ברכה ראשנה: תמונה
לפני הלימוד על הקידוש, ניכנס קצת לאווירת הקידוש בליל שבת. כל אחד יעצום עיניים וידמיין את הרגעים של הקידוש. לאחר מכן אפשר להגיד מילה או שתיים על התמונה הזאת, על מה שיש בה.
מקורות: הציווי על הקידוש והנוסח שלו
שמות פרק כ פסוקים ח-יא
(ח) זָכ֛וֹר אֶת־י֥וֹם הַשַּׁבָּ֖ת לְקַדְּשֽׁוֹ:
(ט) שֵׁ֤שֶׁת יָמִים֙ תַּֽעֲבֹ֔ד וְעָשִׂ֖יתָ כָּל־מְלַאכְתֶּֽךָ:
(י) וְיוֹם֙ הַשְּׁבִיעִ֔י שַׁבָּ֖ת לַיקֹוָ֣ק אֱלֹהֶ֑יךָ לֹ֣א תַעֲשֶׂ֣ה כָל־מְלָאכָ֡ה אַתָּ֣ה וּבִנְךָֽ־וּ֠בִתֶּךָ עַבְדְּךָ֤ וַאֲמָֽתְךָ֙ וּבְהֶמְתֶּ֔ךָ וְגֵרְךָ֖ אֲשֶׁ֥ר בִּשְׁעָרֶֽיךָ:
(יא) כִּ֣י שֵֽׁשֶׁת־יָמִים֩ עָשָׂ֨ה יְקֹוָ֜ק אֶת־הַשָּׁמַ֣יִם וְאֶת־הָאָ֗רֶץ אֶת־הַיָּם֙ וְאֶת־כָּל־אֲשֶׁר־בָּ֔ם וַיָּ֖נַח בַּיּ֣וֹם הַשְּׁבִיעִ֑י עַל־כֵּ֗ן בֵּרַ֧ךְ יְקֹוָ֛ק אֶת־י֥וֹם הַשַּׁבָּ֖ת וַֽיְקַדְּשֵֽׁהוּ:
נוסח הקידוש:
(בלחש: וַיְהִי־עֶרֶב וַיְהִי־בֹקֶר) יוֹם הַשִּׁשִּׁי
וַיְכֻלּוּ הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ, וְכָל-צְבָאָם.
וַיְכַל אֱ-לֹהִים בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי, מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר עָשָׂה;
וַיִּשְׁבֹּת בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי, מִכָּל-מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר עָשָׂה.
וַיְבָרֶךְ אֱ-לֹהִים אֶת-יוֹם הַשְּׁבִיעִי, וַיְקַדֵּשׁ אֹתוֹ:
כִּי בוֹ שָׁבַת מִכָּל-מְלַאכְתּוֹ,
אֲשֶׁר-בָּרָא אֱ-לֹהִים לַעֲשׂוֹת.
סברי מרנן (לחיים)
ברוך אתה ה' א-להינו מלך העולם, בורא פרי הגפן.
ברוך אתה ה' א-להינו מלך העולם,
אשר קדשנו במצותיו, ורצה בנו,
ושבת קדשו באהבה וברצון הנחילנו,
זכרון למעשה בראשית,
(כי הוא יום) תחילה למקראי קודש,
זכר ליציאת מצרים,
(כי בנו בחרת, ואותנו קידשת, מכל העמים)
ושבת קדשך באהבה וברצון הנחלתנו
ברוך אתה ה', מקדש השבת.
- הבאת הפסוקים של "בריאת" היום השביעי מזמינה להתבונן בהם. באופן ראשוני, כדי לפתוח את הפסוקים, אפשר להעלות שאלות. גם על פירושי המילים וגם על הפרשייה בכלל.
- מה משמעות המילה "לעשות" בסוף הפרשייה? מה היא הברכה ומהי הקדושה ביום השביעי?
