מפגש 2

בס"ד                                                                                                ר"ח כסליו תשע"ה

לרפואת נעמי חיה בת זיוה גולדה

חבורה למובילי חבורות – מפגש שני

מבוא לסיכום:

חבורה זו מיועדת למובילי חבורות.

מטרת החבורה – להקנות כלים ומיומנויות למובילי החבורות.

חבורה זו איננה חבורה קלאסית, אלא פועלת ב – 2 קווים מקבילים.

קו אחד הוא – קיום התרחשות 'חבורתית'

קו שני הוא – מבט על, לימוד וחידוד הכלים תו"כ ההתנסות בהם.

כך שהסיכום ברור יותר לבעלי חבורות הנמצאים בתוך השפה וההתמודדויות.

ברכה ראשונה

'טקס' חובה קצר ( 15 דק'- 20 דק')

מטרתו להעביר את האדם מה- 'חוץ' 'פנימה'.

הרב דוב:

מציע לשים לב בשלב הראשוני להביט סביב ולבדוק מה הדבר שאתם הכי זקוקים לו כרגע?

מה הייתם רוצים שיקרה בשלב זה? לא בכל המפגש, רק לעכשיו.

לשאלה – מה מטרת הברכה הראשונה, עלו תשובות שונות:

א. הכרות

   שמטרתה לתת מענה ומרגוע לסקרנות וגם רצון לפתח אינטימיות בקבוצה.

הרב דוב: הייתי פעם בקבוצה מאוד אינטנסיבית שלא ידענו שום דבר אחד על השני. זה היה מרתק. הרבה פעמים אנחנו מסתתרים מאחורי הדברים שלנו, הסיפור. וגם אולי זה טוב שיש את הסקרנות.

ב. הנכחה

    מאחר וסבב הברכה הראשונה הוא קצר, הייתי הולך למשהו שמנכיח את האדם. משהו עכשווי, טרי.

רעיונות לברכה ראשונה

כהקדמה – הרב דוב: "משפט אחד יהיה לכם" זה פסוק חשוב.

זיו: מה הדבר הכי משמעותי שקרה לך היום? בשני משפטים

אהרון: שכל אחד יקח נשימה עמוקה ויגיד מה הוא רוצה להכניס פנימה יחד עם הנשימה.

אוהד: רוצה להזמין את כולם סביב המדורה. כל אחד מוזמן להגיד איזה עץ הוא שם במדורה. בקשה,

        התרחשות או שיתוף פשוט איפה אני עכשיו, משהו שיושב עליך שתרצה לשתף.

מומי: מה אני צריך להוריד כדי להיות בפנים.

איתי: הייתי מציע שנשתף ציפייה שעמה באנו לכאן היום

ליליאנה: להתחיל ניגון

ניצנית: הייתי מציעה למשוך משהו מראש חודש.

ברכה: הרפיה ולראות מה עולה, איזה מילה או משפט.

עינת: כל אחת מה שהיא רוצה לשתף מה שרוצה להגיד. משפט שתיים, כל אחד מהמקום שבאת.

(הערת הר' דוב:  הסכנה בזה זה ההתארכות. אני כן חושב שכדאי שיהיה ממוקד. מאיפה באת, מה הרגש שצף בך.)

אפרת: כל אחד מספר על עצמו במשפט או שניים, אחד אמיתי ואחד מדומיין[1].

(מה יש בזה? יש בזה הזדמנות. זה גילוי והסתר)

משה: משהו שאני עסוק בו בימים הללו. משהו שאני עסוק בו בימים האחרונים.

אוריאל: משהו מפעם קודמת שהלך איתכם.

נשאלה שאלה: איך להתייחס למאחרים?

הר' דוב: כשהמפגש עובד ומדוייק, אז כשהוא יכנס הוא יבלע בפנים.

מבוסס על מושג הלכתי במקוואות – קמא קמא בטיל שמה שנוסף בטל למקווה..

הר' דוב:

פונה לכל החבורות בבקשה / תחינה, להעלות ולשתף את חומרי הלימוד והעבודה אל אתר החבורות.

מבקש מכולם השתתפות ומאמץ.

גם את סיכומי המפגשים שלנו בע"ה נשתף באתר.

יש שם איגום אדיר של חומר. זה אוצר בלום נא לשתף.

