הנשמה- חלקי הנפש
7 – חלקי הנפש
רבדי הנפש
נרנח"י
חמשה שמות נקראו לה:
נפש,
רוח,
נשמה,
יחידה,
חיה
נפש, זה הדם שנאמר (דברים יב) כי הדם הוא הנפש, רוח, שהיא עולה ויורדת שנאמר (קהלת ג) מי יודע רוח בני האדם העולה היא למעלה, נשמה, זו האופיה, דברייתא אמרין האופיתא טבא, חיה, שכל האברים מתים והיא חיה בגוף, יחידה, שכל האברים משנים שנים, והיא יחידה בגוף, הה"ד (איוב לד) אם ישים אליו לבו רוחו ונשמתו אליו יאסוף
(בראשית רבה (וילנא) פרשה יד ד"ה ט חמשה שמות(
|
…נפש איהי אתערותא תתאה, ודא סמיכא בגופא וזנת ליה, וגופא אחיד בה והיא אתאחדת בגופא, לבתר אתתקנת, ואתעבידת כרסייא לאשראה עלה רוח באתערותא דהאי נפש דאתאחידת בגופא, כמה דכתיב (ישעיה לב טו) עד יערה עלינו רוח ממרום, לבתר דמתתקני תרווייהו, זמינין לקבלא נשמה, דהא רוח אתעביד כרסייא לגבי נשמה לאשראה עליה, והאי נשמה איהי סתימא עלאה על כלא טמירא דכל טמירין אשתכח דאית (לה) כרסייא לכרסייא, וכרסייא לגבי עלאה עלייהו, וכד תסתכל בדרגין תשכח רזא דחכמתא בהאי מלה, וכלא הוא חכמתא לאתדבקא בהאי גוונא מלין סתימין. תא חזי נפש איהי אתערותא תתאה דאתדבקא ביה בגופא, כגוונא דנהורא דבוצינא, דנהורא תתאה דאיהי אוכמא, אתדבקת בפתילה ולא אתפרש מנה, ולא אתתקנת אלא בה, וכד אתתקנת בפתילה, אתעבידת כרסייא לנהורא עלאה חוורא דשרייא על ההוא נהורא אוכמא, לבתר כד מתתקנן תרווייהו, אתעבידת ההוא נהורא חוורא כרסייא לנהורא סתימאה דלא אתחזי, ולא אתיידע מה דשרא על ההוא נהורא חוורא, וכדין נהורא שלים. וכך הוא בר נש דאיהו שלים בכלא, וכדין אקרי קדוש, כמה דאת אמר (תהלים טז ג) לקדושים אשר בארץ המה וגו', כגוונא דא ברזא עלאה. |
הַנֶּפֶ"שׁ הִיא הִתְעוֹרְרוּת תַּחְתּוֹנָה, וְזוֹ סְמוּכָה בַּגּוּף וְזָנָה אוֹתוֹ, וְהַגּוּף אוֹחֵז בָּהּ וְהִיא אֲחוּזָה בַּגּוּף. אַחַר כָּךְ נִתְקֶנֶת וְנַעֲשֵׂית כִּסֵּא לְהַשְׁרוֹת עָלֶיהָ רוּחַ בְּהִתְעוֹרְרוּת הַנֶּפֶשׁ הַזֹּאת שֶׁנֶּאֱחֶזֶת בַּגּוּף, כַּכָּתוּב (ישעיה לב) עַד יֵעָרֶה עָלֵינוּ רוּחַ מִמָּרוֹם. לְאַחַר שֶׁמְּתַקְנִים אֶת שְׁנֵיהֶם, עֲתִידִים לְקַבֵּל נְשָׁמָה, שֶׁהֲרֵי הָרוּחַ נַעֲשֵׂית כִּסֵּא לַנְּשָׁמָה לְהַשְׁרוֹת עָלֶיהָ, וְהַנְּשָׁמָה הַזּוֹ הִיא נִסְתֶּרֶת עֶלְיוֹנָה עַל הַכֹּל טְמוּנַת כָּל הַטְּמוּנִים. נִמְצָא שֶׁיֵּשׁ [לה] כִּסֵּא לַכִּסֵּא, וְכִסֵּא לָעֶלְיוֹן עֲלֵיהֶם. וּכְשֶׁתִּסְתַּכֵּל בַּדְּרָגוֹת, תִּמְצָא סוֹד הַחָכְמָה בַּדָּבָר הַזֶּה, וְהַכֹּל הִיא חָכְמָה לְהַדְבִּיק בַּגָּוֶן הַזֶּה דְּבָרִים נִסְתָּרִים. בֹּא רְאֵה, הַנֶּפֶשׁ הִיא הִתְעוֹרְרוּת תַּחְתּוֹנָה שֶׁנִּדְבֶּקֶת בַּגּוּף, כְּמוֹ הָאוֹר שֶׁל הַמָּאוֹר, שֶׁהָאוֹר הַתַּחְתּוֹן שֶׁהוּא שָׁחֹר, נִדְבָּק בַּפְּתִילָה וְלֹא נִפְרָד מִמֶּנָּה וְלֹא נִתְקָן אֶלָּא בָּהּ. וּכְשֶׁנִּתְקָן בַּפְּתִילָה, נַעֲשֶׂה כִסֵּא לָאוֹר הָעֶלְיוֹן הַלָּבָן שֶׁשּׁוֹרֶה עַל אוֹתוֹ הָאוֹר הַשָּׁחֹר. אַחַר