ברכה ראשנה: הכבוד שלי
כל אחד יכול לספר על מקרה שבו הוא הרגיש שפגעו בכבוד שלו (אפשר גם בכמה מילים להסביר למה הוא הרגיש שהדבר היה פגיעה בכבודו). אפשר לחלופין להשלים את המשפט: "הכבוד שלי…"
מקורות: עבודת השתיקה
ליקוטי מוהר"ן תורה ו
א כי צריך כל אדם למעט בכבוד עצמו, ולהרבות בכבוד המקום. כי מי שרודף אחר הכבוד, אינו זוכה לכבוד אלקים, אלא לכבוד של מלכים, שנאמר בו (משלי כ"ה) כבוד מלכים חקור דבר, והכל חוקרים אחריו ושואלים מי הוא זה ואיזהו, שחולקים לו כבוד הזה, וחולקים עליו. שאומרים שאינו ראוי לכבוד הזה. אבל מי שבורח מן הכבוד, שממעט בכבוד עצמו, ומרבה בכבוד המקום, אזי הוא זוכה לכבוד אלהים, ואז אין בני אדם חוקרי' על כבודו אם הוא ראוי אם לאו, ועליו נאמר (שם) כבוד אלהי' הסתר דבר, כי אסור לחקור על הכבוד הזה:
ב ואי אפשר לזכות לכבוד הזה אלא ע"י תשובה. ועיקר התשובה כשישמע בזיונו ידום וישתוק. כי לית כבוד בלא כ"ף, והכ"ף הוא כתר, בחי' אהיה, בחי' תשובה.
כי אהיה דא אנא זמין למיהוי, היינו קודם התשובה, עדיין אין לו הווי', כאלו עדיין לא נתהווה בעולם, כי טוב לו שלא נברא משנברא. וכשבא לטהר את עצמו ולעשות תשובה, אז הוא בבחי' אהי"ה, היינו שיהיה לו הוויה בעולם, היינו אנא זמין למיהוי. וזה בחי' כתר, כי כתר לשון המתנה, בחי' תשובה. כמ"ש חז"ל (יומא ל"ח: ל"ט.) הבא לטהר מסייעין לו, משל לאחד שבא לקנות אפרסמון. אומרים לו המתן וכו'. וזה בחי' כתר, כמ"ש (איוב ל"ו) כתר לי זעיר ואחוך. אבל קודם התשובה אזי בחי' אהיה בהסתרת פנים ממנו. כי עדיין לא הכין את עצמו למיהוי בעולם,
והסתרת פני אהיה גימטריא דם היינו שפיכות דמים ובזיונות, ע"ש (שמואל א' ב') ובוזי יקלו, כי עדיין הדם שבחלל השמאלי שבלב. ששם מדור היצה"ר, כמ"ש (קהלת י') ולב כסיל לשמאלו, עדיין הוא בתוקף ועוז. ובשביל זה באין עליו בזיונות ושפיכות דמים, כי זה בחי' הסתרת והחזרת פני אקי"ה גימ' דם. ותיקון לזה, שיהפוך דַם לדֹם, שיהיה מן השומעים חרפתם ואינם משיבים, ולא ידקדק על בזיון כבודו, וכשמקיים דם לה', אז הקדוש ברוך הוא מפיל לו חללים חללים, כמ"ש (תהלים ל"ז) דם לה' והתחולל לו והוא יפיל לך חללים (כשדרז"ל גיטין ז'), היינו ולבי חלל בקרבי (תהלים ק"ט), היינו עי"ז נתמעט הדם שבחלל השמאלי, וזה בחי' זביחת היצה"ר. ועי"ז זוכה לכבוד אלקי, כמ"ש (שם ן') זובח תודה יכבדנני, ודרשו חז"ל (סנהדרין מ"ג ע"ב) על זביחת היצה"ר:
- רבי נחמן קשה לקריאה. הצעה: בהתחלה אפשר לקרוא את התורה כמו אנסין – מדלגים על מה שלא מבינים. בנוסף, את האות א קיראו בלי להעמיק יותר מדי. אפשר לחזור לשם אחר כך.
- סרטטו את תהליך התשובה שמתאר כאן רבי נחמן: מה מצבו של האדם לפני התשובה, מהי התשובה, והיכן נמצא האדם לאחריה.
- החלק השני נפתח במעין כותרת ולאחר מכן בהסבר שלה. מה לדעתכם הקשר בין ה"כתר" ושם אהי"ה לתשובה?
- כיצד אתם מבינים את המנגנון של השתיקה? מהי עושה לאדם, ומה ההבדל בינה (תנועה של דוֹם) לבין תגובתיות (תנועה של דַם)? מה הביזיון פועל כאשר מגיבים עליו ומה הוא פועל כאשר שותקים?
