הגדה של פסח במבט פנימה/ חננאל טחובר
"אתה חונן לאדם דעת ומלמד לאנוש בינה" (מתוך תפילת ש"ע)
אמר רבא: לעולם ילמוד אדם תורה במקום שלבו חפץ שנאמר 'כי אם בתורת ה' חפצו'.
ואמר רבא: בתחילה נקראת על שמו של הקב"ה, ולבסוף נקראת על שמו, שנאמר 'בתורת ה' חפצו ובתורתו יהגה יומם ולילה' (ע"ז יט'.)
ל'הגדה של פסח' נתחברו פירושים רבים. ייחודם של הדברים שלהלן, שהם אינם 'פירוש' במובנו הרגיל,
אלא שאלות ומשימות לפרט ולכל המסובין שמטרתן לעורר את החשיבה ונקודת החיבור העצמית אל ההגדה, ואל עולמנו הרוחני גם בשאר ימות השנה.
בהיבט עמוק יותר ניתן לאמר כי השאלות אמורות לגרום ללומד להבין ולחוות את ההגדה מנק' מבט עמוקה ואישית ובזאת לכתוב את הפירוש הפרטי של הקורא להגדה.
בנוסף לכך ההגדה מובאת בעימוד ייחודי, המבליט את התוכן מבחינה תחבירית בעיקר ובא לעורר למחשבה להבין את המילים, את הפיסוק ואת ההקשרים בין הקטעים השונים.
השאלות:
א. ריבוי השאלות מאפשר לכל אחד להתמקד בדברים החשובים לו.
ב. רוב הדברים מנוסחים כשאלה, ניתן לאמר את הדברים בסימן קריאה כך שיולידו תגובה או דיון.
ג. ניתן להזמין את כל מי שחפץ – שיענה, אפשר להפנות את הדברים למישהו ספציפי, לעשות סבב בין כולם או בתוך תת קבוצה (בני הדודים, בנות מול הבנים וכדו').
ד. חלק מהשאלות נועדו לעורך הסדר, חלק אחר מכיל שאלות פנימיות, אישיות לכל אחד מהמשתתפים, בעזרתן הוא יכול לבדוק את מקומו הרוחני בערב זה. שאלות המנוסחות ליחיד יכולות להישאל (בשינוי קל) גם לכלל המשתתפים.
ה. כל השאלות הובאו תמיד לאחר הקטע שאליו הם מתייחסות. אך לעיתים (בהתאם לתוכנן) כדאי לשאלן לפני קריאת הקטע.
ו. נוסף לשאלות ישנן לעיתים משימות המחשה או הפעלת הדמיון. בקטעים אלו כדאי לשתף דווקא את אלו שעל פי רוב לא מבטאים את רגשותיהם.
ז. השאלות להלן, נועדו רק לעורר לחשיבה והן דוגמאות בלבד, השאלות היותר חשובות, הן אלו שכל אחד ישאל את עצמו בליל הסדר.
ח. מומלץ לבחור בכל קטע לא יותר משאלה אחת ולעורר דיון בעקבותיה.
'כי ממך הכל ומידך נתנו לך' (תפילת דוד דברי הימים א כט)
אודה לה' שגמלני כל טוב ושפתח שפתי בדברי תורה.
הורתה ולידתה של הגדה זו התרחשה עת חבשתי את ספסלי בית המדרש להתחדשות בירושלים, תודתי נתונה לראשי בית המדרש: לרב דב זינגר, לרב יצחק מנדלבאום, לרב יוסי פורמן ולאילן בוכהולץ שבזכותם נפתחו לי מעיינות חכמה חדשים.
חננאל טחובר שבט תשע"א
סימני ההגדה
קדש, ורחץ, כרפס, יחץ, מגיד, רחצה, מוציא, מצה, מרור, כורך, שולחן עורך, צפון, ברך, הלל, נרצה.
1. האם אתה איש של סדר? האם הסדר תורם לך לעצב את חייך ביום יום? מה קורה לך כשהסדר משתבש פתאום?
