ברכה ראשנה: רחל אימנו
כל אחד יגיד על מה הוא חושב כשהוא שומע "רחל אימנו"
מקורות: על רחל
בראשית פרק לה
(יט) וַתָּ֖מָת רָחֵ֑ל וַתִּקָּבֵר֙ בְּדֶ֣רֶךְ אֶפְרָ֔תָה הִ֖וא בֵּ֥ית לָֽחֶם: (כ) וַיַּצֵּ֧ב יַעֲקֹ֛ב מַצֵּבָ֖ה עַל־קְבֻרָתָ֑הּ הִ֛וא מַצֶּ֥בֶת קְבֻֽרַת־רָחֵ֖ל עַד־הַיּֽוֹם:
בראשית פרק מח
(ז) וַאֲנִ֣י׀ בְּבֹאִ֣י מִפַּדָּ֗ן מֵ֩תָה֩ עָלַ֨י רָחֵ֜ל בְּאֶ֤רֶץ כְּנַ֙עַן֙ בַּדֶּ֔רֶךְ בְּע֥וֹד כִּבְרַת־אֶ֖רֶץ לָבֹ֣א אֶפְרָ֑תָה וָאֶקְבְּרֶ֤הָ שָּׁם֙ בְּדֶ֣רֶךְ אֶפְרָ֔ת הִ֖וא בֵּ֥ית לָֽחֶם:
- מדוע רחל נקברת בדרך? האם ניתנת לנו נקודת ציון אמיתית למיקום קברה של רחל? מה המשמעות של הקבורה על אם הדרך?
- כדי לתת מילים לקבורה הזאת, כל אחד יכול להגיד במילה תחושה שעולה לו כשהוא קורא את הפסוקים.
ירמיהו פרק לא
(יד) כֹּ֣ה׀ אָמַ֣ר יְקֹוָ֗ק ק֣וֹל בְּרָמָ֤ה נִשְׁמָע֙ נְהִי֙ בְּכִ֣י תַמְרוּרִ֔ים רָחֵ֖ל מְבַכָּ֣ה עַל־בָּנֶי֑הָ מֵאֲנָ֛ה לְהִנָּחֵ֥ם עַל־בָּנֶ֖יהָ כִּ֥י אֵינֶֽנּוּ: ס (טו) כֹּ֣ה׀ אָמַ֣ר יְקֹוָ֗ק מִנְעִ֤י קוֹלֵךְ֙ מִבֶּ֔כִי וְעֵינַ֖יִךְ מִדִּמְעָ֑ה כִּי֩ יֵ֨שׁ שָׂכָ֤ר לִפְעֻלָּתֵךְ֙ נְאֻם־יְקֹוָ֔ק וְשָׁ֖בוּ מֵאֶ֥רֶץ אוֹיֵֽב: (טז) וְיֵשׁ־תִּקְוָ֥ה לְאַחֲרִיתֵ֖ךְ נְאֻם־יְקֹוָ֑ק וְשָׁ֥בוּ בָנִ֖ים לִגְבוּלָֽם: ס
בראשית רבה (וילנא) פרשה פב סימן י
ותמת רחל ותקבר בדרך אפרת, מה ראה אבינו יעקב לקבור את רחל בדרך אפרת אלא צפה יעקב אבינו שהגליות עתידות לעבור שם לפיכך קברה שם כדי שתהא מבקשת עליהם רחמים, הה"ד (שם /ירמיהו ל"א/) קול ברמה נשמע נהי בכי תמרורים רחל מבכה על בניה.
- מדוע דווקא רחל מכל האימהות (והאבות) היא זאת שמבכה על בניה? "כי יש שכר לפעולתך": מהי פעולתה של רחל? האם לדעתכם רחל ממשיכה לבכות גם לאחר דבריו של ה'?
