מה נשתנה הלילה?- הזה/ הרב דוב זינגר
שמות – פרק יג
וַיְדַבֵּר ה' אֶל-משֶׁה לֵּאמר: ב קַדֶּשׁ-לִי כָל-בְּכוֹר פֶּטֶר כָּל-רֶחֶם בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל בָּאָדָם וּבַבְּהֵמָה לִי הוּא: ג וַיּאמֶר משֶׁה אֶל-הָעָם זָכוֹר אֶת-הַיּוֹם הַזֶּה אֲשֶׁר יְצָאתֶם מִמִּצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים כִּי בְּחֹזֶק יָד הוֹצִיא ה' אֶתְכֶם מִזֶּה וְלֹא יֵאָכֵל חָמֵץ: ד הַיּוֹם אַתֶּם יצְאִים בְּחֹדֶשׁ הָאָבִיב: ה וְהָיָה כִי-יְבִיאֲךָ ה' אֶל-אֶרֶץ הַכְּנַעֲנִי וְהַחִתִּי וְהָאֱמרִי וְהַחִוִּי וְהַיְבוּסִי אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבתֶיךָ לָתֶת לָךְ אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ וְעָבַדְתָּ אֶת-הָעֲבדָה הַזּאת בַּחֹדֶשׁ הַזֶּה: ו שִׁבְעַת יָמִים תּאכַל מַצּת וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי חַג לַה': ז מַצּוֹת יֵאָכֵל אֵת שִׁבְעַת הַיָּמִים וְלֹא-יֵרָאֶה לְךָ חָמֵץ וְלֹא-יֵרָאֶה לְךָ שְׂאר בְּכָל-גְּבֻלֶךָ: ח וְהִגַּדְתָּ לְבִנְךָ בַּיּוֹם הַהוּא לֵאמר בַעֲבוּר זֶה עָשָׂה ה' לִי בְּצֵאתִי מִמִּצְרָיִם: ט וְהָיָה לְךָ לְאוֹת עַל-יָדְךָ וּלְזִכָּרוֹן בֵּין עֵינֶיךָ לְמַעַן תִּהְיֶה תּוֹרַת ה' בְּפִיךָ כִּי בְּיָד חֲזָקָה הוֹצִאֲךָ ה' מִמִּצְרָיִם: י וְשָׁמַרְתָּ אֶת-הַחֻקָּה הַזּאת לְמוֹעֲדָהּ מִיָּמִים יָמִימָה
מתוך ההגדה:
וְשֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ לִשְׁאוֹל אַתְּ פְּתַח לוֹ.
שנֶּאֱמַר, וְהִגַּדְתָּ לְבִנְךָ בַּיּוֹם הַהוּא לֵאמֹר בַּעֲבוּר זֶה עָשָׂה ה' לִי בְּצֵאתִי מִמִּצְרָיִם:
יָכוֹל מֵרֹאשׁ חֹדֶשׁ, תַּלְמוּד לוֹמַר בַּיּוֹם הַהוּא.
אִי בַּיּוֹם הַהוּא יָכוֹל מִבְּעוֹד יוֹם, תַּלְמוּד לוֹמַר בַּעֲבוּר זֶה.
בַּעֲבוּר זֶה לֹא אָמַרְתִּי אֶלָּא בְּשָׁעָה שֶׁיֵשׁ מַצָּה וּמָרוֹר מֻנָּחִים לְפָנֶיךָ:
פסחים דף קטז/ב
אמר רב אחא בר יעקב סומא פטור מלומר הגדה כתיב הכא בעבור זה וכתיב התם בננו זה מה להלן פרט לסומא אף כאן פרט לסומין
הסבר לחבר את הסברא הפוטרת סומא מלומר את ההגדה . מה יקרה לדעת ר' אחא אם הוא בכל אופן ירצה לומר ?