כָּךְ כְּשֶׁשְּׁנֵיהֶם נִתְקָנִים, נַעֲשֶׂה אוֹתוֹ אוֹר לָבָן כִּסֵּא לָאוֹר הַנִּסְתָּר שֶׁאֵינוֹ נִרְאֶה וְאֵינוֹ נוֹדָע מַה שֶּׁשָּׁרָה עַל אוֹתוֹ הָאוֹר הַלָּבָן, וְאָז הָאוֹר שָׁלֵם. וְכָךְ הָאָדָם שֶׁהוּא שָׁלֵם בַּכֹּל, וְאָז נִקְרָא קָדוֹשׁ, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים טז) לִקְדוֹשִׁים אֲשֶׁר בָּאָרֶץ הֵמָּה וְגוֹ'. כְּמוֹ כֵן בְּסוֹד עֶלְיוֹן. |
זוהר לך-לך, חלק א דף פג/ב
התגלות חלקית
ואמר רבי שמעון, הרי למדנו, יש מי שזכה בנשמה, ויש מי שזכה בהתעוררות רוח, ויש מי שלא זכה אלא בנפש. זה מי שלא זכה אלא בנפש, ואינו עולה יותר (לזכות לרוח ונשמה), הרי מתדבק בצד הטמא ההוא, וכשהוא ישן, אלו צדדים רעים באים ומתדבקים בו, ומודיעים לו בחלום מדברי העולם, מהם שקרים ומהם אמת…
זוהר ויקהל ת"ל
בר מצווה
א"ר אלעזר עד י"ג שנים העסק של האדם הוא באותה נפש חיה (הבהמית), מי"ג שנה ולמעלה אם רוצה להיות צדיק, נותנים לו נשמה הקדושה ההיא העליונה שנחצבה מכסא הכבוד של המלך. א"ר יהודה הוא הטעם שלמדנו בי"ג מדות הרחמים בברייתא של ר' אלעזר.
(זהר חדש בראשית תטו(
כשהנשמה באה לרדת לעולם הזה, משביע אותה הקב"ה שתשמור מצוות התורה ושתעשה רצונו, ומוסר לה מאה מפתחות של ברכות לכל יום ויום, כדי להשלים מדרגות העליונות, שהם בחשבון לך לך, כי כולם נמסרו לה, כדי שתתקן עמהן את הגן… (לך לך יד, ועיין שם עוד)
מיד וילך אתו לוט, זהו הנחש שנתקלל העולם בסבתו… שהנחש עומד לפתח להשטות הגוף, כמו שכתוב לפתח חטאת רובץ, ועל כן לא תפעול הנשמה העבודה שנצטוית עד שיעברו עליה י"ג שנים בעולם הזה, כי מי"ב שנים ומעלה, הנשמה מתעוררת לעבוד העבודה שנצטוית, וזה שאמר ואברם בן חמש שנה ושבעים שנה, (שבעים במספר קטן הוא שבע), שבע וחמש הם י"ב, ואז יוצאת הנשמה מחרן, שהוא הקליפות, ומתעוררת ללכת בעבודת השם.
אחר י"ב שנה תראה הנשמה בעולם הזה, שהיא באה מחמש שנים, שהם חמש מאות פרסאות של עץ החיים, (כלומר שאז ניכרת, שהיא תולדה דז"א הנקרא עץ החיים ומהלכו ת"ק פרסאות)… אז יוצאת הנשמה מאותה הזוהמא של הנחש, ונכנסת בעבודה הקדושה, וזה שאמר בצאתו מחרן, מאותו חרון אף ומתוקפו של השטן, שעד עתה היה משטה את הגוף והיה שולט עליו.
זוהר לך-לך מ"ב
ישנם הרבה פירושים בקשר לרבדים אלו. אחד מהנפוצים:
נפש – היא הרובד הרוחני שלנו האחראי על, התאווה, התאבון, הרגש הכבוד הבושה ועוד. הנפש אחראית על הקיום החיוני, בבנין הגשמי ובקיום הפיזי של הגוף. הנפש היא המנגנון שמאחד את כל רכיבי הגוף התאים הדם וכדומה לכלל פעולה אחת, היא המצמיחה, המשמרת והדואגת לבניתו של הגוף.
רוח – הרובד הרוחני שלנו האחראי על הדיבור, האומנות היצירה ,ההבעה והתקשורת האהבה ועוד.
נשמה – היא הרובד הרוחני שלנו האחראי על המחשבות, ההבנה וידיעה, הניתוח והשכל. הנשמה טהורה תמיד והאדם איננו יכול לפגום אותה, אלא לעמעם את הופעתה והתגלותה בו.
חיה – נשמת הנשמה ואחראית על הרצון.
יחידה – רובד עוד יותר פנימי ואחראי על התת-מודע.