זוהר כרך א (בראשית) פרשת ויגש דף רי עמוד א
וכדין רחל מבכה על בניה מאנה להנחם על בניה כי איננו, כי איננו כי אינם מבעי ליה אלא כי איננו והא אוקימנא כי איננו דבעלה לא אשתכח עמה דאלמלא בעלה ישתכח עמה תתנחם עלייהו דהא כדין בנהא לא יהון בגלותא ובגין דאיננו לאו איהי מתנחמא על בנהא בגין דבנהא אתרחקו מנה על דאיננו עמה
תרגום
וְאָז רָחֵל מְבַכָּה עַל בָּנֶיהָ מֵאֲנָה לְהִנָּחֵם עַל בָּנֶיהָ כִּי אֵינֶנּוּ. כִּי אֵינֶנּוּ? כִּי אֵינָם צָרִיךְ הָיָה לִהְיוֹת! אֶלָּא כִּי אֵינֶנּוּ, וְהִנֵּה בֵּאַרְנוּ כִּי אֵינֶנּוּ, שֶׁבַּעְלָהּ לֹא נִמְצָא עִמָּהּ, שֶׁאִלְמָלֵא הָיָה בַּעְלָהּ נִמְצָא עִמָּהּ, תִּתְנַחֵם עֲלֵיהֶם, שֶׁהֲרֵי אָז בָּנֶיהָ לֹא יִהְיוּ בַּגָּלוּת, וּמִשּׁוּם שֶׁאֵינֶנּוּ, אֵינָהּ מִתְנַחֶמֶת עַל בָּנֶיהָ, מִשּׁוּם שֶׁבָּנֶיהָ הִתְרַחֲקוּ מִמֶּנָּה עַל שֶׁאֵינֶנּוּ עִמָּהּ.
- מה הדיוק שמדייק הזוהר בפשט הפסוק? מה הפתרון שלו?
- מה הקשר בין חסרון האב לחסרון הבנים? אפשר גם לחשוב בדרך משל על משפחה במובן הפשוט.
- כיצד מסביר הזוהר את ייחודה של רחל, וכיצד מסביר זאת המדרש? אתם רואים את ההסברים כמנוגדים, משלימים, זהים?
*
- המהר"ל הוא לא קטע קלאסי ללימוד בחבורה משום שהוא לא מקור "ראשוני", הוא ארוך יותר מהרגיל ויש בו קשיים משלו. בכל זאת, נסו לקרוא אותו לאט, לשקף בתור התחלה מה כתוב בו ולדלות מתוכו את הנקודות המשמעותיות ללימוד שלנו. שימו לב שהוא מחולק לשלושה חלקים, וכך מומלץ ללמוד אותו.
המהר"ל גור אריה על בראשית מח
ואם תאמר ולמה רחל בוכה יותר משאר אמהות, ובמדרש איכה רבתי (פתיחתא סוף אות כד) אמר שם לפי שרחל אמנו אומרת להקב"ה מה עשו בני שכך הבאת עליהם פורענות, אם בשביל עבודה זרה שנקראת 'צרה', הלא אהבתי אישי יעקב ועבד בי ז' שנים (לעיל כט, כ), ולבסוף נתן אבי לו את אחותי לאשה (שם שם כד), וקבלתי אהבתי לבעלי ומסרתי הסימנים לאחותי. אני בשר ודם – ואתה מלך רחמן על אחת כמה וכמה שתרחם עליהם, והקב"ה משיב "יש שכר לפעולתך ושבו בנים מארץ אויב" (ר' ירמיה לא, טו). וביאור ענין זה כי בשביל שידעה רחל שיעקב ראוי שישא שתי נשים, כי אין העולם הזה – שהוא עולם החלוק והפירוד – ראוי שיהיה הכל באחדות, ואם לא היה ליעקב רק אשה אחת היו ישראל אחד, ולא היה יהודה מלאה ואפרים מרחל, כמו שלא יחצו לעתיד לימות המשיח, ומפני שראתה רחל דבר זה – קבלה באהבה, ולפיכך גם כן ראוי שימחול השם יתברך לישראל, כי מפני שאין האחדות בעולם הזה, ועדיין העבודה זרה בעולם – זהו שגורם לישראל לחטוא, שזהו מחסרון שהוא בעולם וממנהגו, ולכך רחל היא מבקשת רחמים, שהרי בה נראה שעולם הזה מסוגל שיהיה [בו] שניות וצרה בעולם הפירוד, שאינו מסוגל לאחדות.
