פרשת בשלח

בס"ד, פרשת בשלח, התשע"ה

וַיֹּאמֶר ה' אֶל-מֹשֶׁה,

מַה-תִּצְעַק אֵלָי, דַּבֵּר אֶל-בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, וְיִסָּעוּ:

וְאַתָּה הָרֵם אֶת-מַטְּךָ, וּנְטֵה אֶת-יָדְךָ עַל-הַיָּם וּבְקָעֵהוּ, וְיָבֹאוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל בְּתוֹךְ הַיָּם, בַּיַּבָּשָׁה:

אונקלוס

וַאֲמַר ה' לְמֹשֶׁה, קַבֵּילִית צְלוֹתָךְ, מַלֵּיל עִם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִטְּלוּן.

רש"י

מַה-תִּצְעַק אֵלָי – (1) למדנו, שהיה משה עומד ומתפלל,

אמר לו הקב"ה: "לא עת עתה להאריך בתפילה, שישראל נתונים בצרה". דבר אחר,

מַה-תִּצְעַק אֵלָי – (2) עלי הדבר תלוי ולא עליך, כמו שכתוב להלן (ישעיה מה,יא) "על בני ועל פועל ידי תצווני".

(בעל שפתי חכמים : שמכיוון שאין טעם מחבר- מרכא, אלא טיפחא, יש הפסק בין "תצעק" ו"אלי").

מדרש רבה

אמר רבי יהושע בן לוי:     למה הדבר דומה?    למלך שהיה בא בדרך והיתה בת מלכים צועקת לו: בבקשה ממך הצילני מיד הלסטים!
שמע המלך והצילה. לאחר ימים ביקש לישא אותה לאשה היה מתאוה שתדבר עמו ולא היתה רוצה.
מה עשה המלך?   גירה בה הלסטים כדי שתצעוק וישמע המלך, כיון שבאו עליה הלסטים, התחילה צועקת למלך.
אמר לה המלך:     לכך הייתי מתאוה לשמוע קולך.

כך ישראל, כשהיו במצרים והיו משעבדים בהם, התחילו צועקים ותולין עיניהם להקדוש ברוך הוא, שנאמר: (שמות ב, כג) ויהי בימים הרבים ההם וגו' ויזעקו,מיד (שם שם, כה) וירא אלקים את בני ישראל, התחיל הקדוש ברוך הוא מוציאן משם ביד חזקה ובזרוע נטויה,

והיה הקדוש ברוך הוא מבקש לשמוע את קולם פעם אחרת ולא היו רוצין. מה עשה?
גירה לפרעה לרדוף אחריהם, שנאמר: ופרעה הקריב, מיד, ויצעקו בני ישראל אל ה'.

עצות ישרות, (ע"פ לקוטי הלכות – הל' שילוח הקן הלכה ד) וְיָבֹאוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל בְּתוֹךְ הַיָּם, בַּיַּבָּשָׁה (יד,כב)

וזה בחינת קריעת ים סוף, בחינת: ויבואו בני ישראל בתוך הים ביבשה,

הינו כשהמים הזידונים, שהם בחינת ההרהורים רעים וכו', שהם נקראים מצולות ים ממש, מתגברים חס ושלום,

ואין מקום לברוח לא לפנים ולא לאחור ולא לשום צד – ממש כמו שהיה אז בשעת קריעת ים סוף, שהים היה סוער לפניהם,

והמצרים מאחוריהם היו ומצדדיהם היו חיות רעות ונחשים ועקרבים – שאז נפש הישראלי בצרה ובמצוקה גדולה,

אזי אין תקנה כי אם לצעוק אל השם יתברך,

ואזי השם יתברך שולח לו התחזקות גדול בלבו ודעתו לבלי להסתכל לאחוריו כלל על המחשבות המבלבלות,

שהם בחינת מצולות ים הנ"ל, רק יזדרז כגיבור לרוץ אורח לעבור על כל המחשבות והבלבולים וכו' ולילך בדרך הקדושה,

שהוא עוסק בה בתורה ותפלה וכו',

וזה בחינת: דַּבֵּר אֶל-בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, וְיִסָּעוּ, שילכו לדרכם ויקפצו לתוך הים, ולא יחשבו ולא יסתכלו לאחוריהם כלל.

וכן עשו, שנכנסו בים עד חוטמם, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה,

הינו שלא הסתכלו כלל על המים הזידונים השוטפים, רק הלכו לבטח דרכם ועסקו בעבודתם

בתורה ותפילה בתוך התגברות שאון גלי הים, שהם המחשבות והבלבולים,

ולא הסתכלו לאחוריהם כלל, רק עשו את שלהם ואז, כשראה השם יתברך חוזק לבבם,

שאינם מניחים עבודתם בגלל שום בלבול שבעולם אף על פי שכבר נכנסו במים עד חטמם,

אזי חמל עליהם השם יתברך ובקע הים מפניהם, ויבאו בני ישראל בתוך הים ביבשה,

כי כן הדבר: כשמתחזקים בהתחזקות גדול לילך לדרכו בתפלתו ועבודתו ולבלי להביט לאחריו כלל,

אזי פתאום הם מתבטלים ממילא לגמרי ממש, כמו הים שנתבטל לפני ישראל ונתהפך ליבשה.

העיצה

מהם שלבי הדרך הנכונים לנפש הישראלית הנמצאת בצרה ובמצוקה גדולה לפי עצת רבי נתן?

העבודה

התחלקו לזוגות. שבו זה מול זה, במקום שקט ומאפשר. קצת חשוך. האחד עוצם עיניים וחברו מסייע בידו – מנחה בדמיון נובע.

הדרך את החבר לשים לב לגופו. לישיבתו. לוודא שנוח לו. הנחה את עוצם העיניים לנשימות והרפיה.

היזכר בהרהורים ומחשבות רעות שהיו/יש לך/לקרוב, באיזשהו מקום. תאר את המקום.

נסה להרגיש איך המחשבות הרעות מתגברות ונהיות עמוקות. מצולות ים. תאר את ההרגשה.

נסה לדמיין שאתה מוקף ברע הזה, המים מגיעים עד החוטם, ואתה צועק ממעמקים ל-ה'!!…

מה שומעים שם בצעקה? איך זה נראה?

"לאחר הצעקה…" מה יש שם? איך זה נראה?