ליקוטי מוהר"ן קי

לא יָמוּשׁ סֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֶּה מִפִּיךָ (יְהוֹשֻׁעַ א):

כִּי הַתּוֹרָה הִיא רוּחָנִיּוּת. וַאֲשֶׁר זַךְ יָשָׁר פָּעֳלוֹ וְשִׂכְלוֹ רוּחָנִי יָכוֹל לִתְפּס כָּל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ וְלא יִשְׁכַּח דָּבָר כִּי דָּבָר רוּחָנִי אֵינוֹ תּוֹפֵס מָקוֹם וִיכוֹלָה הַתּוֹרָה לְהִתְפַּשֵּׁט וְלִשְׁכּן בְּשִׂכְלוֹ. אַךְ מִי שֶׁהוּא מְגַשֵּׁם דִּבְרֵי הַתּוֹרָה וְעוֹשֶׂה מִמֶּנָּה מַמָּשׁוּת אֲזַי יֵשׁ לָהּ שִׁעוּר וְקִצְבָּה כַּמָּה הוּא יָכוֹל לִתְפּס בְּשִׂכְלוֹ וְלא יוֹתֵר וְאִם יִרְצֶה לְהַשִּיג יוֹתֵר אֲזַי יִדָּחֶה מַה שֶּׁכְּבָר נִכְנַס בְּשִׂכְלוֹ, כְּדֶרֶךְ כָּל דָּבָר גַּשְׁמִי אִם הוּא כְּבָר מָלֵא אִם יְמַלְּאֶנּוּ יוֹתֵר יִדְחֶה מַה שֶּׁהָיָה בּוֹ כְּבָר.

וְזֶהוּ: "לא יָמוּשׁ סֵפֶר הַתּוֹרָה", 'יָמוּשׁ' מִלְּשׁוֹן מַמָּשׁוּת. כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (שְׁמוֹת י): "וְיָמֵשׁ חשֶׁךְ". כְּלוֹמַר הִזָּהֵר שֶׁלּא תִּהְיֶה מַמָּשׁוּת וְגַשְׁמִיּוּת בְּדִבְרֵי הַתּוֹרָה 'מִפִּיךָ' כְּלוֹמַר מֵחֲמַת פִּיךָ שֶׁיּוֹצֵא מֵאִתְּךָ יִהְיֶה לָהּ מַמָּשׁוּת וְגַשְׁמִיּוּת, תִּזָּהֵר מִזֶּה.

וְזֶה שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (בָּבָא מְצִיעָא פה) שֶׁהִתְעַנָּה רַב יוֹסֵף אַרְבָּעִים יוֹם שֶׁיִּתְקַיֵּם לִמּוּדוֹ אַחֲווּ לֵהּ לא יָמוּשׁוּ מִפִּיךָ וְשׁוּב הִתְעַנָּה וְכוּ' אַחֲווּ לֵהּ וּמִפִּי זַרְעֲךָ וְכוּ' כְּלוֹמַר שֶׁלּא יָמוּשׁוּ וִיגֻשְּׁמוּ מִפִּיךָ וַאֲזַי יִתְקַיֵּם תַּלְמוּדוֹ כִּי לא יִהְיֶה שִׁכְחָה כִּי דָּבָר רוּחָנִי אֵינוֹ תּוֹפֵס מָקוֹם וְדוּק:

בבא מציעא דף פה.

• האם אתם מבינים את ההבדל בין תורה רוחנית לתורה ממשית? מה בלימוד "רוחני" של התורה מתמודד עם השכחה?
• על פי הבנתכם, האם התעניות של רב יוסף הולכות בכיוון ה"ממשי" או ה"רוחני"? איך רבי נחמן קורא את הסיפור, והאם הקריאה הזאת מתיישבת עם הגמרא או שהיא מפתיעה ביחס אליה?
• כדי לעזור לדייק יותר את ההבדלים בין "רוחניות" ל"ממשות", כל אחד מוזמן להגיד שתי מילים, מילות קוד – אחת ששייכת, מייצגת ומאפיינת את התחום הממשי, ואחת מהתחום הרוחני.
•  מה התמונה שנוצרה לכם על ידי אוסף המילים שנאמרו? מה הגבולות ששורטטו? האם יש מכנה משותף?

*

ליקוטי מוהר"ן קסב

בִּימֵי הַמַּגִּיד, זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, הָיָה אִישׁ עָשִׁיר וּמְיֻחָס, וְהָיָה מִתְנַגֵּד לְאַנְשֵׁי הַמַּגִּיד, וְסִפְּרוּ לוֹ אֲנָשָׁיו מִזֶּה הָאִישׁ, וְאָמַר לָהֶם שֶׁיִּרְאוּ לְקָרֵב אוֹתוֹ אֵלָיו, וּלְהִשְׁתַּדֵּל בָּזֶה מְאד וּלְהִתְפַּלֵּל לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שֶׁיַּעֲזר לָהֶם, וְכֵן עָשׂוּ עַד שֶׁעֲזָרָם ה' שֶׁהֵבִיאוּ אוֹתוֹ לְהַמַּגִּיד, זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, וְנַעֲשָׂה אִישׁ כָּשֵׁר יְרֵא שָׁמַיִם, אַךְ הִתְחִיל לֵירֵד מִנְּכָסָיו, וְאָמַר הַמַּגִּיד, זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה שֶׁאֵלּוּ שְׁנֵיהֶם אִי אֶפְשָׁר שֶׁיִּהְיוּ בְּמָקוֹם אֶחָד, הַיְנוּ תּוֹרָה וּגְדֻלָּה, כִּי 'הָרוֹצֶה לְהַחְכִּים יַדְרִים לְהַעֲשִׁיר יַצְפִּין' (בָּבָא בַּתְרָא כה:) נִמְצָא כְּשֶׁרוֹצֶה לְהַחְכִּים עוֹמֵד לְדָרוֹם עַל-כֵּן אִי אֶפְשָׁר לוֹ לְהַעֲשִׁיר, כִּי כְּשֶׁהוּא בְּדָרוֹם אֲזַי אֵינֶנּוּ בְּצָפוֹן וַעֲשִׁירוּת בְּצָפוֹן, וְכֵן לְהֵפֶךְ.

כִּי-אִם, אִם הוּא בְּתַכְלִית הָעֲנִיווּת שֶׁהוּא אַיִן מַמָּשׁ, אֲזַי אֵינוֹ עוֹמֵד בְּשׁוּם צַד כִּי אִי אֶפְשָׁר לוֹמַר עָלָיו שֶׁהוּא בְּצָפוֹן אוֹ בְּדָרוֹם מֵאַחַר שֶׁהוּא אַיִן וָאֶפֶס מַמָּשׁ, עַל- כֵּן אֶפְשָׁר שֶׁיִּהְיֶה תּוֹרָה וּגְדֻלָּה בְּמָקוֹם אֶחָד, כְּגוֹן משֶׁה רַבֵּנוּ, עָלָיו הַשָּׁלוֹם, וְרַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ.

• בתורה כאן רבי נחמן מרחיב את עיקרון הרוחניות והממשות מעבר ללימוד תורה.
• האם אתם מבינים את דברי רבי נחמן לאור הדברים שלמדנו לפני כן? אולי יש צורך לעדכן את מושגי ה"רוחניות" וה"ממשות"?