המקובלים לקחו את זה צעד אחד נוסף:
רקאנטי על התורה וארא
וטעם בעבור זה עשה י"י כתב הרב (הרמב"ן) ז"ל על דרך האמת מה שאמר הכתוב בעבור זה כמו זה אלי ואנוהו. יאמר כי בעבור שמו וכבודו עשה עמנו והוציאנו ממצרים וכו'. כוונתו ידועה כי מלת זה רומזת לצדיק ואלי לשכינה וזהו אומרו בעבור שמו וכבודו ולא בזכותינו כענין צדיק ונושע הוא (זכריה ט' ט'):
רבינו בחיי בפירושו לתורה (שמות פרק יג פסוק ח)
בעבור זה עשה ה' לי… וע"ד הקבלה יאמר הכתוב מה שעשה ה' לי במצרים שיצאתי ממצרים בעבור שמו וכבודו היה, והוא כמו זה אלי ואנוהו שהוא השכינה עד הויה העליונה, והכונה כי אין השכינה בישראל צורך הדיוט בלבד כי אם צורך גבוה
אם כן מה פירוש המילים "בעבור זה" לדעת הרמב"ן ר' בחיי ? כיצד הבנה זו משפיעה על המתרחש בליל הסדר ?
ספר כד הקמח – ערך פורים
כשאמר וכל זה איננו שוה לי, והוא כלשון (ישעיה כה) הנה אלהינו זה (שמות טו) זה אלי ואנוהו (שם יג) בעבור זה עשה ה' לי. ומפני זה הזכיר כאן השם המיוחד במלות גאות ובוז לפי שגס רוח היה מאד ולפני שבר גאון….
פרי צדיק לחג הפסח – אות ב
[ב] בזוהר הקדוש (בא לח א') ותנא והוה נהיר ליליא כיומא דתקופת תמוז וכו'. ולא נתפרש בזוהר הקדוש מנא ליה זה, אך נראה דמדייק מלשון הכתוב ליל שמורים הוא לה' וגו' הוא הלילה הזה וגו' ואין לשון הוא מתפרש כאן ובפרט לשון הוא הלילה הזה, ואחר כך מדייק בזוהר הקדוש כיון דאמר ליל מהו שמורים ולא שמור וכו' ליל קאמר בקדמיתא ולבתר לילה וכו' ואמר בזוהר הקדוש ליל עד דלא קבילת דכר וכו' ובשעתא דאתחבר עמה דכר הוא הלילה הזה לה' שמורים דכר ונוקבא וכו' ובאתר דאשתכחו דכר ונוקבא לית שבחא אלא לדכורא וכו' ומתפרש מה שנאמר הלילה הזה שמורים. אך למה נזכר הוא הלילה הזה ומזה מדייק הזוהר הקדוש דהוה נהיר ליליא כיומא דתקופת תמוז שבכל מקום נקרא שכל הנעלם מכל רעיון הוא אתה הוא עד שלא נברא העולם וכו' וכן לעתיד נברא יום ההוא שאז יתגלה אור הנעלם הנקרא הוא. וזה שכתוב ויהי בעצם היום הזה יצאו וגו' ומפרש הפסוק שלאחריו למה נקרא היום עצם היום הזה שפירושו זריחת אור הגנוז שיהיה לו בו תפיסה ליל שמורים הוא לה', שבלילה זאת נתגלה להם מאור הגנוז שמאמר יהי אור יהיה בו תפיסה וזה שכתוב הוא הלילה הזה, זה מורה שיש בו תפיסה שמורה באצבע כמו שאמרנו ונקרא שמורים דכר הוה זמין לאתחברא עמה ואחר כך כשיש זיוויגא נקרא הלילה הזה לה' דלית שבחא אלא לדכורא, ובגין כך כתיב הוא הלילה הזה שהיה הופעה מכתר