- כעת אפשר גם להתבונן בברכה. שימו לב למעברים מלשון נוכח ללשון נסתר, למילים שחוזרות וליחסים בינה לבין פרשיית ויכולו.
- מה הכוונה שה' מנחיל לנו את השבת "באהבה וברצון"? אפשר להשוות לנוסח הברכה בחגים: "ומועדי קדשך בשמחה ובששון הנחלתנו".
- מדוע הקידוש נעשה על היין? האם לדעתכם הברכה על היין היא חלק ממבנה הקידוש או רק נספח?
- בפרשיית ויכולו האדם לא מוזכר. אם הקב"ה הוא מקדש השבת, מה בכל זאת תפקיד האדם בקידוש?
הילוך (תרגול / עיבוד): התכווננות לקראת הקידוש
ניזכר שוב ברגעי הקידוש בשבת. שבת כבר נכנסה, הלילה ירד מזמן, חזרנו מבית הכנסת הביתה ונעמדנו ליד השולחן לקראת הקידוש.
כתבו מה הייתם רוצים לחולל באותם רגעים. במציאות, בשבת, בעצמכם, באנשים הסובבים אתכם.
האם הייתם משנים משהו בקידוש הביתי שלכם כדי לדייק אותו ולאפשר לאותם דברים להתחולל? אולי דווקא הייתם משאירים הכל כפי שהוא?
למתקדמים: כתבו תפילה קצרה לאמירה לפני הקידוש.
דברים על הלימוד: ביאור נוסף
- מעניין לראות שראשית השמים והארץ וכל צבאם עושים את פעולת ה"ויכולו" ורק אחר כך גם א-להים "מצטרף" אליהם: "ויכל א-להים…"
- "אשר ברא א-להים לעשות": ה' ברא את האפשרות לעשות וליצור. אפשר לומר שהפסוק מגלה דבר נוסף שה' ברא.
- מלאכתו של הקב"ה במעשה הבריאה היא על ידי דיבור. השביתה של הקב"ה בשבת היא לא רק מעשייה ממשית אלא ממלאכה שאצלו היא דבר רך יותר, היא דיבור.
- הפרשייה בויכולו לא מזכירה את בני האדם בכלל. היא מתארת את שביתתו של ה' בלבד. השביתה שלו מתבטאת בכך שהוא מפסיק לברוא, שהוא מפסיק לפעול במציאות. ההבנה שא-להים שבת ביום השביעי מולידה הבנה אחרת – שהוא פחות נוכח ביום הזה.
- ההתייחסות הפשוטה שלנו לשבת היא כאל יום מנוחה ושביתה אחרי ששת ימי המעשה. זה יום שבו אנחנו עוצרים את הריצה שלנו בעולם ומפנים מקום לעיסוק רוחני יותר. מתברר למעשה שבשבת אנחנו מחקים את א-להים בכך שגם אנחנו שובתים. העשייה של א-להים היא בעיקר עשייה רוחנית, וכך גם השביתה שלנו אולי צריכה להיות. כיצד הייתה נראית שבת על פי פרשיית "ויכולו"? היה אסור לדבר בה, ללמוד, להתפלל אולי אפילו לחשוב. הפעלים היחידים שמותרים בשבת כזאת הם: "ויכל", "וישבת", "ויברך", "ויקדש". זו שביתה עמוקה בהרבה מאשר ל"ט אבות מלאכה. החזרה של התורה על המילים "עשייה", "בריאה" ו"מלאכה" בעצם כוללת בתוכה את כל גווני הגוונים של העשייה – ומכולם שובתים בשבת.
הרב יוסי פרומן
מאמרים נוספים:
לימוד מבקש פנים
הפנים שבתוך הדיבור
להוליך את הרוח
מִפתחי מוליכות רוח
חזרה לשאלה
איה מקום כבודו
מה שקורה בינינו
במילים ומעבר להן
תורת חיים
על תורה ולימודה – חלק א
תורת חיים
על תורה ולימודה – חלק ב
