אמא אדמה I אני מזמין את כולם רגע להוריד נעליים, ואת הגרביים, לחוש את האדמה מתחת לרגלינו, גם אם היא קצת קרה.. לא נורא. אם יש משהו לא נוח מתחת אפשר להזיז טיפה עם הרגל או עם היד, לנסות להגיע ליציבה נוחה, לעמידה נוחה עם הרגליים על האדמה. אחרי שמצאת תנוחה טובה, זה הזמן להתיישר מעט, לכופף מעט את הברכיים כדי שהעמידה תהיה נוחה יותר, וכך בעמידה זו, ננשום כמה נשימות עמוקות, דרך האף, נרוקן תחילה את הריאות כמה שאפשר, ואז ניקח נשימה עמוקה דרך האף וננשום אותה לתוכינו, ממש עד שנרגיש את הבטו שלנו מתמלאת, מתרחבת, נעשית ככדור, בקצב איטי, לאט לאט, כעת נוציא את האוויר לאט לאט, גם הפעם מהאף, מהנחיריים. נעשה את זה שוב, ניקח נשימה עמוקה דרך האף, נרגיש איך היא עוברת מתוך הפנים, דרך מרכז החזה והריאות, ואז לבטן, ושוב נוציא את האוויר לאט לאט. נעשה זאת עוד שתי פעמים, כשהפעם ננסה להרגיש איך האוויר מגיע עוד יותר למטה, מהאף, לצוואר, לריאות, לבטן, לאגן, וממש ממש עד לכפות הרגליים שנמצאות על גבי האדמה, האדמה הקרה, אולי היא לחה אחרי הגשם שירד היום, ואנחנו מושכים אוויר עד לכפות הרגליים שמונחות על גבי האדמה. ושוב להוציא את האוויר. ועכשיו פעם אחרונה, שוב פעם מהאף, לצוואר, לריאות, לבטן המתנפחת אט אט, לאגן, לירכיים, ועד כפות הרגליים. נוציא את האוויר, ונתיישב כעת על גבי האדמה, עדיין עם רגליים יחפות..

נסה למצוא תנוחה נוחה, שהישיבה שלך תהיה יציבה, שתרגיש בישיבה את האדמה – גם בחלק הלא חשוף, עם הבגדים, וגם בחלק החשוף, שכפות הרגליים ירגישו את האדמה, יהיו מונחות עליה. אפשר להמשיך לנשום עוד נשימות, לאט לאט. עצום את העיניים, נסה להתמקד כמה שיותר בחוויה הנוכחית, להניח מחשבות מן העבר, לנסות למעט לחשוב על העתיד, ולהתרכז בהווה – ברגעים האלה, בישיבה שלך על האדמה, כפי שאתה, כעת, בחבורה, לבדך עם החבורה, אבל לבדך.

כעת אתה מוזמן להניח גם את כפות הידיים שלך על גבי האדמה, להניח אותם באחיזה רפויה אבל כזו שתאפשר להם להרגיש את מגע האדמה, נסה למקד את התחושה באיברים החשופים – כפות הידיים וכפות הרגליים – שמונחים על האדמה, נסה באופן כמה שיותר רפוי ופחות מאומץ ומאולץ, כמה שאתה מצליח, לאט לאט. נסה לחוש איך האדמה, מאמצת אותך אליה, איך היא מאפשרת לך לשבת ולנוח עליה, איך אתה יכול פשוט לנוח עליה, כמו ילד קטן או תינוק שמניח את הראש על אביו או על אימו, ככה, כמו שהוא. נסה לאסוף לעצמך את הרגעים האלה, ולתת לעצמך לנוח, באמת, לשקוט ולהירגע ממה שמעסיק וטורד את מנוחתך תוך כדי שאתה מהלך על האדמה ממקום למקום, זז מדבר לדבר והמחשבות וההרגשות רצות ונעות ממקום למקום; עכשיו אפשר לנוח, פשוט להיות פה, ולנוח, להתרפק על האדמה היציבה והנינוחה שתחתיך, שהיא תמיד כאן בשבילך, מחזיקה אותך כשאתה נופל ומקלה את עוצמת הנפילה.

