הסוכה והמקיפין/ רחלי וינשטוק
ספר ליקוטי מוהר"ן – מהדורא קמא סימן כא
וְסֻכָּה הַנַּ"ל, הַיְנוּ רוּחַ – הַקֹּדֶשׁ הַנַּ"ל, שֶׁפַע אֱלֹקִי הַנַּ"ל, הוּא בְּחִינַת מַקִּיפִין, שֶׁהַשֵֹּכֶל הַזֶּה הוּא גָּדוֹל עַד לִמְאֹד, עַד שֶׁאֵין הַמֹּחַ יָכוֹל לְסָבְלוֹ וְאֵין נִכְנָס בַּמֹּחַ, אֶלָּא הוּא מַקִּיף אֶת הָרֹאשׁ.
ספר ליקוטי הלכות – הלכות סוכה הלכה א
וְזֶה שֶׁאָמְרוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה (סֻכָּה ב), סֻכָּה שֶׁהִיא גְּבוֹהָה לְמַעְלָה מֵעֶשְׂרִים אַמָּה פְּסוּלָה. שֶׁהֵם בְּחִינַת שְׁנֵי יוּדִין, שֶׁהֵם בְּחִינַת שְׁנֵי הַשִּכְלִיּוֹת, דְּהַיְנוּ שֵׂכֶל פְּנִימִי וְשֵׂכֶל מַקִּיף, כִּי הַשֵּכֶל הִיא בְּחִינַת יוּ"ד, (כַּמּוּבָא בְּדִבְרֵי רַבֵּנוּ. וּלְמַעְלָה מֵאֵלּוּ הָעֶשְׂרִים אַמָּה, דְּהַיְנוּ לְמַעְלָה מֵהַמַּקִּיף לֹא שָׁלְטָה בֵּהּ עֵינָא וְאָסוּר לִכְנֹס לִפְנִים מִמְּחִצָּתוֹ לְהִסְתַּכֵּל לְשָׁם וְעַל – כֵּן אָסוּר לְהַגְבִּיהַ הַסְּכָךְ יוֹתֵר לְמַעְלָה מֵעֶשְׂרִים, כִּי בַּמֻּפְלָא מִמְּךָ אַל תִּדְרֹשׁ, כִּי אִי אֶפְשָׁר לְהִסְתַּכֵּל כִּי אִם בְּהַמַּקִּיף הַסָּמוּךְ אֵלָיו כַּנַּ"ל וּמִי שֶׁנִּכְנָס לִפְנִים מִמְּחִצָּתוֹ הוּא יוֹצֵא מִגְּבוּל הַקְּדֻשָּׁה. וְעַל – כֵּן הַסֻּכָּה פְּסוּלָה לְגַמְרֵי אִם הִוא גָּבֹהַּ לְמַעְלָה מֵעֶשְׂרִים. וְזֶה שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, לְמַעְלָה מֵעֶשְׂרִים אַמָּה אֵין אָדָם עוֹשֶׂה דִּירָתוֹ דִּירַת עֲרַאי אֶלָּא דִּירַת קֶבַע וַאֲנַן סֻכָּה דִּירַת עֲרַאי בְּעִינָן, כִּי הַסֻּכָּה שֶׁהוּא בְּחִינַת הַמַּקִּיפִים צְרִיכָה לִהְיוֹת דַּוְקָא דִּירַת עֲרַאי, דְּהַיְנוּ שֶׁלֹּא יִטְעֶה חַס וְשָׁלוֹם, שֶׁכְּבָר זָכָה לִשְׁלֵמוּת הַדַּעַת מֵאַחַר שֶׁזָּכָה לְאֵיזֶה הַשָּגָה, כִּי גָּבֹהַּ מֵעַל גָּבֹהַּ שֹׁמֵר וְכוּ' וְלִגְדֻלָּתוֹ אֵין חֵקֶר. וְעַל – כֵּן אָסוּר לִקְבֹּעַ דִּירָתוֹ בְּסֻכָּה זוֹ כִּי אִם שֶׁתִּהְיֶה דִּירַת עֲרַאי לְפִי שָׁעָה וּלְהִשְׁתַּדֵּל וְלִטְרֹחַ בַּעֲבוֹדַת ה' לִזְכּוֹת לְהַשָּגָה אַחֶרֶת וְלָצֵאת מִסֻּכָּה לְסֻכָּה, כִּי תַּכְלִית הַיְדִיעָה שֶׁלֹּא נֵדַע וּמִי שֶׁאוֹחֵז בִּבְחִינַת הַתַּכְלִית זֹאת אֲזַי סֻכָּתוֹ, דְּהַיְנוּ הַשָּגָתוֹ, הִוא בְּחִינַת דִּירַת עֲרַאי תָּמִיד, כִּי מְיַגֵּעַ תָּמִיד לְהַשִּיג יוֹתֵר כַּנַּ"ל. וּבָזֶה תָּלוּי שֶׁאֵינוֹ הוֹרֵס לַעֲלוֹת אֶל ה' לִכָּנֵס לִפְנִים מִמְּחִצָּתוֹ מֵאַחַר שֶׁשָּׁפָל בְּדַעְתּוֹ וְאוֹחֵז בִּבְחִינַת הַתַּכְלִית שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ כְּלוּם. אֵיךְ יָבוֹא לְהִסְתַּכֵּל עוֹד יוֹתֵר לְמַעְלָה מִמֶּנּוּ רַק מְיַגֵּעַ לְהַשִּיג הַסָּמוּךְ אֵלָיו וּבָזֶה תָּלוּי קִיּוּם דַּעְתּוֹ, כִּי זֶה עִקַּר הַתַּכְלִית כַּנַּ"ל וְזוֹכֶה לְהַשִּיג תָּמִיד הַשָּגוֹת חֲדָשׁוֹת, אֲבָל מִי שֶׁרוֹצֶה לְהִסְתַּכֵּל לְמַעְלָה מִמְּחִצָּתוֹ וְזֶה מֵחֲמַת שֶׁסּוֹבֵר שֶׁהוּא יוֹדֵעַ כְּבָר הַשָּגָתוֹ יִתְבָּרַךְ שֶׁמִּתְפָּאֵר שֶׁמֻּתָּר לִכָּנֵס לִפְנִים וַאֲזַי בְּוַדַּאי דִּירָתוֹ דִּירַת קֶבַע, כִּי אֵינוֹ מְיַגֵּעַ לָצֵאת מִסֻּכָּה לְסֻכָּה כַּנַּ"ל וַאֲזַי הוּא קִלְקוּל הַדַּעַת לְגַמְרֵי, כִּי מִי שֶׁהוּא סוֹבֵר שֶׁהוּא יוֹדֵעַ מַשֶּׁהוּ בְּהַשָּגָתוֹ יִתְבָּרַךְ אֵינוֹ יוֹדֵעַ כְּלָל וְעַל – יְדֵי כְּנִיסָתוֹ לִפְנִים מִמְּחִצָּתוֹ הוֹרֵס דַּעְתּוֹ לְגַמְרֵי, כִּי יוֹצֵא חוּץ מִגְּבוּל הַקְּדֻשָּׁה כַּנַּ"ל. וְעַל – כֵּן סֻכָּה שֶׁהִוא גָּבֹהַּ לְמַעְלָה מֵעֶשְׂרִים, פְּסוּלָה, מֵחֲמַת שֶׁהוּא עוֹשֶׂה דִּירָתוֹ דִּירַת קֶבַע כַּנַּ"ל. … אֲבָל עַד עֶשְׂרִים אַמָּה הַסֻּכָּה כְּשֵׁרָה, כִּי אַף שֶׁהַסֻּכָּה לְמַעְלָה מִיּוּ"ד, דְּהַיְנוּ לְמַעְלָה מִשִּכְלוֹ עִם כָּל זֶה