טו' באב- הארת הרצון/ רחלי וינשטוק

משנה מסכת תענית פרק ד משנה ח

אמר רבן שמעון בן גמליאל לא היו ימים טובים לישראל כחמשה עשר באב וכיום הכפורים שבהן בנות ירושלם יוצאות בכלי לבן שאולין שלא לבייש את מי שאין לו כל הכלים טעונין טבילה ובנות ירושלים יוצאות וחולות בכרמים ומה היו אומרות בחור שא נא עיניך וראה מה אתה בורר לך אל תתן עיניך בנוי תן עיניך במשפחה (משלי ל"א) שקר החן והבל היופי אשה יראת ה' היא תתהלל ואומר תנו לה מפרי ידיה ויהללוה בשערים מעשיה וכן הוא אומר (שיר ג') צאינה וראינה בנות ציון במלך שלמה בעטרה שעטרה לו אמו ביום חתונתו וביום שמחת לבו ביום חתונתו זו מתן תורה וביום שמחת לבו זה בנין בית המקדש שיבנה במהרה בימינו אמן:

בני יששכר מאמרי חודש תמוז – אב מאמר ד – בתולה במחול

"ואומר לך את הנלענ"ד, דהנה בכ"ה באלול התחלת בריאת העולם [ילקו"ש במדבר תשפ"ב], והתחלת בריאת העולם היה בבחינת תואר מלכות בכדי להקרא מלך כי אין מלך בלא עם, והנה מלכות סוף מעשה במחשבה תחלה, וישראל עלו במחשבה תחלה, (בראשית בשביל ישראל שנקראו ראשית [רש"י בראשית א' א'] אשר המה ימליכוהו והמה יתחתנו ויתחברו למלך הכבוד ע"י התורה שנקראת ראשית), והנה אמרו רז"ל ארבעים יום קודם יצירת הוולד מכריזין ברקיע בת פלוני לפלוני [סוטה ב א] וכדוגמא הלזו ארבעים יום קודם כ"ה אלול הוא זמן שלפנינו ט"ו באב ישראל עלו במחשבה להתחתן במלך הכבוד,*) על כן יום שהותרו שבטים להתחתן זה בזה וגם יום שהותר שבט בנימין להתחתן היה דוקא ביום הזה (כי הזמן גורם מבראשית, הבן), וכמו כן תקנו בכל שנה בנות ישראל יוצאות במחול משחקים ומי שאין לו אשה יפנה לשם ונתהווה החיתון לעורר היחוד הקדוש אשר ישראל עלו במחשבה, ועל ידי עליית מחשבתם כביכול נתהווה בריאת עולם, …"

ספר ליקוטי הלכות – הלכות ערב הלכה ג

כִּי עִקָּר הוּא הָרָצוֹן. שֶׁצָּרִיךְ הָאָדָם לְהַרְגִּיל אֶת עַצְמוֹ לִכְסֹף וּלְהִשְׁתּוֹקֵק וּלְהִתְגַּעְגֵּעַ בְּכָל עֵת לַה' יִתְבָּרַךְ וּלְתוֹרָתוֹ וּמִצְווֹתָיו וּלְהִשְׁתַּדֵּל תָּמִיד שֶׁיִּהְיוּ לוֹ רְצוֹנוֹת טוֹבִים חֲזָקִים דִּקְדֻשָּׁה.. וְאִם אַף – עַל – פִּי – כֵן אֵינוֹ זוֹכֶה מַה לַּעֲשׂוֹת וְיִתְגַּבֵּר לִבְלִי לְהַפְסִיק וּלְבַטֵּל הָרָצוֹן, חַס וְשָׁלוֹם, רַק יִרְצֶה יוֹתֵר בִּרְצוֹנוֹת חֲזָקִים יוֹתֵר..

