שבת שמא דקב״ה
בס״ד
שבת שמא דקב״ה
בני יששכר שבת מאמר א׳,א איתא בזוהר יתרו פח: מהו שבת שמא דקב״ה שמא דאיהו שלים מכל סטרוי עכ״ל. (מהו שם שבת, שבת הוא שמו של הקב״ה שם שהוא שלם מכל צדדיו) נראה לי לפרש, דהנה כ״ז אתוון דאורייתא הם, ובכל אות יש בו חיות מן שם הנכבד הוי״ה ב״ה(*), ואם כן בכ״ז אותיות הם כח כ״ז הויו״ת, בגימטריא שב״ת, וזהו שיש לפרש מהו שבת שמא דקוב״ה שמא דאיהו שלים מכל סטרוי, דהיינו מכל צד הכ״ז אתוון שבהם ברא הקב״ה את כל העולמות בכח שמו יתברך המתפשט בהם, והנה ברא עולמות בששת ימים, והשבת הוא כדימיון הנשמה והצורה לעולם, על כן נקרא שבת שמא דקוב״ה המחיה את כולם, ולהיות שבת שמא דקוב״ה אסור להזכירו במקום שאסור לדבר דברי תורה, וידעתי ממדקדקים במעשיהם שנזהרו להזכיר שם שבת ללא צורך, והוא נכון, כיון שאמרו חכמי הזוהר שהוא שמא דקוב״ה, והמשכיל יבין הדבר.
* תניא שער היחוד והאמונה י״ב: לפי שכל אות ואות מכ״ב אותיות התורה היא המשכת חיות וכח מיוחד פרטי שאינו נמשך באות אחרת לכך גם תמונתן בכתב כל אות היא בתמונה מיוחדת פרטית המורה על ציור ההמשכה והתגלות האור והחיות והכח הנגלה ונמשך באות זו איך הוא נמשך ונתגלה ממדותיו של הקב״ה ורצונו וחכמתו וכו׳.
הל׳ שבת ה,יז: על ידי יציאת מצרים נתגלה שם ה׳ על ידי האותות והמופתים הנוראים אשר עשה ה׳ במצרים ועל ים סוף וכ״ש ״ולמען ספר שמי בכל הארץ״. כי עיקר שם ה׳ נתגלה על ידי יציאת מצרים וקבלת התורה שהוא שמא דקב״ה… כי קודם יציאת מצרים וקבלת התורה, קודם שנבחרו ישראל לעם סגולה להשי״ת לא היה עדיין שם להשי״ת. … כי עיקר התגלות שם ה׳ היא על ידי התורה שהיא כולה שמותיו של השי״ת וזהו ״ותעש לך שם כיום הזה״… כי מקודם לא היה לו יתברך שם כלל כי עיקר התגלות שם ה׳ היא על ידי מעשה התחתונים על ידי האדם הבעל בחירה כשזוכה לעבוד אותו יתברך באמת ולשבר הבחירה לבלי לבחור ברע כי אם בטוב לעשות רצונו יתברך באמת. אז דייקא נתגלה שם ה׳. כי קודם הבריאה לא היה להשי״ת שום שם כלל. ועיקר הבריאה היתה בשביל זה, בשביל לגלות שמו יתברך… ועל כן במצרים שהיה קודם קבלת התורה… לא היה אפשר עדיין לגלות שם ה׳…. על כן היה קשה למשה ענין זה ושאל להשי״ת ״ואמרו לי מה שמו מה אומר אליהם״. כי היה קשה לו איך אפשר לקרותו יתברך בשם מאחר שהוא עדיין קודם קבלת התורה… ועל ידי קבלת התורה נתגלה שם ה׳ שהוא שם הוי״ה ב״ה שהוא עיקר שם ה׳… דהיינו שעתיד להתגלות בחינת שם הוי״ה שמורה שהשי״ת היה הווה ויהיה וכו׳ וזה בחינת גודל מעלת קדושת שבת. כי עיקר קיום העולם על ידי שבת… שנתן לנו השי״ת יום קדוש ונורא כזה שבו מתגלה שם ה׳ מעצמו בלי מעשה התחתונים. רק השי״ת מגלה אז שם ה׳ על שם העתיד שהוא התכלית האחרון שהוא יום שכולו שבת. שאז יתגלה שם ה׳ בשלימות, כי אז יזדככו הכל כידוע. ושבת קודש יש לו קדושה כזו שבו מתגלה גם עכשיו בזה העולם אור שם ה׳ שיתגלה לעתיד…
הל׳ שבת ה,ו-ז: ״שבת הוא שם ה׳ שאז הוא תכלית מעשה שמים וארץ. היינו שאז בשבת עולין כל הדברים אל תכליתן … כי על ידי קדושת שבת שהוא שם ה׳ זוכין לדעת שלם לזכות להכיר ולתבונן גדולת השי״ת ולהכיר שמו יתברך על ידי כל דבר שבעולם… כי השם של כל דבר הוא חיותו ותכליתו שעל ידו יכולין להכיר שמו יתברך שמשם נשתלשל זה השם שיש לו. וזה זוכין על ידי שבת שהוא שמא דקב״ה שורש של כל השמות של כל הדברים שבעולם שהם חיותם שהוא התכלית של כל מעשה שמים וארץ כי עיקר התכלית של כל דבר הוא להכיר שמו יתברך על ידי אותו הדבר כפי השם שיש לו…
מה משמעות השם?
למה כל כך חשוב לדעת מהו שם ה׳?
למה שבת הוא שמא דקב״ה?
מה זה אומר שכל התורה הם שמותיו של הקב״ה?
נזר ישראל עמ׳ רנ״ד : אמרו חז״ל ״כל התורה כולה שמותיו של הקב״ה״ וביאור הענין שהנה ״עולם״ מלשון העלם והסתר – ולא נכר בו כח ה׳ המהווה ומחיה אותו, ושמו של הקב״ה מבטא גילוי אור השי״ת בעולם. כי שם אינו אותיות בעלמא אלא עצם המהות – שאותיות שמו של דבר מסוים, על פי לשון הקודש, אינן כינוי וסימן בעלמא, כדי שיהיה באפשרות לכנות את הדבר ההוא בשם ולדבר אודותיו, אלא הן צינורות החיות המושפעת מהשי״ת אל הדבר. כמו כן אותיות שמו של הקב״ה, בכל אופן וצירוף שהוא, אינן נועדות רק לכינוי – אלא הן אותיות שבהצטרפן זו לזו, בסדר זה, מגלות את שמו יתברך בעולם, ומבקיעות אור אלקי בתוך העולם המתחיה ומתהווה על ידי אורו וזיוו יתברך. וזה משמעות המושג ״שם״ כמו שאומרים על פלוני שיצא לו שם – היינו שנתגלה טבעו ונודע גם למרחוק. והכי נמי כאשר מדובר על שם השי״ת, היינו שגם בעולם ההסתר נתגלה שמו – היינו שנודע ונתברר שהוא יתברך מחיה את העולם ואין לעולם מציאות לעצמו. כך כאשר אמרו ״כל התורה כולה שמותיו של הקב״ה״ הכוונה שכל אות וכל תיבה מתורתינו הקדושה יש בה צירופים המצטרפים להיות אחד משמותיו של הקב״ה, ובהתגלותם וצאתם מן הכח אל הפועל – על ידי לימוד התורה – הרי הן גילוי כבודו יתברך בעולם. ובשעה שאיש מישראל לומד את התורה, הרי בכך משמיע הכרזה גדולה בעולם: דעו כי ה׳ הוא האלקים. עוסק בסוגיות לימודו, וכח ה׳ בעולם הולך ומתחוור, כי שמותיו של הקב״ה מתנוצצות ונגלות.
הצופן עמ׳ 311 בסוף: בדברי חז"ל מבואר שבפסוק בתהלים "לכו חזו מפעלות ה' אשר שם שמות בארץ" נרמזה ההתפעלות אשר יש להתפעל מכוח פעולת השמות. וכלשון התלמוד: "אל תקרי שמות אלא שמות". כלומר, במילים "לכו חזו מפעלות ה'", מזמין הכתוב את בני האדם להתבונן בנפלאות הטמונות במערך השמות, ובהשפעתן על עתיד האדם ועל אופיו וטבעו. ובזה יובן ביאור המילה נשמה: נ' – שם – ה'. נ' הוא שער החמישים, המדרגה הגבוהה ביותר של הרוח. האות ה' מייצגת את העולם הזה. המילה 'שם' שבאמצע מרמזת שאותיות שם האדם מהוות צינורות לנשמתו, לחברה לעולמות העליונים, להורדת שפע מה-נ' שהיא שער החמישים, אל האדם בהיותו בעולם הזה (ה').
הל׳ שבועות ב,ז: ״מצוות שבת הוא כלל כל התורה והוא שמא דקב״ה כ״ש בזוהר. כי התורה הזכירה כמה פעמים אצל מצוות שבת ששת ימים תעבוד וכו׳. ולכאורה הוא מיותר כי הלא אין זה מצוה ששת ימים תעבוד, אך התורה הראה לנו בזה שא״א לזכות לקדושת שבת שהוא בחי׳ עלמא דאתי שהוא עיקר התכלית להכיר אותו יתברך כי אם על ידי ששת ימים תעבוד. כי עיקר קדושת שבת.. זוכין דייקא על ידי שהאדם הוא בעוה״ז שכלול בששת ימי המעשה ששם אחיזת השקר. וצריך לעבוד בהם עבודתו כ״ש אשר ברא אלקים לעשות, שהכל צריך תיקון… כי האדם נברא שיתקן ויברר כל הדברים… בירור הטוב מן הרע שעיקרו הוא בירור האמת מן השקר ומשם נמשכין כל המלאכות והעבודות שבעולם. ועל כן צריכין לעשות הכל על פי התורה, ומי שעוסק בתורה בעצמה הוא בן חורין ופטור מכולם כי מברר הכל על ידי התורה בעצמה שמשם הכח של כל העוסקים במלאכה… ועי״ז דייקא זוכין לשבת שהוא התכלית כי דייקא מי שטרח בערב שבת יאכל בשבת כי שבת הוא אמת בחי׳ שמא דקב״ה שא״א לזכות לזה כי אם על ידי ששת ימי המעשה דייקא מחמת שיש בהם אחיזת השקר. וכפי מה שזוכה לברר האמת מהשקר בזה העולם שהוא בחי׳ ששת ימי המעשה כמו כן הוא זוכה לתכלית שהוא בחי׳ שבת.״
הל׳ פסח ג,יא: ששת ימי המעשה הם חסרים ואין להם שלימות כי אם על ידי שבת שהוא תכלית מעשה שמים וארץ שהוא מחיה כל ששת ימי המעשה כנודע. וכ״ש חז״ל ויכל אלקים ביום השביעי וכו׳ מה היה העולם חסר מנוחה בא שבת בא מנוחה כלתה ונשלמה המלאכה. נמצא שששת ימי המעשה אין להם שום חיות כי אם על ידי שבת כמובא שג׳ ימים שאחר שבת מקבלין חיות משבת שעבר וג׳ ימים מקמי שבתא מקבלין חיות משבת הבאה. נמצא שמעצמן הששת ימים הם חסרים הרוח חיים. ועל כן הם בבחי׳ אנחה על החסרון… שאז צריכין להתאנח להמשיך הרוח חיים להשלים החסרון של ששת ימי המעשה משבת ששם עיקר החיים…כי שבת הוא בחי׳ שלימות כ״ש בזוהר שמא דאיהו שלים מכל סטרוי. כי שבת הוא שמא דקב״ה ששם אצל השי״ת עיקר השלימות כי כל הדברים שבעולם כולם חסרים ואין להם שלימות כי אם על ידי הרוח חיים שמקבלים מהשי״ת ב״ה שהוא יתברך כביכול שלם בכל מיני השלימות.
שערי אורה – הקדמה דע כי כל שמותיו הקדושים הנזכרים בתורה, כולם תלויים בשם בן ארבע אותיות שהוא יהו״ה. ואם תאמר והלא שם אהי״ה הוא העיקר והמקור (כי אהי״ה הוא בכתר). דע כי שם בן ארבע אותיות הוא כדמיון גוף האילן, ושם אהי״ה הוא עיקר האילן הזה, וממנו ישתרשו שורשים ויתפשטו ענפים לכל צד וצד, ושאר כל שמות הקודש כולם כדמיון ענפים וסנסנים נמשכים מגוף האילן, וכל אחד מן הענפים עושה פרי למינהו. ומלבד שמות הקודש הידועים שאסור למוחקן, יש כמה כינויים אחרים תלויים בכל שם ושם, כגון שתאמר כינויים של יהו״ה מי הם, נורא, נושא עון, עובר על פשע. כינוייים של אל מי הם, כגון גדול, רחום וחנון. כינויין של אלקים מי הם, כגון אדיר, שופט דיין. ולכל אחד מאלו הכינוייין יש כינוייין אחרים תלויים בכל כינוי וכינוי מאלו, והם שאר כל מלות התורה, עד שנמצא כל התורה כולה נארגת על הכינויין, והכינוייין על השמות, והשמות הקדושים כולם תלויים על שם יהו״ה, וכולם מתאחדים בו, נמצאת כל התורה כולה נארגת על שם יהו״ה, ולפיכך נקראת תורה ה׳ תמימה. נמצאת למד כשתבין כוונת שמות הקודש למשפחותיהם, ותשיג הכינוייים המיוחדים לכל אחד מהם, אז תראה שהכל תלוי בשמו הגדול יתברך, ותכסוף ותשתוקק להדבק בו, ותירא ותפחד ממנו, ואז תבין יראת ה׳ ודעת אלקים תמצא (משלי ב,ה) ותכנס בכלל אותם שנאמר בהם אשגבהו כי ידע שמי (תהילים צא, טו), ואז תבין כמה הוא עונש המזכיר שם שמים לבטלה, כל שכן ההוגה את השם באותיותיו, קל וחומר המשתמש בו.
*עבודה
איזה רצון התעורר בך על ידי הלמוד?
כתבי תפילה להשי״ת שיעזור לך להשיג את הרצון הזה.