כֵּס יָהּ מִלְחָמָה לַידֹוָד בַּעֲמָלֵק מִדֹּר דֹּר:

 רש"י על שמות פרק יז פסוק טז

(טז) ויאמר משה. כי יד על כס יה. ידו של הקב"ה הורמה לישבע בכסאו להיות לו מלחמה ואיבה בעמלק עולמית ומהו כס ולא נא' כסא ואף השם נחלק לחציו נשבע הקב"ה שאין שמו שלם ואין כסאו שלם עד שימחה שמו של עמלק כולו וכשימחה שמו יהי' השם שלם והכסא שלם שנאמר (תהלים ט)[1] האויב תמו חרבות לנצח זהו עמלק שכתוב בו (עמוס א) ועברתו שמרה נצח (תהלים שם) וערים נתשת אבד זכרם המה מהו אומר אחריו וה' לעולם ישב הרי השם שלם כונן למשפט כסאו הרי כסאו שלם:

ספר פרי צדיק פורים – אות א

וכתיב במגילה אחר שנכתבו האיגרות לעשות מחיית עמלק, ליהודים היתה אורה ושמחה וששון ויקר והוא על פי מה שאמרו בפסיקתא (פ' יב סי' ט) ובמדרש תנחומא (סוף פרשת תצא) כל זמן שזרעו של עמלק קיים לא השם שלם וכו' והוא מדכתיב, כי יד על כס יה. והנה שם הוי"ה אינו נהגה ושם י"ה אף שמרמז לחכמה ובינה מכל מקום נהגה ועם ו"ה שרומזים לז' תחתונות אינו נהגה. אך עיקר היחוד י"ה בו"ה וכמו שאומרים בכל מצוה ליחדא שמא די"ה בו"ה והוא על פי מה שאמרו בזוהר הקדוש (ח"ג ד א)[2] אכלו רעים כו', דא אתר עלאה דאינון באחדותא בחדוותא דלא מתפרשין לעלמין אלין אקרון רעים. שתו ושכרו דודים אלין אינון לתתא דאקרון דודים לזמנין ידיען, והיינו דיחוד י"ה תדיר דלא מתפרשין לעלמין. ואותיות י"ה הוא שם בפני עצמו שרומזים לחכמה ובינה מוחא ולבא. ולזה היחוד יכולים לזכות שיתחבר החכמה שבמוח עם הבינה והרצון שבלב. אבל העיקר ליחד שם י"ה בו"ה שיהיה היחוד עם כנסת ישראל. ואותיות ו"ה רומזים לתורה ומצות כמו שאמרו בזוהר הקדוש (נשא קכג רע"ב)[3] ועל כן אותיות ו"ה בעצמם אינו שם, דחכמה ובינה אינון נסתרות במוחא ולבא ברחימו ודחילו ואורייתא בלא דחילו ורחימו לא פרחת לעילא וכמו שאמרו בתיקוני זוהר (תיקון יוד)[4]. ועיקר היחוד לזכות שיהיה יחוד שם י"ה בו"ה שאינו תדיר, דהיינו שיהיה היחוד דחכמה ובינה מוחא ולבא עם המעשה דתורה ומצות וזה היחוד לא יוכל להיות בשלימות כל זמן שזרעו של עמלק קיים, והיינו שיש מציאות לעמלק שהוא יצרא בישא כמו שאמרו בזוהר הקדוש על פסוק עמלק יושב בארץ הנגב[5] ויוכל לכנוס אף בלב גדולים וקדושים (כמו שנתבאר פרשת זכור מא' א עיין שם באריכות) ועל כן אחר מחיית עמלק ליהודים היתה אורה וגו', ד' דברים כנגד ד' אותיות משם הוי"ה. אורה כנגד יו"ד מהשם שהוא חכמה וכנגד מדה זו מאמר יהי אור וה' פעמים אור כתיב בו נגד ה' חומשי תורה (כמו שאמרו בראשית רבה פ' ג) ושמחה כנגד ה' עלאה שהוא בינה