כִּי שַׁבַּת נַחֲמוּ הוּא הַנֶּחָמָה עַל הַחֻרְבַּן בֵּית – הַמִּקְדָּשׁ, דְּהַיְנוּ שֶׁמִּתְאַבְּלִין עָלָיו בֵּין הַמְצָרִים מִשִּׁבְעָה עָשָׂר בְּתַמּוּז עַד תִּשְׁעָה בְּאָב. וְעִקַּר חֻרְבַּן בֵּית – הַמִּקְדָּשׁ הוּא בְּחִינַת פְּגַם הָרָצוֹן שֶׁהוּא פְּגַם הָאֱמוּנָה, כִּי הַבֵּית – הַמִּקְדָּשׁ הוּא בְּחִינַת הֶאָרַת הָרָצוֹן, כִּי שָׁם הָיוּ מַקְרִיבִים כָּל הַקָּרְבָּנוֹת שֶׁהֵם בְּחִינַת רָצוֹן, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב, "לִרְצֹנְכֶם תִּזְבָּחֻהוּ". וְעַל – יְדֵי זֶה נִקְרָא בֵּית – הַמִּקְדָּשׁ בְּחִינַת קֹדֶשׁ, שֶׁהוּא בְּחִינַת רָצוֹן שֶׁנִּקְרָא קֹדֶשׁ, כִּי זֶה עִקַּר הַקְּדֻשָּׁה לְהַאֲמִין שֶׁהַכֹּל בִּרְצוֹנוֹ יִתְבָּרַךְ וְלִכְסֹף וּלְהִשְׁתּוֹקֵק אֵלָיו יִתְבָּרַךְ תָּמִיד בְּרָצוֹן חָזָק כַּנַּ"ל..

וְעִקַּר קְדֻשַּׁת הַבֵּית – הַמִּקְדָּשׁ הוּא מִבְּחִינַת קָדְשֵׁי קָדָשִׁים שֶׁשָּׁם עִקַּר הַקְּדֻשָּׁה, כִּי קָדְשֵׁי קָדָשִׁים בְּחִינַת רַעֲוָא דְּרַעֲוִין, רָצוֹן שֶׁבָּרְצוֹנוֹת, כִּי הָרָצוֹן נִקְרָא קֹדֶשׁ וְעַל – כֵּן בְּחִינַת רָצוֹן שֶׁבָּרְצוֹנוֹת הוּא בְּחִינַת קָדְשֵׁי קָדָשִׁים, ……

וְזֶהוּ בְּחִינַת מַה שֶּׁסָּמְכוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה אֶת חֲמִשָּׁה עָשָׂר בְּאָב לְיוֹם הַכִּפּוּרִים, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בַּמִּשְׁנָה, לֹא הָיוּ יָמִים טוֹבִים לְיִשְׂרָאֵל כַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר בְּאָב וְיוֹם הַכִּפּוּרִים וְכוּ'. כִּי בְּשִׁבְעָה עָשָׂר בְּתַמּוּז נִשְׁתַּבְּרוּ הַלּוּחוֹת שֶׁהוּא בְּחִינַת פְּגַם הָרָצוֹן, שֶׁהוּא כְּלָלִיּוּת הַתּוֹרָה וְכוּ' וְכַנַּ"ל. וְאָז הִתְחִילוּ אַרְבָּעִים יָמִים הָאֶמְצָעִים שֶׁהָיוּ בְּכַעַס הֵפֶךְ הָרָצוֹן, אֲבָל עִקַּר הַכַּעַס לֹא נִמְשַׁךְ כִּי אִם עַד תִּשְׁעָה בְּאָב וְאַחַר – כָּךְ הִתְחִיל הַכַּעַס וְהָרֹגֶז לְהִתְמַתֵּק וּלְהִתְהַפֵּךְ לְרָצוֹן, כִּי בְּאֵלּוּ הָאַרְבָּעִים יָמִים הָאֶמְצָעִים אַף – עַל – פִּי שֶׁהָיָה בְּכַעַס, אַף – עַל – פִּי – כֵן בָּהֶם נִתְרַצָּה ה' יִתְבָּרַךְ לְמֹשֶׁה עַד שֶׁאָמַר לוֹ בְּסוֹף אֵלּוּ הָאַרְבָּעִים יוֹם, פְּסָל לְךָ שְׁנֵי לֻחֹת וְכוּ'. נִמְצָא, שֶׁבְּסוֹף הָאַרְבָּעִים יָמִים אֶמְצָעִים הִתְחִיל ה' יִתְבָּרַךְ לְהִתְרַצּוֹת לְמֹשֶׁה וְעִקַּר הַהַמְתָּקָה הִיא בַּחֲמִשָּׁה – עָשָׂר בְּאָב…