2. נסה לדמיין ליל סדר ללא סדר, כיצד הוא ייראה?
3. מדוע נקרא לילה זה 'ליל הסדר', במה זה מהותי לחג, לערב זה?
4. כל אחד מתבקש להשלים שם אחר לערב: ליל ה… ולאמר מילה אחרת במקום 'הסדר'.
5. האם אתה 'סופר דפים' בהגדה ומחכה כבר ל'שולחן עורך'? מדוע? מה אפשר לעשות – מבחינתך בלבד – כדי לשנות הרגשה זו?
קַדֵשׁ
כוס ראשון
מוזגים כוס לכל המסובים, מקדשים ושותים את היין בהסיבה לצד שמאל.
הנני מוכן ומזומן לקיים מצות כוס ראשון מארבע כוסות.
לשם יחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל:
בְּשַׁבָּת מַתְחִילִין
וַיְהִי עֶרֶב
וַיְהִי בֹקֶר
יוֹם הַשִּׁשִּׁי.
וַיְכֻלּוּ
הַשָׁמַיִם
וְהָאָרֶץ
וְכָל צְבָאַָם.
וַיְכַל אֱלֹקִים בַּיוֹם הַשְּׁבִיעִי מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר עָשָׂה
וַיִּשְׁבֹּת בַּיוֹם הַשְּׁבִיעִי מִכָּל מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר עָשָׂה.
וַיְבָרֶךְ אֱלֹקִים אֶת יוֹם הַשְּׁבִיעִי
וַיְקַדֵּשׁ אוֹתוֹ
כִּי בוֹ שָׁבַת מִכָּל מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר בָּרָא אֱלֹקִים לַעֲשׂוֹת.
בּחוֹל מַתְחִילִין:
סַבְרִי
מָרָנָן
וְרַבָּנָן
וְרַבּוֹתַי
בָּרוּךְ אַתָּה
ה'
אֱלֹקינוּ
מֶלֶךְ הָעוֹלָם
בּוֹרֵא פְּרִי הַגָפֶן.
בָּרוּךְ אַתָּה
ה'
אֱלֹקינוּ
מֶלֶךְ הָעוֹלָם,
אֲשֶׁר
בָּחַר בָּנוּ מִכָּל עָם
וְרוֹמְמָנוּ מִכָּל לָשׁוֹן
וְקִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו.
וַתִּתֶּן לָנוּ ה'
אֱלֹקינוּ
בְּאַהֲבָה
(בְּשַׁבָּת: שַׁבָּתוֹת לִמְנוּחָה
וּ)מוֹעֲדִים לְשִׂמְחָה,
חַגִּים
וּזְמַנִּים
לְשָׂשׂוֹן,
אֶת יוֹם (הַשַׁבָּת הַזֶה
וְאֶת יוֹם) חַג הַמַצוֹת הַזֶה, זְמַן חֵרוּתֵנוּ
(בְּאַהֲבָה),
מִקְרָא קֹדֶשׁ, זֵכֶר לִיצִיאַת מִצְרָיִם.
כִּי
בָנוּ בָחַרְתָּ
וְאוֹתָנוּ קִדַּשְׁתָּ
מִכָּל הָעַמִּים,
(וְשַׁבָּת)
וּמוֹעֲדֵי קָדְשֶךָ
( בְּאַהֲבָה וּבְרָצוֹן),
בְּשִׂמְחָה וּבְשָׂשׂוֹן
הִנְחַלְתָּנוּ.
בָּרוּךְ אַתָּה ה', מְקַדֵּשׁ
(הַשַׁבָּת וְ)
יִשְׂרָאֵל
וְהַזְּמַנִּים.
בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת מוֹסִיפִין נר ומברכים עליו ומבדילים :
בָּרוּךְ אַתָּה ה'
אֱלֹקינוּ
מֶלֶךְ הָעוֹלָם,
בּוֹרֵא מְאוֹרֵי הָאֵשׁ.
בָּרוּךְ אַתָּה ה'
אֱלֹקינוּ
מֶלֶךְ הָעוֹלָם
הַמַבְדִיל
בֵּין קֹדֶשׁ לְחֹל,
בֵּין אוֹר לְחשֶׁךְ,
בֵּין יִשְׂרָאֵל לָעַמִּים,
בֵּין יוֹם הַשְּׁבִיעִי לְשֵׁשֶׁת יְמֵי הַמַּעֲשֶׂה.
בֵּין קְדֻשַּׁת שַׁבָּת לִקְדֻשַּׁת יוֹם טוֹב הִבְדַּלְתָּ,
וְאֶת יוֹם הַשְּׁבִיעִי מִשֵּׁשֶׁת יְמֵי הַמַּעֲשֶׂה קִדַּשְׁתָּ.
הִבְדַּלְתָּ
וְקִדַּשְׁתָּ
אֶת עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל בִּקְדֻשָּׁתֶךָ.
בָּרוּךְ אַתָּה ה' הַמַּבְדִיל בֵּין קֹדֶשׁ לְקֹדֶשׁ.
ע"כ במוצאי שבת
בָּרוּךְ אַתָּה ה'
אֱלֹקינוּ
מֶלֶךְ הָעוֹלָם,
שֶׁהֶחֱיָנוּ
וְקִיְּמָנוּ
וְהִגִּיעָנוּ
לַזְּמַן הַזֶה.
1. הנני מוכן ומזומן לקיים מצוות כוס ראשון… לשם יחוד … – האם ברגע זה ממש, אתה יכול לייחד את כל מחשבותיך, את כל מה שמעסיק אותך לנק' מרכזית אחת בלבד – לליל הסדר?
האם הצלחת? מה זה אומר עליך?
2. הפעל ק.ד.ש מופיע 4 פעמים בקטע, הוא מבטא גם את הפעולה ( קידוש על היין) וגם את סימן הסדר הראשון מתוך 15 סימניו. מה מבטאת המילה הזאת? כיצד מקדשים?
3. במה אנו מקדשים את חיינו? כל אחד מוזמן לתת דוגמא אחת.
4. 'אשר בחר בנו מכל עם' ובהמשך מופיע בהגדה 'שלא אחד בלבד עמד עלינו לכלותנו'. כבן לעם היהודי כיצד אתה מרגיש באופן אישי?
5. 'מועדים לשמחה'. האם אתה שמח בפסח? האם אתה שמח בניקיונות הפסח, באכילת המצה והמרור? מה אפשר לעשות?
וּרְחַץ
נוֹטְלִין אֶת הַיַָדַיִם ללא ברכה
1. האם אתה מבין במדויק מדוע נוטלים ידיים עתה? כיצד אתה מרגיש עם קיום מצווה שטעמה לא נהיר לך? האם אתה טיפוס של 'נעשה (ואחר כך )ונשמע' או שחשוב לך להבין מה שאתה עושה? האם עדיף לקיים מצוות מתוך הבנה? (נסה לחשוב על כמה אפשרויות לענות לשאלה האחרונה).
2. בנטילה רגילה, איננו מדברים. על מה אתה חושב באותן שניות ?
3. בואו נעצור רגע. מה מקום ההלכה בחייך? האם לא די בלספר את סיפור יציאת מצרים? בלהאמין בלב בלבד?
כַּרְפַּס
טוֹבְלִין כַּרְפַּס בְּמֵי מֶלַח, מברכים ואוכלים פחות מכזית.
בָּרוּךְ אַתָּה
ה'
אֱלֹקֵינוּ
מֶלֶךְ הָעוֹלָם,
בּוֹרֵא פְּרִי הָאֲדָמָה.
בהנחה שילדך הקטן, עוד שואל שאלות ואיננו מכיר כבר מהגן או מביה"ס את כל התשובות.
1. איזו תשובה תיתן לו כשישאל מדוע אוכלים כרפס?
2. האם ילדך אכן שאל מעצמו? כמה שאלות שאלו ילדיך מעצמם בסדר? מה אפשר לעשות?