ליקו"מ קמא תורה ס"ו

ב. כִּי קדֶם שֶׁמּוֹצִיאִין מִכּחַ אֶל הַפּעַל, אֲזַי הַכּחַ וְהַפּעַל נִקְשָׁרִים בְּיַחַד, וְאֵין הֶפְרֵשׁ בֵּינֵיהֶם כִּי סוֹף מַעֲשֶׂה בְּמַחֲשָׁבָה תְּחִלָּה, דְּהַיְנוּ כְּשֶׁאָדָם רוֹצֶה לַעֲשׂוֹת אֵיזֶה דָּבָר, כְּגוֹן לִבְנוֹת בַּיִת צָרִיךְ לַחֲשׁב תְּחִלָּה בְּמַחֲשַׁבְתּוֹ, אֵיךְ יִהְיֶה צִיּוּר בִּנְיַן בֵּיתוֹ וְאָז כְּשֶׁנִּגְמָר בְּמַחֲשַׁבְתּוֹ דְּמוּת בֵּיתוֹ, אֲזַי מַתְחִיל לִבְנוֹתוֹ נִמְצָא שֶׁסּוֹף הַמַּעֲשֶׂה, בְּמַחֲשָׁבָה תְּחִלָּה וְקדֶם שֶׁהוֹצִיא מִכּחַ אֶל הַפּעַל, אֲזַי סוֹף הַמַּעֲשֶׂה נִקְשָׁר עֲדַיִן בִּתְחִלַּת הַמַּחֲשָׁבָה, וְאֵין הֶפְרֵשׁ וְהֶבְדֵּל בֵּינֵיהֶם כְּלָל וְצָרִיךְ לִרְאוֹת לְהוֹצִיא מִכּחַ אֶל הַפּעַל, וַאֲזַי נִפְתָּחִין וְנִבְדָּלִין הַכּחַ וְהַפּעַל וְיֵשׁ הֶפְרֵשׁ וְהֶבְדֵּל בֵּין תְּחִלַּת הַמַּחֲשָׁבָה, שֶׁהִיא בְּחִינוֹת כּחַ, וּבֵין סוֹף הַמַּעֲשֶׂה, שֶׁהִיא בְּחִינַת פּעַל אָלֶף, כִּי א הִיא שְׁתֵּי יוּדִין, וּוָאו בְּאֶמְצַע, שֶׁהִיא בְּחִינַת פַּתָּח וְאֵלּוּ הַשְּׁנֵי יוּדִין, הֵם בְּחִינַת יוּ"ד בָּראשׁ וְיוּ"ד בַּסּוֹף, שֶׁהֵם בְּחִינוֹת כּחַ וּפעַל הַיְנוּ בְּחִינַת הַיּוּ"ד שֶׁל שֵׁם הָעֶצֶם, שֶׁהוּא שֵׁם הֲוָיָה בָּרוּךְ הוּא, שֶׁהוּא יוּ"ד בָּראשׁ, שֶׁהוּא בְּחִינַת מַחֲשָׁבָה תְּחִלָּה, בְּחִינַת כּחַ וְהַיּוּ"ד הַשֵּׁנִי, הִיא בְּחִינַת יוּ"ד שֶׁל הַכִּנּוּי, שֶׁהוּא שֵׁם אֲדנָי, שֶׁהוּא יוּ"ד בַּסּוֹף, בְּחִינַת סוֹף מַעֲשֶׂה, בְּחִינַת פּעַל וּבַתְּחִלָּה שְׁנֵי יוּדִי"ן אֵלּוּ הֵם נִקְשָׁרִין יַחַד, וְאֵין הֶבְדֵּל בֵּינֵיהֶם כַּנַּ"ל וְאַחַר כָּךְ כְּשֶׁמּוֹצִיאִין מִכּחַ אֶל הַפּעַל, הֵם נִפְתָּחִין וְנִבְדָּלִין כַּנַּ"ל וְזֶה בְּחִינַת הַוָּאו שֶׁבְּתוֹךְ הָאָלֶף, שֶׁהוּא בְּחִינַת פַּתָּח הַיְנוּ מַה שֶּׁנִּפְתָּחִין וְנִבְדָּלִין אֵלּוּ הַשְּׁנֵי יוּדִי"ן, שֶׁהֵם בְּחִינוֹת כּחַ וּפעַל כַּנַּ"ל: וְזאת הַוָּאו שֶׁבְּתוֹךְ הָאָלֶף, הוּא בְּחִינַת הַוָּאו אוֹתִיּוֹת שֶׁיֵּשׁ בֵּין שְׁנֵי הַיּוּדִי"ן שֶׁל שְׁנֵי הַשֵּׁמוֹת הַנַּ"ל, כָּזֶה, יאקדונקי כִּי יֵשׁ שָׁלֹשׁ אוֹתִיּוֹת אֵצֶל הַיּוּ"ד שֶׁל שֵׁם הָעֶצֶם, שֶׁהוּא בְּחִינַת תְּחִלַּת הַמַּחֲשָׁבָה וְכֵן יֵשׁ שָׁלֹשׁ אוֹתִיּוֹת אֵצֶל הַיּוּ"ד שֶׁל שֵׁם הַכִּנּוּי, שֶׁהוּא בְּחִינַת סוֹף מַעֲשֶׂה כִּי בְּכָל דָּבָר שֶׁבָּעוֹלָם יֵשׁ שָׁלֹשׁ בְּחִינוֹת, שֶׁהֵם מָקוֹם וְצִיּוּר וּזְמַן, שֶׁהֵם בְּחִינַת שָׁלֹשׁ אוֹתִיּוֹת הַנַּ"ל כְּגוֹן כְּשֶׁאָדָם רוֹצֶה לִבְנוֹת בַּיִת, צָרִיךְ לַחֲשׁב בְּאֵיזֶה מָקוֹם לִבְנוֹתוֹ, וּבְאֵיזֶה זְמַן, וּבְאֵיזֶה צִיּוּר יִהְיֶה נִבְנֶה הַבַּיִת, וְכֵן בְּכָל דָּבָר שֶׁבָּעוֹלָם וְכֵן אַחַר-כָּךְ בְּסוֹף הַמַּעֲשֶׂה, דְּהַיְנוּ כְּשֶׁעוֹשֶׂה אֶת הַדָּבָר, יֵשׁ גַּם כֵּן שָׁלֹשׁ בְּחִינוֹת הַנַּ"ל, שֶׁהֵם מָקוֹם וְצִיּוּר וּזְמַן וְזֶה בְּחִינוֹת שָׁלֹשׁ אוֹתִיּוֹת שֶׁיֵּשׁ אֵצֶל יוּד בָּראשׁ, שֶׁהִיא תְּחִלַּת הַמַּחֲשָׁבָה, וְכֵן יֵשׁ שָׁלֹשׁ אוֹתִיּוֹת אֵצֶל יוּד בַּסּוֹף, שֶׁהִיא בְּחִינַת סוֹף הַמַּעֲשֶׂה, שֶׁהֵם בְּחִינַת הַוָּאו שֶׁבֵּין שְׁנֵי הַיּוּדִין כַּנַּ"לוְזֶה בְּחִינַת שְׁנֵי הָרוּחוֹת הַנַּ"ל, שֶׁהֵם רוּחַ דִּלְעֵלָּא וְרוּחַ דִּלְתַתָּא כַּנַּ"ל, שֶׁהֵם בְּחִינַת כּחַ וּפעַל שֶׁבַּתְּחִלָּה הֵם נִקְשָׁרִים יַחַד, וְאַחַר-כָּךְ נִפְתָּחִין וְנִבְדָּלִין כַּנַּ"ל …..

וְזֶה בְּחִינַת (תְּהִלִּים קמ"ה): "פּוֹתֵחַ אֶת יָדֶךָ", שֶׁהַיָּדַיִם נִפְתָּחִין וְנִכָּרִין בֵּין יָמִין לִשְׂמאל כַּנַּ"ל וְזֶה 'אֶת יָדֶיךָ', בְּחִינַת שְׁנֵי יוּדִי"ן הַנַּ"ל (כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בַּזּהַר וּבַתִּקּוּנִים בַּהַקְדָּמָה דַּף ז: וּמוּבָא בִּ"פְרִי-עֵץ-חַיִּים" בְּשַׁעַר הַזְּמִירוֹת פ"ה עַיֵּן שָׁם), 'אַל תִּקְרֵי יָדֶךָ אֶלָּא יוּדֶיךָ' כִּי הַיָּדַיִם הֵם בְּחִינַת שְׁנֵי יוּדִין הַנַּ"ל, שֶׁהֵם בְּחִינַת כּחַ וּפעַל, שֶׁזֶּה בְּחִינוֹת שְׁתֵּי הַיָּדַיִם יָמִין וּשְׂמאל כַּנַּ"ל: וְזֶהוּ 'פּוֹתֵחַ אֶת יָדֶךָ' סוֹפֵי-תֵּבוֹת 'חֲתָךְ' כַּמּוּבָא, הַיְנוּ בְּחִינַת שֶׁהַיָּדַיִם נִפְתָּחִין וְנֶחְתָּכִין, וְנִכָּר בֵּין יָמִין לִשְׂמאל כַּנַּ"ל, בְּחִינַת: 'אַף יָדִי יִסְּדָה אָרֶץ' וְכוּ' כַּנַּ"ל וְזֶה, 'חֲתָךְ' בְּגִימַטְרִיָּא שְׁתֵּי פְּעָמִים רוּחַ (כַּמּוּבָא בִּ"פְרִי-עֵץ-חַיִּים" שָׁם), הַיְנוּ בְּחִינַת שְׁנֵי הָרוּחוֹת הַנַּ"ל, שֶׁהֵם בְּחִינַת שְׁנֵי הַיּוּדִין, שְׁנֵי הַיָּדַיִם כַּנַּ"ל, כְּשֶׁנִּפְתָּחִין וְנֶחְתָּכִין כְּשֶׁמּוֹצִיאִין מִכּחַ אֶל הַפּעַל כַּנַּ"ל וְזֶהוּ 'פּוֹתֵחַ אֶת' וְכוּ', בִּבְחִינַת פַּתָּח הַנַּ"ל

