תפילת האבות- לקחת את ההר והשדה הביתה/ רחלי וינשטוק

ליקוטי מוהר"ן קמא, תורה י':

"כִּי עִקַּר גְּדֻלָּתוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא הוּא, שֶׁגַּם הָעַכּוּ"ם יֵדְעוּ שֶׁיֵּשׁ אֱלקִים שַׁלִּיט וּמוֹשֵׁל, כַּמּוּבָא בַּזּהַר (יִתְרוֹ סט:) 'כַּד אֲתָא יִתְרוֹ וַאֲמַר: "כִּי עַתָּה יָדַעְתִּי כִּי גָדוֹל ה'" וְכוּ', כְּדֵין אִתְיַקַּר וְאִתְעַלָּא שְׁמָא עִלָּאָה':

לְעַכּוּ"ם אִי אֶפְשָׁר לָהֶם לֵידַע גְּדֻלָּתוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא, כִּי אִם עַל-יְדֵי בְּחִינַת יַעֲקב, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (יְשַׁעְיָהוּ ב): "בֵּית יַעֲקב לְכוּ וְנֵלְכָה בְּאוֹר ה'", כִּי הוּא גִּלָּה אֱלקוּתוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ- בָּרוּךְ-הוּא יוֹתֵר מִשְּׁאָר הָאָבוֹת כִּי אַבְרָהָם קְרָאוֹ הַר, וְיִצְחָק קְרָאוֹ שָׂדֶה (פְּסָחִים פח) וְשָׂדֶה הוּא יוֹתֵר מֻשָּׂג וְנִצְרָךְ לְהָעוֹלָם מֵהַר; וְיַעֲקב קְרָאוֹ בַּיִת, שֶׁהוּא מְקוֹם יִשּׁוּב לִבְנֵי-אָדָם יוֹתֵר מִשָּׂדֶה, הַיְנוּ שֶׁיַּעֲקב קָרָא אֶת מְקוֹם הַבֵּית- הַמִּקְדָּשׁ, שֶׁהוּא מְקוֹם הַתְּפִלָּה בַּיִת, שֶׁהוּא מְקוֹם יִשּׁוּב לִבְנֵי-אָדָם, כִּי הֶעֱלָה אֶת הַתְּפִלָּה מֵהַר וְשָׂדֶה לִבְחִינַת בַּיִת, שֶׁיֵּשׁ בּוֹ תְּפִיסָה לִבְנֵי-אָדָם יוֹתֵר מֵהַר וְשָׂדֶה; כִּי בִּבְחִינַת בַּיִת יֵשׁ גַּם לְעַכּוּ"ם הַשָּׂגָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (יְשַׁעְיָהוּ נ"ו): "כִּי בֵיתִי בֵּית תְּפִלָּה יִקָּרֵא לְכָל הָעַמִּים".

וּכְשֶׁהוּא בִּבְחִינַת בַּיִת, כְּדֵין אִתְיַקַּר שְׁמָא עִלָּאָה כַּנַּ"ל: וְזֶה פֵּרוּשׁ: (תְּהִלִּים מ"ח): "גָּדוֹל ה' וּמְהֻלָּל מְאד", כְּלוֹמַר אֵימָתַי גָּדוֹל ה'? כְּשֶׁהוּא מְהֻלָּל מְאד מִסִּטְרָא דְּמוֹתָא, שֶׁהוּא בְּחִינַת עַכּוּ"ם (כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (בְּרֵאשִׁית רַבָּה ט) עַל פָּסוּק (בְּרֵאשִׁית א): "וְהִנֵּה טוֹב מְאד", "מְאד" 'זֶה מַלְאַךְ הַמָּוֶת'), כְּשֶׁהוּא מְהֻלָּל מֵהֶם, אֲזַי הוּא גָּדוֹל, כִּי הוּא עִקַּר גְּדֻלָּתוֹ וְאֵימָתַי הוּא מְהֻלָּל מֵהֶם? "בְּעִיר אֱלקֵינוּ הַר קָדְשׁוֹ", דְּהַיְנוּ כְּשֶׁבְּחִינַת הַר נעֲשֶׂה עִיר אֱלקֵינוּ, שֶׁהוּא יִשּׁוּב בְּנֵי-אָדָם, בְּחִינַת בַּיִת, שֶׁהוּא מֻשָּׂג יוֹתֵר מֵהַר וְשָׂדֶה; דְּהַיְנוּ כְּשֶׁמַּעֲלִין אֶת בְּחִינַת הַתְּפִלָּה מִבְּחִינַת הַר לִבְחִינַת עִיר וּבַיִת, שֶׁאָז יֵשׁ גַּם לָעַכּוּ"ם הַשָּׂגָה כַּנַּ"ל, אָז דַּיְקָא גָּדוֹל ה', כִּי זֶה עִקַּר גְּדֻלָּתוֹ יִתְבָּרַךְ, כְּשֶׁגַּם הָרְחוֹקִים יוֹדְעִים מִמֶּנּוּ יִתְבָּרַךְ כַּנַּ"ל.

