נטילת ידיים שחרית/ רחלי וינשטוק
ספר ליקוטי הלכות – הלכות השכמת הבוקר הלכה ה
וְזֶה בְּחִינַת נְטִילַת יָדַיִם שַׁחֲרִית כְּשֶׁקָּם מִשֵּׁינָתוֹ, כִּי הַמַּיִם טְהוֹרִים שֶׁל הַנְּטִילָה נִמְשָׁכִין עַל – יְדֵי בְּחִינַת הִתְגַּלּוּת הַדַּעַת שֶׁנִּמְשַׁךְ עַל – יְדֵי הַתְּפִלָּה בִּבְחִינַת דִּין הַנַּ"ל, שֶׁהוּא בְּחִינַת (ישעיה יא) כִּי מָלְאָה הָאָרֶץ דֵּעָה אֶת ה' כַּמַּיִם לים מְכַסִּים וְכוּ' וּמִשָּׁם נִמְשָׁכִין הַמַּיִם הָאֵלּוּ שֶׁל הַנְּטִילָה כְּשֶׁקָּם מִשֵּׁינָתוֹ. וְעַל – כֵּן צָרִיךְ לִטֹּל אֶת הַיָּדַיִם דַּיְקָא, כִּי עִקַּר הַכֹּחַ וְהַחִזּוּק צְרִיכִין לִיתֵּן לְהַיָּדַיִם כְּדֵי שֶׁהֵם יתגברו עַל הָעֵקֶב דְּסִטְרָא אַחֲרָא, בִּבְחִינַת וְיָדוֹ אוֹחֶזֶת בַּעֲקֵב עֵשָֹו. 'וְיָדוֹ' דַּיְקָא, כִּי עִקַּר הַתִּקּוּן עַל – יְדֵי הָאֱמוּנָה בְּחִדּוּשׁ הָעוֹלָם, שֶׁהוּא בְּחִינַת יָדַיִם, בְּחִינַת (ישעיה מח) אַף ידי יסדה ארץ וִימִינִי וְכוּ'. וְעַל – כֵּן נִקְרֵאת הָאֱמוּנָה, בְּחִינַת יָדַיִם, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (שמות יז), "ויהי יָדָיו אֱמוּנָה וְכוּ'". כִּי עִקַּר הָאֱמוּנָה לְהַאֲמִין בְּהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שֶׁבָּרָא הָעוֹלָם יֵשׁ מֵאַיִן, בְּחִינַת יָדַיִם, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב, "אַף יָדִי יסדה ארץ וִימִינִי וְכוּ'". וּלְהַאֲמִין בְּהַתּוֹרָה וּמִצְוֹת מַעֲשִֹיּוֹת שֶׁצְּרִיכִין לַעֲשׂוֹת בַּיָּדַיִם. וְעַל – יְדֵי זֶה זוֹכִין לְהַנִּגּוּן הַנַּ"ל, שֶׁהוּא בְּחִינַת יָדַיִם, בְּחִינַת (שמואל טז) ונגן בידו וטוב לך. וְעַל – יְדֵי כָּל זֶה מְקַבְּלִין כֹּחַ יְדֵי יַעֲקֹב לְהַכְנִיעַ עֲקֵב עֵשָֹו בִּבְחִינַת וְיָדוֹ אוֹחֶזֶת בַּעֲקֵב עֵשָֹו. 'וְיָדוֹ' דַּיְקָא כַּנַּ"ל. וְכָל זֶה נִמְשָׁךְ עַל – יְדֵי מֵימֵי הַדַּעַת שֶׁנִּתְגַּלֶּה עַל – יְדֵי הַתְּפִלָּה שֶׁל הַבַּעַל כֹּחַ הַנַּ"ל שֶׁבָּהֶם אָנוּ מְטַהֲרִין אֶת הַיָּדַיִם אַחַר הַשֵּׁנָּה. וְעַל – כֵּן מְטַהֲרִין אֶת הַיָּדַיִם דַּיְקָא וְכוּ' וְכַנַּ"ל:
ספר ליקוטי הלכות – הלכות נטילת ידים שחרית הלכה א
כִּי עִקַּר הַדַּעַת מְקַבְּלִין מֵהַיָּדַיִם בִּבְחִינַת מַחֲלֹקֶת לְשֵׁם שָׁמַיִם, בִּבְחִינַת (איכה ג) נִשָֹּא לְבָבֵנוּ אֶל כַּפַּיִם וְכוּ'. וּבַלַּיְלָה אֵין רוּחַ הַדּוֹפֵק מְנַשֵּׁב כָּל כַּךְ. וּתְנוּעַת הָאֵבָרִים כְּבֵדִים בַּלַּיְלָה וּמֵחֲמַת זֶה מִתְגַּבֵּר אָז הָעַצְבוּת רוּחַ, בִּבְחִינַת (תהלים ל) בָּעֶרֶב יָלִין בֶּכִי. וְעִקַּר הַהִתְגַּבְּרוּת הוּא עַל הַיָּדַיִם, כַּמְבֹאָר שָׁם בְּחִינַת עצבון יָדַיִם וְכוּ'. וְעַל – כֵּן בַּבֹּקֶר שֶׁאָז מִתְחַדֵּשׁ הָרוּחַ וְחוֹזְרִין וְנִבְרָאִין כָּל הָאֵבָרִים. וְאָז נִתְבַּטֵּל הָעַצְבוּת רוּחַ בִּבְחִינַת (שם) וְלַבֹּקֶר רִנָּה. וְחוֹזֵר רוּחַ הַדּוֹפֵק לֵילֵךְ כְּסֵדֶר בְּכָל הָאֵבָרִים וְהָעִקָּר בְּהַיָּדַיִם, עַל – כֵּן צָרִיךְ לְטַהֵר אֶת הַיָּדַיִם דַּיְקָא, כִּי שָׁם הִתְגַּבֵּר בְּיוֹתֵר הָעַצְבוּת רוּחַ כַּנַּ"ל. וְכֵן לְהֵפֶךְ עַתָּה נִמְשָׁךְ לְשָׁם הַקְּדֻשָּׁה בְּיוֹתֵר, עַל – כֵּן צָרִיךְ לְקַדְּשָׁם וּלְטַהֲרָם.
ספר ליקוטי הלכות – הלכות נטילת ידים לסעודה ובציעת הפת הלכה ד
וְאִי אֶפְשָׁר לִכְנֹס לְשׁוּם קְדֻשָּׁה בְּלִי מַיִם כְּגוֹן הַכֹּהֲנִים בַּעֲבוֹדָתָם. וְכֵן בַּבֹּקֶר בְּקוּמוֹ. וְכֵן קֹדֶם תְּפִלָּה וְתוֹרָה צְרִיכִין לִטְבֹּל אוֹ לִטֹּל יָדָיו בְּמַיִם. וְכֵן כָּל הַטְּמֵאִים אֵינָם עוֹלִים מִטֻּמְאָתָן כִּי אִם עַל – יְדֵי מַיִם, כִּי מַיִם מְרַמְּזִים עַל הַדַּעַת שֶׁל חִדּוּשׁ הָעוֹלָם, כִּי מַיִם קָדְמוּ לְכָל הַבְּרִיאָה, כִּי הַתְחָלַת הַבְּרִיאָה הָיוּ הַמַּיִם, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה. נִמְצָא, שֶׁעִקַּר חִדּוּשׁ הָעוֹלָם הִתְחִילוּ מִן הַמַּיִם.