3. האם התשובה שנתת לנושא הכרפס מספקת אותך היום? האם התשובה סיפקה אותך כילד?
4. האם תוכל לחשוב על הסברים נוספים?
5. להורים שבחבורה – האם אתה חש לעיתים שאין לך מה לחדש לילדיך? כיצד אתה מרגיש עם תחושה זו, מה ניתן לעשות?
6. לצעירים שבחבורה – האם את חש שאתה יודע הכול, או שהוריך חושבים כך? מה דעתך על כך?
7. מה יותר קל להיות בליל הסדר, ובכלל: הורה או ילד? מה היית רוצה להיות?
8. האם אתה טיפוס ששואל, או שיודע הכול? מה זה אומר לך?
יַחַץ
עורך הסדר בוצע אֶת הַמַצָה הָאֶמְצָעִית לִשְׁתַּיִם וּמַצְפְּין אֶת החלק הַגָדוֹל לָאֲפִיקוֹמָן, את הקטן שם בין שתי המצות השלמות.
1. אחד ההסברים ל'יחץ' הוא שהעני משאיר לו חלק ממאכלו ל'יום סגריר'.
האם תוכל לספר על ארוע בו נאלצת להשאיר משהו לימים פחות טובים. כיצד הרגשת?
2. אילו דברים אתה משאיר בחייך ל'יום סגריר'?
3. האם אתה טיפוס שמכין ודואג מראש, או אחד ש'זורם'? מה היתרון והחיסרון של כל דרך?
4. האם השארת אוכל ליום המחר, איננה פגם באמונה?
מה מקום החיסכון, הביטוח ודומיהם בחיינו?
איזה חלק מחייך מוקדש להכין את המחר, וכמה אתה סומך ש'יהיה בסדר'?
מַגִּיד
הנני מוכן ומזומן לקיים המצוה לספר ביציאת מצרים.
לשם יחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל:
הָא לַחְמָא עַנְיָא
מַגְבִּיהַ אֶת הַקְעָרָה וְאוֹמֵר בְּקוֹל רָם:
הָא לַחְמָא עַנְיָא דִי אֲכָלוּ אַבְהָתָנָא בְּאַרְעָא דְמִצְרָיִם.
כָּל דִכְפִין יֵיתֵי וְיֵיכֹל,
כָּל דִצְרִיךְ יֵיתֵי וְיִפְסַח.
הָשַׁתָּא הָכָא, לְשָׁנָה הַבָּאָה בְּאַרְעָא דְיִשְׂרָאֵל.
הָשַׁתָּא עַבְדֵי, לְשָׁנָה הַבָּאָה בְּנֵי חוֹרִין.
1. 'הא לחמא עניא' (=זה לחם העוני), מה 'עושה לך' הכרזה זו? אתה 'שם' או 'כאן'? אתה 'מתחבר' או עדיין מנותק? איזו נקודה בליל הסדר (בשנים עברו) 'הורידה לך אסימון' וחברה אותך לעם, להיסטוריה, לנס, לחג? מה עשוי לחבר אותך השנה, הלילה?
2. כל אחד מוזמן לאמר עוד משפט אחד שאומר אדם שעל שולחנו ניצבת לה מצה בודדת אחת לארוחת ערב – לחם עוני, ולאמר אותו באינטונציה המתאימה.
3. 'כל דכפין ייתי ויכול'… (כל אחד מוזמן לבוא ולאכול) בדוק את עצמך היטב. האם פיך ולבך שווים בעת אמירת קריאה זו? האם יש די אוכל ומקום לכולם? האם אתה מוכן נפשית לכך? האם אתה רוצה לארח? עכשיו, ברגע זה, כאן במקום הזה?
אם אינך מוכן לכך – מדוע אתה אומר את המילים?
4. ספר למסובים שהגיעו לישוב ממש סמוך לחג 10 חיילים, שלא הספיקו להגיע לביתם והם מתקלחים כרגע ועוד מעט ייכנסו כי הזמנת אותם. בקש מהנוכחים לתכנן את סדר הישיבה והשינה, וכן את חלוקת האוכל שהוכן לפי מספר האנשים בבית, מחדש, כיוון שהם יישארו לאכול ולישון.