ספר ליקוטי מוהר"ן – מהדורא קמא סימן ט

וּלְפִי הַזִּוּוּג שֶׁגּוֹרֵם בִּתְפִלָּתוֹ, כֵּן זוֹכֶה לְזִוּוּגוֹ;… וּכְפִי שֶׁמְּפַרְנֵס לְאָבִיו שֶׁבַּשָּׁמַיִם בִּתְפִלָּתוֹ, כֵּן נוֹתְנִין לוֹ פַּרְנָסָתוֹ

ספר ליקוטי הלכות – הלכות תפלה הלכה ה

וְזֶהוּ בְּחִינַת תְּפִלּוֹת אָבוֹת תִּקְּנוּם, כִּי עִקַּר הַתְּפִלָּה בִּבְחִינַת אָבוֹת כַּנַּ"ל, …

כִּי אַבְרָהָם אִישׁ הַחֶסֶד הוּא עִקַּר הַהִתְחַבְּרוּת וּדְבֵקוּת לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שֶׁזּוֹכִין עַל – יְדֵי הַתְּפִלָּה, כִּי אַבְרָהָם בְּחִינַת חֶסֶד שֶׁהוּא אַהֲבָה וְהִשְׁתּוֹקְקוּת וְהִתְחַבְּרוּת וּדְבֵקוּת לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שֶׁכָּל זֶה בְּחִינַת חֶסֶד וְאַהֲבָה, בְּחִינַת אַבְרָהָם, כִּי אַבְרָהָם הוּא הָרִאשׁוֹן שֶׁהִתְחִיל לַעֲסֹק בִּתְפִלָּה בִּשְׁלֵמוּת וּלְהַמְשִׁיךְ דֶּרֶךְ הַתְּפִלָּה בָּעוֹלָם, כִּי הוּא הִתְחִיל לְהַמְשִׁיךְ הָאֱמוּנָה בָּעוֹלָם שֶׁהִיא בְּחִינַת תְּפִלָּה וְכַמְבֹאָר בְּכַמָּה מְקוֹמוֹת דְּבָרָיו זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה.

יִצְחָק הוּא בְּחִינַת גְּבוּרוֹת, בְּחִינַת כֹּחַ וּגְבוּרָה, שֶׁמִּתְפַּלְּלִין בְּכֹחַ גָּדוֹל וּבִגְבוּרָה גְּדוֹלָה כְּדֵי לְהַכְנִיעַ וּלְשַׁבֵּר מַלְכוּת הָרְשָׁעָה, הַיְנוּ גַּדְלוּת שֶׁעוֹלָה עַל הַלֵּב בִּשְׁעַת הַתְּפִלָּה,… וְעַל – כֵּן הָיָה עִקַּר קִיּוּם הָעוֹלָם עַל – יְדֵי עֲקֵדַת יִצְחָק, כִּי עֲקֵדַת יִצְחָק זֶה בְּחִינַת מְסִירַת נֶפֶשׁ שֶׁמָּסַר נַפְשׁוֹ לָמוּת בִּשְׁבִיל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וְזֶה בְּחִינַת תְּפִלָּה בְּכֹחַ שֶׁצְּרִיכִין לְהַנִּיחַ כָּל כֹּחוֹ וְחִיּוּתוֹ בְּתוֹךְ דִּבּוּרֵי הַתְּפִלָּה שֶׁזֶּה בְּחִינַת מְסִירַת נֶפֶשׁ בְּחִינַת עֲקֵדַת יִצְחָק שֶׁמָּסַר כָּל חִיּוּתוֹ בִּשְׁבִיל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ …

יַעֲקֹב הָיָה מִטָּתוֹ שְׁלֵמָה בְּלִי שׁוּם פְּסוּל, וְעַל – כֵּן עִקַּר הַתִּקּוּן עַל – יְדֵי יַעֲקֹב, כִּי יַעֲקֹב הוּא בְּחִינַת שְׁלֵמוּת תִּקּוּן הַתְּפִלָּה שֶׁהוּא לְיַחֵד הַשְּׁכִינָה עִם דּוֹדָהּ כַּנַּ"ל. וְזֶה זָכָה יַעֲקֹב בִּשְׁלֵמוּת, כִּי זָכָה מִטָּה שְׁלֵמָה בְּלִי שׁוּם פְּסוּל שֶׁעַל – יְדֵי זֶה גָּרַם יִחוּד וְזִוּוּג עֶלְיוֹן בְּחִינַת וַיִּשְׁתַּחוּ יִשְׂרָאֵל עַל רֹאשׁ הַמִּטָּה, שֶׁהָיְתָה מִטָּה שְׁלֵמָה וְהָיְתָה הַשְּׁכִינָה שׁוֹרָה עַל מִטָּתוֹ תָּמִיד, כִּי גָּרַם יִחוּד וְזִוּוּג עֶלְיוֹן שֶׁהוּא בְּחִינַת מִטָּה שְׁלֵמָה וְעַל – כֵּן יוֹצֵא מִמֶּנּוּ שְׁנֵים עָשָׂר שְׁבָטִים הֵם כְּנֶגֶד שְׁנֵים עָשָׂר בְּרָכוֹת אֶמְצָעִיּוֹת שֶׁבַּתְּפִלָּה בָּהֶם כְּלוּלִים כָּל הַתְּחִנּוֹת וּבַקָּשׁוֹת שֶׁהֵם עִקַּר הַתְּפִלָּה. כִּי שָׁלשׁ רִאשׁוֹנוֹת וְשָׁלשׁ אַחֲרוֹנוֹת הֵם בְּחִינַת לִפְנֵי הַתְּפִלָּה וּלְאַחֲרֶיהָ, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (בְּרָכוֹת לד). אֲבָל עִקַּר הַתְּפִלָּה הֵם שְׁנֵים עָשָׂר אֶמְצָעִיּוֹת כְּנֶגֶד שְׁנֵים עָשָׂר שְׁבָטִים, שֶׁהֵם בְּחִינַת הַמִּטָּה שְׁלֵמָה, בְּחִינַת הַזִּוּוּג הַנַּעֲשֶׂה עַל – יְדֵי הַתְּפִלָּה… נִמְצָא עִקַּר שְׁלֵמוּת הַתְּפִלָּה, שֶׁהוּא הַיִּחוּד עֶלְיוֹן, הוּא עַל – יְדֵי בְּחִינַת יַעֲקֹב.

וְעַל – כֵּן תְּפִלּוֹת אָבוֹת תִּקְּנוּם, כִּי כָּל הַתְּפִלָּה צְרִיכָה לִהְיוֹת כָּלוּל מִשְּׁלֹשָׁה אָבוֹת, דְּהַיְנוּ לְהִתְחַבֵּר וּלְהִתְדַּבֵּק לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וְכוּ'. שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת אַבְרָהָם וּלְהִתְפַּלֵּל בְּכֹחַ שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת יִצְחָק. וְהָעִקָּר לְיַחֵד קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּשְׁכִינְתֵּהּ בִּשְׁלֵמוּת, שֶׁזֶּה בְּחִינַת יַעֲקֹב שֶׁזָּכָה לְמִטָּה שְׁלֵמָה כַּנַּ"ל:

הר-

נקודה גבוהה- היכולת לצפות ולראות (בהר ד' יראה),ללא שום מגע יד אדם. לא נגיש (צריך לטפס). מפגש אנרגטי בו העולם מחפש רוחניות (ע"ז הייתה על ההרים)

יש מקום שם רק לקדושה (אולי מפני שההר בלא הגנה) מבוסס על הזוהר .

"אברהם נקרא אב המון גויים עד שהייתה מעלתו ומעלתו למעלה מן השמיים, כדכתיב 'ויוצא אותו החוצה', ודרשו חז"ל שהגביהו למעלה מן הכוכבים. " (גור אריה שמות)

מקום רוחני שפורץ ללא גבול , וזמין לכל.

שדה-

"רוב המלכות הם בשדה, כי השדה היא עיקר בחינת עשיה גשמית, ושם עיקר אחיזת זוהמת הנחש" (ליקוטי הלכות, ערב, ג' כא')

"קרא יצחק את בית המקדש שדה, כי השדה הוא שווה וישר, ודבר זה מתייחס אל מידת הדין שהוא ישר (נצח ישראל נב')

"המקדש בזמן חורבנו איקרי שדה, ובבניינו אקרי בית, וזה שאמרו יצחק קראו שדה ויעקב קראו בית.

