הנשמה- כי תצא למלחמה

6 – כי תצא למלחמה

מלחמה- ממש

בפסוק "כי תצא למחלמה לא תירא מהם… ה' אלוקיך ההולך, להלחם"[1]

פרוש שכל המלחמות הבאים על עובדי ה' הם רק לטובה.

והאות יציאת מצרים, שעל ידי הגלות של מצרים זכו אח"כ לכל המדרגות וכן הוא לעולם. וכתיב ההולך, וכן הוא לעולם. וכתיב "ההולך" והוה ליה למימר הולך. רק שבא לומר שכל המלחמה היא תהלוכת הבורא יתברך לטובתינו להוציא בעלם מפיהם כדכתיב "שלט האדם באדם לרע לו" וכן כתיב "ה' יילחם לכם" הרמז כנ"ל שכל המחלמות של בני ישראל ממנו יתברך הם נשלחים לטובתינו. וזהו שכתוב "תקום עלי מלחמה בזאת אני בוטח" פירוש- במלחמה זו עצמה.

שפת אמת – כי תבוא, תרמ"ה

מריבה ומחלוקת

יְבָרְכֵנוּ אֱלקִים וְיִירְאוּ אתוֹ כָּל אַפְסֵי אָרֶץ (תְּהִלִּים ס"ז) כִּי יֵשׁ מִדַּת נִצָּחוֹן וּמַחֲלקֶת וּמִלְחָמָה וּמִדָּה זאת בָּאָה מִדָּמִים שֶׁעֲדַיִן לא עָבַד בָּהֶם אֶת הַשֵּׁם יִתְבָּרַך כִּי עִקַּר מִדַּת הַנִּצָּחוֹן הוּא מֵהַדָּמִים כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (יְשַׁעְיָה ס"ג) : "וְיֵז נִצְחָם", וּפֵרֵשׁ רַשִׁ"י: דָּמִים וְצָרִיך כָּל אֶחָד לְבַטֵּל מִדַּת הַנִּצָּחוֹן וְהַמַּחֲלקֶת, וְלִרְדּף אַחַר הַשָּׁלוֹם כִּי לא מָצָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּך הוּא כְּלִי מַחֲזִיק בְּרָכָה אֶלָּא הַשָּׁלוֹם (עוֹקְצִין פ"ג) וְזֶה זוֹכִין עַל יְדֵי שֶׁיְּדַבֵּר הַרְבֵּה בְּתוֹרָה וּתְפִלָּה עַל יְדֵי זֶה יִזְכֶּה לְשָׁלוֹם כִּי כְּשֶׁיֵּשׁ מַחֲלקֶת, צְרִיכִין לַעֲשׂוֹת שָׁלוֹם וְזֶה הָעוֹשֶׂה שָׁלוֹם, הוּא בִּבְחִינַת הַעֲלָאַת מַיִּין נוּקְבִין כִּי כְּשֶׁנּוֹפֵל לָאָדָם אֵיזֶה קֻשְׁיָא, הוּא בְּחִינַת מַחֲלקֶת כִּי חָלוּק לִבּוֹ, וְאֵינוֹ מֵבִין הַדָּבָר כִּי נִרְאֶה לוֹ כְּאִלּוּ הַדְּבָרִים סוֹתְרִין זֶה אֶת זֶה, וְחוֹלְקִין זֶה עַל זֶה וְהַתֵּרוּץ הוּא בְּחִינַת הָעוֹשֶׂה שָׁלוֹם כִּי עַל יְדֵי הַתֵּרוּץ הוּא עוֹשֶׂה שָׁלוֹם בֵּין הַדְּבָרִים הַנִּרְאִים כְּחוֹלְקִים וְסוֹתְרִים זֶה אֶת זֶה וְזֶהוּ בְּחִינַת הַעֲלָאַת מַיִּין נוּקְבִין

ליקוטי מוהרן א' עה – יברכנו אלקים וייראו אתו כל אפסי ארץ

כי כל המחלמות שבעולם מרמזים על מלחמןת היצר, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (סנהדרין מד:) כשיש לאדם צרים למטה, כך יש לו צרים למעלה. ועל כן עיקר המלחמה הוא מלחמת היצר הרע.

ר' נתן, ליקוטי הלכות הלכות גילוח הלכה ג/ אות ט)

מלחמת היצר

וְעַל דָּא כִּי תֵצֵא לַמִּלְחָמָה עַל אֹיְבֶיךָ דָּא אִיהוּ יֵצֶר הָרָע. דַּאֲנַן צְרִיכִין לְמֵיפַּק לְקִבְלֵיהּ בְּמִלִּין דְּאוֹרַיְיתָא, וּלְקַטְרְגָא לֵיהּ, וּכְדֵין יִתְמְסַר בִּידָא דְּבַּר נָשׁ. כְּמָה דְאִתְּמָר, וּנְתָנוֹ ה' אֱלֹהֶיךָ בְּיָדֶךָ וְשָׁבִיתָ שִׁבְיוֹ.

