הכנות לשבת
בס״ד
הכנה לשבת
ספר השבת: מבית מדרשו של השפת אמת יצא המשפט: ״ההכנות למצווה גדולות מן המצווה״. מעשה המצווה הוא קצר, ברגע אחד כבר יוצאים אנו ידי חובתה. לעומת זאת, בשלבי ההכנות יכול אדם להשקיע את כל געגועיו ואהבתו. בהכנה אפשר תמיד להוסיף ולגוון, ככל שתואבה הנפש להוסיף ולהעמיק. לשבת יש התחלה ויש סוף, אבל להכנות לשבת אין התחלה ואין סוף. (הרב אריה הנדלר)
למה דרושה הכנה לכל דבר?
מתי נתכונן לשבת?
אפשר להתכונן רק ביום שישי, אולם אפשר להתכונן במשך כל השבוע כולו.
נזר ישראל: ימות החול, ימי העלם הם. עמל העשיה בהם, מאז חטא אדה״ר, נתון בגזירת ״בזעת אפך תאכל לחם״. העולם מראה פנים כאילו הברואים הם אלה העושים ופועלים. הבחירה בתקפה ובגבורתה. כח הבורא יתברך המחיה ומהווה, ׳כולא קמיה כלא חשיב׳ -נסתר ונעלם. לעומת זאת: בשבת קודש, בחינה של ׳שבת וינפש׳. ׳לא תעשו כל מלאכה׳. מנוחה ושלוה מעין עוה״ב. העולם כמו עצר מלכת, עמד מלפעול, והבריאה מאירה את האמת – שהבורא יתברך הוא העושה הכל. ישראל עם סגולה עוברים ממצב אל מצב: מבחי׳ עוה״ז לבחי׳ עוה״ב, מן ההעלם אל הגילוי. גבול המעבר בין ב׳ המצבים, קו הממוצע המעביר מבחינה אל בחינה – הוא ערב שבת קודש, המביא את האדם מן החול אל הקודש, ומוצאי שבת המשיב את האדם מן הקודש אל החול. זמני ממוצע אלו אינם עדיין בחינה של שבת, הרי עושים בהם מלאכה בפועל, אולם גם אינם בחינת ׳זעת אפך׳ של שאר ימות החול. אלו זמנים שבהם מאיר האדם את השבת אל תוך ימות החול, ומחבר בכך את ימות החול אל השבת. כלפי חוץ נראית העבודה בפועל של יום שישי ומוצ״ש כעבודת כל ימות החול. אין רואים כל שינוי – אך האמת שבפנימיות, הזמנים הללו הינם בחינה אחרת לגמרי. בערב שבת אף שהאדם עמל ועובד ומייגע עצמו בעבודה לקראת שבת, יש בכוחו להאיר בקרבו דעת דשבת קודש, ולעשות את המלאכה במו ידיו לכבוד שבת, מתוך מחשבה שלא הוא העושה אלא המלאכה נעשית מאליה – ורק נראה לנגד עיניו שהוא העושה.