עליון שנקרא הוא ומטעם זה נקרא הנפת העומר מחרת השבת סתם, דבשבת יש בו התגלות עתיקא, ומטעם זה אומרים קדושת כתר, דבכל מקום שיש זיוויג יש גם כן התגלות עתיקא וכמו שכתב בזוהר הקדוש (ח"ג עט ב) דהא עתיקא יתגלי וזווגא יזדמן וכו' ונזכר ליל שמורים שמזה הופיע הקדושה לחג …. ואמר שמורים לכל בני ישראל לדורות"ם. שחייב אדם לראות את עצמו כאלו הוא יצא ממצרים, ובכל ליל פסח צריך שירגיש שינוי ואור חדש כמו בעת יציאת מצרים ומזה מופיע הקדושה לכל החג ולכל המועדים הבאים שרגל זה ראש השנה לרגלים כמו שנאמר השיר יהיה לכם כליל התקדש חג, וכן מצינו בגמרא (פסחים פה ע"ב) כזיתא פסחא והלילא פקע אגרא, והיינו שבשעת ההלל נפתח האור כמו שנפקע האגרא ונתבקעו הגגין ונתגלה עצם השמים לטוהר, וכמו שמצינו (ברכות מח.) ורחמנא היכי יתיב רבא אחוי לשמי טללא אביי נפיק לברא אחוי כלפי שמיא, שאביי היה לו הבנה שצריך לילך לחוץ שלא יהיה הפסק הגג וכן כאן הלשון פקע אגרא שנתגלה האור בעת קריאת ההלל שלא היה שום הבדל כאלו הגגין נתבקעו…
עוד עיין בתפארת שלמה ברמזיו על פסח שמאריך בזה .
ספר השל"ה הקדוש – מסכת פסחים – ביאור ההגדה
אמר רבי אלעזר עתיד הקדוש ברוך הוא לעשות מחול לצדיקים והוא יושב ביניהם בגן עדן וכל אחד ואחד מראה באצבעו שנאמר ואמר ביום ההוא הנה אלהינו זה קוינו לו ויושיענו זה ה' קוינו לו נגילה ונשמחה תענית דף לא/א
זהו הרמז כל המספר כו' הרי זה משובח, כלומר זה ה' יתברך הוא וישתבח ויתפאר ויתקדש, ואנחנו דבוקים בו להראות זה אלי, זה ה' קוינו כו'. וזהו סוד ויסב אלהים את העם שסיבב אותנו, ואין הפסק בינינו. ובמדרש (שמו"ר כ. טז), ויסב אלהים את העם וגו', מכאן אמרו אפילו עני שבישראל לא יאכל עד שיסב, כי כן הסיבן הקב"ה
שפת אמת ויקרא החודש תרנז
החודש הזה לכם. במדרש בי מלכים ימלוכו כו'. כי מלכות שמים מתגלה בחודש הזה. דיש התחדשות באתכסיא וזה בתשרי בכסא. ויש הנהגה המתגלה גם בעוה"ז. ובחי' זו ניתן לבנ"י ביציאת מצרים. וזה החודש הזה לכם. בשבילכם נפתח זה השער בהתגלות. וזה עיקר יציאת מצרים שבאיבוד הרשעים נתגלה מלכות שמים בעולם. וע"ז עבדו בנ"י ארבע מאות שנה במצרים להוציא הנהגה זו מכח אל הפועל. וע"ז כתיב בעבור זה עשה ה' לי. וכתיב הנה זה עומד אחר כתלנו כו'…
וביציאת מצרים התחיל זה ההתגלות כמ"ש זה אלי. וכ' בהוציאך כו' תעבדון כו' על ההר הזה. ההר הזה הוא בחי' מלכות שמים [כאן חסר איזה תיבות]. ועל ההר הזה רומז למתן תורה שהוא מדריגה שלמעלה מזה…
