תהלים פרק עז

(א) לַמְנַצֵּ֥חַ עַֽל־ידיתון יְדוּת֗וּן לְאָסָ֥ף מִזְמֽוֹר:

(ב) קוֹלִ֣י אֶל־אֱלֹהִ֣ים וְאֶצְעָ֑קָה קוֹלִ֥י אֶל־אֱ֝לֹהִ֗ים וְהַאֲזִ֥ין אֵלָֽי:

(ג) בְּי֥וֹם צָרָתִי֘ אֲדֹנָ֪י דָּ֫רָ֥שְׁתִּי יָדִ֤י׀ לַ֣יְלָה נִ֭גְּרָה וְלֹ֣א תָפ֑וּג מֵאֲנָ֖ה הִנָּחֵ֣ם נַפְשִֽׁי:

(ד) אֶזְכְּרָ֣ה אֱלֹהִ֣ים וְאֶֽהֱמָיָ֑ה אָשִׂ֓יחָה׀ וְתִתְעַטֵּ֖ף רוּחִ֣י סֶֽלָה:

(ה) אָ֭חַזְתָּ שְׁמֻר֣וֹת עֵינָ֑י נִ֝פְעַ֗מְתִּי וְלֹ֣א אֲדַבֵּֽר:

(ו) חִשַּׁ֣בְתִּי יָמִ֣ים מִקֶּ֑דֶם שְׁ֝נ֗וֹת עוֹלָמִֽים:

(ז) אֶֽזְכְּרָ֥ה נְגִינָתִ֗י בַּ֫לָּ֥יְלָה עִם־לְבָבִ֥י אָשִׂ֑יחָה וַיְחַפֵּ֥שׂ רוּחִֽי:

(ח) הַֽ֭לְעוֹלָמִים יִזְנַ֥ח׀ אֲדֹנָ֑י וְלֹֽא־יֹסִ֖יף לִרְצ֣וֹת עֽוֹד:

(ט) הֶאָפֵ֣ס לָנֶ֣צַח חַסְדּ֑וֹ גָּ֥מַר אֹ֝֗מֶר לְדֹ֣ר וָדֹֽר:

(י) הֲשָׁכַ֣ח חַנּ֣וֹת אֵ֑ל אִם־קָפַ֥ץ בְּ֝אַ֗ף רַחֲמָ֥יו סֶֽלָה:

(יא) וָ֭אֹמַר חַלּ֣וֹתִי הִ֑יא שְׁ֝נ֗וֹת יְמִ֣ין עֶלְיֽוֹן:

(יב) אזכיר אֶזְכּ֥וֹר מַֽעַלְלֵי־יָ֑הּ כִּֽי־אֶזְכְּרָ֖ה מִקֶּ֣דֶם פִּלְאֶֽךָ:

(יג) וְהָגִ֥יתִי בְכָל־פָּעֳלֶ֑ךָ וּֽבַעֲלִ֖ילוֹתֶ֣יךָ אָשִֽׂיחָה:

(יד) אֱ֭לֹהִים בַּקֹּ֣דֶשׁ דַּרְכֶּ֑ךָ מִי־אֵ֥ל גָּ֝ד֗וֹל כֵּֽאלֹהִֽים:

(טו) אַתָּ֣ה הָ֭אֵל עֹ֣שֵׂה פֶ֑לֶא הוֹדַ֖עְתָּ בָעַמִּ֣ים עֻזֶּֽךָ:

(טז) גָּאַ֣לְתָּ בִּזְר֣וֹעַ עַמֶּ֑ךָ בְּנֵי־יַעֲקֹ֖ב וְיוֹסֵ֣ף סֶֽלָה:

איכה פרק ג

(א-ג) אֲנִ֤י הַגֶּ֙בֶר֙ רָאָ֣ה עֳנִ֔י בְּשֵׁ֖בֶט עֶבְרָתֽוֹ: אוֹתִ֥י נָהַ֛ג וַיֹּלַ֖ךְ חֹ֥שֶׁךְ וְלֹא־אֽוֹר: אַ֣ךְ בִּ֥י יָשֻׁ֛ב יַהֲפֹ֥ךְ יָד֖וֹ כָּל־הַיּֽוֹם:

(ז-ט) גָּדַ֧ר בַּעֲדִ֛י וְלֹ֥א אֵצֵ֖א הִכְבִּ֥יד נְחָשְׁתִּֽי: גַּ֣ם כִּ֤י אֶזְעַק֙ וַאֲשַׁוֵּ֔עַ שָׂתַ֖ם תְּפִלָּתִֽי: גָּדַ֤ר דְּרָכַי֙ בְּגָזִ֔ית נְתִיבֹתַ֖י עִוָּֽה:

(טז-יח) וַיַּגְרֵ֤ס בֶּֽחָצָץ֙ שִׁנָּ֔י הִכְפִּישַׁ֖נִי בָּאֵֽפֶר: וַתִּזְנַ֧ח מִשָּׁל֛וֹם נַפְשִׁ֖י נָשִׁ֥יתִי טוֹבָֽה: וָאֹמַר֙ אָבַ֣ד נִצְחִ֔י וְתוֹחַלְתִּ֖י מֵיְקֹוָֽק:

(יט-כט) זְכָר־עָנְיִ֥י וּמְרוּדִ֖י לַעֲנָ֥ה וָרֹֽאשׁ: זָכ֣וֹר תִּזְכּ֔וֹר וְתָשׁ֥וֹחַ עָלַ֖י נַפְשִֽׁי: זֹ֛את אָשִׁ֥יב אֶל־לִבִּ֖י עַל־כֵּ֥ן אוֹחִֽיל: חַֽסְדֵ֤י יְקֹוָק֙ כִּ֣י לֹא־תָ֔מְנוּ כִּ֥י לֹא־כָל֖וּ רַחֲמָֽיו: חֲדָשִׁים֙ לַבְּקָרִ֔ים רַבָּ֖ה אֱמוּנָתֶֽךָ: חֶלְקִ֤י יְקֹוָק֙ אָמְרָ֣ה נַפְשִׁ֔י עַל־כֵּ֖ן אוֹחִ֥יל לֽוֹ: ט֤וֹב יְקֹוָק֙ לְקֹוָ֔ו לְנֶ֖פֶשׁ תִּדְרְשֶֽׁנּוּ: ט֤וֹב וְיָחִיל֙ וְדוּמָ֔ם לִתְשׁוּעַ֖ת יְקֹוָֽק: ט֣וֹב לַגֶּ֔בֶר כִּֽי־יִשָּׂ֥א עֹ֖ל בִּנְעוּרָֽיו: יֵשֵׁ֤ב בָּדָד֙ וְיִדֹּ֔ם כִּ֥י נָטַ֖ל עָלָֽיו: יִתֵּ֤ן בֶּֽעָפָר֙ פִּ֔יהוּ אוּלַ֖י יֵ֥שׁ תִּקְוָֽה:

(נה-נח) קָרָ֤אתִי שִׁמְךָ֙ יְקֹוָ֔ק מִבּ֖וֹר תַּחְתִּיּֽוֹת: קוֹלִ֖י שָׁמָ֑עְתָּ אַל־תַּעְלֵ֧ם אָזְנְךָ֛ לְרַוְחָתִ֖י לְשַׁוְעָתִֽי: קָרַ֙בְתָּ֙ בְּי֣וֹם אֶקְרָאֶ֔ךָּ אָמַ֖רְתָּ אַל־תִּירָֽא: רַ֧בְתָּ אֲדֹנָ֛י רִיבֵ֥י נַפְשִׁ֖י גָּאַ֥לְתָּ חַיָּֽי:

• לפניכם פסוקים על תפילות שלא נענו. קראו אותם ונסו לענות על השאלות הבאות (כדאי בחברותא):
• מהן החוויות, המחשבות והרגשות של המתפללים כאשר תפליתם לא נענית? תנו להן מילים משלכם (שימו לב לניואנסים רגשיים עדינים).
• באיזו דרך בוחרים "גיבורי" הפרקים הללו להתמודד עם השבר?
• מי מהם תופס אותי? מושך את ליבי?
  התבוננות פנימה: איזו אפשרות נפתחת עבורי דרך התפילות הללו?

*

ליקוטי מוהר"ן תורה ט

כשאדם עומד להתפלל, אזי באים מחשבות זרות וקליפות, ומסבבין אותו, ונשאר בחשך, ואין יכול להתפלל, כמ"ש (איכה ג') סכות בענן לך מעבור תפלה, וכתיב (תהלים י"ב)… ודע שיש פתחים הרבה בחשך הזה לצאת משם, כמו שאמרו חז"ל (יומא ל"ח ע"ב) הבא לטמא פותחין לו, יש לו פתחים הרבה. נמצא שיש פתחים הרבה בחשך, גם לצאת משם. אבל האדם הוא עיור, ואין יודע למצוא הפתח.

ודע שע"י אמת, זוכה למצוא הפתח. כי עיקר אור המאיר הוא הקדוש ברוך הוא, כמ"ש (תהלים כ"ז) ה' אורי וישעי. וע"י שקר הוא מסלק את הקדוש ברוך הוא, כמ"ש (שמות כ') לא תשא את שם ה' לשוא. כי ע"י שוא מסלק את הקדוש ברוך הוא, כי דובר שקרים לא יכון לנגד עיניו. אבל ע"י אמת, הקדוש ברוך הוא שוכן עמו, כמ"ש (תהלים קמ"ה) קרוב ה' לכל קוראיו לכל וכו'. וכשהקב"ה עמו, הוא מאיר לו איך ליצא מהחשך המונע אותו בתפילתו, כמ"ש ה' אורי.

וזה פי' (בראשית ו') צהר תעשה לתיבה… ודע שהכל לפי גודל האמת, כי עיקר האור הוא הקדוש ברוך הוא, והקב"ה הוא עצם האמת, ועיקר השתוקקות של הש"י אינו אלא אל האמת. וזה ואל אמה תכלנה מלמעלה, לשון (שמואל ב' י"ג) ותכל נפש דוד. אמ"ה, היא ה' מוצאות, הכלולים מאש ומים היינו שתראה, שיצאו הדיבורים מפיך באמת, ואז ישתוקק הקדוש ברוך הוא מלמעלה לשכון אצלך. וכשישכון אצלך, הוא יאיר לך. וזה אמ"ה תכלינה מלמעלה, ר"ת אמ"ת. כי ע"י אמת, הקדוש ברוך הוא חומד מלמעלה לשכון עם האדם, כמ"ש קרוב ה' לכל קוראיו וכו'.

ליקוטי מוהר"ן תורה קיב

העיקר שהכל תלוי בו הוא אמת, לילך בדרך אמת לפי מדריגתו, כי חותמו של הקדוש ברוך הוא אמת (שבת נה יומא סט), והוא יסוד הכל… אך צריך שיהי' האמת, אמת גמור ברור וצלול בלי שום דופי. והמשכיל המבין יש לו להתפלל כל ימיו, שיזכה פעם אחד כל ימי חייו, לדבר דיבור אחד של אמת לפני ה' כראוי.

• האמת עלולה להיות קשה. כיצד אתם מבינים את העובדה שהיא מקרבת בין האדם לבין ה'?
• כדי למשש יותר את האיכות של אמירת אמת, אפשר לחשוב עליה בהקשר חברי, זוגי וגם בעמידה של אדם מול עצמו. כיצד בקשרים כאלו האמת יכולה לקרב? מה הסיכון שיש באמירת אמת כזו?