"וספרה לה"- ספירת העומר ושבעה נקיים/ רחלי וינשטוק

זוהר חלק ג דף צז/א

רבי אבא ורבי חייא הוו אזלי באורחא, אמר רבי חייא, כתיב וספרתם לכם ממחרת השבת מיום הביאכם את עמר התנופה, מאי קא מיירי, אמר ליה, הא אוקמוה חברייא, אבל תא חזי, ישראל כד הוו במצרים, הוו ברשותא אחרא, והוו אחידן במסאבותא, כאתתא דא כד היא יתבא ביומי דמסאבותא:

בתר דאתגזרו, עאלו בחולקא קדישא דאיקרי ברית, כיון דאתאחדו ביה, פסק מסאבותא מנייהו, כדא אתתא כד פסקו מינה דמי מסאבותא:

בתר דאתפסקו מינה מה כתיב, (ויקרא טו כח) וספרה לה שבעת ימים, אוף הכא, כיון דעאלו בחולקא קדישא, פסקא מסאבו מנייהו, ואמר קודשא בריך הוא, מכאן ולהלאה חושבנא לדכיותא:

וספרתם לכם, לכם דייקא, כמה דאת אמר וספרה לה שבעת ימים, לה לעצמה, אוף הכא לכם לעצמכם, ולמה, בגין לאתדכאה במיין עלאין קדישין, ולבתר למיתי לאתחברא ביה במלכא, ולקבלא אורייתיה:

התם וספרה לה שבעת ימים, הכא שבע שבתות, אמאי שבע שבתות, בגין למזכי לאתדכאה במיין דההוא נהר דנגיד ונפיק, ואקרי מים חיים, וההוא נהר שבע שבתות נפקו מניה, ועל דא שבע שבתות ודאי, בגין למזכי ביה:

כמה דאתתא דכיו דילה בליליא, לאשתמשא בבעלה

תרגום הסולם-

ר' אבא ור' חייא היו הולכים בדרך. א"ר חייא כתוב, וספרתם לכם ממחרת השבת מיום הביאכם את עומר התנופה. מה פירושו, א"ל כבר העמידו החברים. אבל בוא וראה. ישראל כשהיו במצרים היו ברשות אחר. והיו אחוזים בטומאה, כאישה זו שיושבת בימי הטומאה שלה. אחר שנימולו נכנסו בחלק הקדוש שנקרא ברית. כיון שנתאחזו בה נפסקה הטומאה מהם, כאישה זו אחר שנפסקו ממנה דמי טומאה שלה, ואחר שנפסקו ממנה כתוב, וספרה לה שבעת ימים. אף כאן , כיון שבאו בחלק הקדוש נפסקה הטומאה מהם, ואמר הקב"ה מכאן ולהלאה חשבון לטהרה.

וספרתם לכם, לכם הוא בדיוק, כמו שכתוב וספרה לה שבעת ימים, אשר לה, פירושו לעצמה, אף כאן לכם פירושו לעצמכם. ולמה זה. הוא כדי ליטהר במים עליונים הקדושים, ואחר כך יבואו ויתחברו במלך ויקבלו תורתו.

שם, וספרה לה שבעה ימים, כאן שבע שבתות. שהוא כדי לזכות להטהר במים של אותו הנהר הנמשך ויוצא, נקראים מים חיים. ונהר ההוא, יוצאים ממנו שבע שבתות, ועל כן שבע שבתות ודאי כדי לזכות בו כמו אישה בליל טהרתה להשתמש בבעלה.

ספר ליקוטי הלכות – הלכות פסח הלכה ט

וְעַל – כֵּן סוֹפְרִין הַיָּמִים לָעֹמֶר, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב, "וּסְפַרְתֶּם לָכֶם" – לְעַצְמֵיכֶם. מַה הָתָם 'וְסָפְרָה לָהּ לְעַצְמָהּ', אוֹף הָכָא "וּסְפַרְתֶּם לָכֶם" – לְעַצְמֵיכֶם, כְּמוֹ שֶׁמְּבֹאָר בַּזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ…. כִּי זֶה יָדוּעַ שֶׁאִי אֶפְשָׁר לִקְפֹּץ בְּפַעַם אֶחָד אֶל הַקְּדֻשָּׁה בִּשְׁלֵמוּת, כִּי הַבָּא לִטָּהֵר מְסַיְּעִין לוֹ, אוֹמְרִים לוֹ הַמְתֵּן, שֶׁצָּרִיךְ לְהַמְתִּין הַרְבֵּה כָּל אֶחָד כְּפִי עִנְיָנוֹ,….. וְזֶהוּ "וּסְפַרְתֶּם לָכֶם" – 'לָכֶם' לְעַצְמֵיכֶם. 'לָכֶם' – לְעַצְמֵיכֶם דַּיְקָא, שֶׁכָּל אֶחָד צָרִיךְ לִסְפֹּר סְפִירַת הָעֹמֶר, שֶׁהוּא בְּחִינַת הִתְחַזְּקוּת הַנַּ"ל לְעַצְמוֹ כְּפִי מַה שֶּׁהוּא וְלֹא יִפֹּל בְּדַעְתּוֹ מֵחֲמַת שֶׁנִּדְמֶה לוֹ שֶׁחֲבֵרָיו בְּנֵי גִּילוֹ טוֹבִים מִמֶּנּוּ הַרְבֵּה, כִּי אַף – עַל – פִּי שֶׁהוּא מִדָּה טוֹבָה לִהְיוֹת עָנָו וּלְהַחֲזִיק כָּל אָדָם טוֹב מִמֶּנּוּ, אֲבָל אִם יִפֹּל בְּדַעְתּוֹ עַל – יְדֵי זֶה חַס וְשָׁלוֹם, אֵין זֶה עֲנָוָה, אַדְּרַבָּא, זֶהוּ גַּדְלוּת גָּדוֹל שֶׁאֵין נָאֶה לוֹ שֶׁיַּעֲבֹד אֵיזֶה עֲבוֹדָה לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וַעֲדַיִן הוּא רָחוֹק כָּל כָּךְ וַחֲבֵרָיו כְּבָר זָכוּ לְמַה שֶּׁזָּכוּ, כִּי אָסוּר לְהַרְהֵר אַחֲרֵי הַמָּקוֹם וּמִי יוֹדֵעַ מֵאֵיזֶה מָקוֹם הוּא וּבְאֵיזֶה מְקוֹמוֹת נִמְשָׁךְ עַל – יְדֵי מַעֲשָׂיו, כִּי אֵין אָדָם דּוֹמֶה לַחֲבֵרוֹ כְּלָל…..

שאלות ללימוד-

הזוהר משווה בין ספירת העומר שבין יציאת מצריים למתן תורה, לאישה המטהרת מטומאת נידה ובאה להתייחד עם בעלה. עם ישראל בצאתו ממצרים בליל הסדר פסק מטומאתו, וזה כנגד "הפסק טהרה". ולאחר מכן הוא סופר 7 שבתות תמימות כנגד "שבעה נקיים". ולבסוף נטהר ומתייחד עם ד' יתברך בחג מתן תורה, חג השבועות, כנגד "ליל הטבילה והייחוד". מה באה ללמד אותנו השוואה זו?

מה תפקיד ההמתנה בהגעה אל הקדושה?

מה המשותף בין המתנת האישה ב7 נקיים להמתנת עם ישראל לקראת מתן תורה?

כיצד ההתכנסות פנימה ללא השוואה חיצונית מאירה באור אחר את ההמתנה?

מה באה ללמד אותנו השוואה זו?

מכל מערכות היחסים שבייננו לד' יתברך (אב ובן, אדון ועבד, מלך ונתין) בוחר הזוהר במערכת יחסים של אהוב ואהובה. דימוי זה מאיר את הימים הללו כימי המתנה, געגוע, והטהרות לקראת הקרבה.

רבי נתן בליקוטי הלכות לומד מהשוואה את חשיבות עניין ההמתנה : "כִּי זֶה יָדוּעַ שֶׁאִי אֶפְשָׁר לִקְפֹּץ בְּפַעַם אֶחָד אֶל הַקְּדֻשָּׁה בִּשְׁלֵמוּת, כִּי הַבָּא לִטָּהֵר מְסַיְּעִין לוֹ, אוֹמְרִים לוֹ הַמְתֵּן, שֶׁצָּרִיךְ לְהַמְתִּין הַרְבֵּה כָּל אֶחָד כְּפִי עִנְיָנוֹ,".