ראשית חכמה ב׳ (שער הקדושה) ״ששת ימים תעבוד״ (שמות כ) כאשר יתוקנו הימים יהיו כסא לקבל אור שבת… כי יום שבת הוא אור האצילות, בחינת בן… ולעולם צריך לזכור בחינת בן שהוא יום שבת אפילו בששת ימים שהוא סוד עבד, מלבד יום שבת שכולו לה׳ אלקיך, ואין תפילת יום שבת כעסקה בימי חול… וכל הקדושות הנהוגות ביום שבת שהם קדושת המחשבה, קדושת הדיבור והענווה חייב להתנהג בהם בימי החול, כדי שכאשר יבוא יום שבת יוכל לקבל אור הנשמה יתירה כראוי… הכנה זו בוודאי צריכה לכל ששת ימים כמו שהיא צריכה ליום שבעה, שאם אבריו פגומים בששה ימים לא יספיק מה שיתקן ביום שבעה כנגד מה שפגם בכל שאר ימי השבוע… אם הנשמה בששת ימי חול לא היתה פגומה, בזה זוכה שתשרה עליו הנשמה היתרה… בששת ימי חול צריך לזכור קדושת שבת ולעשות הכנות טובות אלו, דירה נאה וכו׳ כדי שיוכל לקבל אור שבת שישרה עליו… ולכן צריך האדם לטהר מחשבותיו ולתקן מעשיו לעולם, ולעשות דירה נאה בלבו לתקן הלב בתיקון הלב בעשה ולא תעשה, וכלים נאים באברים דיליה שלא יהיו פגומים, ויהיה בהם נוי ויופי תיקון המצות. עיקר תיקון הנשמה הוא על ידי התורה וכוונת התפילה, כי היא הנשמה מעולם המחשבה, ותיקונה קשוטה ויפיה על ידי היחודים שאדם עושה על ידי מחשבתו על ידי זה היא מאירה, וירויח בזה שכאשר יבוא יום שבת יהיה נקל לו טהרת המחשבה. וכל הקדושות שינהג האדם ביום שבת יהיו נקלים לו לעשותם בימות החול, מטעם שביום שבת כל הימים קבלו כל יום ויום מקצת אותם הקדושות, ולא יהיה קשה לאדם… שאם לא תקן בששת ימי השבוע דבר ובא שבת והרהר בתשובה ורוצה לעשות כל הקדושות הנהוגות בו, יועילו לו כל הקדושות שנהג בשבת שיהיה נקל לו למשוך אותם הקדושות לכל הימים. אבל אם השורש, שהיא הנקודה, אינה מתוקנת כראוי, יהיה קשה לו תיקון כל יום ויום להאיר ולקדשו בקדושת מחשבה ודיבור וכיוצא. ולזה צריך הבא לקדש עצמו, יקדש בתחילה ששת ימים, ואם בא לשוב בשבת, שלא זכר את קונו בימי המעשה, יתקן השבת כהלכתו, ולפחות בערב שבת יתקן דירה נאה בליביה … ויחשוב כי השבת הוא מעין העוה״ב כמאמרם מי שטרח בערב שבת יאכל בשבת וכו׳. וכן ראוי שיאמר אדם בלבו אחר שיתקן צרכי שבת מאכילה ושתיה ומה תקנתי לעולם שכולו שבת? ולכן ראוי שביום ו׳ יתבודד מקצת היום לפשפש במה שעשה בששת ימים כדי שישוב בתשובה ובזה הימים יוכללו בנקודה האמצעית שהוא השבת ונשמתו תהיה נאה. ועל ידי כוונת התפילה ואיבריו נאים ומתוקנים על ידי הרהור תשובה לפחות, תהיה בזה הכנה שתשרה בו תוספת הנשמה…
עבודת ישראל (אבות פ״א מ״ה) כי הנה הכלל הוא שצריך אדם להכין עצמו לעבודת הבורא יתברך כל חד לפום שיעורא דיליה. והיינו להכין את עצמו בכל בוקר ולעשות הכנה במעשה המצוות, או בלימוד תורה, כדי שיוכל אחר כך לילך ולהתפלל איזה תפילה לפני קונו יתברך. ועל דרך זה בימות השבוע, היינו ביום ד׳ ה׳ ו׳ להכין עצמו לשבת, כי מי שטרח בערב שבת יאכל בשבת. והוא מה שאמר הריב״ש בפירוש הפסוק ׳בחריש ובקציר תשבות׳, כי חריש הוא נוטריקון חמישי רביעי שישי. רוצה לומר, כמו שהחרישה היא הכנה לזריעה וקצירה כך אלו השלושה ימים שייכים לשבת הבא ולהכין עצמו בכל מיני הכנות, שיוכל לעבוד את בוראו ביום השבת דהיא הזריעה. ואחר כך בג׳ ימים שאחר השבת היינו אב״ג יהיה הקצירה, שיקבל כל השפעות שירדו לו בתפילת שבת. וכך הם כל ימי השבוע שלושה ימים לפני השבת ושלושה ימים אחריו ושבת באמצע.