שדה זה ציון שנאמר "ציון שדה תחרש"

שדה קשור לגידול על ידי בני אדם, התחלת מגע יד אדם בעולם. וגם להתחלתה של התפילה- המגע הרוחני המעשי הראשון בעולם מצד האדם.-

תלמוד בבלי מסכת חולין דף ס/ב

"רב אסי רמי כתיב ותוצא הארץ דשא בתלת בשבתא וכתיב וכל שיח השדה טרם יהיה בארץ במעלי שבתא מלמד שיצאו דשאים ועמדו על פתח קרקע עד שבא אדם הראשון ובקש עליהם רחמים וירדו גשמים וצמחו ללמדך שהקב"ה מתאוה לתפלתן של צדיקים"

שדה בעולם העתיק היה מקום העבודה בו נמצאים המרכז שעות היום. מקום עבודה הוא גם מקום של מאבק ועמל.

בית-

הבית הוא פנימיות כנגד כל המקומות שבחוץ, האדם מכניס לשם חפצים מבחוץ כדי לשמרם לעצמו. המחיצות הן השמירה. " כמו כן ברוחניות, יכניס הכל מחוץ לפנים, שיעלה כל הדברים מבחינת חיצוניות ויקשר אותם אל הפנימיות " רבי נתן.

מקום שמור- מחיצות. פרטיות. האדם בוחר מה להכניס ומה לא. החיים על כל חלקיהם. בניה בידי אדם. עוגן, יסודות.כאשר הפנים חזק ויציב, אז הבית מאיר החוצה, אז אורו קורן לעולם. אז מתרחשת הלידה.

האישה נקראת בית- דביתהו, וגם רחם האישה נמשל לבית-

הדא הוא דכתיב "ויסך בדלתים ים בגיחו מרחם יצא" (איוב לח). רבי אליעזר ורבי יהושע ורבי עקיבא – רבי אליעזר אומר: כשם שיש דלתות לבית כך יש דלתות לאשה, הדא הוא דכתיב "כי לא סגר דלתי בטני" (איוב ג); ורבי יהושע אומר: כשם שיש מפתחות לבית כך לאשה, הדא הוא דכתיב "וישמע אליה אלהים ויפתח את רחמה" (בראשית ל); רבי עקיבא אומר: כשם שיש צירים לבית כך יש צירים לאשה, הדא הוא דכתיב "ותכרע ותלד כי נהפכו עליה ציריה" (שמואל א ד)

(ויקרא רבה (וילנא) פרשה יד)

תפילה של הר- רוממות, התעלות למשהו מחוץ לי. אני פותחת בתפילה ועפה למקום אחר, גבוה, עם מילים קדושות שלא שלי. נקודת הדבקות בתפילה.

תפילה של שדה-מדברת עם ד' כדבר איש אל רעהו (כמו בשדה שהוא מישור), מתוך עולמי הקטן והגשמי. יסוד המאבק וההתגברות בתפילה- להתגבר על העצלות, על המחשבות זרות וכו'.

תפילה של בית- תפילה שמבקשת להתגורר עם השכינה עם כל החלקים המרכיבים את החיים. גשמי ורוחני. תפילה שמביאה את חיי היומיומיים לתוך המילים הקדושות של התפילה הכתובה. תפילה שהיא בעצמה מביאה לקרבת ד' ולבנית קומת השכינה. שהיא בעצמה האור האלוקי. ככל שיותר יהודים יבנו בתוכם את בית התפילה, ארצנו תאיר מכבודו יתברך ותהפוך ל"עיר אלוקנו". תפילה שמחברת ומזווגת את ה"הר" וה"בית".

תלמוד בבלי מסכת שבת דף קיח/א

"אמר רבי יוחנן משום רבי יוסי כל המענג את השבת נותנין לו נחלה בלי מצרים שנאמר אז תתענג על ה' והרכבתיך על במותי ארץ ואכלתיך נחלת יעקב אביך וגו' לא כאברהם שכתוב בו קום התהלך בארץ לארכה וגו' ולא כיצחק שכתוב בו כי לך ולזרעך אתן את כל הארצות האל אלא כיעקב שכתוב בו ופרצת ימה וקדמה וצפונה ונגבה"

עבודה פנימית-

בכתיבה- היכן מופיע בתפילתי ההר, השדה, הבית? איזה מהם יותר חזק אצלי? איזה מהם זקוק לחיזוק?
מה אני זקוקה כדי לצור איזון בין ההר לשדה? מה חסר לי בשביל להכניס את התפילה אלי הביתה?
שיתוף בזוגות, תפילה על התפילה.