בבלי תענית, ה, ע"ב מעשה באדם שהיה הולך במדבר והיה רעב ועייף וצמא ומצא אילן שפירותיו מתוקים וצלו נאה ואמת המים עוברת תחתיו. אכל מפירותיו ושתה ממימיו וישב בצלו.

  שם משמואל בשלח, טו בשבט- כִּי כַּאֲשֶׁר יֵרֵד הַגֶּשֶׁם וְהַשֶּׁלֶג מִן-הַשָּׁמַיִם, וְשָׁמָּה לֹא יָשׁוּב–כִּי אִם-הִרְוָה אֶת-הָאָרֶץ, וְהוֹלִידָהּ וְהִצְמִיחָהּ; וְנָתַן זֶרַע לַזֹּרֵעַ, וְלֶחֶם לָאֹכֵל.  יא כֵּן יִהְיֶה דְבָרִי אֲשֶׁר יֵצֵא מִפִּי, לֹא-יָשׁוּב

שירת העשבים, הרב דב

  התפזרנו בחורשה. כל אחת הייתה צריכה לחפש עשב/ פרח/ שיח/עץ וכו' שהיא חשה שהוא קורא לה. להתישב לידו, לקחת דף ועט , לחשוב מה השירה שהצמח הזה אומר לי

1)  אַרְבָּעָה רָאשֵׁי שָׁנִים הֵם… בְּאֶחָד בִּשְׁבָט, רֹאשׁ הַשָּׁנָה לָאִילָן, כְּדִבְרֵי בית שמאי. בֵּית הִלֵּל אוֹמְרִים, בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר בּוֹ." מס'רה"ש א, א)             "שכבר עבר רוב ימות הגשמים, שהוא זמן