למעשה -בגדול – יש שלוש שמות מרכזיים אהי"ה, הווי"ה ואדנות. ואח"כ אפשר לקרוא בניקודים שונים.

ברמת ההשתלשלות יש את הרצון הכמוס שלפעמים יש לו מילים ולפעמים לא, אבל יש לו סוג של התחלה, רצון.

השאלה הראשונה היא 'מה אני רוצה' זה שאלה קודמת אפילו לאיך קוראים לי, מה אני רוצה זה מה בעצם אני רוצה. אני רוצה שיהיה לי בית אז מה אתה מחפש, ואם יהיה לך את זה אז מה אתה מחפש. והניסיון לגעת ברצון הכמוס זו עבודה אחת. (קשור לשם אהי"ה)

שאלה שניה היא 'איך קוראים לי'. כמובן שגם זו שאלה לא פשוטה כי לא הרבה שמות אפשר לבטא. (קשור לשם הווי"ה).

שאלה שלישית היא 'מה הלבוש שלי' מה אני עושה היום, איך זה בא לידי ביטוי. איפה הרצון הכמוס והשם שלי באים לידי ביטוי. אם אני אומר 'אני מורה לאנגלית' ושם אני מצליח לעשות את זה, או כשאני בבית עם הילדים. איפה שם אדנות של שם הווי"ה הזה. זה המלכות שמצטיירת בעולם.

להתבונן בשאלות הללו, לנסות לראות איזה שאלה אני מבין יותר ואיזה שאלה אני מבין פחות. לראות את השילוב של שם הווי"ה ואדנות. האם העבודה שלי משקפת משהו מתוכי.

 


[1] ,תהילים ט – ז הָאוֹיֵב תַּמּוּ חֳרָבוֹת לָנֶצַח וְעָרִים נָתַשְׁתָּ אָבַד זִכְרָם הֵמָּה: ח וַיהוָק  לְעוֹלָם יֵשֵׁב כּוֹנֵן לַמִּשְׁפָּט כִּסְאוֹ:

 רש"י    (ח) וה' לעולם ישב וגו' – שם שלם וכסא שלם כמו שנאמר כסאו, אבל קודם שימחה כתוב כי יד על כס יה (שמות יז) כס חסר ושם חלוק:

