ברכה ראשנה: תוכחות שאמרתי
כתבו על פתק שני משפטי תוכחה שאמרתם בימים האחרונים לאנשים מסביבכם. בשפה שלנו אלו יכולים להיות משפטי ביקורת, הערות. אפשר לכתוב משפטים ממעגלים שונים: מקצועי, משפחתי, חברתי וכו'
(את הפתקים אפשר להניח בצד ולשמור להילוך)
מקורות: מצוות תוכחה בתורה שבכתב ובחז"ל
ויקרא יט
(יז) לֹֽא־תִשְׂנָ֥א אֶת־אָחִ֖יךָ בִּלְבָבֶ֑ךָ
הוֹכֵ֤חַ תּוֹכִ֙יחַ֙ אֶת־עֲמִיתֶ֔ךָ
וְלֹא־תִשָּׂ֥א עָלָ֖יו חֵֽטְא:
(יח) לֹֽא־תִקֹּ֤ם וְלֹֽא־תִטֹּר֙ אֶת־בְּנֵ֣י עַמֶּ֔ךָ
וְאָֽהַבְתָּ֥ לְרֵעֲךָ֖ כָּמ֑וֹךָ
אֲנִ֖י יְקֹוָֽק:
- התבוננו בפסוקים. בשלב ראשון, העלו שאלות וספרו מה תפס את תשומת ליבכם.
- האם לדעתכם יש כאן רצף ציוויים הקשורים אחד לשני? מה הרצף שנוצר?
- הסבירו את המשפט: "ולא תשא עליו חטא" – של מי החטא? מה הכוונה ב"לשאת עליו חטא"?
*
ערכין דף טז עמוד ב
תנו רבנן: לא תשנא את אחיך בלבבך – יכול לא יכנו, לא יסטרנו, ולא יקלקלנו? ת"ל: בלבבך, שנאה שבלב הכתוב מדבר. מנין לרואה בחבירו דבר מגונה שחייב להוכיחו? שנאמר: הוכח תוכיח, הוכיחו ולא קבל מנין שיחזור ויוכיחנו? תלמוד לומר: תוכיח, מכל מקום; יכול אפי' משתנים פניו? ת"ל: לא תשא עליו חטא.
תניא, א"ר טרפון: (תמיהני) [תמה] אני אם יש בדור הזה שמקבל תוכחה, אם אמר לו טול קיסם מבין עיניך, אמר לו טול קורה מבין עיניך. אמר רבי אלעזר בן עזריה: תמיהני אם יש בדור הזה שיודע להוכיח.
ואמר רבי יוחנן בן נורי: מעיד אני עלי שמים וארץ שהרבה פעמים לקה עקיבא על ידי, שהייתי קובל עליו לפני רבן (שמעון ברבי) [גמליאל] וכל שכן שהוספתי בו אהבה, לקיים מה שנאמר: אל תוכח לץ פן ישנאך הוכח לחכם ויאהבך.
- החלק הראשון של הגמרא הוא מדרש הלכה. נסו בכל שלב לחשוב מה הייתה ה"הווה אמינא", מה היינו יכולים לחשוב, ומה הפסוק לימד אותנו בסופו של דבר.
למשל: "מניין לרואה בחבירו דבר מגונה" – מה הייתה יכולה להיות התגובה של הרואה, עד שבא הפסוק ולימד: "הוכח תוכיח"?
- הסבירו את דברי רבי טרפון ורבי אלעזר בן עזריה. מה ההבדלים ביניהם? לאיזה כיוון מבין שניהם הולך רבי יוחנן בן נורי?
הילוך (תרגול / עיבוד): לדייק את התוכחה
קחו את הפתק שאותו כתבתם בתחילת החבורה
חיזרו אל הסיטואציה בה אמרתם את המשפטים, ובחנו את התוכחה שלכם לאור הלימוד. כתבו מה היה טוב בתוכחה ובמה היה אפשר לדייק יותר, לשנות כיוון.
עכשיו, חישבו שוב על האנשים שאתם חיים איתם. האם אתם מוצאים מישהו שאתם רוצים להגיד לו משהו, תוכחה, ולא אמרתם? כתבו את האדם ונסחו את התוכחה שהייתם רוצים לומר לו.
האם יש מחירים לכך שלא אמרתם לו את התוכחה שאתם נושאים איתכם? האם זה יוצא בדרכים אחרות?
מה יאפשר לכם להגיד לו את התוכחה?
דברים על הלימוד: ביאור נוסף
- אפשר לקרוא בשני אופנים את היחס בין "לא תשנא את אחיך בלבבך" לבין "הוכח תוכיח את עמיתך": אפשר להבין שעל ידי ההוכחה אנחנו מונעים את השנאה, כי ככה לא שומרים את הדברים בבטן (על פי זה צריך לקרוא את הפסוק מהסוף להתחלה – הוכח תוכיח כדי שלא תשנא). אפשר גם להבין שחוסר השנאה הוא תנאי בסיס להוכחה. אדם ששונא לא יכול להוכיח את עמיתו, ואם הוא יעשה זאת הוא "ישא עליו חטא".
- "ולא תשא עליו חטא": בתורה המשמעות של נשיאת חטא היא דווקא חיובית – "נושא עוון ופשע". אפשר אולי להציע שהתורה אוסרת עלינו לסלוח לעמית, אלא מצווה עלינו להוכיח אותו.
- אנחנו רגילים לתוכחות שבהן אומרים: "שבעס!", "תפילין!", "מסעדה לא כשרה!", "שקט בתפילה!". התוכחות האלו נתפסות הרבה פעמים כמעט כמצוות שבין אדם למקום. ההקשר של הפסוקים מלמד אחרת ומכניס את התוכחה לעולם הרבה יותר בין-אישי וחברי.
- בקשר למתח בין שמירה בבטן לתוכחה גלויה, יש סיפור זן ידוע על שני נזירים שהיו שלושים שנה במנזר בפרישות ובשתיקה ולא קרבו אל אשה. כעבור שלושים שנה הם חזרו לכפר שלהם. לאחר הליכה של שלושה ימים בשתיקה, הם הגיעו לנהר עם זרימה חזקה ועמדה שם אישה שרצתה לעבור גם היא את הנהר. אחד מהם העמיס אותה והעביר אותה לצד השני.
אחרי שלושה ימים נוספים של שתיקה שואל הנזיר את חברו שהעביר את האישה: "איך עשית דבר כזה, אחרי שנות פרישות ארוכות?". ענה לו השני: "אני לקחתי והורדתי אותה בצד השני של הנהר, אתה לקחת אותה איתך שלושה ימים."
- מסופר על חסיד אחד שלא היו לו ילדים, והלך אל ר' אלימלך מליז'נסק. ר' אלימלך שאל אותו מה המצב בבית, והחסיד אמר ש"הכל בסדר". ר' אלימלך ציווה עליו לריב באותו הערב עם אשתו. לאחר שנה הגיע אליו החסיד להזמינו אל ברית המילה, ושאל אותו מהיכן הוא ידע את העצה הזאת? ענה לו ר' אלימלך שזה מפורש אצל רחל שנכנסה להריון לאחר שנכתב "ויחר אף יעקב ברחל".
- לפעמים כיוון שאין תקשורת סביב דברים שמפריעים לנו, הדברים מתנפחים ונהיים מפריעים יותר וגדולים יותר. ניסיון החיים מראה שעצם זה שאומרים את הקיים כבר יכול לשחרר משהו. הצעד הזה הוא קשה, ולכן התורה "מפתה אותנו" אליו, וגם מבטיחה שבסופו של דבר זה יוביל למקום טוב – "ואהבת לרעך כמוך". ה' כביכול "חותם על זה" – אני ה'.
- בתורה שבעל פה, עולים גם האתגרים והמתחים בתוכחה. רבי טרפון מסביר שבעיית התוכחה היא בעיקר בעיה באדם המוכח – הוא לא יקבל את התוכחה כמו שצריך ולכן אני מונע את עצמי מלהוכיח אותו. גם הפסוק שמביא רבי יוחנן בן נורי הולך לכיוון הזה. רבי אלעזר בן עזריה עושה מהפך וחוזר למוכיח: אם התוכחה לא מתקבלת כנראה שאופן ההוכחה היה פגום. לפעמים הצד השני דוחה את התוכחה כי הוא חש שעל ידה שהמוכיח מבקש להתעלות מעליו, להרוויח על גבי הפגם שבו רווח כזה או אחר, ולכן הוא הודף את התוכחה.
צוות בית מדרש להתחדשות
מאמרים נוספים:
לימוד מבקש פנים
הפנים שבתוך הדיבור
להוליך את הרוח
מִפתחי מוליכות רוח
חזרה לשאלה
איה מקום כבודו
מה שקורה בינינו
במילים ומעבר להן
תורת חיים
על תורה ולימודה – חלק א
תורת חיים
על תורה ולימודה – חלק ב