ברכה ראשנה: נוסח שונה
נוסח תפילה שונה בבית הכנסת משפיע על התפילה שלכם? ובתפילה האישית?
מקורות: התפילות של חוני
תענית כג ע"א
תנו רבנן: פעם אחת יצא רוב אדר ולא ירדו גשמים.
שלחו לחוני המעגל: התפלל וירדו גשמים!
התפלל ולא ירדו גשמים.
עג עוגה ועמד בתוכה, כדרך שעשה חבקוק הנביא, שנאמר על משמרתי אעמדה ואתיצבה על מצור וגו' (חבקוק ב').
אמר לפניו: רבונו של עולם! בניך שמו פניהם עלי שאני כבן בית לפניך, נשבע אני בשמך הגדול שאיני זז מכאן עד שתרחם על בניך.
התחילו גשמים מנטפין.
אמרו לו תלמידיו: רבי, ראינוך ולא נמות. כמדומין אנו שאין גשמים יורדין אלא להתיר שבועתך.
אמר: לא כך שאלתי, אלא גשמי בורות שיחין ומערות.
ירדו בזעף, עד שכל טפה וטפה כמלא פי חבית. ושיערו חכמים שאין טפה פחותה מלוג.
אמרו לו תלמידיו: רבי, ראינוך ולא נמות. כמדומין אנו שאין גשמים יורדין אלא לאבד העולם.
אמר לפניו: לא כך שאלתי, אלא גשמי רצון ברכה ונדבה. ירדו כתיקונן, עד שעלו כל העם להר הבית מפני הגשמים.
אמרו לו: רבי, כשם שהתפללת שירדו כך התפלל וילכו להם.
אמר להם: כך מקובלני שאין מתפללין על רוב הטובה.
אף על פי כן, הביאו לי פר הודאה.
הביאו לו פר הודאה.
סמך שתי ידיו עליו ואמר לפניו:
רבונו של עולם! עמך ישראל שהוצאת ממצרים אינן יכולין לא ברוב טובה ולא ברוב פורענות.
כעסת עליהם – אינן יכולין לעמוד.
השפעת עליהם טובה – אינן יכולין לעמוד.
יהי רצון מלפניך שיפסקו הגשמים ויהא ריוח בעולם.
מיד נשבה הרוח ונתפזרו העבים וזרחה החמה ויצאו העם לשדה והביא להם כמהין ופטריות.
שלח לו שמעון בן שטח:
אלמלא חוני אתה – גוזרני עליך נידוי.
שאילו שנים כשני אליהו שמפתחות גשמים בידו של אליהו לא נמצא שם שמים מתחלל על ידך?
אבל מה אעשה לך שאתה מתחטא לפני המקום ועושה לך רצונך כבן שמתחטא על אביו ועושה לו רצונו
ואומר לו: אבא, הוליכני לרחצני בחמין, שטפני בצונן, תן לי אגוזים, שקדים, אפרסקים ורימונים – ונותן לו.
ועליך הכתוב אומר ישמח אביך ואמך ותגל יולדתיך (משלי כ"ג):
- נסו להיכנס לדמותו של חוני, מה העמדה הנפשית שמתוכה עג עוגה? מה המוזיקה במילים "לא כך שאלתי…"? מה המשמעות הנפשית של "הביאו לי פר הודאה"?
- מה התהליך שחוני עובר תוך כדי הסיפור? באיזו עמדה הוא מתחיל אותו? באיזו הוא מסיים? שימו לב ליחס של חוני לקב"ה.
- איך שמעון בן שטח תופס את חוני? שימו לב למשל. מה זאת אומרת מתחטא? מה המשמעות של הפסוק ששמעון בן שטח מביא בסוף דבריו?
- אחד הדברים שמבטאים את האינסופיות של התורה זה שאפשר לקרוא את אותו הסיפור שוב ושוב, כל פעם באינטונציה קצת אחרת, וכל פעם לטעום בו משהו אחר. נניח מספר משפטי מפתח מהסיפור וכמה ינסו לקרוא את הביטוי, אבל כל אחד במנגינה אחרת, באינטונציה אחרת, בהדגשה אחרת – מבלי לשנות את המלים עצמן. דוגמאות למשפטים: "רבונו של עולם!" (בניך שמו פניהם עלי…), "ראינוך ולא נמות", "לא כך שאלתי", "רבונו של עולם!" (עמך ישראל שהוצאת ממצרים…), "שאתה מתחטא לפני המקום"
הילוך (תרגול / עיבוד): שתי תפילות
דרך הלימוד היום על בצורת מיששנו משהו על האיכויות של הקשר כאשר הדברים נתקעים. ראינו שישנם סוגים שונים של עמידה ואפשרויות שונות לפנייה לקב"ה. אנחנו משתדלים שכל מה שאנחנו עושים בעולם יהיה מכוון כלפי שמיא. כאן אנחנו רוצים לשים לב לשאלה באיזו מנגינה אנחנו מכוונים את הדברים – יהיה זה לימוד, תפילה, או כל דבר אחר.
בעקבות חוני נתנסה היום בתפילה. נצא ממעגל החבורה, נוציא כלי כתיבה וכל אחד יכתוב תפילה אישית אקטואלית, תפילה על שהוא מייחל ומקווה לו. את תוכן התפילה נכתוב פעמים בשתי צורות – בכל פעם בצורת פנייה אחרת לקב"ה. אפשר לשחזר את סוג הפניות השונים של חוני, אפשר לנסות לחשוב על תפילתו של שמעון בן שטח, ואפשר לחשוב על שני נוסחים יצירתיים משלכם. נסו לדייק עם עצמכם את נוסח התפילה ולקרוא אותו לעצמכם, דייקו את המוזיקה של התפילה הזו ואת האינטונציה שלה. חשבו האם לאחת התפילות שלכם יש יותר מדרך אחת לומר.
נשוב אל החבורה ונשתף איך היה התרגיל וכיצד השפיעו האופציות השונות על התפילה או עליכם (לא צריך לשתף בתוכן התפילה).
דברים על הלימוד: ביאור נוסף
- סוג הקשר של חוני עם הקב"ה ברגעי הזעקה מתאפיין באינטימיות מאוד קרובה. בלי אינטימיות שכזו לא תיתכן הקפיצה פנימה שחוני עושה, מהתפילה הפשוטה אל הזעקה הישירה הזו בתוך העוגה. המילה שמופיעה כאן שוב ושוב היא בן, בנים, בן בית. חוני מעמיד אותו ואותנו במקום כזה שבו אנחנו בפנים, אנחנו בני בית אצל הקב"ה. הגישה הזו מאפשרת לו לעמוד מול הקב"ה בכל המוחלטות והעוצמה.
- בהתגלגלות הסיפור העסק מסתבך – מצד אחד זה הולך, אך מצד שני זה גם לא הולך. אמנם הקב"ה נענה ל"דרישות" של חוני, אבל אנחנו מרגישים בבירור שזה כל הזמן נתקע. כל הזמן צריך כאילו לכוון את הקב"ה, לדייק אותו. כל הזמן משהו חורק שם – או שזה פחות מדי, או שזה בזעף. הדבר הזה גורם לחוני להבין שזה לא יעזור – איך שלא יהיה, אם אני הולך בכח עם האמירה שלי תמיד יהיה שם משהו לא מכוון. יש גבול ליכולת שלי להבין ובשביל להיות בעמידה החזקה שחוני עמד בה צריך לדעת בדיוק מה חסר ומה צריך. כשחוני אומר: "אין מתפללין על רוב טובה" המוזיקה שלו כבר שונה. חוני פתאום מבין שכיוון שאנחנו לא יודעים עד הסוף מה טוב ומה נכון לנו, אז גם כשמתגשם בדיוק מה שביקשנו מיד אנחנו מרגישים שזה יותר מדי או פחות מדי. כשחוני אומר: "עמך ישראל שהוצאת ממצרים אינן יכולין לא ברוב טובה ולא ברוב פורענות", הוא כבר בא בעמדה של הכנעה ותחנונים וממש לא בדרישה. חוני הרגיש מה הם הגבולות של העמדה הדתית הנחרצת, הדורשת כל, שיודעת כביכול מה צריך, ועבר לעמדת התפילה בתחנונים. ואולי שמו חוני נקרא ע"ש סופו ולא ע"ש תחילתו.
- העם לא יוצאים לשדה לשתול, או לקטוף אוכל אמיתי ושורשי. העם יוצא לשדה ללקוט את הפטריות שאחרי הגשם – אוכל חולף ולא משביע, כמין ממתק. הדרישה שלנו לשורשיות וליעילות משתייכת לצד המהודק, הקשה של הסיפור. הצד שבו חוני דורש גשם בכדי שיהיה אוכל במובן הפשוט – שלא נמות ברעב. הסיפור רוצה להציע לנו בסופו צד מרווח, נינוח, בו אני לא דואג כל הזמן על הישרדותי. העם יוצא לשדה בכיף, לקטוף דברים סתם כי הם טעימים, ורק שם פתאום רווח להם.
- בסיפור יש הרבה מתח – בהתחלה ה' לא מוריד גשם ואנחנו לחוצים ועצבניים, אח"כ הוא כן מוריד גשם ושוב אנחנו במתח ועצבנות – זה יותר מדי, זה פחות מדי, ועד שלבסוף זה יורד במידה, אז לא טוב לנו כי זה לא מפסיק. אפשר לומר שזה תיאור של מערכות יחסים בין בני אדם בכלל. תמיד אנחנו נעים בין קצוות שאי אפשר לחיות בתוכם – או יותר מדי או פחות מדי. הקצוות האלו אינן בהכרח דבר רע – הן עוזרות לנו לברר איפה אנחנו נמצאים. מי השילוח אומר על הפסוק "אעשה לו עזר כנגדו" שההתנגדות היא ברכה.
- הציור פה מדמה את חוני עצמו לעץ – הוא חופר גומה, נעמד באמצעיתה, לא זז, ונושא ידיו לשמיים כענפים. הוא מתחיל את הדיאלוג שלו עם הקב"ה מתוך העמדה של עץ הזקוק למים.
הרב יוסי פרומן
מאמרים נוספים:
לימוד מבקש פנים
הפנים שבתוך הדיבור
להוליך את הרוח
מִפתחי מוליכות רוח
חזרה לשאלה
איה מקום כבודו
מה שקורה בינינו
במילים ומעבר להן
תורת חיים
על תורה ולימודה – חלק א
תורת חיים
על תורה ולימודה – חלק ב