5. השתא(=השנה) עבדי… לשנה הבאה בני חורין… במה השנה אתה מרגיש כ'עבד'?
6. במה אתה רוצה להיות בשנה הבאה 'בן חורין'?
מה נשתנה
מֵסִיר הָקְעָרָה מֵעַל הַשֻׁלְחָן, מוֹזְגיִן כוֹס שֵׁנִי וְכַאן הַבֵּן אוֹ אֶחָד מִן הַמְסֻבִּים שׁוֹאֵל:
מַה נִּשְּׁתַּנָה הַלַּיְלָה הַזֶּה מִכָּל הַלֵּילוֹת?
שֶׁבְּכָל הַלֵּילוֹת אָנוּ אוֹכְלִין חָמֵץ וּמַצָּה, הַלַּיְלָה הַזֶּה כּוּלוֹ מַצָּה.
שֶׁבְּכָל הַלֵּילוֹת אָנוּ אוֹכְלִין שְׁאָר יְרָקוֹת, הַלַּיְלָה הַזֶּה מָרוֹר.
שֶׁבְּכָל הַלֵּילוֹת אֵין אֶנוּ מַטְבִּילִין אֲפִילוּ פַּעַם אֶחָת, הַלַּיְלָה הַזֶּה שְׁתֵּי פְעָמִים.
שֶׁבְּכָל הַלֵּילוֹת אָנוּ אוֹכְלִין
בֵּין יוֹשְׁבִין
וּבֵין מְסֻבִּין,
הַלַּיְלָה הַזֶּה כֻּלָנו מְסֻבִּין.
כל שנה אנו חוזרים על השאלה מה נשתנה, ועונים תשובה. התשובה והסדר כולו באים להזכיר לנו שוב את מקומנו ותפקידנו בתוך העם וההיסטוריה שלו.
1. נסה לשנות ולבקש מהבן לשאול בלשונו את השאלה, או לכל הפחות ללא מנגינה. בסיום כל שאלה, כולם מתפעלים ממנה (וואו, איזה קושיה, איזה יופי וכדו') ועונים מיד תשובה.
2. במה שונה הלילה הזה מהלילה הקודם לו בשנה שעברה? במה השתנינו?
3. במה אנו(משפחתנו / תפקודנו כהורים, ילדים, מעבידים) רוצים להשתנות לקראת השנה הקרובה?
4. האם יש עוד דברים שאתה חש בהם שינוי בלילה זה?
5. מה עושים לך שינויים? האם הם מערערים את שלוותך? האם נוח לך אתם? מה זה אומר עליך?
6. ייתכן שאחד הילדים עומד ומדקלם את 'מה נשתנה'. האם גם אתה חש בערב זה שאתה ממלמל ומדקלם טקסט עתיק וזר? מה אפשר לעשות כדי לשנות הרגשה זו?
עבדים היינו
מחזיר אֶת הַקְעָרָה עַל הַשֻׁלְחָן. הַמַצוֹת תִּהְיֶינָה מְגלוֹת בִּשְׁעַת אֲמִירַת הַהַגָדָה.
עֲבָדִים הָיִינוּ לְפַרְעֹה בְּמִצְרָיִם,
וַיּוֹצִיאֵנוּ ה' אֱלֹקֵינוּ מִשָּׁם
בְּיָד חֲזָקָה
וּבִזְרוֹעַ נְטוּיָה.
וְאִלּוּ לֹא הוֹצִיא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת אֲבוֹתֵינוּ מִמִּצְרָיִם,
הֲרֵי
אָנוּ
וּבָנֵינוּ
וּבְנֵי בָנֵינוּ
מְשֻׁעְבָּדִים הָיִינוּ לְפַרְעֹה בְּמִצְרָיִם.