[2]   זוהר כרך ג (ויקרא) פרשת ויקרא דף ד עמוד א      רזא דמלה אכלו רעים לעילא שתו ושכרו דודים לתתא, אמר ליה ר' אלעזר מאן אינון לעילא ומאן אינון לתתא, אמר ליה יאות שאילתא דא אתר עלאה דאינון באחדותא בחדוותא דלא מתפרשין לעלמין אלין אקרון רעים הדא הוא דכתיב (בראשית ב) ונהר יוצא מעדן, ועדן וההוא נהר לא מתפרשן לעלמין ואשתכחו לעלמין ברעותא באחדותא בחדוותא, שתו ושכרו דודים אלין אינון לתתא דאקרון דודים לזמנין ידיען והא אוקימנא, ת"ח באינון עלאי כתיב בהו אכילה בלא שתיה, מ"ט, מאן דאית ליה גרבי דחמרא אכילה בעיא ובגין דתמן שריא חמרא דמנטרא, כתיב בהו אכילה, ובאינון תתאי דבעיין שקיו כתיב בהו שתיה דהא כל נטיען שקיו בעיין מנחלא דעמיקא ועל דא באלין אכילה ובאלין שתיה, אלין רעים ואלין דודים, א"ל רבי אלעזר אתחזי דהא דודים חביבותא אינון אמאי אינון תתאי, אמר ליה אינון דתאבין דא לדא ולא משתכחין תדיר אקרי דודים ואינון דמשתכחי תדיר ולא מתכסיין ולא מתפרשן דא מן דא אקרו רעים ועל דא אלין דודים ואלין רעים, אלין ברעותא באחדותא תדיר ואלין בתיאובתא לזמנין ודא הוא שלימותא דכלא, בגין דתתברכא כ"י וכדין חדוותא בכלהו עלמין

[3] זוהר – רעיא מהימנא כרך ג (במדבר) פרשת נשא דף קכג עמוד ב     בלא דחילו ובלא רחימו דאינון י"ה יראה ואהבה קרינן ליה ודאי ומתמן אתייהיבו התורה והמצוה דאינון בן ובת, ובגין דישראל מקיימין התורה והמצוה אתקריאו בנים לקודשא בריך הוא הדא הוא דכתיב (דברים יד) בנים אתם ליי' אלהיכם, הנסתרות יראה ואהבה דאינון במוחא ולבא, בחללא דגופא, וברישא, והנגלות התורה והמצוה דאינון בגופא וברישא לבר, ורזא דמלה הכי הוא ודאי דאי ב"נ דחיל לקודשא בריך הוא או רחים ליה דא לא ידע ב"נ אחרא בגין דאיהו מלה דלא אתגליא אלא בינו לבין קונו, אבל ב"נ דמתעסק באורייתא ואזיל בפקודין דעשה דא אתגליא לכל ב"נ

[4] תיקוני זוהר תקונא עשיראה דף כה עמוד ב   דחכמה ובינה אינון נסתרות במוחא ולבא ברחימו ודחילו, ואורייתא בלא דחילו ורחימו לא פרחת לעילא

[5] זוהר כרך ג (במדבר) פרשת שלח לך דף קס עמוד א      וגם זבת חלב ודבש היא, טב הוא ההוא עלמא עלאה כמה דידענא באורייתא אבל מאן יכיל למזכי ביה, אפס כי עז העם תקיף הוא דלא יחשיב כל עלמא כלל בגין דיהא ליה עותרא סגיא לאשתדלא ביה מאן הוא דיזכי בה, ודאי אפס כי עז העם היושב בארץ מאן דבעי למזכי בה בעי למהוי תקיף בעותרא כמה דאת אמר (משלי יח) ועשיר יענה עזות, והערים גדולות בצורות, בתין מליין כל טובא דלא יחסרון מכלא, ועם כל דא וגם ילידי הענק ראינו שם בעי גופא תקיף גיבר כארי (דישתכח תמן תדירא) בגין דהיא מתשת חיליה דב"נ לאשתדלא בההוא איסור והתר טמא וטהור כשר ופסול מאן ייכול לזכאה בה, ועוד, עמלק יושב בארץ הנגב, אי יימא בר נש דאפילו בכל דא יזכי, עמלק יושב בארץ הנגב, הא יצרא בישא קטיגורא מקטרגא דבר נש דישתכח תדיר בגופא,