זוהר חדש – כי תצא

בפסוק "כי תצא מחנה.. ה' אלוקיך מתהלך בקרב מחניך" כשאדם מכין את עצמו למלחמות מצווה מסייע לו כח הנשמה דאיתא "לעולם יראה אדם עצמו כאילו קדוש שרוי בתוך מעיו" (תעני יא:) ונקודה הקדושה טמונה בו ועל ידי המלחמה מתגלה ומתפשט כח הנשמה בכל האיברים. וכמו שזוכין בשבת לבחינת נשמה יתרה על ידי המנוחה כמו כן בימי המעשה על ידי המלחמה לשם שמים.

שפת אמת – כי תצא, תר"ס

ספר שיחות מוהר"ן אות – עז

כל העולם מלא מחלוקות. הן בין אומות העולם וכן בכל עיר ועיר. וכן בכל בית ובית בין השכנים ובין כל אחד עם אשתו ובני ביתו ומשרתיו ובניו. ואין מי שישים על לבו התכלית שבכל יום ויום האדם מת כי היום שעבר לא יהיה עוד ובכל יום הוא מתקרב למיתה:

ודע שהכל אחד. שהמחלקת שבפרטיות בין איש וביתו וכיוצא כנ"ל הוא גם כן ממש המחלקת שבין המלכים והאומות. כי כל אחד מאנשי ביתו הוא בחינת אומה מיוחדת והם מתגרין זה עם זה כמו שיש מלחמות בין האומות. וגם אפשר להכיר כל אחד מאיזה בחינה של אומה הוא כי ידוע מדות האומות, שזה כעסן ורוצח וכיוצא. וכמו כן יכולין למצא בפרטיות בבני הבית. ואפלו אם אחד אינו רוצה לריב ורוצה לישב בהשקט ושלוה עם כל זה הוא מוכרח להיות גם כן בתוך המחלקת והמלחמות. כמו שנמצא בין המלחמות שבין המלכים והאומות שנמצא לפעמים איזה אומה שרוצה לישב בשלוה ואין רוצה שום מלחמה, אדרבא היתה מרוצה להשתחוות לחברו כמה פעמים. עם כל זה חוטפין אותה גם כן על כרחה בתוך המלחמה שזה אומר שיהיה מצדו וזה להפך עד שנלחמין עמו גם כן:

כמו כן ממש נמצא בפרטיות במלחמות הבית הנ"ל. כי האדם בעצמו הוא עולם קטן (קנז) ונכלל בו כל העולם ומלואו, מכל שכן האדם וביתו שנכללין בהם כל האומות ונלחמין ומתגרין זה בזה כנ"ל. ועל כן לפעמים כשאחד יושב לבדו ביער יכול להיות שיהיה נעשה משוגע. וזה נעשה מחמת שהוא לבדו ונכללין בו לבד כל האומות, והם מתגרין זה בזה והוא מוכרח להשתנות בכל פעם לבחינת אומה אחרת כפי התגברות אומה על אומה שהם כולם נכללין בו לבדו. ומחמת זה יכול להשתגע לגמרי מחמת התהפכות הדעות שבו על ידי התגרות האומות שנכללין בו לבדו כנ"ל. אבל כשהוא בישוב בין אנשים יש מקום להמלחמה להתפשט בכל אחד מהבני בית או בין השכנים כנ"ל. המחלקת שבבית הצדיק הוא גם כן בחינת מלחמות האומות כנ"ל. גם נכללין שם בחינת מלחמות השבטים שהיו נלחמין זה על זה; אפרים על יהודה וכיוצא (קנה). וכשיבוא משיח במהרה בימינו אז יתבטל כל מיני מחלקת ויהיה שלום גדול בעולם כמו שכתוב (ישעיה יא ט): "לא ירעו ולא ישחיתו" וכו' (קנט):

המלחמה כחלק אינטגרלי מהאנושות.

מה תפקידה?

מה מקומה בחיי האנושות?

איפה זה פוגש אותנו ביומיום?

מאבקים לא אלימים

מלחמה בכמה מעגלים

בין עמים

בין אנשים

כוחות בתוך האדם

איך "פצפיסט" מתקן בעולם?

איך חיים עם הכוחות המנוגדים בנו בשלום?

 

[1] א כִּי-תֵצֵא לַמִּלְחָמָה עַל-אֹיְבֶךָ וְרָאִיתָ סוּס וָרֶכֶב עַם רַב מִמְּךָ לֹא תִירָא מֵהֶם  כִּי-יְהוָה אֱלֹהֶיךָ עִמָּךְ הַמַּעַלְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם.   ב וְהָיָה כְּקָרָבְכֶם אֶל-הַמִּלְחָמָה וְנִגַּשׁ הַכֹּהֵן וְדִבֶּר אֶל-הָעָם.   ג וְאָמַר אֲלֵהֶם שְׁמַע יִשְׂרָאֵל אַתֶּם קְרֵבִים הַיּוֹם לַמִּלְחָמָה עַל-אֹיְבֵיכֶם אַל-יֵרַךְ לְבַבְכֶם אַל-תִּירְאוּ וְאַל-תַּחְפְּזוּ וְאַל-תַּעַרְצוּ מִפְּנֵיהֶם.   ד כִּי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם-אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם.