שמע ישראל/ רחלי וינשטוק

ליקוטי מוהר"ן , תורה יא'

כִּי יֵשׁ יִחוּדָא עִלָּאָה וְיִחוּדָא תַּתָּאָה, הַיְנוּ: שְׁמַע יִשְׂרָאֵל, וּבָרוּךְ שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ לְעוֹלָם וָעֶד (זֹהַר בְּרֵאשִׁית יח:), וְכָל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל צָרִיךְ שֶׁיִּהְיֶה נַעֲשֶׂה זֹאת עַל – יָדוֹ,

תלמוד בבלי מסכת פסחים דף נו/א

"דאמר רבי שמעון בן לקיש ויקרא יעקב אל בניו ויאמר האספו ואגידה לכם ביקש יעקב לגלות לבניו קץ הימין ונסתלקה ממנו שכינה אמר שמא חס ושלום יש במטתי פסול כאברהם שיצא ממנו ישמעאל ואבי יצחק שיצא ממנו עשו אמרו לו בניו שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד אמרו כשם שאין בלבך אלא אחד כך אין בלבנו אלא אחד באותה שעה פתח יעקב אבינו ואמר ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד אמרי רבנן היכי נעביד נאמרוהו לא אמרו משה רבינו לא נאמרוהו אמרו יעקב התקינו שיהו אומרים אותו בחשאי אמר רבי יצחק אמרי דבי רבי אמי משל לבת מלך שהריחה ציקי קדירה אם תאמר יש לה גנאי לא תאמר יש לה צער התחילו עבדיה להביא בחשאי "

ספר ליקוטי הלכות – הלכות ברכת השחר הלכה ה

"כִּי יַעֲקֹב סָבַר שֶׁכְּבָר יָכוֹל לְגַלּוֹת הַקֵּץ מֵחֲמַת שֶׁרָאָה מִטָּתוֹ שְׁלֵמָה וְכֻלָּם חֲזָקִים בְּהָאֱמוּנָה הַקְּדוֹשָׁה בּוֹ יִתְבָּרַךְ, אֲבָל כְּשֶׁרָאָה שֶׁנִּסְתַּלְּקָה הֵימֶנּוּ שְׁכִינָה סָבַר שֶׁמָּא יֵשׁ פְּסוּל בְּמִטָּתוֹ וְכוּ' פָּתְחוּ וְאָמְרוּ שְׁמַע יִשְׂרָאֵל וְכוּ' כְּשֵׁם שֶׁאֵין בְּלִבְּךָ אֶלָּא אֶחָד וְכוּ', מִיָּד הֵבִין יַעֲקֹב שֶׁאַף – עַל – פִּי שֶׁבָּנָיו כֻּלָּם חֲזָקִים בְּהָאֱמוּנָה הַקְּדוֹשָׁה, אַף – עַל – פִּי – כֵן עֲדַיִן לֹא הִגִּיעַ הָעֵת לְגַלּוֹת הַקֵּץ סָתוּם כִּי רָאָה וְהֵבִין תֵּכֶף שֶׁעִקַּר עִכּוּב הַגְּאֻלָּה מֵחֲמַת שֶׁצְּרִיכִין לְהַעֲלוֹת כָּל הַקְּדֻשּׁוֹת הַנְּפוּלוֹת עַד שֶׁיַּעֲלוּ הַגֵּרִים וְכָל הָרְחוֹקִים מֵהַקְדֻשָּׁה מְאֹד וְכוּ' שֶׁזֶּה אִי אֶפְשָׁר כִּי אִם עַל – יְדֵי שֶׁמְּאִירִין מֵהַיִּחוּד הָעֶלְיוֹן מִבְּחִינַת שְׁמַע לְהַיִּחוּד הַתַּחְתּוֹן שֶׁהוּא בְּחִינַת כ"ד אַתְוָן שֶׁבְּבָרוּךְ שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ לְעוֹלָם וָעֶד וְכוּ' כַּנַּ"ל, שֶׁעַל – יְדֵי זֶה דַּיְקָא מַעֲלִין מִשְּׁמָד לְרָצוֹן כַּנַּ"ל, וְעַל – כֵּן פָּתַח יַעֲקֹב מִיָּד וְאָמַר בָּרוּךְ שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ לְעוֹלָם וָעֶד, הַיְנוּ שֶׁשֵּׁם כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ יִתְבָּרַךְ בָּרוּךְ וּמְבֹרָךְ תָּמִיד לְעוֹלָם וָעֶד, כִּי אֲפִלּוּ בְּכָל הַמַּדְרֵגוֹת הַתַּחְתּוֹנוֹת מְאֹד מְאֹד מְבֹרָךְ שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ וּבְוַדַּאי יִגְמֹר אֶת שֶׁלּוֹ וִיגַלֶּה כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ לְעֵין כֹּל, אֲבָל מֵחֲמַת זֶה בְּעַצְמוֹ כָּל עִקַּר עִכּוּב קֵץ הַגְּאֻלָּה, כִּי הַקֵּץ סָתוּם וְחָתוּם מְאֹד מְאֹד וְאִי אֶפְשָׁר לְגַלּוֹתוֹ מֵחֲמַת שֶׁיֵּשׁ בָּזֶה סוֹד גָּדוֹל מֵחֲמַת שֶׁצְּרִיכִין לְהַעֲלוֹת הַנִּיצוֹצוֹת הַנְּפוּלוֹת מְאֹד מְאֹד שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְהַעֲלוֹתָם כִּי אִם בְּסוֹד נִפְלָא וְכוּ', וְעַל – כֵּן לֹא אֲמָרוֹ מֹשֶׁה בַּתּוֹרָה בְּפֵרוּשׁ אַף – עַל – פִּי שֶׁמֹּשֶׁה בְּוַדַּאי יָדַע מִזֶּה, כִּי רַק הוּא גִּלָּה לָנוּ וּמָסַר לָנוּ הַסּוֹד שֶׁיַּעֲקֹב אָמַר אָז בִּשְׁעַת הִסְתַּלְּקוּתוֹ בָּרוּךְ שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ לְעוֹלָם וָעֶד וְכוּ', כִּי אֵין אָנוּ יוֹדְעִים שׁוּם דָּבָר שֶׁנַּעֲשָֹה בִּימֵי הָאָבוֹת כִּי אִם עַל יָדוֹ, אֲבָל אַף – עַל – פִּי – כֵן לֹא אָמַר בָּרוּךְ שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ לְעוֹלָם וָעֶד בְּפֵרוּשׁ בַּתּוֹרָה, כִּי הוּא סוֹד כָּמוּס וְנֶעְלָם וְאִי אֶפְשָׁר לְגַלּוֹתוֹ בַּתּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב בְּפֵרוּשׁ, וְעַל – כֵּן הִתְקִינוּ לוֹמַר אוֹתוֹ בַּחֲשַׁאי, מָשָׁל לְבַת מַלְכָּה שֶׁהֵרִיחָה צִיקֵי קְדֵרָה וְכוּ', שֶׁהֵם בְּחִינַת רֵיחַ הַקְּדֻשּׁוֹת הַנְּפוּלוֹת הָרְחוֹקוֹת מְאֹד שֶׁהֵם מֻנָּחִים בַּמְּקוֹמוֹת הַמְגֻנִּים מְאֹד, תֹּאמַר, יֵשׁ לָהּ גְּנַאי מֵחֲמַת שֶׁמֻּנָּחִים בַּמָּקוֹם שֶׁמֻּנָּחִים. לֹא תֹּאמַר, יֵשׁ לָהּ צַעַר, כִּי אַף – עַל – פִּי – כֵן כָּל תְּשׁוּקָתָהּ אֲלֵיהֶם מֵחֲמַת שֶׁאֲפִלּוּ מִמְּקוֹמָם שֶׁהֵם שָׁם רֵיחָם הַטּוֹב עוֹלֶה יָפֶה וְכוּ', עַל – כֵּן הִתְחִילוּ עֲבָדָיו לְהָבִיא לָהּ בַּחֲשַׁאי וְכוּ', "