כדי להגיע לקרבה הגדולה לקדושה, נדרשת המתנה, ומה תפקיד ההמתנה? בזמן ההמתנה נבנה הכלי להכיל את שפע קרבת ד'. אלמלא יבנה הכלי, לא נוכל להכיל שפע זה בשלמות. ומה מתרחש בגוף האישה בזמן 7 נקיים? גוף האישה בונה את רירית הרחם, שהיא הקרקע הפורייה לקלוט את החיים החדשים, והתשוקה לבעלה הולכת ומתעצמת ומגיעה לשיא בזמן הביוץ. וכך גם בבניה הרוחנית לקראת קבלת התורה, אנו בונים ומזככים את מידות הנפש שלנו שהן הקרקע הפורייה עליהן תוכל התורה לזרוע ולהפרות, והולכים ומשתוקקים לקראת בוראנו. שאלמלא החשק והרצון לא נוכל להגיע לקרבה של פנים בפנים, קרבה של אהוב ואהובה.

דבר נוסף לומד ר' נתן מהשוואה זו: " כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב, "וּסְפַרְתֶּם לָכֶם" – לְעַצְמֵיכֶם. מַה הָתָם 'וְסָפְרָה לָהּ לְעַצְמָהּ', אוֹף הָכָא "וּסְפַרְתֶּם לָכֶם" – לְעַצְמֵיכֶם,…. שֶׁכָּל אֶחָד צָרִיךְ לִסְפֹּר סְפִירַת הָעֹמֶר, שֶׁהוּא בְּחִינַת הִתְחַזְּקוּת הַנַּ"ל לְעַצְמוֹ כְּפִי מַה שֶּׁהוּא וְלֹא יִפֹּל בְּדַעְתּוֹ מֵחֲמַת שֶׁנִּדְמֶה לוֹ שֶׁחֲבֵרָיו בְּנֵי גִּילוֹ טוֹבִים מִמֶּנּוּ הַרְבֵּה," בתהליך ההתקרבות וההמתנה לקראת הקדושה ניתן בקלות לפול להשוואות לסובבים אותנו, מי יותר קרוב ומי פחות. ר' נתן מדגיש שבספירת העומר כל אחד סופר לעצמו ונמדד ביחס לעצמו בהתקדמותו, וצריך להיזהר שלא לפול להשוואות "וְאַף – עַל – פִּי – כֵן אַל יִפֹּל בְּדַעְתּוֹ מִזֶּה כְּלָל, רַק יִהְיֶה שָׂמֵחַ בְּחֶלְקוֹ תָּמִיד". דבר גדול זה, אנו הנשים יכולות ללמוד מהמתנת שבעה נקיים שנאמה על האישה "וספרה לה". כל התהליך המתרחש בגוף האישה הינו תהליך פרטי, אינטימי שאיש אינו יודע עליו מלבד האישה ובן זוגה. מלבד הזמן החיצוני המתרחש במציאות, האישה מתמסרת למקצב זמן פנימי התובע התמסרות והקשבה מצידה, ואולי לכן האישה פתורה מ"מצוות עשה שהזמן גרמן" (כך שמעתי מהרבנית נעמי שפירא). ההתמסרות למקצב הזמן הפנימי מאפשרת לנו הנשים ללמוד כניסה אל הקדושה מתוך המקדש הפרטי שבתוכנו, שהוא עולם בפני עצמו ללא צורך בהשוואה לגורמים מבחוץ. אנו ממתינות מבפנים, נבנות מבפנים, משתוקקות ומתקרבות צעד אחר צעד לקראת בן זוגנו מתוכנו, ומכך נתנה לנו הזדמנות פז ללמוד מגופנו כיצד להיכנס אל הקדושה ולהגיע פנים בפנים בייחוד כנסת ישראל עם דודה.

שאלות לעבודה פנימית-

בכתיבה:

חשבי על תחום/ נושא/ עניין בחיים שאת נמצאת בו כרגע בהמתנה.

מה נבנה בך כעת בזמן ההמתנה, איזה דברים טובים את מקבלת כעת בזכות ההמתנה ? כיצד הלימוד שלמדנו מאיר באור אחר את ההמתנה?

בזוגות:

שתפו את את השניה

עזרו אחת לשניה להפוך זאת לתפילה. תפילה המתייחסת הן להשגת נושא ההמתנה, והן לעבודה בהמתנה עצמה.

תפילה, כל אחת מתפללת על חברתה.