זה גמילות חסדים. יש נקודות בעולם הבא.

קטע לימוד

ניתן קטע לימוד מהאדמו"ר הזקן

הדף מצורף בהמשך

הרב דוב מפנה את תשומת הלב:

שימו לב לפני שחוזרים למעגל הגדול מה אתם מרגישים האם חבל לנו לחזור, האם אנחנו שמחים?

מה היחס בין היכולת שלי ללמד לבין היתרון של הלימוד במודל זה?

העבודה על הלימוד

מישהו אחד שיגיד את מה שאומר האדמו"ר הזקן.

הנחייה של הר' דוב:

כשזיו מדבר לעצום עיניים ולתת לדברים שלו לחדור. לא לשים לב לזיו ולאיך שהוא אומר אלא לשמוע את זה כאילו זה בא משמיים.

זיו: האדמו"ר הזקן מצייר סוג של תפילה שהיא בעצם בסופו של דבר קבלת פני שכינה. הוא לקח את ההלכה של מה שאתה מוציא מפיך השמע לאזניך. אם אני מבין שאם כל אחד מחובר לכל עם ישראל בלי פירוד לרצונות … כשהוא מתפלל הוא שומע את התפילה שהיא בעצם תפילה של כנסת ישראל. זה שההוא לא מנותק ולא בפירוד אם אני מבין זה לשמוע את התפילה לא להגיד אלא לשמוע. אם הוא מחובר אפשר לשמוע את התפילה של כל ישראל ואם מישהו מחובר לזה זה קבלת פני שכינה.

הרב דוב:

עכשיו אבקש ממישהו נוסף להגיד אבל לא להגיד בשם האדמו"ר הזקן אלא לומר "ככה זה".

איתי

הרב דוב: אני מברך אותך שהאדמו"ר הזקן יתלבש בך ושתאמר את הדברים מהמקום שהוא אמר את זה.

איתי: כנסת ישראל היא מתפללת. מתפללת לפני ה'. כשאני מתפלל אני בעצם מעביר דרך מילות התפילה שלי את התפילה של כנסת ישראל. והתפילה שעוברת דרכי, האני מקשיב לה ואני צריך לקבל אותה בשלמותה. אני צריך לא לפגום, לקבל את כנסת ישראל כאחת.

הרב דוב:

אני מבקש עוד צעד. עם איתי לא היה לגמרי ברור אם זה חוויה או ידע. אם מישהו יכול עוד להגיד את זה ממש כקבלת פני שכינה.

רחלי: את חושבת שכשאת פותחת את הפה בתפילה זו את שמדברת, אבל את טועה.

        כנסת ישראל מדברת מגרונך . תקשיבי לה.

הרב דוב:

עוד פעם אחת, לפנות למישהו ולנסות להגיד לו את זה "את האמת בפרצוף"

הרב דוב:

כל אחד בוחר מישהו בשקט שיפנה אליו ויגיד לו בכל הכוח – וירטואלית.

הרב דוב:

שוב רק הפעם תנסו גם לקלוט את השדר.

הרב דוב:

לשים לב לשידור ולקליטה ולנסות לשים לב האם יש משהו שהיה עוזר לי אם היה.

הרב דוב:

חשוב שלא להתחיל בחיבור האישי כי אז לא למדנו.

שאלה לבירור:

מה שקרה לי בלימוד מאוד חידד לי את מה שקורה לי בתור מנחה.

כשלומדים טקסט לא מוכר וההכנה שאני עושה בבית מעלה את השאלה כמה עליי לבא מוכנה?

בקבוצות של נשים יש נשים שרגילות לשמוע שיעורים או כאלה שמלמדות.

לשבת וללמוד טקסט קשה בלי פרשנים וכו'. ראיתי שיש משהו מלחיץ כמנחה וגם לקבוצה.. ברמה האישית אני מנחה קבוצות לא זו הבעיה שלי, איך עושים שזה יהיה לימוד ולא שהלימוד יהיה תירוץ או סוג של דינמיקה קבוצתית.

הרב דוב: חשוב מאוד.

