חג הפסח ותיקון האכילה/ צוות בית מדרש להתחדשות

הרב שג"ר, זמן של חירות – דרשות לחג הפסח עמ' 105 ואילך

מדוע האכילה היא גורם מרכזי כל כך חג? לפי דברינו התשובה ברורה. התורה מוצאת את מצוות השמחה, כפי שלמדנו עליה לעיל, קשורה באכילה דווקא. מצוות החג שהיא השמחה לפני ה', היא מצוות אכילת הקרבנות לפני ה' בבית המקדש. זהו למעשה תוכנו של החג: השמחה לפני ה' הבאה בעקבות אכילת הקרבן. וכך נקבע גם בהלכה בברייתא בשם ר' יהודה בן בתירא 'בזמן שבית המקדש קיים אין שמחה אלא בבשר' בעקבות הפסוק המובא שם 'וזבחת שלמים ואכלת שם ושמחת לפני ה' א-לוקיך' (דברים כ"ז, ז) ואכן באופן טבעי אנו רגילים לציין זמנים מיוחדים ושמחים דווקא באמצעות האכילה.

כאן התורה קושרת את האכילה בשמחה. ובמקום אחר מקושרת לאכילה גם הברכה: 'ואכלת ושבעת וברכת' (דברים ח', י). השובע הוא המביא לברכה. תיקון האכילה הוא היכולת של הגוף לשבוע באמת מאכילתו, שביעה שלא מלווה בהרגשת מיאוס. ברכת ה' המעשירה מביאה עמה את הסיפוק והמלאות, את היכולת לשבוע, שהיא היכולת של הגוף לקבל את עצמו ולשמוח במלאות שלו, ולכן היא מביאה את האדם לברך על הארץ ופירותיה אשר נתן לו הקב"ה.

המטרה של האכילה איננה אם כן, התגברות על התיאבון גרידא, השבעת הצרכים המלווה בחשש ליהנות מהאכילה, כמו אותו בחור ישיבה נובהרדוקאי השותה את כוס המשקה שלו ב'שלוק' אחד, כדי שלא ליהנות ממנו. המטרה כאן הפוכה! ציווי התורה הוא: תיהנה ותשבע, שובע שמביא לידי שמחה. כך גם במצווה של אכילת קרבן הפסח והאפיקומן שנאכל כזכר לפסח, המצווה היא שהוא ייאכל על השובע דווקא.

ועוד, חכמים קבעו במצוות אכילת מצה הלכות שתפקידן להבטיח שהמצה תיאכל לתיאבון, וזאת משום שהשפע שבאכילה הוא 'מוצא פי ה" שבאוכל. הטעם של האוכל הוא הקדושה שבו. השובע הנו מהברכה הא-לוקית, ברכה המביאה עמה את השמחה. כך דרש גם ר' נחום מטשרנוביל "טעמו וראו כי טוב ה' ' (תהלים לד) רוצה לומר מה שאתם טועמין ורואין כי טוב, הוא ה', שהוא נצוץ הקודש שבדבר'. לכן ההתענגות על האוכל אצל היהודי היא ההתענגות על ה' והיא מבוטאת בברכה שהוא מברך 'ואכלת ושבעת וברכת את ה' א-לוקיך' ובהלל וההודאה (בפה) של ליל הסדר. זהו כאמור היחס בין האכילה בפה ובין פה-סח, האכילה המביאה עמה את התיקון של הדיבור, כפי שלימדו בחסידות.

זאת ועוד, האוכל הטעים והמשביע איננו קיים דווקא בתפריט מגוון ובריבוי מאכלים, היות שהברכה שהיא 'מוצא פי ה" שבלחם נמצאת גם בעין הטובה, ברוח הטובה השוררת בין בני הבית המסובים. 'טוב ארחת ירק ואהבה שם משור אבוס ושנאה בו' (משלי ט"ו, יז) 'טוב פת חרבה ושלוה בה מבית מלא זבחי ריב' (שם, י"ז, א). הברכה תלויה בחסד, באהבה ובאמון שבין הסועדים. אכילה אגואיסטית איננה מלאות והתפשטות. היא תמיד שרויה בשמירה עצמית. ולכן היא לא תביא לשמחה. אמנם אכילה כזאת יכולה לגרום לאדם הנאה, אך שמחה היא לא תעניק לו.

עבודה

ערוך רשימה של כל הדברים שאכלת היום.

__________ __________ __________ __________

בזוגות:

ממה נהנת לאכול? (האם זה קשור לטעם, להקשר, לסובבים, לריחות, לזמן)

ואם יש דברים שלא – למה אתה אוכל אותם?

מה היית משנה באכילה שלך?

גמילות חסדים.