ברכה ראשנה: החבורה מול החוץ
הסתכלו סביבכם. נסו להרגיש את האווירה שמשרה החבורה עליכם, האנשים האלו, הסביבה הזו. נסו לדייק את התחושות העולות מעצם החבורה שהתכנסה, ואת התחושות העולות דווקא ממה שאין כאן, מהניתוק מ"החיים שבחוץ". אפשר לשתף.
מקורות: השבת והעולם הזה
שבת יב עמוד א
וכן היה רשב"א אומר משום רשב"ג:
אין משדכין את התינוקות לארס ולא את התינוק ללמדו ספר וללמדו אומנות ואין מנחמין אבלים ואין מבקרין חולין בשבת דברי בית שמאי ובית הלל מתירין.
- מה מפריע לבית שמאי בכל הדברים האלו? מה לא שַׁבָּתִי בהם?
- מה המכנה המשותף הבעייתי בין הדברים?
- באילו מקרים אתם מבינים יותר את האיסור לדברי בית שמאי? את הפעולות השמחות יותר האסורות בשבת (שידוכין ולימוד), או את העצובות אך אולי הדחופות יותר (ניחום וביקור חולים)?
שבת שם
תנו רבנן:
הנכנס לבקר את החולה אומר 'שבת היא מלזעוק ורפואה קרובה לבא'
ורבי מאיר אומר 'יכולה היא שתרחם'
רבי יהודה אומר 'המקום ירחם עליך ועל חולי ישראל'
רבי יוסי אומר 'המקום ירחם עליך בתוך חולי ישראל'
שבנא איש ירושלים בכניסתו אומר 'שלום' וביציאתו אומר 'שבת היא מלזעוק ורפואה קרובה לבא ורחמיו מרובין ושבתו בשלום'
…
ואמר רבי חנינא בקושי התירו לנחם אבלים ולבקר חולים בשבת
…
תניא נמי הכי – הנכנס לבקר את החולה לא ישב לא על גבי מטה ולא על גבי כסא אלא מתעטף ויושב לפניו מפני ששכינה למעלה מראשותיו של חולה שנאמר "ה' יסעדנו על ערש דוי" (תהילים מד,א)
ואמר רבא אמר רבין: מנין שהקב"ה זן את החולה שנאמר "ה' יסעדנו על ערש דוי".
- מי זאת "היא" לדעתכם? איך "היא" מרפאה או מרחמת?
- לפי דברי רבין – גם הקב"ה שובת מסעידת החולה בשבת? מה היחס בין אותה "היא" המרחמת לקב"ה שיושב שם בשאר ימות השבוע? יש הבדל בינהם?
- נסו לומר את המשפטים השונים שמובאים בגמרא לעצמכם או לחבר לידכם. מה אמרנו לחולה במשפט הזה? מה הופך אותו לשַׁבָּתִי? מה ההבדלים בין השיטות השונות?
ננסה לחשוב מה המשפטים השונים אומרים על שבת ומה הם אומרים על ביקור חולים.
- מה ההבדל בין הכניסה לחדר החולה ליציאה ממנו על פי שבנא איש ירושלים?
- לסיכום- מה יחסינו לחולי בשבת? אנו בורחים ממנו? מתנתקים ממנו? מחפשים דרכים אלטרנטיביות לגעת בו?
הילוך (תרגול / עיבוד): התבוננות במעלות השבת
ראינו שיש משהו בהרפיה של שבת מעצם העיסוק ברפואה או בתיקון שיכול לתקן בעצמו- "יכולה היא שתרחם". לפעמים בתוך מרדף אחרי דבר מסוים דווקא ההרפיה ממנו היא זו שתאפשר לנו להשיג אותו, ואולי גם תצליח בכלל לשנות את היחס שלנו אליו. ננסה להבחין – ישנם רחמים ותיקון בניתוק מהיום-יום החולי וישנו תיקון גם בעצם ההוויה המתגלה באמצעות ניתוק זה.
נתפזר רגע אחד ממעגל החבורה, וכל אחד ישב עם עצמו. כאשר אנחנו לבד, נחשוב רגע על השבת שלנו:
- מה טוב לנו בשבת? ממה אנחנו נהנים?
- נדייק את הדברים: ממה אנו בדיוק נהנים, האם ההנאה היא מהניתוק או מההתרחשות.
- ננסה לחשוב את מה השבת משפרת לנו בשבוע החול, דברים ספציפיים ודברים כלליים.
נחזור למעגל וכל אחד ישתף דבר אחד שהשבת משפרת לו במהלך השבוע החול. לאחר שאחד ידבר, שאר החברים (לא כולם) ישקפו את הדברים וישוו לחוויות שלהם.
דברים על הלימוד: ביאור נוסף
- דעת בית שמאי היא אמנם קיצונית, אבל ניתנת להבנה: כל העיסוקים האלו הם עיסוקים מאוד אנושיים – חולי, אבל, ולהבדיל שידוכין. נראה שלפי גישתם בשבת אנחנו לא אנושיים, אנחנו כמו מלאכים.
- מובא בשם האר"י שהלכה כבית שמאי לעתיד לבוא. בית הלל מתעסקים בעולם הזה, בכאן ועכשיו. לעומתם בית שמאי רואים את השבת בהקשר של לעתיד לבוא, של העולם הבא – אין באמת חולים, אין אבלים, וגם לצד החיובי – אין שידוכים או לימוד, המציאות שלמה, אפילו מושלמת.
- אמנם למעשה לא נפסקה הלכה כבית שמאי והשו"ע פוסק במפורש שאף מותר לנחם אבלים בשבת, אך ניתן לראות הד לשיטתם גם בשיטות התנאים המאוחרים יותר, וכן באמרתו של ר' חנינא שאף לבית הלל "בקושי התירו לנחם אבלים ולבקר חולים בשבת".
- מהדעה הראשונה המופיעה בגמ' נראה שאע"פ שמותר לבקר חולים, אסור לזעוק. גם בתפילה בשבת אנו לא אומרים את כל ברכות הבקשה של ימי החול, בקושי מבליעים "שבענו מטובך". זו אמירה לגבי יחסינו עם הקב"ה בשבת – במובן מסוים בשבת לא מתפללים. הנוסח של האמירה לחולה אינו דיבור של תפילה ובקשה, אלא: "רפואה קרובה לבוא".
- דעות התנאים לאחר מכן אף יותר קיצוניות – נראה שאף אסור לרחם בשבת. אנחנו לא יכול לרחם על החולה כי עכשיו שבת. היא תרחם במקומנו. זה נשמע אכזרי, אבל נראה שיש כאן איזה סוד – כאשר אני שובת ומרפה מכל הדברים שאני רוצה לעשות, יש רחמים פנימיים שנמצאים כבר במציאות עצמה והם עוטפים את החולה. אלו הם הרחמים של אותה "היא".
- יכול להיות שתפיסה הזו היא מעין הזמנה לחולים עצמם לצאת לרגע מהסבל בו הם נמצאים ולנסות להתנתק ממנו קצת.
הרב יוסי פרומן
מאמרים נוספים:
לימוד מבקש פנים
הפנים שבתוך הדיבור
להוליך את הרוח
מִפתחי מוליכות רוח
חזרה לשאלה
איה מקום כבודו
מה שקורה בינינו
במילים ומעבר להן
תורת חיים
על תורה ולימודה – חלק א
תורת חיים
על תורה ולימודה – חלק ב