בית מדרש להתחדשות שמח להזמין אתכם לקורס ייחודי בשפת החינוך של ישיבת מקור חיים והרב דוב זינגר.
במשך שנים התפתחה בישיבת מקור חיים שפה חינוכית ייחודית אותה הוביל הרב דוב זינגר. שפה המזמינה את המורה לעצור לרגע משטף העבודה ולהתבונן מחדש – עליו, על התלמידים ועל העבודה.
היום הזה היה ממש טעינה לנפש שעייפה מהמצב בו אנחנו נמצאים בעולם החינוך. הסיור היום יחד עם השיחות היו ממש כמו מים קרים לנפש עייפה. אנשי חינוך טובים, עם חזון, עם דרך, עם פנימיות כל כך עשירה. נותן תקווה ומחזיר את האמונה והאמון בעולם החינוך.
בית מדרש להתחדשות עוסק בחידוש שפה פנימית. שפה המזמינה אותנו להתבוננות מחודשת על העבודה האישית, החינוכית והרוחנית שלנו.
אנו מזמינים להתבונן על המורה והתלמידים במבט הוליסטי – כאורגניזם אחד חי.
מבט זה מזמין לעבודה שונה מבדרך כלל. משיח של פתרון בעיות ותפעול תקלות – לשיח של שינוי פנימי אצל המורה וההתרחשות בכיתה
בקורס נלמד כמה מן הכלים שפותחו לאורך השנים בישיבת מקור חיים. כלים המאפשרים למורה לבוא רענן וחדש אל המפגש עם התלמידים ואל השיעור.
במהלך הקורס ניפגש עם מספר דמויות המשלבות עולמות שונים יחד עם עולם החינוך. המפגשים השונים הינם פתח להתחדשות ושפה רעננה
מספר המשתתפים בקורס מוגבל מראש, זאת על מנת לאפשר התרחשות בין חברי הקבוצה וכן לאפשר תהליך למידה אישי לכל אחד ממשתפי הקורס.
ממוצע של כ – 5 מפגשים
(פיזי ומקוון)
בישיבת מקור חיים
(נווה דניאל) ובזום
450 ש”ח
במקום 950 ש”ח
רוֹצִים לְהָרִים אֶת הָרֹאשׁ
מֵעַל הַמַּיִם וְלִנְשֹׁם?
בית מדרש להתחדשות שמח להזמין אתכם לקורס ייחודי בשפת החינוך של ישיבת מקור חיים והרב דוב זינגר.
במשך שנים התפתחה בישיבת מקור חיים שפה חינוכית ייחודית אותה הוביל הרב דוב זינגר. שפה המזמינה את המורה לעצור לרגע משטף העבודה ולהתבונן מחדש – עליו, על התלמידים ועל העבודה.
“היום הזה היה ממש טעינה לנפש שעייפה מהמצב בו אנחנו נמצאים בעולם החינוך. הסיור היום יחד עם השיחות היו ממש כמו מים קרים לנפש עייפה. אנשי חינוך טובים, עם חזון, עם דרך, עם פנימיות כל כך עשירה. נותן תקווה ומחזיר את האמונה והאמון בעולם החינוך”.
בית מדרש להתחדשות עוסק בחידוש שפה פנימית. שפה המזמינה אותנו להתבוננות מחודשת על העבודה האישית, החינוכית והרוחנית שלנו.
אנו מזמינים להתבונן על המורה והתלמידים במבט הוליסטי – כאורגניזם אחד חי.
מבט זה מזמין לעבודה שונה מבדרך כלל. משיח של פתרון בעיות ותפעול תקלות – לשיח של שינוי פנימי אצל המורה וההתרחשות בכיתה
בקורס נלמד כמה מן הכלים שפותחו לאורך השנים בישיבת מקור חיים. כלים המאפשרים למורה לבוא רענן וחדש אל המפגש עם התלמידים ואל השיעור.
במהלך הקורס ניפגש עם מספר דמויות המשלבות עולמות שונים יחד עם עולם החינוך. המפגשים השונים הינם פתח להתחדשות ושפה רעננה
מספר המשתתפים בקורס מוגבל מראש, זאת על מנת לאפשר התרחשות בין חברי הקבוצה וכן לאפשר תהליך למידה אישי לכל אחד ממשתפי הקורס.
