שבת שלום
בס״ד
שבת שלום
נתיבות שלום: איתא בזוה״ק (ח״ג קעו:) תא חזי לית עלמא קאים אלא על שלום. כד ברא קוב״ה עלמא לא יכיל לאתקיימא עד דאתא ושרא עלייהו שלום, ומאי הוא שבת, שאיהו שלמא דעלאי ותתאי. עוד איתא בזוה״ק (ח״א מח.) ת״ח כד אתקדש יומא במעלי שבתא סוכת שלום שריא ואיתפריסת בעלמא. מאן סוכת שלום דא שבתא. ע״כ. לכן אומרים בשבת ׳ופרוש עלינו סוכת שלומך׳ וחותמין הפורש סוכת שלום עלינו. כי אז הזמן אשר סוכת שלום אתפריסת בעלמא. ובפע״ח כתוב שכאשר יהודי בא לביתו בליל שבת יאמר שבת שלום ומבורך, וכן גם אמירת שלום עליכם מיוסד כולו על השלום.
ויש לבאר מה הקשר המיוחד בין שבת ושלום. דהנה המושג שלום אינו ענין שלילי גרידא, העדר המחלוקת והמריבה, כי כן מוכח ממה שכתוב ׳עושה שלום במרומיו הוא יעשה שלום עלינו׳ ומלשון הזוהר ׳שבת דאיהו שלמא דעלאי ותתאי׳, שהרי במרומים לא שייך ענין מחלוקת כלל. אלא שלום היא מדרגה חיובית עילאית, כדמשמע מלשון הכתוב ׳ישא ה׳ פניו אליך וישם לך שלום׳, וכן מנוסח הברכה המברך את עמו ישראל בשלום, והיא קיום העולם כולו כדאיתא במדרש (במד״ר פכ״א) על הפסוק ׳הנני נותן לו את בריתי שלום׳ גדול השלום שניתן לפנחס, שאין העולם מתנהג אלא בשלום, והתורה כולה שלום, שנאמר דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום. ואם בא אדם מן הדרך שואלין לו שלום, וכן שחרית שואלין לו שלום וכו׳. התפילה חותמין בשלום, בברכת כהנים חותמין בשלום. אמר ר׳ שמעון בן חלפתא אין כלי מחזיק ברכה אלא השלום שנאמר ׳ה׳ עוז לעמו יתן ה׳ יברך את עמו בשלום׳. כל דבר שהוא ממוצע בין המאציל לנאצל שלום איקרי, שעל ידו יש שלום בין המשפיע והמקבל. ואפשר שמטעם זה גם כן נקראת מדת יסוד בשם שלום מפני שעל ידה יורדת השפע מהמשפיע למקבל. וזה ענין שמא דקוב״ה דאיקרי שלום, שהוא בחי׳ הממוצע, שאם בקוב״ה אין לנו שום תפיסה, אבל בשמא דקוב״ה שע״י יורד שפע עליון כבר שייך תפיסה. כן השבת היא בחינת ממוצע בין המאציל לנאצל כ״ש ׳ביני ובין בני ישראל אות היא לעולם׳ וגם זה הטעם למ״ש כל ברכאן דלעילא ותתא ביומא שביעאה תליין, כי מאחר שהשבת בחי׳ ממוצע על כן יורד על ידה השפע עליון מהאין סוף אל הנאצלים העליונים ותחתונים.
מה זה שלום?
איך אפשר להשיג את השלום?
הל׳ חדש ג,ט: אין שלום כי אם כשזוכים להגביר הנפש על הגוף שיתהפך הגוף לנפש שאז הוא השלום בשלמות באמת. כי הצדיקים זוכים לשבר הגוף לגמרי עד שנתבטל רצון הגוף לגמרי ונתהפך לנפש ממש שזהו עיקר השלום, על כן לעתיד לבוא שאז יזכו הכל לזה, על כן יהיה אז השלום המופלא בעולם כ״ש ״וגר זאב עם כבש וכו׳״ כי אז יוכללו הכל ברצונו יתברך… וזה שנקרא שבת ״שבת שלום״ כמו שאנו אומרים אז ופרוש עלינו סוכת שלומך, כי שבת הוא בחינת התגברות הנפש על הגוף בחינת עולם הבא שזהו בחינת שלום.
