ברכה ראשנה: געגועים לגשם
אם אנחנו לא בתקופת הסתיו נסו להיזכר בה להיכנס אליה. אתם מחכים לגשם? למה אתם מחכים בו? למה אתם לא מחכים בו?
מקורות: תפילות לגשם
תענית כד עמוד ב
רב פפא גזר תעניתא ולא אתא מיטרא.
חלש ליביה, שרף פינכא דדייסא, ובעי רחמי ולא אתא מיטרא.
אמר ליה רב נחמן בר אושפזתי: "אי שריף מר פינכא אחריתי דדייסא – אתי מיטרא…"
איכסיף, וחלש דעתיה, ואתא מיטרא.
תרגום: רב פפא גזר תענית ולא בא גשם.
חלש ליבו, גמע קערת דייסה, וביקש רחמים ולא בא גשם.
אמר לו רב נחמן בן אושפזתי : "אם יגמע אדוני קערה אחרת של דייסה – יבוא גשם…"
התבייש, וחלשה דעתו, ובא גשם.
- התחלקו לקבוצות קטנות, בכל קבוצה אחד ישקף את הקטע, יסביר אותו במילותיו.
- לאחר מכן ננסה לדייק את המשקף, האם כל מה שאמר כתוב? האם כתובים דברים של נאמרו בשיקוף? מה זאת אומרת "חלש ליבו"? מה כוונתו של רב נחמן? מדוע התבייש רב פפא?
- לאחר הדיוקים נסו לאושש את אחת הדמויות בסיפור, הסבירו מדוע אתם מבינים אותה ואת מעשיה. (שימו לב: כמה דמויות יש בסיפור? האם הקב"ה או הגשם הם גם דמויות בסיפור?)
תענית שם
ההוא גברא דאיחייב נגדא בבי דינא דרבא משום דבעל נכרית, נגדיה רבא ומית.
אשתמע מילתא בי שבור מלכא, בעא לצעורי לרבא. אמרה ליה איפרא הורמיז אימיה דשבור מלכא לברה: "לא ליהוי לך עסק דברים בהדי יהודאי, דכל מאן דבעיין ממרייהו – יהיב להו". אמר לה: "מאי היא?" "בעין רחמי ואתי מיטרא". אמר לה: "ההוא משום דזימנא דמיטרא הוא, אלא לבעו רחמי האידנא בתקופת תמוז וליתי מיטרא".
שלחה ליה לרבא: "כוין דעתך, ובעי רחמי דליתי מיטרא". בעי רחמי ולא אתי מיטרא. אמר לפניו: "רבונו של עולם, "אלהים באזנינו שמענו אבותינו ספרו לנו פועל פעלת בימיהם בימי קדם", ואנו בעינינו לא ראינו!" אתא מיטרא עד דשפוך מרזבי דצפורי (דמחוזא) לדיגלת. אתא אבוה איתחזי ליה בחלמיה, ואמר ליה מי איכא דמיטרח קמי שמיא כולי האי? אמר ליה: שני דוכתיך. שני דוכתיה, למחר אשכחיה דמרשם פורייה בסכיני. |
תרגום: איש אחד התחייב מלקות בבית דינו של רבא משום שבעל גויה, הלקהו רבא ומת.
נשמע הדבר בבית המלך שבור (המלך הפרסי השולט), ורצה לצער את רבא. אמרה לו איפרה הורמיז אימו של שבור המלך לבנה: "לא יהיה לך עסק עם היהודים, שכל מה שהם מבקשים מאדונם – נותן להם". אמר לה: "מה הוא?" "מבקשים רחמים ובא גשם". אמר לה: "זה משום שזמן של גשם הוא, אלא שיבקשו רחמים עכשיו בתקופת תמוז ויבוא גשם".
שלחה לו לרבא : "כוון דעתך, ובקש רחמים שיבוא גשם". ביקש רחמים ולא ירד גשם. אמר לפניו : "רבונו של עולם, "אלהים באזנינו שמענו אבותינו ספרו לנו פועל פעלת בימיהם בימי קדם", ואנו בעינינו לא ראינו!" בא גשם עד שנשפכו המרזבים של העיר מחוזא לחדקל (כמות גדולה של גשם). בא אביו ונראה לו בחלומו, ואמר לו האם יש מי שמטריח את השמים כל כך? אמר לו: שנה את מקומך (שתישן בו בלילה). שינה את מקומו. למחרת מצא את מיטתו עם סימני סכינים. |
- שחזרו את ההליך מהקטע הקודם גם כאן – אחד קורא את הקטע ללא הסבר, ולאחר מכן משקף אותו במילותיו. שאר החברים מנסים לדייק את השיקוף. מאחר והקטע ארוך כדאי לקרוא פעם אחת את כולו ואת השיקוף לחלק לפסקאות השונות. לאחר מכן ננסה לאושש שוב את הדמויות השונות בסיפור.