ממוצע של כ – 5 מפגשים
(פיזי ומקוון)
בישיבת מקור חיים
(נווה דניאל) ובזום
450 ש”ח
במקום 950 ש”ח
אסתר הולנדר, מורה, מנהלת ואשת חינוך בכל ליבה ובאורחות חייה. היוותה דוגמא אישית ומופת למוריה, תלמידיה ולמשפחתה בהשראת מסורת ישראל, אהבת ה’ וכבוד האדם.
סבתא אסתר שלנו נולדה לאמה גולדה-מלכה לבית בלום ולאביה צבי-אריה בבצ’יק בתאריך י”ח בניסן, בשנת תרצ”ו, בעיר מקוב-מזובייצק שבפולין.
כאשר פרצה מלחמת העולם השניה גוייס אביה לצבא הפולני; ובעודה ילדה צעירה הצליחה אמה לחצות איתה ועם אחיה מנחם את הגבול לרוסיה ומשם לאוזבקיסטן.
זכרונותיה של סבתא מאותם ימים ליוו את משפחתנו.
עם סיומה של המלחמה שהתה המשפחה כשלוש שנים במחנות עקורים בגרמניה, עד שעלתה לישראל בשנת 1949.
המשפחה התגוררה בתל אביב, וסבתא – שהייתה נערה יוזמת ונחושה מגיל צעיר – לקחה אחריות על חייה. היא לא הסכימה עם ההחלטה לשבצה בכיתה נמוכה מגילהּ מכיוון שהיתה עולה חדשה, ובתושיה פנתה לאחראי על החינוך בעיריית תל אביב ודרשה שישבצו אותה בכיתה המתאימה. המפקח שהתרשם מאד מאוֹפיה צפה לה כבר אז עתיד מזהיר.
סבתא סיימה את לימודיה בתיכון ‘תלפיות’ ולאחר מכן גם לימודי הוראה בסמינר ‘תלפיות’ בתל אביב.
סבתא לימדה בבית הספר ‘חורב בנים’ ביד-אליהו, שם מונתה למנהלת כבר בגיל 28, ובהמשך ניהלה את בית הספר לבנות ‘רמב”ם’ בשכונת עזרא בתל-אביב. לאחר מכן ניהלה את בית הספר ‘עוזיאל’ בקרית הרצוג.
בשנת 1956 נישאה סבתא לעקיבא הולנדר – יליד סלובקיה – ונולדו להם שני ילדים – רחל וישראל.
סבתא אסתר הייתה בעלת ידע נרחב, אוטודידקטית, אוהבת ספר ודעת, אשה המתנהלת בפשטות ובצניעות ללא גינוני כבוד, נעימת הליכות ומזג הנוהגת בכבוד אמיתי ובהקשבה לכל אדם באשר הוא – מילדים צעירים ועד בעלי מקצוע ותפקידים שונים שהגיעו לביתה. “את כולם יש לכבד ומכולם יש ללמוד” היתה אומרת. גם לחפצי היום-יום הפשוטים בהם היתה נעזרת היתה נותנת חשיבות ונוהגת בהם בכבוד ובתשומת לב.
סבתא היתה אשת חינוך בכל רמ”ח איבריה – בכל שנותיה עסקה בחינוך, התמסרה לכך והיתה אהובה על התלמידים והמורים כאחד.
כמנהלת, היתה מקפידה לעמוד בשער בית הספר ולקבל בכל בוקר את תלמידיה במאור פנים. תלמידים מתקשים הוזמנו לבוא אל חדרה והיא ידעה לשוחח עִמם בגילוי לב. נהגה להציב גבולות באופן שגרם לתלמידים לכבד ולהוקיר אותה, כך שזכרו אותה לאורך שנים.
במשך שנים סבתא היתה נושאת הזיכרון והסיפור המשפחתי אותו הרבתה לספר ולשנן לנו – הנכדים – ולהעצים את חשיבותו.
עוד עודדה אותנו תמיד ללמוד, להתמיד ולהשקיע. היתה מקפידה איתנו על מצוות היום יום כמו נטילת ידים, ברכות וקריאת שמע שעל המיטה, ועל אף ההקפדה חשנו את אהבתה העמוקה כלפינו, הנכדים.
עבורנו, סבתא היא מגדלור מופת של אהבה – אהבת המשפחה, אהבת הבריות, אהבת התורה והלמידה.
לאורה נלך.