וַאֲפִילוּ
כֻּלָנוּ חֲכָמִים,
כֻּלָנוּ נְבוֹנִים,
כֻּלָנוּ זְקֵנִים,
כֻּלָנוּ יוֹדְעִים אֶת הַתּוֹרָה,
מִצְוָה עָלֵינוּ לְסַפֵּר בִּיצִיאַת מִצְרַיִם.
וְכָל הַמַרְבֶּה לְסַפֵּר בִּיצִיאַת מִצְרַיִם הֲרֵי זֶה מְשֻׁבָּח.
1. כולם יחד קוראים את המילים 'עבדים היינו' וכל אחד מנסה לקרא בטון במנגינה (אולי באנחה) התואמת את המילים. כדאי לחזור על זה פעמיים שלש.
2. כל אחד מוזמן לאמר מילה אחת שהמילה עבד מזכירה לו.
3. 'משועבדים היינו…' היום כבר אין כמעט מגלבים ושוטים. אך יש הרבה שעבודים.
כל אחד יאמר מילה או שניים על סוג שיעבוד שלו עצמו, או שהוא מכיר שעבוד של אדם אחר למשהו מסוים.
4. כל אחד מוזמן לספר על שעבוד מסוים שהוא או אחרים הצליחו להשתחרר ממנו.
5. כל אחד מוזמן לאמר מילה אחת שמסמלת שעבוד למשהו.
6. 'ואפילו כולנו חכמים… מצווה עלינו לספר…' האם אינך מרגיש שאתה כבר יודע את כל השאלות ואפילו את התשובות, וכל הסדר הזה מיותר? ומה בכל אופן תענה? תשובה שתבוא ממעמקי הרגש פנימה ושתאמין בה.
ואם אין לך תשובה, ובכל אופן אתה משתתף בסדר, מה זה אומר על הערב הזה, עליך, על הסובבים אותך? איזה ערך חיובי יש בכל הדבר הזה?
7. כל אחד מהמסובים מוזמן לבחור לו דמות (חכם, זקן, אב, בן, עבד, אורח, מצרי, אהרן וכדו') לאמר את שם הדמות ולספר דבר אחד, סיפור קצר (2-3 משפטים) על גלות מצרים והיציאה ממנה מנק' מבטה של אותה דמות.
8. 'וכל המרבה.. הרי זה משובח'. כיצד אתה חש מול אנשים ה'מרבים לספר…' כיצד אפשר להרבות בסיפור בלי להלאות את האחרים? היכן החלק שלך כשומע, כמספר בכל זה?
9. האם אתה מהטיפוסים המספרים או מהשומעים? האם אתה רוצה להיות גם קצת מהטיפוס האחר? מה אפשר לעשות כדי להיות כזה?
מעשה ברבי אליעזר
מַעֲשֶׂה
בְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר
וְרַבִּי יְהוֹשֻעַ
וְרַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה
וְרַבְּי עֲקִיבָא
וְרַבִּי טַרְפוֹן
שֶהָיוּ מְסֻבִּין בִּבְנֵי בְרַק,
וְהָיוּ מְסַפְּרִים בִּיצִיאַת מִצְרַיִם כָּל אוֹתוֹ הַלַּיְלָה
עַד שֶׁבָּאוּ תַלְמִידֵיהֶם
וְאָמְרוּ לָהֶם:
רַבּוֹתֵינוּ,
הִגִּיעַ זְמַן קְרִיאַת שְׁמַע שֶׁל שַׁחֲרִית.
1. ניתן לפרש את הסיפור כהתפעלות של התלמידים מרבותיהם. אנו מבקשים מכל הבנים והבנות כאן להתפעל ממעשה אחד של ההורים שהם זוכרים: בלי סייגים, בלי 'אבל'. רק מעשה אחד של אחד ההורים שהפעים אותם.
2. מתי קרה לך שסיפרת על משהו או דיברת עם מישהו 'כל הלילה'? מה היה הנושא שהיה חשוב לך כל כך?
3. 'עד שבאו תלמידיהם ואמרו להם'. קרה לך שהיית צריך להעיר משהו למוריך? לרבותיך? להוריך? כיצד הרגשת? כיצד הרגישו הם?
