ברכה ראשנה: למזוג לחבר
כל אחד מבני החבורה בתורו לוקח בקבוק או קנקן ומוזג מים לכוס אחד החברים האחרים. שני הצדדים יכולים להוסיף מספר מילים.
מקורות: ארץ ישראל מול ארץ מצרים
דברים יא
(י) כִּי הָאָרֶץ,
אֲשֶׁר אַתָּה בָא שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ-
לֹא כְאֶרֶץ מִצְרַיִם הִוא, אֲשֶׁר יְצָאתֶם מִשָּׁם:
אֲשֶׁר תִּזְרַע אֶת זַרְעֲךָ, וְהִשְׁקִיתָ בְרַגְלְךָ כְּגַן הַיָּרָק.
(יא) וְהָאָרֶץ,
אֲשֶׁר אַתֶּם עֹבְרִים שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ-
אֶרֶץ הָרִים וּבְקָעֹת;
לִמְטַר הַשָּׁמַיִם, תִּשְׁתֶּה מָּיִם.
(יב) אֶרֶץ,
אֲשֶׁר ה' אֱ-לֹהֶיךָ דֹּרֵשׁ אֹתָהּ:
תָּמִיד, עֵינֵי ה' אֱ-לֹהֶיךָ בָּהּ-
מֵרֵשִׁית הַשָּׁנָה,
וְעַד אַחֲרִית שָׁנָה.
(יג) וְהָיָה אִם שָׁמֹעַ תִּשְׁמְעוּ אֶל מִצְוֹתַי, אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם, הַיּוֹם לְאַהֲבָה אֶת ה' אֱ-לֹהֵיכֶם, וּלְעָבְדוֹ, בְּכָל לְבַבְכֶם, וּבְכָל נַפְשְׁכֶם. (יד) וְנָתַתִּי מְטַר אַרְצְכֶם בְּעִתּוֹ, יוֹרֶה וּמַלְקוֹשׁ; וְאָסַפְתָּ דְגָנֶךָ, וְתִירשְׁךָ וְיִצְהָרֶךָ. (טו) וְנָתַתִּי עֵשֶׂב בְּשָׂדְךָ, לִבְהֶמְתֶּךָ; וְאָכַלְתָּ, וְשָׂבָעְתָּ: (טז) הִשָּׁמְרוּ לָכֶם פֶּן יִפְתֶּה לְבַבְכֶם וְסַרְתֶּם וַעֲבַדְתֶּם אֱ-לֹהִים אֲחֵרִים וְהִשְׁתַּחֲוִיתֶם לָהֶם: (יז) וְחָרָה אַף ה' בָּכֶם וְעָצַר אֶת הַשָּׁמַיִם וְלֹא יִהְיֶה מָטָר וְהָאֲדָמָה לֹא תִתֵּן אֶת יְבוּלָהּ וַאֲבַדְתֶּם מְהֵרָה מֵעַל הָאָרֶץ הַטֹּבָה אֲשֶׁר ה' נֹתֵן לָכֶם: (יח) וְשַׂמְתֶּם אֶת דְּבָרַי אֵלֶּה עַל לְבַבְכֶם וְעַל נַפְשְׁכֶם וּקְשַׁרְתֶּם אֹתָם לְאוֹת עַל יֶדְכֶם וְהָיוּ לְטוֹטָפֹת בֵּין עֵינֵיכֶם: (יט) וְלִמַּדְתֶּם אֹתָם אֶת בְּנֵיכֶם לְדַבֵּר בָּם בְּשִׁבְתְּךָ בְּבֵיתֶךָ וּבְלֶכְתְּךָ בַדֶּרֶךְ וּבְשָׁכְבְּךָ וּבְקוּמֶךָ: (כ) וּכְתַבְתָּם עַל מְזוּזוֹת בֵּיתֶךָ וּבִשְׁעָרֶיךָ:
(כא) לְמַעַן יִרְבּוּ יְמֵיכֶם וִימֵי בְנֵיכֶם עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּע ה' לַאֲבֹתֵיכֶם לָתֵת לָהֶם כִּימֵי הַשָּׁמַיִם עַל הָאָרֶץ:
- ננסה למחוק את כל מה שאנחנו כבר יודעים על הפסוקים האלה, את כל הדרשות ששמענו ואנחנו מכירים, ונקרא את הפסוקים כאילו זה מפגש ראשוני. נתחלק לקבוצות קטנות כשבכל קבוצה קטנה נקרא רק את שלושת הפסוקים הראשונים אותם פיסקנו, ונשים לב ממש בפשיטות למלים שכתובות פה. נחפש מלים שחוזרות על עצמן, נחפש מילים מפתיעות, נבדוק אם יש איזו מילת מפתח.
- נסו לחשוב יחד – מה יש בארץ ישראל? מה אין בה? מה יש במצרים ומה אין בה? מה היחס בינהן? שימו לב לכל המרכיבים המופיעים בפסוקים.
- מקריאה פשוטה בפסוקים – איזו ארץ נשמעת לכם מפתה יותר?
- מה הן באמת "ארץ ישראל" ו"ארץ מצרים" המתוארות בפסוקים לדעתכם? איזה קשר כל אחת מהן מייצגת?
הילוך (תרגול / עיבוד): "כשאני בארץ ישראל אני..."
אנחנו רוצים לקחת את התיאורים הפשוטים של ארץ מצרים לעומת ארץ ישראל למישור האישי-פנימי. כל אחד ישלים בצורה חדה וקצרה לעצמו את שני המשפטים האלה לאור מה שהוא למד:
"כשאני במצרים אני…"
"כשאני בארץ ישראל אני…"
(לדוגמא: כשאני במצרים אני מנותק, כשאני בארץ ישראל אני מחובר)
מוזמנים לחשוב על כמה השלמות. נחזור לחבורה ונשתף באחת ההשלמות.
דברים על הלימוד: ביאור נוסף
- לרוב אנו קוראים את הפסוקים הללו כאזהרה – "דעו לכם זה לא יהיה קל", אך אם נקרא במנותק רק את שלושת הפסוקים הראשונים ניתן גם להציע קריאה אחרת, מפתה יותר. לכאורה, דווקא בפסוק י' מצרים מתוארת כמקום בו האדם צריך לעשות כל מיני דברים – לזרוע, להשקות ברגלו וכו', לעומת זאת בתיאור של ארץ ישראל בפסוקים י"א וי"ב מאוד בולט שלא מופיע שום פועל שהאדם צריך לעשות. הפועל היחיד שאולי מתייחס לאדם הוא פועל סביל: "תשתה", וייתכן שאף פועל זה מתייחס אל הארץ ולא אל האדם – הארץ תשתה מים למטר השמים. יש פה תיאור של מקום שנעדרת בו כל עשייה או מחויבות אנושית, שהאדם הוא ממש לא הסיפור שם – "תמיד עיני ה' אלקיך בה", וכביכול לא צריך לעשות שום דבר, כדברי רש"י: "למטר השמים תשתה מים" – "אתה ישן על מטתך, והקב"ה משקה".
- למרות הקריאה שהוצעה, מורגש כאן גם משהו אחר, ולא רק בגלל הפסוקים הבאים, אלא כבר בפסוקים האלה. הפועל הכי מפתיע כאן הוא "ה' אלקיך דרֵש אותה". מה בדיוק הקב"ה דורש? ממי? למה? עצם ההופעה של הפועל הזה נותנת פתאום משקל רציני לפסוקים. פתאום מקבלים את התחושה שגם אם אני לא צריך לעשות כלום, עצם המצב הזה שאני נמצא בו – שאין לי שליטה על גורלי, שאני תלוי במשהו אחר, כביכול "מחוצה לי" – זה מצב נורא תובעני. אז אמנם במצרים צריך לעמול קשה בכדי להביא מים, אך למרות זאת התיאור הזה נשמע לנו דווקא כתיאור זורם – אדם זורע ומשקה ובסוף רואה פרי בעמלו, והכל בידים שלו.
- לסיכום – נראה שהפסוקים באים לומר משהו מורכב יותר שמתייחס למהות הקיום הארצישראלי – כשאני בארץ אני תלוי. אז נכון, יש בזה צד מפחיד – לעבור ממקום שבו אני שולט, ומצבי, קיומי וגורלי נתונים בידי, למקום שבמהותו הוא שונה. כולנו מבינים שבמובן יותר פנימי ארץ ישראל דורשת הרבה יותר מאשר במצרים. אצל כולנו יש את הצד הזה שרוצה לחזור למצרים. אך מצד שני יש בזה גם משהו מאוד מפתה. מה שאני מרוויח בדרישה המתמדת של הקב"ה זה ש"עיני ה' אלקיך בה". מנגד לארץ מצרים בה הדברים מתרחשים בידים וברגלים – "והשקית ברגלך", נמצאת ארץ ישראל בה מה שקורה ומה שקיים זה בעינים, הקב"ה מציע לנו ארץ שהוא מסתכל בה. שכל דבר בה ניתן לי מאיפה שהוא, שבכל דבר שקורה לי בה יש מפגש. אנחנו לא צריכים רק שיהיה לנו, אנחנו מחפשים גם שמישהו יתן לנו. אנחנו צריכים מציאות שיש בה כל הזמן גם מפגש וקשר.
צוות בית מדרש להתחדשות
מאמרים נוספים:
לימוד מבקש פנים
הפנים שבתוך הדיבור
להוליך את הרוח
מִפתחי מוליכות רוח
חזרה לשאלה
איה מקום כבודו
מה שקורה בינינו
במילים ומעבר להן
תורת חיים
על תורה ולימודה – חלק א
תורת חיים
על תורה ולימודה – חלק ב