עכשיו נסה לחוש איך מכפות הידיים ומכפות הרגליים יוצאים אט אט שורשים דקים שמשרישים פנימה לכיוון מעבה האדמה, איך הידיים והרגליים מתמזגות עם האדמה על ידי שורשים דקים אלה שיוצאים ונכנסים פנימה, והולכים ומתפרטים ומסתעפים מתחת לאדמה, עד שהם מגיעים אל בטן האדמה, אל הרחם של אמא אדמה. נסה למצוא דימוי כלשהו למינרלים או ללשד החיות שיש בתוך האדמה, בין אם זה דימוי של נוזל כלשהו, בצבע ירוק, או בצבע חום, או אולי בצבע של המים, נסה לחוש כיצד הנוזל הזה שנמצא כביכול במעבי האדמה, בבטן האדמה, בתוך הרחם של אמא אדמה, איך הוא מתחיל לזרום דרך השורשים שהשרשת בתוך האדמה, ועולים אט אט ומזרימים לך כוחות של חיים, כמו תינוק שיונק משדי אמו כך אתה יונק כעת חיות מבטן האדמה, חיות שזורמת דרך השורשים אל האיברים החשופים שנוגעים באדמה, כפות הידיים, כפות הרגליים, את הקור שאתה מרגיש באדמה, או את הלחות, נסה לחוש ולראות כיצד משהו מהן מעביר אליך חיות כלשהי, שכעת היא זורמת מכפות הידיים והרגליים אל הגוף כולו, זקוף כעת את עמוד השדרה ונסה לחוש כיצד זרימת החיים הזו עולה ועוברת בעמוד השדרה, כמו אילן שיונק חיות מן האדמה, כך אתה מקבל חיות וזרימה שנותנת לך כוח ויציבות, ושפע, וחיים, וכוח, ונעימות, ומתיקות כלשהי שעתידה לעבור אחר כך לפירות שייצאו מהאילן הזה וילוו אותך בהמשך..

אנחנו לקראת סיום, וזה הזמן לנסות לומר לעצמך אילו כוחות אתה רוצה לינוק מן האדמה, איזה דברים אתה רוצה לאסוף כעת; זה יכול להיות – שלווה, ביטחון, רוגע, וודאות, חשק, מוטיבציה, רצון, תקווה, אימון, ועוד.. נסה לאסוף את מה שאתה מבקש ממנה, מהאדמה, זו שנמצאת שם תמיד בשבילנו, זו שבאנו ממנה ואנחנו עשויים מאותו החומר ממנו היא עשויה, זו שתומכת בנו בכל צעדינו, ומאפשרת לנו לדרוך עליה ולנוע דרכה ומבעדה, וזו שמאפשרת לנו לשכב ולנוח עליה, לקחת פסק זמן מהתנועה הרציפה והרגילה..

ועכשיו לקראת סיום ממש, ננשום שוב כמה נשימות עמוקות, תוך כדי שאנחנו סוגרים לאט לאט את הערוץ שנפתח בינינו לבין אמא אדמה, מאפשרים לשורשים שהשרישו דרך כפות הידיים ודרך כפות הרגליים להינתק מעט, להיות פחות מחוברים כפי שהיו קודם, אפשר להתחיל להזיז מעט את כפות הידיים והרגליים, עדיין עם מגע על האדמה, אבל להזיז מעט, לקראת היפרדות כלשהי, לסגור מעט את הערוץ שנפתח.. להמשך תנועה שלנו – 'על כן יעזוב איש את אביו ואת אמו' – אז אנחנו עוזבים מעט את האדמה; אנחנו יודעים שהערוץ שפתחנו כעת הוא פתוח אלא שאנחנו סוגרים ומכסים את הפתח, ועוד רגע גם ננעל שוב נעליים, אבל הפתח כבר נפתח, ונוכל לשוב ולחדש אותו כשנרצה לשאוב עוד כוחות וחיות מאמא אדמה שלנו.. לאט לאט אפשר להרים את הידיים וגם לשחרר מעט מהחיבור המוחלט של כפות הרגליים, לנשום לאט לאט, דרך האף, ובזמן שתרצה – פקח את העיניים, ונסה לחזור למקום בו אנחנו נמצאים – כאן בחדר, או כאן בדשא, לראות את האדמה עכשיו, מבחוץ, במרחק מה, לשוב את המקום בו התחלנו, לשוב אל החבורה ולראות שוב את הסובב אותנו. לשוב ולהיראות.