דרשות מוהרא״ש: עיקר השלום הוא רק בין שתי הפכים, כי אם שניהם נמצאים באותה הדעה אין שייך לומר שיש ביניהם שלום, אלא רק בשעה ששני בני אדם אוחזים בדיעות הפוכות ובסופו של דבר משתוים ביניהם זהו עיקר השלום שבסופו של דבר התאחדו ביחד. ובאמת זה סוד בריאת העולם כי העולם נברא מרוחניות וגשמיות, וכן האדם בעצמו נברא מנשמה שהיא רוחניות חלק אלק ממעל, וכן מגשמיות גופו שנברא מעפר הארץ, והם משולבים ומאוחדים יחד. ולמרות ששתיהם כביכול סותרים אחד את השני מצד אחד הנשמה מושכת את האדם תמיד אל הרוחניות ומן הצד השני הגוף מושך את האדם אל הגשמיות ולכאורה אינם יכולים להתקיים יחד, אך באמת זוהי בחינת השלום שעשה הקב״ה בין הגוף ובין הנשמה וזה עיקר בריאת העולם שרוחניות וגשמיות יוכלו להתקיים יחד. וזה מה שאמרו חז״ל (שבת קיט) שבשעה שהאדם חוזר מבית הכנסת בליל שבת מלוים אותו שתי מלאכים, מלאך אחד טוב ומלאך אחד רע, וכאשר האדם נכנס הביתה והכל מוכן לשבת אומר המלאך הטוב, כן לשבת הבאה והמלאך הרע עונה אמן בעל כרחו, וכן להיפך ח״ו, ואלו הב׳ מלאכים הם בחינת הניגוד של רוחניות וגשמיות, אש ומים, כי מים מרמזים על רוחניות ואש מרמזת על גשמיות תאוות העוה״ז המתגברות על האדם, ועיקר השלימות והתכלית הוא כשהאדם זוכה לאחדם ולכלול את הגשמיות בתוך הרוחניות ולהכיר אותו יתברך מכל פרטי הבריאה.
לק״א פ׳: ״הנה ידוע, שגדול השלום, כ״ש חז״ל (עוקצין פ״ג) שלא מצא הקב״ה כלי מחזיק ברכה, אלא השלום. ומה הוא השלום שמחבר תרי הפכים, כ״ש חז״ל (זוהר ויקרא יב:) בפסוק: ״עושה שלום במרומיו״, כי זה המלאך מאש וזה ממים, שהם תרי הפכים, כי מים מכבה אש, והקב״ה עושה שלום ביניהם ומחברם יחד״.
האם צריך בשבת שמירה?
אוצר היראה שבת קנח: ״עקר השמירה מכל מיני הזקות, ח״ו, הוא רק על ידי קדושת שבת… כי בשבת אין למזיקים שום שליטה כלל, ועל כן אין אומרים אז ברכת ״שומר עמו ישראל לעד״. כי בשבת אין צריכין שמירה, אדרבא, עקר השמירה שלנו בכל ימי החול הוא על ידי הסוכת שלום שנמשך עלינו מבחינת קדושת שבת, שעי״ז אנו נשמרים מכל מיני הזקות גם בששת ימי החול.״(הל׳ פקדון ב׳)
מה זה הסוכת שלום שאנו מבקשים בשבת בתפילה?
סדורו של שבת: בלילה הזו שאנו עושין הכל שישתנה הלילה הזה מכל הלילות של חול, להסיר הדינים הנמצאים בכל הלילות, ולהמתיק הגבורות דקדושה להיותן נכללין ברחמים, אנו מתפללין ואומרין ׳ופרוש עלינו סוכת שלומך׳ שיפרוש גם עלינו את בחינת השלום, שיהיה נעשה שלום גם בפמליא של מטה, על ידי מה שהגבורות יהיו נמתקים בחסדים עלינו. ולבאר עוד הלשון של פרישת סוכת השלום, ולא אמר לתת עלינו את השלום, או ברכנו בשלום, ומה הוא לשון פרישה. ויתכן בבאורו כי הנה בעת הרחמים ונתינת השלום עלינו, נעשה ה׳ אלקינו עלינו ברחמיו הגדולים כדוגמת האם החופפת על בנה הצריך לאמו בלבושיה ובבגדיה לכסותו ולהגן עליו מקור וחום ומזרם וממטר, לגודל רחמיה על בנה. כן ה׳ אלקינו יגן עלינו, ומפריש כנפיו עלינו, ובאברתו יסך עלינו לחסות תחת צל כנפיו. והכל כדי לשמרנו ולהצילנו. על כן אנו מתפללים בעת הכנסת שבת לפרוש עלינו את סוכת שלומו, שהשלום הנעשה עתה בין המדות שנמתקים ונכללים כולם יחד הגבורות בחסדים, יהיה נעשה עתה עלינו כדרך פרישת הסוכה, שיהיה נפרש עלינו צל כנפי השכינה כדוגמת האם המרחפת על בניה, וחופפת עליהם להגן עליהם מכל צד, כמבואר בזוהר (ויקהל רה.):״סוף סוף נטירו אשתכח בההוא ליליא לעמא קדישא, הואיל וסוכת שלום פריסא על עמא, דהא תנינן בכל אתר דסוכת שלום אשתכח, סטרא אחרא לא אשתכח תמן״. (שמירה נמצאת לעם הקדוש, משום שסוכת שלום פרושה על העם, כי למדנו שכל מקום שסוכת שלום נמצא, הס״א אינו נמצא שם)
*עבודה
מה זה שלום בשבילך?
תנסי לחבר תפילה על השלום