גשמים – תפילת תחנונים/ צוות בית מדרש להתחדשות

ביחידת לימוד זו עסקנו בעיקר בנושא 'תפילת תחנונים'

איך אנחנו עומדים מול ה' יתברך בבקשנו מים. עיינו בחז"ל ובר' נחמן מברסלב.

"אם יתן ה' יתברך – יתן, אם לאו – לאו"

על תפילת תחנונים

רבי שמעון אומר, הוי זהיר בקרית שמע ובתפילה; וכשאתה מתפלל, אל תעש תפילתך קבע–אלא תחנונים לפני המקום ברוך הוא, שנאמר "כי חנון ורחום, הוא" (יואל ב,יג).  ואל תהי רשע, בפני עצמך.

אבות ב:טז

 

רבי אליעזר אומר, העושה תפילתו קבע, אין תפילתו תחנונים.

ברכות ד:ד

מאי קבע?

 א"ר יעקב בר אידי אמר רבי אושעיא – כל שתפלתו דומה עליו כמשוי.

ורבנן אמרי –  כל מי שאינו אומרה בלשון תחנונים.

 רבה ורב יוסף דאמרי תרוייהו – כל שאינו יכול לחדש בה דבר.

 א"ר זירא: אנא יכילנא לחדושי בה מילתא ומסתפינא דלמא מטרידנא

 אביי בר אבין ור' חנינא בר אבין דאמרי תרוייהו –  כל שאין מתפלל עם דמדומי חמה.

דא"ר חייא בר אבא א"ר יוחנן : מצוה להתפלל עם דמדומי חמה.

וא"ר זירא מאי קראה (תהילים עב) " ייראוך עם שמש ולפני ירח דור דורים".

לייטי עלה במערבא אמאן דמצלי עם דמדומי חמה.

מאי טעמא? דלמא מיטרפא ליה שעתא:

גמרא ברכות שם.

 

 

תרגום:

מהי קבע?אמר רבי יעקב בר אמר רבי אושעיא – כל שתפילתו דומה עליו כמשאוי וחכמים אמרו – כל מי שאינו אומרה בלשון תחנונים רבה ורב יוסף שאמרו שניהם – כל שאינו יכול לחדש בה דבר אמר רבי זירא: אני יכול לחדש בה דבר ומפחד אני שמא אתבלבל. אביי בר אבין ורב חנינא בר אבין, שאמרו שניהם – כל שאין מתפלל עם דמדומי חמה שאמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן : מצווה להתפלל עם דמדומי חמה ואמר ר' זירא מה הפסוק (שממנו נלמד דין זה)  : "יראוך עם שמש ולפני ירח דור דורים". בארץ ישראל היו מגנים את מי שהתפלל עם דמדומי חמה.  מה הטעם? שמא יעבור לו הזמן.

 

 

ליקוטי מוהר"ן קמא, קצ"ו 

 

וּכְשֶׁאַתָּה מִתְפַּלֵּל אַל תַּעַשֶׂה תְּפִלָּתְךָ קֶבַע אֶלָּא רַחֲמִים וְתַחֲנוּנִים וְכוּ' (אָבוֹת פֶּרֶק ב') כִּי אָסוּר לָאָדָם לַעֲמד עַצְמוֹ עַל שׁוּם דָּבָר, הַיְנוּ שֶׁאָסוּר לְהִתְעַקֵּשׁ בִּתְפִלָּתוֹ שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יַעֲשֶׂה לוֹ דַּוְקָא אֶת בַּקָּשָׁתוֹ, כִּי זֶה הוּא כְּמוֹ לוֹקֵחַ דָּבָר בְּחָזְקָה, בִּגְזֵלָה רַק צָרִיךְ לְהִתְפַּלֵּל וּלְהִתְחַנֵּן לִפְנֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּרַחֲמִים וְתַחֲנוּנִים, אִם יִתֵּן הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ יִתֵּן וְאִם לָאו לָאו, כַּמּוּבָא בְּמָקוֹם אַחֵר (בהתורה ט' תיקונין סי' כ') וְזֶה: 'אַל תַּעַשֶׂה תְּפִלָּתְךָ קֶבַע', מִלְּשׁוֹן גְּזֵלָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (מִשְׁלֵי כ"ב): "וְקָבַע אֶת קבְעֵיהֶם נָפֶשׁ" הַיְנוּ שֶׁכָּל מַה שֶּׁהוּא מְבַקֵּשׁ, הֵן פַּרְנָסָה אוֹ בָּנִים אוֹ שְׁאָר צְרָכִים, אָסוּר לְהִתְעַקֵּשׁ וְלַעֲמד עַצְמוֹ בִּתְפִלָּתוֹ, שֶׁדַּוְקָא יַעֲשֶׂה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת תְּפִלָּתוֹ, כִּי זֶה הוּא תְּפִלַּת קֶבַע שֶׁלּוֹקֵחַ הַדָּבָר בְּחָזְקָה בִּגְזֵלָה, רַק יִתְפַּלֵּל רַחֲמִים וְתַחֲנוּנִים כַּנַּ"ל: