ברכה ראשנה: להניע את הזיכרון
נתחיל למשש את הזיכרון וההשפעה שלו עלינו. כל אחד יגיד משהו שהוא זוכר מאחד המפגשים הקודמים של החבורה.
מקורות: שכחה כאפשרות להתחדש
ספר שיחות הר"ן אות כו
"אצל העולם השכחה היא חסרון גדול בעיניהם. אבל בעיני יש בהשכחה מעלה גדולה. כי אם לא היתה שכחה, לא היה אפשר לעשות שום דבר בעבודת ה' אם היה זוכר כל מה שעבר לא היה אפשר לו להרים את עצמו לעבודתו יתברך בשום אפן, גם היו מבלבלים את האדם מאד כל הדברים שעוברים עליו. אבל עכשו על ידי השכחה נשכח מה שעבר: ואצלו הדרך שכל מה שעבר והלך, נפסק והולך לחלוטין ואינו חוזר בדעתו עוד כלל. ואינו מבלבל כלל עצמו עוד במה שכבר עבר והלך וכו':
וענין זה הוא דרך עצה טובה גדולה מאד בעבודת ה', כי על פי רוב יש להאדם בלבולים רבים וערבוב הדעת מאד ממה שחלף ועבר. בפרט בשעת התפלה, שאז באים עליו כל הבלבולים ומערבבים ומעקמים את דעתו ממה שכבר עבר. לפעמים יש לו בלבולים מענין המשא ומתן שלו ועסקי ביתו וכיוצא, באשר כי לא טוב עשה בענין זה וכיוצא וכך היה צריך לעשות וכיוצא בזה הדבר. ויש שמבלבלים אותו בעת עבודתו בתורה או בתפלה וכיוצא, בהפגמים שפגם מקדם באשר שבענין זה לא עשה כהגן נגדו יתברך וכיוצא בזה הרבה מאד. כאשר ידוע לכל אדם בעצמו. על כן השכחה היא עצה טובה גדולה מאד לזה, שתכף ומיד שחולף ועובר הדבר, יעביר ויסלק אותו מדעתו לגמרי, ויסיח דעתו מזה לגמרי. ולא יתחיל לחשב עוד במחשבתו בענין זה כלל. והבן הדבר היטב, כי הוא דבר גדול מאד:
ואיתא בספרים שבשביל זה נתן השכחה כדי שתהא התורה חביבה על לומדיה תמיד כשעה הראשונה. כי על ידי השכחה כשחוזר ובא ולומד אפלו מה שכבר למד, הוא אצלו כחדשות וחביב עליו:
ואיתא משל על הלומד ושוכח ששכרו אנשים למלאת חביות והחביות היו נקובים וכל מה שהיו שופכין לתוך החביות נשפך לחוץ והטפשים אמרו, הואיל וחוזר ונשפך לחוץ, למה לנו ליגע ולמלאת מאחר שאחר כך נשפך?! אבל החכם אמר מה לי בזה? הלא פורעין לי על היום, ושכרי לא יקופח מכל יום ויום, כי אני מושכר לימים ומה לי אם נשפך? כך אף על פי ששוכח למודו, שכרו לא יקופח מכל יום ויום:
ודע שלעתיד מזכירין את האדם כל מה שלמד. אף אם שכח. גם בני אדם השומעים התורה של הצדיק האמת ואינם מבינים אותה, לעתיד בעולם הבא יבינו. כי עקר התורה היא להנשמות, שבעולם הבא יהיו הנשמות בקיאים ומשיגים היטב את התורה שלמד ושמע האדם בעולם הזה. אשרי המבלה ימיו בתורה ועבודה הרבה".
- רבי נחמן מתאר כאן את השכחה מזוויות שונות. בתור התחלה, אנשים שונים יקראו כל פסקה וישקפו אותה, וכך נקשיב למה שנאמר כאן.
- האם אתם מזדהים עם הדברים? היכן כן והיכן לא? אפשר גם ממש להתעמת עם רבי נחמן, להציב לו שאלות בגוף שני. אם מישהו רוצה, אפשר אולי לענות בשמו…
- האם לדעתכם השכחה שרבי נחמן מתאר מכוונת או שהיא תיאור מציאות?
הילוך (תרגול / עיבוד): מה הייתי רוצה לשכוח?
רבי נחמן מציע את השכחה כעצה של ממש בעבודת ה'. ננסה ליישם אותה כאן, וכדאי לנסות להמשיך עם זה גם לאחר החבורה.
הזיכרון שלנו מורכב מהמון דברים – ידע, חוויות, תפיסות. התבוננו בזיכרון שלכם וכתבו זיכרונות שאם תשכחו אותם זה יאפשר לכם התחדשות, נוכחות.
מתוך הרשימה, בחרו דבר אחד שאתם רוצים לעבוד עליו במיוחד. דמיינו כיצד תיראו לאחר שתשכחו אותו, נסו לתאר אפילו את השינוי החיצוני ממש. נסו לדמיין כיצד תהיו ללא אותו זיכרון…
דברים על הלימוד: ביאור נוסף
- הזיכרון מנכיח את העבר בהווה. התמונה שעולה מדברי רבי נחמן היא של אדם ששם לב למה שקורה לו עכשיו. לפעמים היצר להתעסק ולפתור את כל מה שהיה מעכב אותנו, חוסם אותנו.
- הנוכחות יכולה לפתוח צוהר להתחדשות. רק כאשר אנחנו שמים לב למה שקורה מסביבי, בלי לקשור את הדברים אל העבר, אפשר פתאום לשים לב כמה חדש המקום שבו אני נמצא.
- במשל על החביות, רבי נחמן לוקח סיפור עם מוכר והופך אותו. על פי המשל, האדם במהותו הוא חבית עם חור, ולכן השכחה היא לא מקרה אלא משהו מהותי. זאת הכרה שיכולה להיות מאוד מייאשת, אבל היא מזמינה את האדם לעבוד בציר אחר – מיום ליום. במקום לנסות להחזיק את התמונה הגדולה – אפשר לשמוט אותה.
- הלימוד הזה מזמין לעבודה של "שנת השמיטה": להצליח להפנים את מגבלות השליטה שלנו, לשמוט אותם, ולמסור אותם לה'.
צוות בית מדרש להתחדשות
מאמרים נוספים:
לימוד מבקש פנים
הפנים שבתוך הדיבור
להוליך את הרוח
מִפתחי מוליכות רוח
חזרה לשאלה
איה מקום כבודו
מה שקורה בינינו
במילים ומעבר להן
תורת חיים
על תורה ולימודה – חלק א
תורת חיים
על תורה ולימודה – חלק ב