- מדוע לדעתכם דווקא הגשם הוא זה שמציל את רבא ובעצם את דין התורה מהשלטון הפרסי?
- באיזה טון לדעתכם אמר רבא "ואנו בעיננו לא ראינו"? אכזבה? התרסה? תפילה? ציפייה? מדוע דווקא האמירה הזו מצליחה להוריד בסופו של דבר גשם?
- למה מנסים להתנקש ברבא?
הילוך (תרגול / עיבוד): הזדהות
אנחנו רוצים ללכת לשלב נוסף – הוא שונה מאישוש, אבל נוטים להתבלבל ביניהם – הזדהות. האישוש לא אומר אם אני אישית שם, אם אני מוצא את הדבר הזה בתוכי, אם אני הייתי פועל ככה. התנועה היא בשלבים – מהשיקוף, שבו אני שם את עצמי בצד, אני לא הנושא אלא כמעט בטל לתורה, אל האישוש, שבו אני קצת יותר נכנס פנימה, ההיגיון שלי גורם לי להיות נוכח, ובסוף באה ההזדהות – אני אומר שאני מכיר את זה מתוכי.
נוציא כלי כתיבה, וכל אחד יבחר את הנקודה הכי חזקה מתוך שני הסיפורים שמעוררת את ההזדהות שלו. מה בחיים שלי אני מכיר שזהה לזה, שמזדהה לדבר הזה.
דוגמא: אני, בחיים שלי, מאוד מזדהה עם רב פפא שאוכל קערת דייסה, כי אני יודע שאני אף פעם לא מותח את עבודת ה' שלי עד הסוף – אם אני חלש, אם אני לא עומד בזה, אני אוכל. זו נקודה מהחיים שלי שמוכרת לי, התנועה שהוא עשה. למצוא נקודה אחת כזאת, שאיתה מזדהים.
נשמע בחבורה כמה נקודות של הזדהות, כאשר הדגש הוא לעבור לחיים שלי – מה אני יודע על עצמי שמעורר בי את ההזדהות.
דברים על הלימוד: ביאור נוסף
- אפשר לשים לב שהגשם הגיע דווקא כשרב פפא לא מתפלל או מתענה. הגשם מגיע רק אחרי הבושה.
- המעמד של רב נחמן נותר פתוח – לא ברור אם הוא תלמיד חצוף, רב שנמצא במעמד מעל רב פפא או אולי עובר אורח לא קשור. נשים לב לתואר שלו – 'בן אושפזתי' המילה "אושפזתי" היא אורח או מארח. אפשר לקרוא את זה כך שרב נחמן הזה היה בן המארח, בבית המלון שלו. התמונה היא שרואים את רב פפא חוזר מבית הכנסת למלון, שם הוא גומע את הקערה, ורב נחמן רואה את זה כי הוא בן המארחים.
- הגשם משחק תפקיד משמעותי בשני הסיפורים, שכשהוא רואה שמישהו נשבר או מתבייש משהו קורה לו, הוא מתחיל לבכות, לנזול. כשיש קושי לראות מישהו שנמצא באי נעימות, במשבר, בבושה, קורה משהו, קשה לעבור לסדר היום. לא תמיד זה טוב, לא בטוח שצריך לרדת גשם, אבל הקושי הזה עושה משהו.
- בשני הסיפורים דווקא השבירה של הדתיות הרגילה היא זו שמצליחה להוריד גשם, האנושיות העלובה לכאורה היא שמאפשרת את הקשר ואת ירידת הגשם. בסיפור הראשון זו הבושה מהאנושיות של רב פפא ובסיפור השני זו האכזבה הגדולה של רבא, אין כאן אמונה גדולה אלא רגש אנושי פשוט. אפשר לראות שהגשם הוא קשר ביננו לבין הקב"ה, קשר מאוד בסיסי ובוסרי, הגשם יורד אלינו, אל המדרגה הנמוכה בה אנו נמצאים, ולכן הוא יורד דווקא אל האנושיות ושברון הלב.
- מעבר לקשר עם הקב"ה בסיפור השני, יש קשר חזק שני שמבוטא והוא קשר הורים-ילדים. גם איפרא הורמיז וגם אביו של רבא מגוננים על ילדיהם מהעל-טבעיות. הקשר הזה הוא חיזוק נוסף לצד האנושי-טבעי שיש בסיפור, הבסיס של כל קשר כזה הוא ההגנה שההורים מספקים לילדיהם, האנושי משחק פה מול העל-אנושי והקשר הזה מסמל יותר מכל את האנושיות.
צוות בית מדרש להתחדשות
מאמרים נוספים:
לימוד מבקש פנים
הפנים שבתוך הדיבור
להוליך את הרוח
מִפתחי מוליכות רוח
חזרה לשאלה
איה מקום כבודו
מה שקורה בינינו
במילים ומעבר להן
תורת חיים
על תורה ולימודה – חלק א
תורת חיים
על תורה ולימודה – חלק ב