דף הבית – (שעורי בית )
ספר פרי עץ חיים – שער חג המצות – פרק ז
ושאינו יודע לישאל, אם דין אם רחמים, ולא סוד מוחין, אז והגדת לבנך, ר"ל שתשפיע ותגיד לו על ראשון ראשון ועל אחרון אחרון במה נעשה הזיווג. דע, כי נעשה ע"י יסוד הנקרא ז"ה, כמ"ש בעבור זה עשה וכו'. ואמר לו יכול מראש חודש, תלמוד לומר ביום ההוא, רצה לומר שמתחברת עם בעלה, הנקרא ביום, וזהו ביום ההוא הנסתר, ע"י זה הוא יסוד, וזהו בעבור זה
ספר רסיסי לילה – אות יג
כפי המעלה והשלימות שיש לאדם כך יש לעומתו חסרון כנגדו ממש כפי ערכו. כי מימות חטא אדם הראשון הכל מעורב טוב ורע וזה לעומת זה שעשה אלהים הם בערבוביא. וכל שיש בו חסרון עצום הוא כלי גם כן לשלימות מופלג אם יזכה. כדרך שמובא בזוהר (ח"ג רטז סוף ע"א) בדור מבול שהיו ראוים לקבל תורה. והוא כדרך שאמרו בסוכה (נב.) כל הגדול וכו' יצרו גדול וכו' פירוש יצר דתאוות שהוא נקרא שטות כמו שאמרו ז"ל (סוטה ג.) על פסוק (במדבר ה, יב) כי תשטה. וכפי גדלות החכמה כך יש גדלות שטות. ובהיות יצרא דעבודה זרה שליט היינו להיות אור הנבואה נגלה אז להיות רואה בעין מראות אלהים מזה נמשך יצר הרע לעשות אלהים אחרים הנגלים לעין: ולכן אמרו ביומא (סט ע"ב) דכשביטלוהו אנשי כנסת הגדולה אמרו לא איהו בעינן ולא אגריה פירוש אגריה השלימות הנמשך ממנו כי מעת שנעקר יצרא דעבודה זרה נסתלקה נבואה מישראל. כי כאשר אין חסרון בזה אין שלימות להיות הכרת הנוכח דאלהי אמת לעין רק בהעלם כטעם חכם עדיף מנביא שהוא על ידי רוח הקודש עיין שם ברמב"ן בבא בתרא (יב.) והוא מצד ההעלם. לפי שאמרו בשיר השירים רבה (ז, ח) דאמר הקב"ה הנשמר מיצר רע דזנות מעלה עליו כאילו נשמר משניהם. אבל מכל מקום השמירה מיצרא דעבודה זרה הוא בהעלם לכך ההשגה גם כן בהעלם:
ואמרו בסנהדרין (קב ע"ב) חברא קרית לי מהיכי קשרו המוציא וכו' פירוש כי הברכה שתיקנו חכמים הוא הכרת הנוכח שהשם יתברך זן ומפרנס ונותן דבר מאכל והנאה זו ועל זה מברכין ברוך אתה ה' בנוכח אלא דמכל מקום הסיום בלשון נסתר המוציא וכו' וכן כל הברכות כי הכרת הנוכח הוא בדרך כלל מה שהוא מורשה מאבות. אבל בדרך פרט שיכיר בכל ענין הנוכח מהשם יתברך המורה לו באצבע לומר זה הדרך לכו וגו' כענין שהיה בימות הנביאים זה נסתלק. וזהו ששאל מהיכי קשרו וכו' פירוש אם אתה מכיר בפרט נתינת השם יתברך לחם לכל בשר ולדעת מהיכן הוא ההתחלה שהתחיל השם יתברך להכין לך לחם ומזון שעל זה תברך לו בפרט:
