המצה לחם האמונה/ רחלי וינשטוק
זוהר חלק ב דף קפג/א
תרין נהמי אכלו ישראל, חד כד נפקו ממצרים אכלו מצה לחם עוני, וחד במדברא לחם מן השמים, (חד בפסח וחד בשבועות), דכתיב (שם טז ד) הנני ממטיר לכם לחם מן השמים, ועל דא קרבנא דיומא דא נהמא איהו, ועל נהמא אתקריבו כל שאר קרבנין, דנהמא איהו עיקר, דכתיב (ויקרא כג יח) והקרבתם על הלחם שבעת כבשים וגו' (שם יז) ממושבותיכם תביאו לחם תנופה וגו', דדא איהו נהמא דאחכימו ביה ישראל חכמתא עלאה דאורייתא, ועאלו בארחהא. השתא אית לן לאסתכלא, בפסח נפקו ישראל מנהמא דאתקרי חמץ, כתיב (שמות יג ז) ולא יראה לך חמץ, וכתיב (שם יב יט) כי כל אוכל מחמצת
מאי טעמא, בגין יקרא דההוא נהמא דאתקרי מצה, השתא דזכו ישראל לנהמא עלאה יתיר, לא יאות הוה לאתבטלא חמץ ולא אתחזיא כלל, ואמאי קרבנא דא חמץ הוה, דכתיב סלת תהיינה חמץ תאפינה, ותו דהשתא ביומא דא אתבטל יצר הרע, ואורייתא דאתקרי חירו אשתכחת. אלא למלכא דהוה ליה בר יחידאי וחלש, יומא חד הוה תאיב למיכל, אמרו ייכול בריה דמלכא (ס"א מיכלא דאסוותא) אסוותא דא, ועד דייכול ליה לא ישתכח מיכלא ומזונא אחרא בביתא, עבדו הכי, כיון דאכל ההוא אסוותא, אמר מכאן ולהלאה ייכול כל מה דאיהו תאיב, ולא יכיל לנזקא ליה. כך כד נפקו ישראל ממצרים, לא הוי ידעי עיקרא ורזא דמהימנותא, אמר קודשא בריך הוא, יטעמון ישראל אסוותא, ועד דייכלון אסוותא דא לא אתחזי להון מיכלא אחרא, כיון דאכלו מצה דאיהי אסוותא, למיעל ולמנדע ברזא דמהימנותא, אמר קודשא בריך הוא, מכאן ולהלאה אתחזי לון חמץ, וייכלון ליה, דהא לא יכיל לנזקא לון,
תרגום חפשי (של הרב ראובן ששון מתוך הספר "טללי חיים")-
שני לחמים אכלו ישראל, אחד כשיצאו ממצרים אכלו מצה לחם עוני, ואחד במדבר, לחם מן השמים, אחד בפסח ואחד בשבועות. כמו שכתוב 'הנני ממטיר לכם לחם מן השמים'. ועל זה קרבן בשבועות לחם הוא, ועל הלחם מקריבים שאר קרבנות החג , שהלחם הוא העיקר, שנאמר 'והקרבתם על הלחם שבעת כבשים' ' ממושבותיכם תביאו לחם תנופה'. שזהו הלחם שהחכימו בו ישראל חכמה עליונה של התורה ונכנסו בדרכיה. כעת יש להתבונן, בפסח יצאו ישראל מהלחם שנקרא חמץ, שנאמר 'ולא יראה לך חמץ' ונאמר 'כי כל אוכל מחמצת', מדוע? מפני כבודו של הלחם הקרוי מצה. כעת, בשבועות , שזכו ישראל ללחם עליון יותר, לא ראוי שיהיה החמץ בטל ולא יראה כלל? ומדוע קרבן שבועות חמץ הוא, שנאמר 'סולת תהיינה חמץ תאפינה'? ועוד, שביום זה התבטל יצר הרע והתורה שנקראת חירות הופיעה, ומדוע יש מקום לחמץ? אלא משל למלך שהיה לו בן יחיד והיה חולה. יום אחד התעורר לבן תאבון לאכול. אמרו, יאכל בן המלך את הרפואה הזו, וכל עוד שאוכל רפואה זו, לא ימצאו מאכלים ומזונות אחרים בבית. עשו כך, כיוון שאכל רפואה זו ונתרפא, אמרו שמכאן ואילך יאכל כל מה שהוא תאב ולא יזיק לו. כך כשיצאו ישראל ממצרים לא היו יודעים עיקר וסוד האמונה, אמר הקב"ה, יטעמו ישראל רפואה זו , וכל עוד שאוכלים רפואה זו לא יראה להם מאכלים אחרים. כיוון שאכלו את המצה שהיא הרפואה, לעלות ולהיכנס בסוד האמונה, אמר הקב"ה מכאן ואילך יראה להם חמץ שהרי לא יוכל להזיק להם.