היום זה היה דרך היכולת להפוך את הטקסט לדובר. באופן פרדוקסלי לא מעניין אותי מי אמר את זה. קבל אמת ממי שאמרה. תחיה אותו, תן לו את החיות. אם אני מצליח לדבר אותו זה דרך אחת לעקוף את הלימוד האינטלקטואלי. המטרה שאני אהיה מוכה על ידי הכתוב. כמו שרחלי או איתי אמרו את זה לעצמם. אם אני אומר למישהו את העניין זה מכה אותו.

זה כדי לעקוף את העבודה שצריך לסדר את הטקסט ולארגן אותו.

זו ההכוונה שניתנת ע"י שלושת השאלות שכתבתי בדף:

  • מה בו?
  • מה בעצם בו?
  • מה לי בו?

אני חשוב שהפניה האישית, ההחייאה של הכתוב, זה מה שאנחנו מרוויחים בחבורה.

זה הופך לתלת מימדי. משהו בפתיחת הדיאלוגי, מדובב את התורה, והופכת לתפילה.

כשמתרחש משהו זה גם משפיע על ההנחיה.

משתתפים:

אהד שטיין – בית רימון

משה וורטהיימר – מקור חיים

אהרון רונן – כפר אדומים

חיים וולפסון – ירוחם

אוריאל עיטם – ירוחם

איתי ליפשיץ – גבעת שמואל

מומי פלוך – גבעת שמואל

לוי וינשטיין – עתניאל

זיו יגל – כפר אדומים

דן נבו – עפרה

רחלי וינשטוק – משואות יצחק הישנה, אפרת

לליאנה ריצ'מן – אפרת * 2

ניצנית ריקלין – מכמש, חבורת נשים סביב ראש חודש.

ברכה טובול – נשות גבעת שמואל

עינת שור – סוסיא

אפרת אייזן- משואות יצחק הישנה אפרת

 

מפגש מנחי  חבורות  – 2

ברכה ראשונה –  טכס פתיחה –מעבר מהחוצ לפנים  . עצם השקט תשומת הלב לנמצאים חיזוק

                        ההרגשה של מי שכאן הוא כאן וכן אני כאן .

 איסוף ברכות ראשונות –

לימוד משרה –   ענין קבלת פני שכינה   שיר השירים אשר לשלמה. להבין ענין קבלת פני שכינה דהנה ארז"ל (רפ"ב דברכות) השמע לאזניך מה שאתה מוציא מפיך פי' כנסת ישראל נק' אתה כמ"ש בזח"ב (ק"ד א') ור"פ ויגש ור"פ ואתה תצוה ואמרו שאין חיוב לאדם בתפלה רק שישמע ויתבונן מה שאתה הוא כנסת ישראל מוצא מפיו פי' חיותו ונשמתו יעקב חבל נחלתו וכל ישראל אחד מעורב בחבירו מה שחסר לזה נמצא בחבירו וכשיצטרפו כולם כאחד הם קומה שלימה כידוע ולכן כאשר יתפרד אחד מחבירו באיזו פירוד שמנתקת לבבו ורצונו ממנו מאחד הדברי' והענינים והמדות שלו או משכלו ועבודתו במילי דשמיא בתורה ובתפלה וכאשר כן בלבבו אז הוא מחסר במזימות לבו אבר אחד. ונמצא שאין שמו שלם וע"כ החרד לדבר ה' מאד מאד יזהר בזה ולכן כשיתפלל האדם יגמור בלבו שלא הגוף פי' נפש הבהמית המתהוה היא המתפלל רק נפש חלק אלוה ממעל היא המתפלל והיא מדבר בו דברי התפלה וכל הענינים הנאמר בה והיא לא יעשה דבר כי אם ישמיע לאזנו אל הרנה והתפלה אשר מזמרת ומשבחת וכאשר יגמר בלבו כן ויעשה כן זאת העבודה נק' קבלת פני שכינה פירוש שעבודת כנס"י המתחננת ומתנפלת לפני ה' נקרא פני השכינה וענין שמיעת האדם רנתה ותפלה נק' קבלת פני השכינה ככלי המקבל מה שבתוכה פי' שאינה אלא לבוש לה     ליקו"ת שה"ש ב:

שאילת שאלות –   הנחיה

מה בו

מה בעצם בו

מה לי בו

ברכה אחרונה

 

[1] במפגש הקודם נאמר מציאותי וחלום.