פסוקי דזמרא/ רחלי וינשטוק

 

שבת קי"ח ע"ב:

"אמר רבי יוסי: יהא חלקי מגומרי הלל בכל יום. איני? והאמר מר: הקורא הלל בכל יום – הרי זה מחרף ומגדף! – כי קאמרינן – בפסוקי דזמרא";

רבינו יונה על הרי"ף מסכת ברכות דף כג עמוד א

טעם הדבר הוא מפני שעיקר קריאת ההלל הוא על כל צרה וצרה שלא תבא על הצבור ואנו אומרים אותו באותה שעה כמו שאמרו דוד על הצרות שעברו עליו וכשאומר אותו בכל יום נראה כמי שאומר שאין הקדוש ברוך הוא עושה נפלאות בכל יום ולפיכך קורא הנסים שעברו כבר ונמצא שמחרף ומגדף כלפי מעלה

ספר ליקוטי הלכות – הלכות ברכת השחר הלכה ג

וְכָל זֶה הוּא בְּחִינַת פְּסוּקֵי דְּזִמְרָה שֶׁאוֹמְרִין אַחַר פָּרָשַׁת הַקָּרְבָּנוֹת, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת כֹּהֲנִים בַּעֲבוֹדָתָם וּלְוִיִּים לְשִׁירָם וּלְזִמְרָם, כִּי עַל – יְדֵי הַקָּרְבָּנוֹת מְבָרְרִין רוּחַ הָאָדָם מֵרוּחַ הַבְּהֵמָה וְאַחַר כָּךְ צְרִיכִין לוֹמַר שִׁירוֹת וְתִשְׁבָּחוֹת וּפְסוּקֵי דְּזִמְרָה, כִּי עִקַּר שְׁלֵמוּת הַבֵּרוּר שֶׁל רוּחַ הָאָדָם מֵרוּחַ הַבְּהֵמָה הוּא עַל – יְדֵי נִגּוּן וְשִׁיר, כַּמְבֹאָר בְּדִבְרֵי רַבֵּנוּ זַ"ל בְּכַמָּה מְקוֹמוֹת. וְעַיֵּין בְּהַתּוֹרָה עַל פָּסוּק, "קְחוּ מִזִּמְרַת הָאָרֶץ בכליכם וְכוּ'" (סִימָן ס"ג בְּלִקּוּטֵי תִּנְיָנָא) וְעַל – כֵּן עִקַּר תִּקּוּן בֶּן הַמֶּלֶךְ אַחַר שֶׁקִּבֵּל עָנְשׁוֹ עַל – יְדֵי הַבְּהֵמוֹת. אַחַר כָּךְ כְּשֶׁרָצָה לְתַקְּנוֹ אָז זָכָה לִשְׁמֹעַ קוֹל הַנִּגּוּן הַנַּ"ל. וְגַם נָתַן לוֹ הַכְּלִי הַנַּ"ל שֶׁמְּעוֹרֶרֶת נִגּוּן מִכָּל הַחַיּוֹת וְהַבְּהֵמוֹת כְּשֶׁמַּנִּיחִין אוֹתָהּ עֲלֵיהֶם, כִּי זֹאת הַכְּלִי יֵשׁ לָהּ זֶה הַכֹּחַ שֶׁתֵּכֶף כְּשֶׁמַּנִּיחִים אוֹתָהּ עַל אֵיזֶה בְּהֵמָה מִיַּד מַתְחִיל לְהִתְבָּרֵר וּלְהִתְעוֹרֵר רוּחַ הָאָדָם הַנֶּעְלָם וּמְעֹרָב בְּתוֹכָהּ. וְעַל – יְדֵי זֶה נַעֲשֶֹה הַנִּגּוּן הַנִּפְלָא הַזֶּה, כִּי עִקַּר כָּל הַנִּגּוּנִים הֵם עַל – יְדֵי בֵּרוּר רוּחַ הָאָדָם מֵרוּחַ הַבְּהֵמָה, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת שִׁירוֹת וְנִגּוּנֵי הַלְּוִיִּים בִּשְׁעַת הַקָּרְבָּנוֹת כַּנַּ"ל. וְזֶהוּ בְּחִינַת פְּסוּקֵי דְּזִמְרָה אַחַר פָּרָשַׁת הַקָּרְבָּנוֹת, כִּי עִקַּר שְׁלֵמוּת הַבֵּרוּר הוּא עַל – יְדֵי הַנִּגּוּן, בְּחִינַת פְּסוּקֵי דְּזִמְרָה כַּנַּ"ל:

 

"תורה אור" לאדמו"ר הזקן, פרשת תצווה, פא', ג-

"ולקיום הק"ש בכל מאדך תקנו פסוקי דזמרה לפניה להיות רוממות אל בגרונם וחרב פיפיות בידם כי שעת צלותא שעת קרבא לעשות הכנה בנפש האדם תחלה להגביר כח נפשו על המונעי' ומעכבים מבית ומחוץ. וזהו מערב ועד בקר כי ברישא חשוכא והדר נהורא שמאיר בנפשו אורה ושמחה בה' מעט מעט מתוך החשך כו':"