שאלות ללימוד-
מדוע המצה היא רפואה לכך שלא ידעו עיקר וסוד האמונה?
מדוע החמץ מפריע לרפואת האמונה? מה מסמל החמץ?
מה המשמעות של רפואה על ידי אכילה דווקא?
מה הייתה מחלתן שלישראל? כיצד חג הפסח ריפא אותם?
איזה משמעות תופש חג הפסח כאשר מסתכלים עליו כחג של רפואה?
איך נראית דעת שלא על מצע של אמונה , ואיך נראית דעת שראשיתה באמונה?
המצה היא בחינת לחם עוני, שיש בו רק סטרא דטוב, בלי התכללות של סטרא דרע, בסוד חמץ, ולכן הוא היה בחינת עוני, שהטוב היה חלש ולא יכול לכפות בקרבו את הרע. מה שאין כן המן שהיה לחם גבוה יותר ויכול לכפות בקרבו הרע. המצה לחם האמונה, והתחלת הכניסה לעבודת ד' היא דרך האמונה. האמונה היא במלכות ועולה עד הכתר, והיא שורש הרצון.
העוני מכריח את האדם לשחרר את האחיזה בעולם הזה ולדבוק במקור עליון, וזה האמונה.
לפי הזוהר לא מספיק שלא לאכול חמץ, אלא שלא ימצא. גם הראיה של החמץ מחלישה. כדי להירפא צריך לעצום עיניים לגמרי מהחמץ כדי להירפא ולהעצים בכל עוז את האמונה.
החמץ- הלימוד, הרוח, הדעת, האוויר. כשהאמונה נחלשת הדעת מפריעה לה וצריך להתנתק מהדעת. ועוד, כדי להגיע לדעת מתוקנת צריך קודם להתחזק באמונה.
וזה לפי מה שאמרו חז"ל "עץ הדעת חיטה היה"
דימוי חזק- הקולסטרום.
לידה מחדש, להתחיל את התשתית מאמונה.
מצה-מצע . תשתית טובה והתחלתית. הזדמנות בפסח לעשות ריסטרט ולהתחיל מחדש נכון.
חולי זה הזדמנות להיפרד ממשהו לא תקין שהיה ולהתחיל מחדש.
חזרה לתמימות ראשונה שעליה אפשר לבנות את מצע הדעת
שאלות לעבודה פנימית בכתיבה-
התבונני בנקודת חולי בחיים באמונה. תארי אותה.
כיצד הייתה נראית נקודה זו לאחר הריפוי? איזה בן אדם היית לאחר שחולי זה מתרפא?
למה את זקוקה כדי שתתאפשר לך ההחלמה ושתזכי לאמונה בנקודה זו?
עבודה בזוגות-
שיתוף, נסחו תפילה אחת לשנייה לזכות לאמונה בנקודה זו בזמן אכילת מצה ובחג הפסח
כל אחת מתפללת על חברתה.