שַׁלְטָא בֵּהּ עֵינָא, כִּי אֶפְשָׁר לְהִסְתַּכֵּל לְשָׁם מֵאַחַר שֶׁהוּא בְּחִינַת הַמַּקִּיף הַסָּמוּךְ לְשִׂכְלוֹ, כִּי אַדְּרַבָּא זֶה עִקַּר מִצְוַת סֻכָּה לְמַעַן יֵדַע שֶׁהוּא יוֹשֵׁב בְּסֻכָּה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב, לְמַעַן יֵדְעוּ דֹּרֹתֵיכֶם וְכוּ'. כְּמוֹ שֶׁדָּרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה שֶׁצָּרִיךְ הָאָדָם לָדַעַת שֶׁיּוֹשֵׁב בְּסֻכָּה, דְּהַיְנוּ שֶׁיִּהְיֶה עֵינָיו וְדַעְתּוֹ צוֹפוֹת וּמַבִּיטוֹת תָּמִיד אֶל הַסְּכָךְ, שֶׁהוּא בְּחִינַת הַמַּקִּיף, כְּדֵי לִזְכּוֹת לַעֲשׂוֹת מֵהַמַּקִּיף פְּנִימִי וְשֶׁיֵּצֵא מִסֻּכָּה לְסֻכָּה מִמַּקִּיף לְמַקִּיף כַּנַּ"ל, וַאֲפִלּוּ אִם עוֹשֶׂה הַסֻּכָּה גְּדוֹלָה מְאֹד דְּהַיְנוּ שֶׁמְּקַדֵּשׁ עַצְמוֹ בְּיוֹתֵר, וְגַם מַגְבִּיהַּ אוֹתָהּ עַד הַסְּכָךְ, עִם – כָּל – זֶה מֵאַחַר שֶׁהוּא עוֹמֵד עֲדַיִן לְמַטָּה וְהַסְּכָךְ גָּבֹהַּ מִמֶּנּוּ לְמַעְלָה מֵעֶשְׂרִים אַמָּה הַסֻּכָּה פְּסוּלָה, כִּי אִי אֶפְשָׁר לְהַשִּיג יוֹתֵר מִמַּדְרֵגָתוֹ, דְּהַיְנוּ מֵעֶשְׂרִים אַמָּה מִמָּקוֹם שֶׁהוּא עוֹמֵד שָׁם בְּאֵיזֶה מַדְרֵגָה שֶׁהוּא אִם לֹא שֶׁיַּעֲשֶׂה לוֹ אִצְטַבָּא, דְּהַיְנוּ שֶׁיַּעֲלֶה לְמַדְרֵגָה גָּבֹהַּ וְיֵצֵא מִדַּרְגָּא לְדַרְגָּא אָז יוּכַל לְהַגְבִּיהַ הַסֻּכָּה מִשָּׁם עַד עֶשְׂרִים אַמָּה, דְּהַיְנוּ לְהַשִּיג מִשָּׁם עַד הַמַּקִּיף הָרָאוּי לְאוֹתָהּ מַדְרֵגָה.
אבני"ה ברזל-
"ראב"נ סיפר שפעם אחת היה רבי נחמן מטולטשין מייגע את עצמו כל היום בעשיית הסוכה של מוהרנ"ת זצוק"ל, שהיה בדרכו לאכול אצל מוהרנ"ת , ובעת האכילה אמר הר' נחמן למוהרנ"ת שאם מייגעין את עצמו כל היום בעשיית הסוכה אזי טועמין טעם אחר בהסוכה . ואמר לו מוהרנ"ת זצוק"ל, זאת לא טעמת עדיין, לצעוק כל היום 'רבונו של עולם, הטעימנו נא טעם סוכה', איזה טעם שטועמין אח"כ בסוכה".