הילוך (תרגול / עיבוד): על מה אני מוכן לוותר
עיקר העבודה עם התורה הזאת צריך להיעשות בחיים, כאשר הקב"ה מפגיש אותנו עם בזיונות וקורא לנו לעשות תשובה. למרות זאת, ננסה להתכונן לקראת התרחשות כזאת, בבחינת אהי"ה.
חישבו על משהו בסיסי בכבוד העצמי שלכם, שתפקידו לתווך ביניכם לבין המציאות. זה יכול להיות תואר שמיוחס לכם, דימוי, קשר עם מישהו, תפקיד, כישרון…
כתבו מה בו חשוב לכם כל כך, מדוע יהיה קשה לכם לוותר עליו
עתה, דמיינו מה יקרה אם תבליגו עליו, אם תסכימו לוותר על משהו שקשור בו. האם זה ישחרר אתכם? יקשה אתכם? יתן לכם כוח או יגרום לתחושה של חוסר אונים? כתבו מה אתם עלולים להפסיד מתנועה כזאת, ומה אתם יכולים להרוויח.
דברים על הלימוד: ביאור נוסף
- העיסוק כאן בתורה הוא בשם אהי"ה, או כפי שהוא מופיע בתורה: "אהיה אשר אהיה". המיקום שלו הוא הכתר. אם באופן שטחי החכמה היא ההברקה הראשונית, והבינה היא ההיריון של הרעיון, המקום בו הוא קורם עור וגידים וכך זה משתלשל עד ליסוד ולמלכות עצמה, הכתר הוא המעבר. הנקודה שמראה שגם ההברקה הראשונית לא הגיעה משום מקום, אלא מהשראה עליונה, מעולמות שקיימים מעבר.
- את התמונה הקבלית הזאת רבי נחמן מתרגם לשפה קיומית. אדם חוטא, או שלא עשה תשובה, הוא אדם שמצבו כרגע הוא "טוב לו שלא נברא משנברא". ובכל זאת, יש אפשרות "לבוא לעולם". תשובה קדמה לעולם, ולכן היא הפתח שדרכו אפשר לבוא לעולם. לכן רבי נחמן אומר שהתשובה היא בחינת אהי"ה – עוד אין הוויה, אבל יש כבר את הנכונות להוויה, את פוטנציאל שלה.
- הביזיון הוא מקום שבו המציאות שלנו נתקעת, מתה. כפי ששר אביתר בנאי: "אולי צריך להיגמר כדי מחר להתחיל במקום אחר". צריך לבקר במקום של ה"לא נברא". במקום להגיב לביזיון, ובכך להדוף אותו הלאה, אפשר לשתוק, להקשיב לו, לתת לו לעבור דרכי. הביזיון מאפשר לנו להגיע למקום של אהי"ה, למקום שקודם לַהֶיות.
- לשמות יש הופעות שונות בעולם, יש להם מילוי ויש להם גם אחוריים, כלומר נ-נח-נחמ-נחמן. האחוריים של שם אהי"ה הם א-אה-אהי-אהי"ה. האחוריים הם כביכול גמגום, כאשר אין הופעה שלימה של השם אלא כל הזמן צריך לחזור ולהתחיל מהתחלה. הגימטריה של האחוריים של שם אהי"ה היא דם. דהיינו, הדם הוא המצב הנפשי שקודם לתשובה, המצב של "טוב לו שלא נברא". השינוי קורא על ידי שהופכים את תנועת הדם לתנועה של דום, של שתיקה. שם מתחילה העבודה, וכך מגיעים לשם אהי"ה שהוא לא בגמגום.
- תשובה היא השתחררות מהפוזות שלנו, מהלבושים שלנו, מהדברים שבהם אנו תלויים. הבליעה של הביזיון יכולה להיות הזמנה לדבר כזה – להשתחרר ממשהו שהייתי בטוח שאני חייב אותו.
- הביזיון פוגע בנו בעיקר במקומות בהם אנחנו אמורים להיות טובים. ככל שהדבר יותר יקר לנו ואנחנו יותר טובים בו, הביזיון יכאב יותר. למשה רבינו שהיה העניו מכל אדם, הכי הפריע כשדתן ואבירם אמרו לו "תשתרר עלינו גם השתרר". הביזיון הוא דרך טובה לגלות את הנקודות הטובות שלי, אבל החידוש של התורה הזאת הוא שלמרות שהפוזה הזאת מאוד נכונה עלי, אני עדיין לא תלוי בה. אני יכול לוותר עליה, לשתוק, ומשם תבוא האפשרות להיות בבחינת אהי"ה, להיברא מחדש, לבוא לעולם ממקום שאני חדש.
הרב דוב זינגר
מאמרים נוספים:
לימוד מבקש פנים
הפנים שבתוך הדיבור
להוליך את הרוח
מִפתחי מוליכות רוח
חזרה לשאלה
איה מקום כבודו
מה שקורה בינינו
במילים ומעבר להן
תורת חיים
על תורה ולימודה – חלק א
תורת חיים
על תורה ולימודה – חלק ב
