ברכה ראשנה: מרגלית
"מרגלית" שמצאתי לאחרונה.
מקורות: מעשה בעני אחד שהיה מתפרנס מטיט
סִפֵּר רַבֵּנוּ זַ"ל מַעֲשֶה בְּעָנִי אֶחָד שֶׁהָיָה מִתְפַּרְנֵס מִטִּיט, שֶׁהָיָה חוֹפֵר טִיט וּמוֹכְרָם, פַּעַם אַחַת כְּשֶׁחָפַר מָצָא אֶבֶן טוֹב שֶׁהָיָה שָׁוְיוֹ הוֹן רַב מְאד וְלא יָדַע כַּמָּה שָׁוְיוֹ וְהָלַךְ לְסוֹחֵר שֶׁיֶּאֱמוֹד אוֹתָהּ בְּשָׁוְיָהּ, וְעָנָה לוֹ הַסּוֹחֵר שֶׁאֵין בְּזֶה הַמְּדִינָה אָדָם שֶׁיּוּכַל לְשַׁלֵּם שָׁוְויוֹ, כִּי הוּא שָׁוֶה הוֹן רַב, וְצָרִיךְ לִיסַע עֲבוּר מְכִירָתָהּ לְלוֹנְדוֹן לְעִיר הַמְּלוּכָה, אוּלָם הוּא הָיָה עָנִי וְלא הָיָה לוֹ כֶּסֶף לִיסַע, וְהָלַךְ וּמָכַר אֶת רְכוּשׁוֹ הַדַּל וְהָלַךְ מִבַּיִת לְבַיִת לֶאֱסוֹף נְדָבוֹת עַד שֶׁהִסְפִּיק לוֹ לִיסַע עַד הַיָּם.
וְרָצָה לַעֲלוֹת עַל הַסְּפִינָה, אוּלָם לא הָיוּ לוֹ מַסְפִּיק מָעוֹת, וְהָלַךְ לְהַקַאפִּיטַאן וְהֶרְאָה לוֹ הַמַּרְגָלִית, כְּשֶׁרָאָה הַקַּאפִּיטַאן אֶת הָאֶבֶן הֵבִין שֶׁאָדָם עָשִׁיר הוּא וְלָקְחוֹ עַל הַסְּפִינָה בְּכָבוֹד גָּדוֹל, וְנָתַן לוֹ חֶדֶר מְיוּחָד מִמַּדְרֵיגָה הָרִאשׁוֹנָה וְסִדֵּר לוֹ כָּל הַתַּעֲנוּגִים כְּאֶחָד מֵהַנְגִידִים הַגְּדוֹלִים, מֵהַחֶדֶר שֶׁלּוֹ הָיָה לוֹ חֲלוֹן שֶׁפָּנָה לַיָּם, וְהוּא הָיָה תָּמִיד מִתְעַלֵּס וּמְשַמֵּחַ נַפְשׁוֹ עִם הַמַּרְגָלִית וּבִפְרַט בְּעֵת הָאֲכִילָה הָיָה מִשְׁתַּעֲשֵׁעַ עִמָּהּ כִּי הַשִּׂמְחָה וְהַרְחָבַת הַלֵּב טוֹבָה וּרְפוּאָה שֶׁיִּתְעַכֵּל הַמַּאֲכָל בְּנָקֵל.
פַּעַם אַחַת כְּשֶׁיָּשַׁב לֶאֱכוֹל כְּהֶרְגֵּלוֹ וְהַמַּרְגָלִית הָיְתָה מוּנַחַת עַל הַשֻּׁלְחָן בִּשְׁבִיל לְהִתְעַלֵּס בָּהּ וּמֵרוֹב עֲיֵפוּתוֹ נִרְדַּם, בֵּינָתַיִם בָּא הַמְּשָׁרֵת וְלָקַח אֶת הַמַּפָּה וְהַפֵּירוּרִים שֶׁעָלֶיהָ עִם הַמַּרְגָלִית, כִּי לא יָדַע שֶׁיֵּשׁ עָלֶיהָ מַרְגָלִית, וְהִשְׁלִיךְ הַכּל לַיָּם, כְּשֶׁהֵקִיץ מִשְׁנָתוֹ וְהֵבִין כָּל זֶה הָיָה לוֹ צַעַר גָּדוֹל וְכִמְעַט שֶׁיָּצָא מִדַּעְתּוֹ כִּי מַה יַּעֲשֶה עַתָּה, הֲרֵי הַקַּפִּיטַאן הוּא גַּזְלָן שֶׁיַּהֲרוֹג אוֹתוֹ בְּעַד מְחִיר הַנְּסִיעָה, עַל כֵּן עָשָה אֶת עַצְמוֹ שָמֵחַ כְּאִלּוּ לא אֵרַע דָּבָר.
וְהִנֵּה הַקַּפִּיטַאן הָיָה בְּכָל יוֹם בָּא לְחַדְרוֹ לְדַבֵּר עִמּוֹ, וּכְשֶׁבָּא אֵלָיו הַקַּפִּיטַאן לא הִבְחִין עַל פָּנָיו מְאוּמָה, כִּי הוּא עָשָה אֶת עַצְמוֹ שָמֵחַ עַד שֶׁלּא הִכִּיר בּוֹ שׁוּם שִׁינוּי, אָמַר לוֹ הַקַּפִּיטַאן הֲלא אֲנִי רוֹאֶה שֶׁהִנְּךָ אָדָם חָכָם וִישַׁר לֵב, וּבְכֵן בִּרְצוֹנִי לִקְנוֹת הַרְבֵּה תְּבוּאָה וּלְמוֹכְרָה בְּלוֹנְדוֹן וּבָזֶה אוּכַל לְהַרְוִיחַ הַרְבֵּה, אוּלָם אֲנִי יָרֵא שֶׁמָּא יאמְרוּ שֶׁאֲנִי גָּנַבְתִּי אֶת הַכֶּסֶף לִקְנִיַּת הַתְּבוּאָה, עַל כֵּן יִהְיֶה נָא הַקִּנְיַן עַל שִׁמְךָ וַאֲנִי אֲשַׁלֵּם לְךָ עֲבוּר זֶה סְכוּם רַב, וְהוּטַב הַדָּבָר בְּעֵינֵי הֶעָנִי וְעָשֹוּ כֵן.
וְהִנֵּה כְּשֶׁבָּאוּ לְלוֹנְדוֹן מֵת הַקַּפִּיטַאן וְנִשְׁאַר הַכּל אֵצֶל זֶה הֶעָנִי, וְהָיָה עֵרֶךְ הַתְּבוּאָה כֵּפֶל כִּפְלַיִם מֵעֶרְכּוֹ שֶׁל הַמַּרְגָלִית.
*
כְּשֶׁסִּיֵּם רַבֵּנוּ זַ"ל אֶת הַסִּפּוּר אָמַר הַמַּרְגָלִית לא הָיְתָה שֶׁלּוֹ, וְהָא רְאָיָה שֶׁנֶּאֱבַד מִמֶּנּוּ. הַתְּבוּאָה כֵּן הָיְתָה שֶׁלּוֹ וְהָא רְאָיָה שֶׁנִשְׁאַר אֶצְלוֹ. אוּן וָואס עֶר אִיז גֶעקוּמֶען צוּ זַיין זַאךְ אִיז נָאר וַוייל עֶר הָאט זִיךְ דֶער הַאלְטְן (ומה שהוא הגיע לדבר שלו – הוא רק מפני שהחזיק עצמו).
- איזה שינוי גורמת המרגלית אצל העני? נסו לדייק – לְמה בדיוק גורמת המרגלית ולְמה גורמים דברים שקשורים למרגלית?
- מה זאת אומרת "עשה עצמו את עצמו שמח"? מדוע לדעתכם ר' נחמן תולה את יכולת הבעלות של העני דווקא ביכולת הזו?
הילוך (תרגול / עיבוד): הזדהות והתקוממות
לאחר שקצת ירדנו לעומקו של המעשה, ננסה לקרוא אותו שוב, אך הפעם לראות אותו כסיפור – בצורתו הגולמית. באמצעות ההליך הזה נוכל לחזור לדמויות ולמשפטים המקוריים ולנסות להזדהות איתם. נקרא הפעם בקבוצות קטנות, כשכל קבוצה ממנה לעצמה "קפיטן", מנחה, שיהיה אחראי על השיג והשיח בקבוצה, על ההקשבה, ומתן הכבוד לכל אחד. לאחר הקריאה הנוספת יחד כקבוצה ננסה לגעת שתי השאלות הבאות:
- לבחור משפט אחד בסיפור שאני מוצא אותו נוכח בחיים שלי. לא רק שהוא מדבר אלי אלא שאני מוצא אותו נוכח בחיים שלי, קיים בחיים שלי. לא חייב להיות שהוא נוכח תמיד אבל שהיה לפחות רגע אחד שהוא היה נוכח בחיים שלי. אחרי זה כחבורה לתאר איך המשפט הזה נראה שהוא נוכח, איך אני נראה שאני עם המפגש הזה.
- האם אני מוצא כאן בסיפור משהו שמקומם אותי? לא חייב להיות דבר כזה, אבל חלק מהכנות שלנו בלימוד זה לשים לב לשאלה האם משהו מקומם אותי בסיפור הזה.
לאחר מכן נחזור לחבורה וננסה לאסוף, כל מנחה יספר על מה שהתרחש בלימוד הקבוצתי.
דברים על הלימוד: ביאור נוסף
- אדם עובד ויגע ופתאום נוחתת עליו מרגלית, הוא לא ציפה לה, הוא לא בנה עליה כשהתחיל לעבוד, הוא קיבל את זה כמתנה, וזה מאוד מרגש אותו, הוא שמח במרגלית הזאת, אם הוא אדם דתי אז הוא אולי אפילו מבטא את השמחה הזאת בתודה לקב"ה. אבל אז, כמו שקורה הרבה פעמים בחיים, מתחיל תהליך מאוד טבעי של 'ניכוס' – הוא מרגיש ש'זה שלי', ואולי באופן יותר עמוק זה אני, אני בעל המרגלית, למרות שקיבלתי אותה במתנה. בתהליך הזה של הניכוס אנחנו מזהים את עצמנו עם המתנות האלה. ניכוס המרגלית יכול להיות תנועה פנימית של היפתחות לאופקים חדשים – ללונדון. אפשר לומר שלונדון זה לא מקום שהוא כל חייו חלם להגיע לשם, אפשר לומר שזו הפעם הראשונה שהוא שמע על לונדון, אולי זו הפעם הראשונה שהוא רואה את הים, פעם ראשונה שהוא שמע שיש חיים מעבר לעבודה בטיט, פתאום הוא רואה מרחב הרבה יותר גדול של חיים. והתהליך שמתואר בסיפור הוא תהליך מאוד קשה של ההתקלפות מהניכוס הזה, פתאום החלום של לונדון נראה לא קיים וזה מה שמוביל אל סף השיגעון, בנקודה הזאת מה שיכול לקרות הוא שאם המרגלית היא אני, והיא נפלה לים, אז אני אפול אחריה לים! הפלא שקורה בנקודת המהפך הוא היכולת המופלאה להתקלף מהניכוס של המרגלית אבל להישאר עם התנועה הנפשית שקיבלתי בזכות המרגלית. פתאום אני מגלה שאני כבר יודע שהחיים זה יותר מלעבוד בטיט, שאני כבר חולם על לונדון, גם אם המרגלית כבר אבדה, אני את השינוי כבר עברתי.
- בנקודה השבר של הסיפור העני באמת הופך להיות 'ישר לב', כשהוא מפנים את זה שהוא יכול להסתובב כמו אדם שיש לו מיליון דולר בלי שיש לו שקל. היכולת הזאת להיות ברוחב לב בלי להיות תלוי בעובדות הפיזיות זה להיות יותר קשור לרוח של הדברים ולדעתי זה להפוך להיות בן אדם יותר רוחני, ככה לאט לאט אתה חושף יותר ויותר את הדברים הרוחניים שמעבר לעובדות הפיזיות.
הרב יוסי פרומן
מאמרים נוספים:
לימוד מבקש פנים
הפנים שבתוך הדיבור
להוליך את הרוח
מִפתחי מוליכות רוח
חזרה לשאלה
איה מקום כבודו
מה שקורה בינינו
במילים ומעבר להן
תורת חיים
על תורה ולימודה – חלק א
תורת חיים
על תורה ולימודה – חלק ב