'חקוקות בקול, חצובות ברוח' (ספר יצירה)- עבודה עם האותיות/ צוות בית מדרש להתחדשות
תניא שער היחוד והאמונה פרק א
הנה כתיב לעולם ה' דברך נצב בשמים ופי' הבעש"ט ז"ל כי דברך שאמרת יהי רקיע בתוך המים וגו' תיבות ואותיות אלו הן נצבות ועומדות לעולם בתוך רקיע השמים ומלובשות בתוך כל הרקיעים לעולם להחיותם כדכתיב ודבר אלהינו יקום לעולם ודבריו חיים וקיימים לעד כו' כי אילו היו האותיות מסתלקות כרגע ח"ו וחוזרות למקורן היו כל השמים אין ואפס ממש והיו כלא היו כלל וכמו קודם מאמר יהי רקיע כו' ממש וכן בכל הברואים שבכל העולמות עליונים ותחתונים ואפי' ארץ הלזו הגשמית ובחי' דומם ממש אילו היו מסתלקות ממנה כרגע ח"ו האותיות מעשרה מאמרות שבהן נבראת הארץ בששת ימי בראשית היתה חוזרת לאין ואפס ממש כמו לפני ששת ימי בראשית ממש וז"ש האר"י ז"ל שגם בדומם ממש כמו אבנים ועפר ומים יש בחי' נפש וחיות רוחנית דהיינו בחי' התלבשות אותיות הדבור מעשרה מאמרו' המחיות ומהוות את הדומם להיות יש מאין ואפס שלפני ששת ימי בראשית
דגל מחנה אפרים שמות פרשת כי תשא
עוד יש לפרש בביאור זה כי ידוע שהאותיות הם קדושים ובהם נבראו כל העולמות ושמים וארץ וכל חייליהם וכל מה שאדם עושה הן טב הן ביש חלילה הכל הוא באותיות כפי ענין הדבר שעושה וכשעושה רע חס ושלום אזי הוא פוגם באותיות שנצטרפו אל הרע ההוא ומוריד חס ושלום האותיות הקדושים לשפלות ולעמקי הקליפות וכשיש צדיקים בעולם אזי על ידי מה שמדברים האותיות הן בתורה ותפילה ובדחילו ורחימו או בדברי גשמיות או בסיפורי מעשיות כידוע מן אא"ז זללה"ה שיש אנשים שצריך להעלותן בסיפורים ולאו כל אדם זוכה לזה כי לא כל הרוצה ליטול את השם יטול ובזה הוא מעלה האותיות מן העכירות והשפלות לאור גדול ומזכך אותם וזהו כל העוסק בתורה לשמה זוכה לדברים הרבה (אבות ו', א') זוכה פירוש שמזכך ומצחצח לדברים הרבה היינו לדיבורים הרבה והבן זה, וזה יש לומר הרמז בדברי חז"ל (ברכות נ"ה א) יודע היה בצלאל לצרף האותיות לצרף היינו מזכך כמו מצרף לכסף (משלי י"ז, ג') שהוא להסיר הסיגים והפסולת שבו כדי שיהיה הכסף זך ונקי וטהור כך היה בצלאל יודע איך לצרף ולזכך האותיות הקדושים מכל סיג ועירבוב שבהם ולהעלותן לשורשן להיות זך ונקי וטהור והמשכיל יבין:
זוהר ויקהל רטו ע"ב
קיום העולם הוא על ידי הילולים להקב"ה.
הללוהו כל כוכבי אור. הללוהו שמי השמים. בפסוקי דזמרה משבח להקב"ה על מה שתיקן במעשה בראשית לקיום העולם הזה, דהיינו לברכא לקדש בריך הוא על כל עובדא ועובדא שצריך לברך להקב"ה על כל מעשה ומעשה שברא בעולם, באינון הללויה הללוהו כל כוכבי אור הללוהו שמי השמים וגו' כשאומר הללויה, שמצוה שכל צבא השמים וכל הנבראים יהללו להקב"ה ועל ידי זה לקיימא קיומא דהאי עלמא לקיים את הקיום של זה העולם.
הרב דוב, כי עמך מקור חיים, בתוך: לפנים ב'
בכתבי הקודש אפשר לשים לב למדרגות שונות של הופעת התורה: אותיות, ניקוד, תגין ולבסוף – טעמים. הטעמים, הניגון, מופיעים כמדרגה הגבוהה ביותר – מעל האותיות, מעל הניקוד[1]. בהקבלה לרובדי הגילוי של כתבי הקודש (פשט, רמז, דרש, סוד) – הטעמים מקבילים לסוד. ביחס לתינוקות, רבי נחמן הופך את הסדר: אלו קשובים לניגון ומפנימים את הסוד עוד לפני שהם יודעים לזהות את האותיות. תפקידו של הצדיק הוא ללמד את הניגון, את הבל הפה – ומקום הלמידה הזו הוא המשכן. לכל רועה, לכל צדיק, יש משכן משלו. ההבדל בין המשכן שלו לבין המשכן של חברו הוא, בראש ובראשונה, בהבל הפה, בטעמים ובניגון שעולים ממנו. בהמשך אותה תורה, רבי נחמן מספר לנו על הנעשה במשכן הזה, ועל תפקידו של הצדיק, של שליח הציבור:
עבודה. 10 דק'.
א. לעמוד בחוץ. לבד. מול אובייקט כלשהו (בית, קיר, עץ, נוף, בן אדם).
ב. להתבונן בו התבוננות ראשונית. להגיד את שמו בקול.
ג. לחשוב על משפט שמתאר אותו, משהו שהאובייקט מעלה בי.
ד. להגיד את המשפט בקול. לראות האם זה עוזר לי לראות את האובייקט מחדש.
ה. חזרה למעגל.