מאור ושמש (רמזי קהלת לשבת חול המועד) יש לרמוז על פי מאמר חז״ל שבת אחד מששים בעולם הבא. והנה עניין העונג הרוחני הזה הוא כפי ההכנה שעושה בשבוע כולה. שאם האדם מכין עצמו בששת ימי השבוע לקשר עצמו לשורשו ולהידבק בבוראו, ואינו מטריד שכלו בענייני עולם הגשמי אז נקל לו לטעום העונג הרוחני, שהוא השתעשעות בעונג במציאת אלוקותו יתברך ואור קדושתו שמתגלה בשבת קודש. מה שאין כן באם האדם מוטרד בששת הימים של השבוע בהבלי העולם, קשה לו להשיג העונג ההוא בשבת. וזהו רמזו חז״ל ׳שיתין׳ פירושו החלק אחד מששים שאדם טועם בשבת מעין עולם הבא מנועם אור אלוקותו יתברך מששת ימי בראשית נבראו. שעל ידי ששת ימי המעשה שהאדם מכין עצמו לקראת אלקיו הוא משיג העונג ההוא.
תפארת שלמה (ויגש) הנה בכל מצווה או תורה ותפילה צריך האדם להקדים לו הכנה, את אשר יבוא לפני המלך. כי הנה בכל דבר מצווה נמשך ובא לו לאדם קדושה יתירה מעשיית המצווה כמו שאומרים ׳אשר קדשנו במצוותיו׳. לכן יתכן לפנות לבבו ולטהר נפשו לקודם כל דבר. ולהכין את עצמו להעשות כלי להשראת הקדושה או המצוווה אחר כך… נמצא כי עניין ההכנה הוא כלי המחזיק המצווה ושייך למצווה. וזהו שכתוב כי ההכנה דאורייתא כמו המצווה דאורייתא. וזה שכתוב תוספת שבת דאורייתא כי ההכנה לשבת היא דאורייתא כנ״ל. וזה שכתוב בזוהר הקדוש ׳כד עייל שבתא׳ רוצה לומר כשנכנס השבת בהכנה יתירה, איהי אתפרשת מסטרא אחרא… כי במקום טהרה וקדושה אין אחיזה להם. ויען כי ההכנה הוא יד המחזיק להמצווה והתחלה אליה הנה כמוה תחשב אף היא. כי על ידי ההתחלה היא הכל. כי באם יעשה האדם בעצמו ההכנה כראוי, לא ימוט ממנו בעל כורחך עשיית המצווה כדת. והיא (ההכנה) הנותנת כוח ועיזוז לאדם ומעוררת אותו בקיום המצווה לבל יתרשל ממנה.
ספור – בספר רחמי אב מביא מעשה מהגביר רבי איסר׳ל, שהיתה לו חנות גדולה של בדים יקרים וכל מיני משי, והיה מנהגו שכאשר הגיע חצי היום בערב שבת היה סוגר החנות כדי להכין את עצמו לקדושת שבת. פעם אחת נתקנא בו הס״מ ורצה לנסותו, ובא אליו בערב שבת בדמות שר גדול, והחל לברור לעצמו הרבה סחורות יקרות, והתעכב בחנות לעשות השוואות מחירים של הסחורות. בתוך כך הגיע חצי היום, ופנה רבי איסר׳ל לסגור החנות כדרכו. אולם השר התחנן לפניו שימתין מעט ויגמור עמו העסק, אולם ר׳ איסר׳ל לא הסכים בשום פנים ואופן. תמורת כל הון שבעולם לא יוותר על הכנתו לשבת קודש. השר יצא מיד את החנות ור׳ איסר׳ל הפסיד סכום גדול. בשכר זאת זכוהו מן השמים בבן קדוש, רבינו הרמ״א (רבי משה איסרליש) מאורן של ישראל. כדאי להביא כאן מהחתם סופר בתורת משה וז״ל: ״איתא בספרים, כשם שההכנה לשבת מביא ברכה והשפעה יתירה, כך הלימוד בעניני שבת (אף ביום חול) מביא השפעה יתירה״.
אפשר לחיות בימי המעשה שקועים בתוך המלאכה והמעשה ולשכוח את השבת, את הרוחניות, או אפשר לזכור כל הזמן את השבת, את התכלית, שיש לנו משימה בחיים שדורשת מאתנו גם עבודה רבה בעולם הזה וגם זכירת עולם הבא.
*עבודה
עבודה בזוגות: ספרי לחברותה שלך מה הן ההכנות שלך לשבת ובמה את אוהבת להשקיע, ומתי את מתחילה לחשוב על השבת.
תפילה