"שבעים קולות" צעקה המאפשרת לידה/ רחלי וינשטוק
בס"ד
שבעין קלין- המשך מקורות
- ליקוטי מוהר"ן קמא, תורה כא'
"וְלִפְעָמִים יֵשׁ שֶׁהַמּחִין וְהַשֶּׁפַע אֱלקִי הוּא בְּהֶעְלֵם בִּבְחִינַת עִבּוּר וְאָז יָפָה צְעָקָה לְאָדָם בֵּין בִּתְפִילָּה בֵּין בְּתוֹרָה כְּשֶׁנִּתְעַלֵּם הַמּחִין כִּי הֶעְלֵם הַיְנוּ עִבּוּר זֶה בִּבְחִינַת: "צוּר יְלָדְךָ תֶּשִׁי" כְּמוֹ: "וְכחַ אַיִן לְלֵדָה" כְּמוֹ אִשָּׁה שֶׁתַּשָּׁה כּחָהּ מֵלֵּילֵד וּבְשָׁעָה שֶׁהִיא כּוֹרַעַת לֵילֵד רָאמַת עַיִ"ו קָלִין כְּמִנְיַן תֵּבוֹת שֶׁבְּמִזְמוֹר "יַעַנְךָ" וְאָז מוֹלֶדֶת וְהַשִּׁבְעִין קָלִין הֵם בְּחִינַת שִׁבְעָה קוֹלוֹת שֶׁאָמַר דָּוִד עַל הַמַּיִם שֶׁכָּל אֶחָד כָּלוּל מֵעֶשֶׂר וְהַצְּעָקָה שֶׁאָדָם צוֹעֵק בִּתְפִילָּתוֹ וּבְתוֹרָתוֹ כְּשֶׁנִּסְתַּלְּקִין הַמּחִין בִּבְחִינַת עִבּוּר אֵלּוּ הַצְּעָקוֹת הֵם בְּחִינַת צַעֲקַת הַיּוֹלֶדֶת וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁהוּא יוֹדֵעַ תַּעֲלוּמוֹת שֶׁל הַמּחִין אֵיךְ נִתְעַלְּמוּ הוּא מַאֲזִין צַעֲקָתֵנוּ וְהַצְּעָקָה הוּא בִּמְקוֹם צַעֲקַת הַשְּׁכִינָה כְּאִלּוּ הַשְּׁכִינָה צוֹעֶקֶת וְאָז מוֹלֶדֶת הַמּחִין וְזֶה בְּחִינַת: 'הַקּוֹל מְעוֹרֵר הַכַּוָּנָה', הַיְנוּ הַמּחִין וְזֶה בְּחִינַת: "תִּכָּלֵם שִׁבְעַת יָמִים" 'שִׁבְעַת יָמִים' זֶה בְּחִינַת שִׁבְעָה קוֹלוֹת שֶׁל דָּוִד כַּנַּ"ל שֶׁהֵם שִׁבְעִין קָלִין הַנַּ"ל שֶׁצָּרִיךְ לִצְעק כְּדֵי לְהוֹצִיא אוֹר הַפָּנִים הַנַּ"ל מֵהֶעְלֵם אֶל הַגִּלּוּי וְהַגִּלּוּי זֶה בְּחִינַת לֵדָה וְאָז אַחַר הַלֵּדָה 'דָּם נֶעְכָּר וְנַעֲשֶׂה חָלָב' וְזֶה בְּחִינַת "תִּכָּלֵם" כִּי הַכְּלִמָּה 'אָזֵל סוּמְקָא וְאָתֵי חִוְרָא' הַיְנוּ 'דָם נֶעְכָּר וְנַעֲשֶׂה חָלָב' וזהו 'צ'וּר יְ'לָדְךָ תֶּ'שִׁי רָאשֵׁי תֵּבוֹת שֶׁל: צַ'עֲקָתֵנוּ י'וֹדֵעַ תַּ'עֲלוּמוֹת כַּנַּ"ל וְזֶה: תֶּשִׁי רָאשֵׁי תֵבוֹת שֶׁל תִּ'כָּלֵם שִׁ'בְעַת יָ'מִים "
- תורה קסט'
נִמְצָא שֶׁעִבּוּר הוּא בְּחִינַת דִּין וְלֵדָה הוּא בְּחִינַת הַמְתָּקַת הַדִּין
- מדרש תהלים (בובר) מזמור כ
- זוהר חלק ב דף יט/ב
צעקה ושועה במאי אתפרשן, אמר רבי יצחק, אין לך שועה אלא בתפלה, שנאמר (שם לט יג) שמעה תפלתי יהו"ה ושועתי האזינה, (שם פח יד) אליך יהו"ה שועתי, (שם ל ג) שועתי אליך ותרפאני, צעקה, שצועק ואינו אומר כלום, אמר רבי יהודה, הלכך גדולה צעקה מכולן, שצעקה היא בלב, הדא הוא דכתיב (איכה ב יח) צעק לבם אל יהו"ה, צעקה וזעקה דבר אחד הוא, וזו קרובה להקדוש ברוך הוא יותר מתפלה ואנחה, דכתיב (שמות כב כג) כי אם צעוק יצעק אלי שמע אשמע צעקתו. אמר רבי ברכיה, בשעה שאמר הקדוש ברוך הוא לשמואל, (ש"א טו יא) נחמתי כי המלכתי את שאול למלך, מה כתיב, ויחר לשמואל ויצעק אל יהו"ה כל הלילה, הניח הכל ולקח צעקה, משום דהיא קרובה לקודשא בריך הוא יתיר מכלהו, הדא הוא דכתיב ועתה הנה צעקת בני ישראל באה אלי. תנו רבנן, האי מאן דצלי ובכי וצעיק עד לא יכיל למרחש בשפוותיה, האי צלותא שלימתא דהיא בלבא, ולעולם לא הדרא ריקניא*. אמר רבי יהודה, גדולה צעקה שקורע גזר דינו של אדם מכל ימיו. רבי יצחק אמר, גדולה צעקה שמושלת על מדת הדין של מעלה, רבי יוסי אמר, גדולה צעקה שמושלת בעולם הזה ובעולם הבא, בשביל צעקה נוחל האדם העולם הזה והעולם הבא, דכתיב (תהלים קז ו) ויצעקו אל ה' בצר להם ממצוקותיהם יצילם:
*תרגום: זה האיש המתפלל ובוכה וצועק עד שכבר לא יכול לדבר בשפתיו, זו היא תפילה שלמה שהיא בלב, ולעולם אינה חוזרת ריקם
- ספר ליקוטי מוהר"ן – מהדורא קמא סימן קה
וְהִנֵּה בְּכָל דָּבָר שֶׁבִּקְדֻשָּׁה יֵשׁ בּוֹ שְׁלׂשָׁה דְּבָרִים, 'עִבּוּר' 'יְנִיקָה' 'מֹחִין'. כִּי כָּל זְמַן שֶׁהַדָּבָר בְּכֹחַ נִקְרָא 'עִבּוּר', [כִּי הוּא נֶעְלָם. וּכְשֶׁבָּא מִכֹּחַ אֶל הַפֹּעַל, נִקְרָא] 'לֵדָה וִינִיקָה'. וּכְשֶׁפָּשַׁט הַדָּבָר לַעֲשׂוֹת הַפְּעֻלָּה הַצְּרִיכָה, אֲזַי נִקְרָא 'מֹחִין'. וּכְשֶׁלּוֹמֵד תּוֹרָה גַּם כֵּן צְרִיכִין לִהְיוֹת בּוֹ שְׁלׂשָׁה דְּבָרִים הַנַּ"ל. כִּי כְּשֶׁיּוֹשֵׁב לִלְמֹד, וְנוֹתֵן מַחֲשַׁבְתּוֹ וְלִבּוֹ בְּהַתּוֹרָה, וּמִתְעַלֵּם בָּהּ, נִקְרָא עִבּוּר, כִּי הוּא מִתְעַלֵּם בָּהּ כְּעֻבָּר בִּמְעֵי אִמּוֹ. וּכְשֶׁלּוֹמֵד הַתּוֹרָה וּמֵבִין בָּהּ, נִקְרָא 'לֵדָה וִינִיקָה', כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (מִשְׁלֵי ה):
"דַּדֶּיהָ יְרַוֻּךָ בְכָל עֵת". וְאַחַר כָּךְ כְּשֶׁמֵּבִין דָּבָר מִתּוֹךְ דָּבָר וְרוֹצֶה לְחַדֵּשׁ בָּהּ, נִקְרָא 'מֹחִין'
- שיח שרפי קודש ד', רפז'-
פעם לימד רבי פנחסקיבליטשער ז"ל לפני אנ"ש שבקיבליטש את התורה 'חיים נצחיים'… וכשגמר את הלימוד נעלם ולא ידעו היכן הוא, עד שמצאוהו בעזרת נשים עומד וצועק בקולי קולות, וקיים בעצמו מה שלמד לפני הציבור.
- אבני"ה ברזל לרבי אברהם ברבי נחמן, יד'-
אחר הפסח כשנסע בחזרה רבי נתן עם רבנו זצוק"ל לביתו, אז היה אצל הרב רבי גדליהז"ל, והתפללו אנ"ש בקול רם, ובפרט מוהרנ"ת. וישאל הרב רבי גדליה את רבינו זצוק"ל, הלא כשנכנסין למלך נכנסין בקול דממה דקה. והשיב לו רבנו זצוק"ל, אני אוחז מהחסידים של פעם, שקפצו פנימה אל היכל המלך עם השרוול המשומן.
- ספר ליקוטי הלכות – הלכות גלוח הלכה ד
וְזֶה בְּחִינַת מַה שֶּׁדֶּרֶךְ הַתִּינוֹק לִצְעֹק הַרְבֵּה כָּל יְמֵי קַטְנוּתוֹ, כִּי מִיּוֹם לֵדָתוֹ עַד תַּשְׁלוּם יְמֵי קַטְנוּתוֹ אָז הוּא בְּחִינַת הוֹלָדַת הַמֹּחִין שֶׁצָּרִיךְ לְהוֹלִידָם וּלְגַלּוֹתָם מִבְּחִינַת עִבּוּר לִבְחִינַת לֵדָה, כְּמוֹ שֶׁנִּרְאִין בְּחוּשׁ שֶׁהַדַּעַת נִתְגַּדֵּל עִם הַתִּינוֹק. עַל – כֵּן הִטְבִּיעַ ה' יִתְבָּרַךְ בְּטִבְעוֹ שֶׁיִּצְעֹק הַרְבֵּה, כִּי לְהוֹלִיד הַמֹּחִין מִתַּעֲלוּמָתָן, לְהוֹצִיאָם מִבְּחִינַת עִבּוּר, צְרִיכִין צְעָקָה בְּחִינַת צַעֲקָתֵנוּ יוֹדֵעַ תַּעֲלוּמוֹת, כְּמוֹ שֶׁמְּבֹאָר בְּהַתּוֹרָה הַנַּ"ל…
וּכְשֶׁהַמֹּחִין הוּא בִּבְחִינַת עִבּוּר וְהֶעְלֵם, צָרִיךְ צְעָקָה הַרְבֵּה כְּדֵי לְהוֹלִידָם מִתַּעֲלוּמָתָן מִכָּל מָקוֹם שֶׁנִּתְעַלְּמוּ הַמֹּחִין שֶׁלּוֹ, כָּל אֶחָד לְפִי בְּחִינָתוֹ בִּבְחִינַת צַעֲקָתֵנוּ יוֹדֵעַ תַּעֲלוּמוֹת, כִּי רַק הוּא יִתְבָּרַךְ יוֹדֵעַ תַּעֲלוּמוֹת הַמֹּחִין שֶׁל כָּל אֶחָד לְהֵיכָן נִתְעַלְּמוּ וְאִי אֶפְשָׁר לְגַלּוֹתָן מִתַּעֲלוּמָתָם כִּי אִם עַל – יְדֵי צְעָקָה וְכַנַּ"ל:
מהלך-
"צור ילדתךתשי"-
תשי מלשון שכחה, עם ישראל שוכח את ד' שילד אותו.