ליקוטי הלכות או"ח ברכת ההודאה הלכה ו' אות נ
וְזֶה בְּחִינַת בִּרְכַּת הַנִּסִּים שֶׁמְּבָרְכִין כְּשֶׁמַּגִּיעִים לְמָקוֹם שֶׁנַּעֲשָׂה לוֹ נֵס אוֹ שֶׁנַּעֲשׂוּ שָׁם נִסִּים לַאֲבוֹתֵינוּ, כְּמוֹ שֶׁמּוּבָא בַּשֻּׁלְחָן עָרוּךְ סִימָן ריח הָרוֹאֶה מָקוֹם שֶׁנַּעֲשׂוּ נִסִּים לַאֲבוֹתֵינוּ מְבָרֵךְ בָּרוּךְ שֶׁעָשָׂה נִסִּים לַאֲבוֹתֵינוּ בַּמָּקוֹם הַזֶּה. וּכְשֶׁמַּגִּיעַ לְמָקוֹם שֶׁנַּעֲשָׂה לוֹ נֵס, מְבָרֵךְ בָּרוּךְ שֶׁעָשָׂה לִי נֵס בַּמָּקוֹם הַזֶּה. וְדִקְדְּקוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (שה) לְהַזְכִּיר הַמָּקוֹם בְּבִרְכַּת הַנֵּס שֶׁמְּחֻיָּבִים לוֹמַר שֶׁעָשָׂה לִי אוֹ לַאֲבוֹתֵינוּ נֵס בַּמָּקוֹם הַזֶּה, בַּמָּקוֹם הַזֶּה דַּיְקָא:
כִּי עִקַּר כָּל הַנִּסִּים נִמְשָׁכִין מִן הַמָּקוֹם הַהוּא שֶׁהוּא מְקוֹם הַבֵּית הַמִּקְדָּשׁ, שֶׁנּוֹרְאוֹת קְדֻשָּׁתוֹ נִמְשָׁךְ מִבְּחִינַת הַמָּקוֹם הָעֶלְיוֹן הַנַּ"ל שֶׁהוּא בְּחִינַת כֶּתֶר הַנַּ"ל שֶׁעָלָיו נֶאֱמַר בָּרוּךְ כְּבוֹד ה' מִמְּקוֹמוֹ כַּנַּ"ל. …. וְעַל כֵּן בֶּאֱמֶת עִקַּר כָּל הַנִּסִּים נִמְשָׁכִין מִבֵּית הַמִּקְדָּשׁ שֶׁהָיָה שָׁם עֲשָׂרָה נִסִּים, שֶׁעִקַּר קְדֻשַּׁת הַבֵּית הַמִּקְדָּשׁ הוּא קְדֻשָּׁה הָעֲשִׂירִית שֶׁהִיא בְּחִינַת כֶּתֶר בְּחִינַת מָקוֹם הַנַּ"ל, וּמִשָּׁם נִמְשָׁכִין כָּל הַנִּסִּים שֶׁבָּעוֹלָם. וְעַל כֵּן כְּשֶׁיָּצְאוּ מִמִּצְרַיִם בְּנִסִּים נִפְלָאִים וְקָרַע לָהֶם אֶת הַיָּם בְּנֵס נִפְלָא וְנוֹרָא, אָמְרוּ בְּהַשִּׁירָה תְּבִאֵמוֹ וְתִטָּעֵמוֹ בְּהַר נַחֲלָתְךָ, שֶׁהוּא הַבֵּית הַמִּקְדָּשׁ שֶׁמִּשָּׁם עִקַּר הַנִּסִּים שֶׁל יְצִיאַת מִצְרַיִם וּקְרִיעַת יַם סוּף, שֶׁהָעִקָּר הָיָה כְּדֵי לָבוֹא לְשָׁם כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב וְאוֹתָנוּ הוֹצִיא מִשָּׁם לְהָבִיא אוֹתָנוּ כוּ' וּכְמוֹ שֶׁמְּבאָר בְּמָקוֹם אַחֵר. וְעַל כֵּן כְּשֶׁנַּעֲשָׂה לְהָאָדָם נֵס צָרִיךְ לְבָרֵךְ שֶׁעָשָׂה לִי נֵס בַּמָּקוֹם הַזֶּה, שֶׁצָּרִיךְ לְהַזְכִּיר הַמָּקוֹם דַּיְקָא. כִּי עִקַּר הַנֵּס שֶׁבַּמָּקוֹם הַזֶּה הוּא עַל יְדֵי שֶׁנִּמְשַׁךְ לַמָּקוֹם הַזֶּה מִנּוֹרְאוֹת קְדֻשַּׁת שׁרֶשׁ הַמָּקוֹם שֶׁהוּא בְּחִינַת הַמְסַדֵּר הַנַּ"ל שֶׁמִּשָּׁם הַתִּשְׁעָה הֵיכָלִין דְּלָא מִתְדַּבְּקִין וְכוּ'. שֶׁמִּשָּׁם כָּל הַנִּסִּים וְכַנַּ"ל: