ברכה ראשנה: מה אם יקרה נס?
היום יום (…), לא היה יום כזה אף פעם, וכנראה גם לא יהיה. יש לנו את היום הזה עם מה שטמון בתוכו, הפלאים או ההפתעות שעדיין מתחבאים בתוכו, שאולי נדע אותם בסוף היום ואולי לא, יש דברים שקורים ואנחנו לא יודעים שהם קורים.
אפשרות א: כל אחד יספר על דבר פלא שקרה לו.
אפשרות קצרה יותר: כל אחד ישלים את המשפט – "אולי יקרה נס ו…"
מקורות: נחום איש גם זו
בבלי. תענית כ"א
תרגום
ולמה קראו לו נחום איש גם זו? שכל דבר שהיה מגיע לו אמר: גם זו לטובה! פעם אחת רצו ישראל לשלוח מתנה לבית הקיסר אמרו: מי ילך? ילך נחום איש גם זו שמלומד בניסים הוא שלחו בידיו תיבה של אבנים טובות ומרגליות הלך וישן בדירה אחת בלילה קמו אותם הדיירים ולקחו את התיבה משם ומלאו אותה בעפר כאשר הגיע לשם [פתחו את התיבה וראו אותה שמלאה עפר] רצה המלך להרוג את כולם אמר: צוחקים בי היהודים! אמר: גם זו לטובה. בא אליהו ונדמה לו כאחד מהם. אמר לו: שמא עפר זה מעפר של אברהם אביהם הוא כאשר היה זורק עפר היה נעשה חרבות קש חיצים כמו שנאמר "יתן כעפר חרבו כקש נדף קשתו" (ישעיהו מ"א, ב). הייתה מדינה אחת שלא יכלו לכבוש אותה בדקו ממנו וכבשו אותה
נכנסו לבית האוצרות ומלאו את תיבנו אבנים טובות ומרגליות ושלחוהו בכבוד גדול. כאשר חזרו לנו באותו בית אמרו לו: מה הבאת בידך שעשו לך כבוד גדול כזה? אמר להם: מה שלקחתי מכאן הבאתי לשם. שברו את דירתם והביאוהו לבית המלך אמרו לו: העפר הזה שבא לכאן משלנו הוא. בדקו ולא מצאו בו והרגו את הדיירים ההם.
|
ואמאי קרו ליה נחום איש גם זו?
דכל מילתא דהוה סלקא ליה אמר: גם זו לטובה. זימנא חדא בעו לשדורי ישראל דורון לבי קיסר. אמרו: מאן ייזיל? ייזיל נחום איש גם זו דמלומד בניסין הוא. שדרו בידיה מלא סיפטא דאבנים טובות ומרגליות אזל בת בההוא דירה בליליא קמו הנך דיוראי ושקלינהו לסיפטיה ומלונהו עפרא. כי מטא התם [שרינהו לסיפטא חזנהו דמלו עפרא] בעא מלכא למקטלינהו לכולהו. אמר: קא מחייכו בי יהודאי! [אמר: גם זו לטובה] אתא אליהו אדמי לה כחד מינייהו. אמר ליה: דלמא הא עפרא מעפרא דאברהם אבוהון הוא דכי הוה שדי עפרא – הוו סייפיה, גילי – הוו גירי! דכתיב: "יתן כעפר חרבו כקש נדף קשתו". הויא חדא מדינתא דלא מצו למיכבשה בדקו מיניה וכבשוה! עיילו לבי גנזיה ומלוהו לסיפטיה אבנים טובות ומרגליות ושדרוהו ביקרא רבה. כי אתו ביתו בההוא דיורא אמרו ליה: מאי אייתית בהדך דעבדי לך יקרא כולי האי? אמר להו: מאי דשקלי מהכא אמטי להתם סתרו לדירייהו ואמטינהו לבי מלכא אמרו ליה האי עפרא דאייתי הכא מדידן הוא בדקוה ולא אשכחוה וקטלינהו להנך דיוראי.
|
- ציירו לעצמכם שלבים בסיפור מנקודת מבט של דמויות שונות: נחום איש גם זו, הקיסר, ה'דיוראי'. נסו להתייחס לתחושות, להבעות הפנים, ואיך כל דמות חושבת שיגמר הסיפור…
- "ייזיל נחום איש גם זו דמלומד בניסים הוא" – התבוננו בסיפור ונסו להגיד מה לומדים ב'בית הספר לנסים'. אילו איכויות מזמינות את הנס להתממש במציאות?
הילוך (תרגול / עיבוד): לפתוח פתחים בקושי
עבודה בזוגות.
צד אחד מספר על קושי/אתגר שמלווה אותו. מה הקושי? אילו רגשות מעורר הקושי? מה באמת קשה בקושי?
הצד השני משקף
אם יש דברים נוספים שעולים תוך כדי השיקוף – אפשר להרחיב, להוסיף…
עכשיו המשתף והמשקף יאמרו ביחד (בחיוך) – 'גם זו לטובה'. אפשר לחזור על כך כמה פעמים.
המשתף ישלים את המשפט: 'אולי…' (אילו דברים יכולים לצמוח מתוך המציאות הנוכחית). בשלב שני, אם המשתף מסכים גם המשקף יכול להציע רעיון משלו.
מחליפים – המשקף ישתף.
דברים על הלימוד: ביאור נוסף
דברים על הלימוד
- המלומדות של נחום איש גם זו בניסים מתבטאת בכך שהוא יכול לדמיין סוף אחר למציאות, תרחיש שונה ממש שאמור לקרות.
- הנס הגדול הוא פתיחת ליבו של הקיסר לבדוק האם העפר הוא אכן עפר ניסי, שאפשר אחרת: "שמא זהו העפר של אברהם אביהם?".
- 'גם זו לטובה' היא לא אמירה זהה ל'הכל טוב'. היא פותחת ב'גם זו לטובה', היא פותחת התבוננות אחרת על המציאות ומה שיכול לקרות.
- מה שמוליד את הנס הוא לא התעלמות מהמציאות, עצימת העיניים, אלא היפתחות אל הדברים שהמציאות יכולה להוביל אליהם. אפשר לומר שהאות 'ל' היא אות המפתח פה: 'גם זו לטובה', להצליח לפתוח את המציאות אל אינסוף האפשרויות שיכולות להתפתח ממנה.
- האמירה 'גם זו לטובה' היא אמירה מאוד אקטיבית, היא דורשת התכוונות. כאשר אדם אומר אותה באופן מכוון הוא פותח את התודעה, הוא מצליח באמת להגיד 'מי יודע', 'שמא העפר הוא עפרו של אברהם'.
צוות בית מדרש להתחדשות
מאמרים נוספים:
לימוד מבקש פנים
הפנים שבתוך הדיבור
להוליך את הרוח
מִפתחי מוליכות רוח
חזרה לשאלה
איה מקום כבודו
מה שקורה בינינו
במילים ומעבר להן
תורת חיים
על תורה ולימודה – חלק א
תורת חיים
על תורה ולימודה – חלק ב