תשי גם מלשון התשה, עם ישראל מתיש את ד' שרוצה להיטיב עימו.
"וכוח אין ללידה"- לעם ישראל אין כוח להתגבר על המשבר בכוחות עצמו.
מדוע רבי נחמן נצרך להביא את שני הפסוקים?
- במצב של משבר יש שני צדדים מותשים ד' (צור ילדתך תשי) עם ישראל (וכח אין ללידה), הצעקה עוזרת לשני הצדדים להתגבר על מותשותם ולאגור כוח מחדש.
- מצב של העלם הוא מצב של שכחה, והשכחה מביאה למותשות. הצעקה מעוררת זיכרון ומחזירה כוח שהותש.ברגע של עיבור זה רגע של הסתר פנים. כדי ללדת צריך להגביר את האמונה שזה אפשרי וזה מה שצעקה עושה, היא מגבירה את האמונה, היא מתגברת על הגבולות הטבעיים של האדם ופורצת אותם – שזה בדיוק האמונה.שבעים קולות כנגד 70 תיבות שבמזמור "יענך"-מזמור זה (מזמור כ') מדבר על הצעקה מתוך הצרהשבעה קולות שאמר דוד על המים-
מזמור זה (מזמור כט') מדבר על התגלות ד' לעתיד לבוא .
בצעקה שלנו בעת צרה, בעת עיבור המוחין, מתגלה קול ד' על המים, הקול שעתיד להתגלות בתחיית המתים. הצעקה שלנו היא ההתגלות האלוקית בעצמה. "וְהַצְּעָקָה הוּא בִּמְקוֹם צַעֲקַת הַשְּׁכִינָה כְּאִלּוּ הַשְּׁכִינָה צוֹעֶקֶת"
הכלימה זה מצב של המוחין בהעלם, ולאחר הלידה נמתקים הדינים ונעשה מהם חלב.
בערב שבת אומרים את הקולות שאמר דוד על המים משום שאז נולדים המוחין החדשים לאחר הבושה של ימות החול והשיא של בושת ימות החול זה יום שישי. האמירה של מזמור כט' בקבלת שבת זה המעבר מחול לשבת.
אנא בכוח-
שם מב'- קשור להעלאה.
לפי הזוהר שם זה רמוז במב' האותיות הראשונות בפסוק הראשון של התורה. בריאת העולם היא פעולה של צמצום האור, פעולה של גבורה. שזה יצירת הכלים וויסות האור שיתאים לכלים, וזה יסודו של שם מב'. והוא קשור להתעלות של העולמות והזדככות הכלי להכיל את האור, שזה כוח הגבורה מצדנו, להתאים את הכלים שלנו ולתקנם כדי שיוכלו להכיל את האור. הקב"ה ברא את העולם בשם מב', ובכך הטביע בעולם את היכולת לשוב למקורו ולשורשו. התעלות העולמות מלמטה למעלה.
האר"י הקדוש, שער הכוונות, דרושי הקדיש א'-
"אין שום עליה בעולמות אלא ע"י שם מב'"
יודע תעלומות- רק ד' יודע את המוחין שנתעלמו, וע"י צעקה אנו מוסרין ומעלין את תעלומת המוחין אל ד', שהוא יגלה אותן.
עבודה פנימית-
- בחרי עניין שכרגע בחייך הוא בהיעלם, בסגירות. כתבי אותו מתוך דימוי של עיבור. מה הדימוי של העיבור מאפשר? לאן הוא לוקח אותך?
- שיתוף בזוגות, ניסוח תפילה עם הדימויים של עיבור ובקשה על הלידה.
- התבודדות, כל אחת מתפללת על חברתה.
- הכנה לצעקה- שהייה בדממה תוך מחשבה על התפילה של חברתך, להתחיל להעניק לרגש התפילה ביטוי קולי. לאט לאט להגביר את הקול ולאפשר לצעקה לפרוץ ולצאת. (לחזור על זה כמה פעמים)
- לשיר ביחד "אנא בכוח".