ועוד יש במדרש (ב"ר עא, ב) "רחל מבכה על בניה" (ירמיה לא, יד) ישראל נקראים על שם רחל, ולא על שם רחל אלא על שם בנה, שנאמר (ר' עמוס ה, טו) "אולי יחנן ה' צבאות שארית יוסף", ולא על שם בנה אלא על שם בן בנה "הבן יקיר לי אפרים" (ירמיה לא, יט). וזהו המדרש יש לו סוד יותר, כי קרא כנסת ישראל 'רחל', לפי שרחל עקרת הבית של יעקב והכל טפל אצלה, ולכך היא כמו בית יעקב, ונקראת כנסת ישראל – שהם בית יעקב – על שמה, ובזכות רחל ישובו לגבולם להתחבר בהקב"ה. כי פירוד זה שישראל נפרדים מעל הקב"ה מפוזרים בכל הארצות – יש להם כח המקשר והמקבץ אותם, שהרי רחל היא 'בית יעקב' מחברת אותם, ובזכותה יהיה להם קבוץ גמור לשוב לגבולם,
ולפיכך נקברה רחל בדרך. כי דבר זה הוא שלא תהיה נקברת רחל במערה אצל האבות רק תהא עם בניה, שהיא מתיחסת אל בניה, לפי שרחל היא היתה 'בית יעקב' גם כן, ולפיכך כאשר הוגלו ישראל היתה רחל מבקשת רחמים, שאין ראוי שיהיה לישראל פירוד, כי היא קיבוץ לבית יעקב. והקב"ה משיב לה כי אף על גב שהוגלו לשעה, בזכותה שהיא מחברת ומאחדת הכל – ישובו לגבולם. כי יש כח קבוץ עוד בישראל ואחדות, שבזכות אותו קבוץ ואחדות ישובו הם לגבולם להתאחד. ולפיכך נקברה רחל בדרך, כי אחר שישראל הם בגלות חוץ למקומם, נמצא אצלם כח קבוץ שלהם המקבץ ומאחד אותם – שם, הוא בית יעקב, ובשביל אותו קבוץ מתכנסים מן הארץ אשר הוגלו ונפזרו לשם. ועל פי זה הסוד תרגם יונתן בן עוזיאל הפסוק הזה "קול ברמה נשמע קול נהי רחל מבכה על בניה" – על כנסת ישראל, שנקראת "רחל":
- כיצד מסביר המהר"ל את מעשה רחל? מדוע הוא קשור ל"טענות" שלה כלפי ה'? האם לדעתכם מדובר בטענות כחלק מדיון, או שאולי יש כאן משהו אחר?
- מה הייחוד של רחל ביחס לשאר האבות על פי המהר"ל? איך לדעתכם הוא קשור לפעולה של רחל כפי שהמהר"ל מבין אותה? למה חשוב שדווקא רחל תיקבר על הדרך ולא במערת המכפלה?
הילוך (תרגול / עיבוד): להכניס את הצרה הביתה
גדולתה של רחל הייתה בכך שהיא הייתה מוכנה להכיר בחוסר השלימות, להכניס אותו לבית שלה – להכניס את הצרה לביתה. המוכנות הזאת כרוכה בהרבה צער, בבכי, אבל יש בה גם פתח לתיקון וגאולה ובזכותה ישובו ישראל ויגאלו. גם בחיים שלנו, היא יכולה להיות בסיס חשוב לעבודת בירור אמיתית ומצמיחה מתוך הקושי.
כתבו לעצמכם, ולאחר מכן שתפו בזוגות:
איזו צרה, איזה קושי, תובע את תשומת הלב שלי ואני בוחר להתעלם ממנו? אפשר גם ללכת על משהו קטן, ולנסות לעבוד בתור התחלה איתו.
מה זה אומר "לקבל אותו באהבה"? איך הקבלה שלי אותו יכולה להיראות.
לנשום עמוק
מה הקבלה הזאת יכולה לפתוח בחיים שלי? אילו נקודות חסומות יכולות להשתחרר?
דברים על הלימוד: ביאור נוסף
- תמונת הקבורה של רחל היא תמונה עזה מאוד. את כל שאר האבות קברו במערת המכפלה, ואילו אותה משום מה לא לקחו לשם אלא קברו אותם על אם הדרך. אפילו לא בבית קברות רגיל… אנחנו רגילים לחשוב על "קבר רחל" כמקום, כ"ציון". אבל מצד שני, יש פה תמונה מאוד כואבת, שכל האבות שוכנים יחד עם נשותיהם במערת המכפלה ורק האישה האהובה נשארת לבד בדרך. גם משה למעשה נקבר בדרך, "בעוד כברת הארץ". הקבורה ב"דרך" היא לא רק ציון מקום, אלא היא גם אומרת שהנה, עוד מעט, אבל בסופו של דבר לא מגיעים למקום עצמו. בעצם, הקבורה בדרך היא קבורה ב"שום מקום".