שֶׁעַל – יְדֵי זֶה זָכָה לְקַבֵּל לוּחוֹת אַחֲרוֹנוֹת בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים. נִמְצָא, שֶׁיּוֹם – הַכִּפּוּרִים וַחֲמִשָּׁה – עָשָׂר בְּאָב הֵם בְּחִינָה אַחַת, כִּי עִקַּר הֶאָרַת הָרָצוֹן שֶׁל יוֹם הַכִּפּוּרִים שֶׁאָז קִבֵּל לוּחוֹת אַחֲרוֹנוֹת זֶה הָרָצוֹן הִתְחִיל לְהָאִיר מֵחֲמִשָּׁה – עָשָׂר בְּאָב כַּנַּ"ל ..וְזֶהוּ שֶׁהָיוּ אוֹמְרִים, "צְאֶינָה וּרְאֶינָה בְּנוֹת צִיּוֹן וְכוּ' בְּיוֹם חֲתֻנָּתוֹ" – זֶה מַתַּן תּוֹרָה. "וּבְיוֹם שִׂמְחַת לִבּוֹ" – זֶה בִּנְיַן בֵּית – הַמִּקְדָּשׁ שֶׁיִּבָּנֶה בִּמְהֵרָה בְּיָמֵינוּ כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה. כִּי הַתּוֹרָה וּבִנְיַן בֵּית – הַמִּקְדָּשׁ הֵם בְּחִינַת הֶאָרַת הָרָצוֹן שֶׁמַּתְחִיל לְהָאִיר בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר בְּאָב כַּנַּ"ל, כִּי הַתּוֹרָה נִמְשֶׁכֶת מִבְּחִינַת רָצוֹן שֶׁבָּרְצוֹנוֹת שֶׁהוּא שֹׁרֶשׁ נִשְׁמַת מֹשֶׁה כַּנַּ"ל וְזֶהוּ בְּחִינַת הַבֵּית – הַמִּקְדָּשׁ, כִּי עִקַּר הַבֵּית – הַמִּקְדָּשׁ הוּא בְּחִינַת רָצוֹן כַּנַּ"ל:

שאלות ללימוד-

איזה משמעות מקבל טו' באב כיום שבו עלו ישראל במחשבה להתחתן עם מלך הכבוד?

מה המשמעות של שידוכין ביום זה לפי זה?

"ימים טובים"- שידוכין. החיבור של האחד זה החיבור של כנסת ישראל עם הקב"ה.

כה' באלול זה יום בריאת האדם. 40 יום קודם זה טו' באב, ואז היו השידוכין בין כנסת ישראל לדודה, וזה 40 יום קודם בריאת העולם.

ט' באב זה רגע הפרידה והגעגוע. טו' באב- ראשית יצירת החיבור.

בשורש יצירת החיבור מאירה הארת הרצון.

עבודה פנימית-

התבונני בנקודת תסכול בחיים. מה הרצון שעומד מאחורי נקודת תסכול זו?
היכן את מרגישה את הרצון בגוף?
הרגישי אותו מתעורר ונמשך כמו חוט שמחזיק אותך מלמעלה, תני לו להניע אותך, כמו בובה על חוטים.
כתבי תפילה הנמשכת מנקודת רצון זו.