- ישני חברון הם מתאימים למציאות של קבע ושלווה, ישיבה בארץ. רחל, שקבורה על הדרך, היא האמא של הטלטלות, של הגלות. התמונה של האישה העזובה, שבעלה "נטש" אותה על אם הדרך, היא התמונה החזקה והכואבת של הגלות.
- רחל מיוסרת גם בחייה. אין לה ילדים, החיים שלה טראגיים וגם המוות שלה טראגי. מהמקום הקשה הזה יש לה רגישות מיוחדת לבניה כאשר הם יוצאים לגלות.
- הזוהר מסביר שכוונת הפסוק במילה "איננו" הוא לבעלה. זה נכון גם למערכת היחסים המרוכבת של רחל עם יעקב, וגם לרחל כמייצגת את כנסת ישראל שרחוקה מהקב"ה. הכאב שלה הוא על הבדידות, על זה שבעלה רחוק ממנה, וזה השורש לכך שגם בניה מתפזרים. כאשר הבעל איננו, המשמעות של זה היא שהבית חלילה מתפרק והילדים עוזבים. הכאב הוא על ילדיה, כי בעלה איננו.
- המהר"ל מוצא מימד חדש של עומק במדרש. לא מדובר רק על ויתור של רחל לאחותה כדי שהיא לא תתבזה, אלא יש כאן הבנה שהעולם הוא עולם של מחלוקות. ההבנה הזאת מולידה את האפשרות שתהיה יותר מאישה אחת, שיהיה את אפרים ואת יהודה. אמנם זה לא יהיה כך לעתיד לבוא, שאז הכל יהיה אחד, אבל בעולם הזה זאת חשיפה של אמת קיימת, של פירוד, והחשיפה הזאת מאפשרת תנועת בירור עמוקה יותר, מדוייקת יותר. כך מסביר המהר"ל את העובדה שהיא יכולה "ללמד זכות" על ישראל שעבדו עבודה זרה.
- לומר שה' הוא שלם באופן מוחלט זה לדחוק את חוסר ההרמוניה לשוליים. ההכרה שהבית חסר ודווקא לא שלם בדרך כלל מביאה ליותר שלום בית. כמובן שאין באמירה הזאת וויתור על העתיד לבוא, על ההרמוניה שעוד תתגלה, אבל חשוב לראות גם את הצד האנושי, החסר.
- רבי נחמן אומר שה' עשה איתנו חסד שראש השנה יוצא בראש חודש, שבו הלבנה ממועטת. החיסרון נעוץ כבר בימי הבריאה הראשונים, והמהר"ל מסביר שרחל מוכנה להכניס אותו לבית שלה, להכניס צרה (גם במובן של "בעיה" וגם במובן של "האישה השנייה") לבית שלה, ולהכיר בחיסרון.
- בפסקה האחרונה של המהר"ל הדברים מבוטאים בצורה חדה יותר: רחל "תקועה" בדרך, בשום מקום, וזאת מין הפגנה, אמירה חדה שהמצב לא שלם, שעם ישראל לא במצב שלם. אולי לעתיד לבוא ירושלים תגדל עד בית לחם ורחל תהיה קבורה בחלקת גדולי האומה, אבל עכשיו היא תקועה בשום מקום.
- רחל נקראת "בית יעקב" ו"כנסת ישראל". הנקודה החזקה במושג "כנסת ישראל" היא הכינוס, שיש מקום כזה שבו הכל אחד, והוא גם המקום שפותח את האופציה בסופו של דבר להיגאל. היכולת של רחל להכיל את המורכבות, את המחלוקות היא זאת שמאפשרת ליצור "בית", לכלול את הכל תחת קורת גג אחד.
- יוסף ממאן לאשת פוטיפר, וייתכן שהדבר קשור לכך שגם יעקב ממאן להתנחם על יוסף. המיאון הזה הוא תכונה משפחתית, גם רחל ממאנת להתנחם על בניה.
הרב דוב זינגר
מאמרים נוספים:
לימוד מבקש פנים
הפנים שבתוך הדיבור
להוליך את הרוח
מִפתחי מוליכות רוח
חזרה לשאלה
איה מקום כבודו
מה שקורה בינינו
במילים ומעבר להן
תורת חיים
על תורה ולימודה – חלק א
תורת חיים
על תורה ולימודה – חלק ב