4. מי מוכן להדגים כיצד קוראים את המשפט: 'רבותינו הגיע זמן קריאת שמע של שחרית' באינטונציה המתאימה.
5. כל אחד יאמר מילה אחת כרב כיצד הרגיש כששמע לפנות בוקר את תלמידיו אומרים לו שהגיע זמן ק"ש של שחרית.
6. כל אחד יאמר מילה אחת כיצד הרגיש כתלמיד לאמר לרבו לפנות בוקר שהגיע זמן ק"ש של שחרית
7. האם פעלו התלמידים נכון כשאמרו מה שאמרו לרבותיהם?
8. נסה לספר את הסיפור בלשונך, הסבר את המניעים למעשי הרבנים ולמעשי התלמידים.
9. מיהו רב בעיניכם? מה מגדיר רב? מה הופך אותו לרב בשונה מאחרים?
ומיהו תלמיד?
10. כל אחד מוזמן לספר על רבו סיפור אחד שמשקף את היותו רב בעיניו, או על עצמו – סיפור קצר שמשקף את היותו תלמיד.
אמר רבי אלעזר בן עזריה
אָמַר אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה:
הֲרֵי אֲנִי כְבֶן שִׁבְעִים שָׁנָה,
וְלֹא זָכִיתִי שֶׁתֵּאָמֵר יְצִיאַת מִצְרַים בַּלֵּילוֹת
עַד שֶׁדְּרָשָׁה בֶּן זוֹמָא:
שֶׁנֶּאֱמַר,
לְמַעַן תִּזְכֹּר אֶת יוֹם צֵאתְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיְם כָּל יְמֵי חַיֶּיךָ
יְמֵי חַיֶּיךָ הַיָמִים,
כָּל יְמֵי חַיֶּיךָ הַלֵּילוֹת.
וַחֲכָמִים אוֹמְרִים:
יְמֵי חַיֶּיךָ הָעוֹלָם הַזֶּה,
כָּל יְמֵי חַיֶּיךָ לְהָבִיא לִימוֹת הַמָשִׁיחַ.
1. ר' אלעזר חיכה הרבה זמן עד ש'זכה' לדרשה של בן זומא.
אם היו שואלים אותנו ומבקשים תשובה של מילה או שניים: מה היינו מבקשים לעצמנו
ל'זכות' עוד בחיינו?
2. 'עד שדרשה בן זומא'. כיצד אתה מרגיש כשאתה מחפש כל חייך תשובה למשהו, ומישהו אחר מצא את התשובה לפניך?
3. 'הרי אני כבן שבעים שנה'. האם אתה מרגיש כבן שבעים? במה? מדוע? מה אפשר לעשות?
4. מתי אתה מרגיש 'זקן'? האם ההרגשה תלויה רק בגיל?
5. 'וחכמים אומרים… להביא לימות המשיח'. כל אחד מתבקש לספר על אירוע בחייו שהיה חשוב בעיניו ושנהג לספר עליו, עד ש… בא אירוע חדש וגימד את הקודם או שלאור האירוע החדש, קיבל האירוע הישן, נופך חדש, שונה.
6. האם אתה מחכה לימות המשיח? מדוע? מה לפי דעתך ישתנה בחייך הפרטיים? מה יהיה לך אז, שאין לך עתה? מה לא יהיה לך אז, שיש לך עתה?
ברוך המקום ברוך הוא
בָּרוּךְ הַמָּקוֹם, בָּרוּךְ הוּא.
בָּרוּךְ שֶׁנָּתַן תּוֹרָה לְעַמּוֹ יִשְׂרָאֵל, בָּרוּךְ הוּא.
כְּנֶגֶד אַרְבָּעָה בָנִים דִּבְּרָה תּוֹרָה
אֶחָד חָכָם,
וְאֶחָד רָשָׁע,
וְאֶחָד תָּם,
וְאֶחָד שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ לִשְׁאוֹל.
חָכָם מָה הוּא אוֹמֵר?
מַה
הָעֵדוֹת
וְהַחֻקִּים
וְהַמִשְׁפָּטִים
אֲשֶׁר צִוָּה ה' אֱלֹקֵינוּ אֶתְכֶם?
וְאַף אַתָּה אֱמָר לוֹ כְּהִלְכוֹת הַפֶּסַח: אֵין מַפְטִירִין אַחַר הַפֶּסַח אֲפִיקוֹמָן.
רָשָׁע מָה הוּא אוֹמֵר? מָה הָעֲבֹדָה הַזֹּאת לָכֶם?
לָכֶם – וְלֹא לוֹ.
וּלְפִי שֶׁהוֹצִיא אֶת עַצְמוֹ מִן הַכְּלָל כָּפַר בְּעִקָּר.
וְאַף אַתָּה הַקְהֵה אֶת שִנָּיו וֶאֱמֹר לוֹ: בַּעֲבוּר זֶה עָשָׂה ה' לִי בְּצֵאתִי מִמִּצְרָיִם.
לִי – וְלֹא לוֹ. אִילּוּ הָיָה שָׁם, לֹא הָיָה נִגְאָל.
תָּם מָה הוּא אוֹמֵר? מַה זֹּאת?
וְאָמַרְתָּ אֵלָיו: בְּחֹזֶק יָד הוֹצִיאָנוּ ה'
מִמִּצְרָיִם,
מִבֵּית עֲבָדִים.
וְשֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ לִשְׁאוֹל –
אַתְּ פְּתַח לוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: וְהִגַּדְתָּ לְבִנְךָ בַּיוֹם הַהוּא לֵאמֹר, בַּעֲבוּר זֶה עָשָׂה ה' לִי בְּצֵאתִי מִמִּצְרָיִם.
1. 'ברוך שנתן תורה לעמו ישראל'. לו היית אתה צריך להשלים את המשפט 'ברוך ש…' מה היית מציין כברכה שה' ברך אותך, אותנו.
2. כל אחד אומר מילה אחרת במקום המילה 'ברוך'.
3. אנו מבקשים מכל הורה כאן שיאמר על כל אחד מבניו ובנותיו, במה הוא רואה בו בן חכם.
בלי סייגים, בלי 'אבל', רק מעשה אחד שמעיד על חכמתו.
4. אנו מבקשים מכל הורה שיאמר איך הרגיש בתור ילד, כיצד 'סיווגו' אותו יחסית לעצמו, לאחרים.
5. אנו מבקשים מכל ילד שיאמר כיצד הוא רוצה שיעריכו אותו, שיסווגו אותו, יחסית לעצמו, לאחרים.
6. אילו עוד סוגים של בנים קיימים?
7. כל אחד ממציא אמירה משלו: מה אומרים לחכם, לרשע, לתם, ל'שאינו יודע לשאול'.
8. האם נכון להדביק 'תוויות' לבנים? האם אתה מדביק 'תוויות' לאנשים? מתי כדאי לעשות כן?
יכול מראש חודש
יָכוֹל מֵרֹאשׁ חֹדֶשׁ?
תַּלְמוּד לוֹמַר בַּיוֹם הַהוּא,
אִי בַּיוֹם הַהוּא
יָכוֹל מִבְּעוֹד יוֹם,
תַּלְמוּד לוֹמַר בַּעֲבוּר זֶה –
בַּעֲבוּר זֶה לֹא אָמַרְתִּי אֶלָא בְּשָׁעָה שֶׁיֵשׁ
מַצָה
וּמָרוֹר
מֻנָּחִים לְפָנֶיךָ.
מִתְּחִלָּה עוֹבְדֵי עֲבוֹדָה זָרָה הָיוּ אֲבוֹתֵינוּ,
וְעַכְשָׁיו קֵרְבָנוּ הַמָּקוֹם לַעֲבֹדָתוֹ,
שֶׁנֶּאֱמַר:
וַיֹאמֶר יְהוֹשֻעַ אֶל כָּל הָעָם, כֹּה אָמַר
ה'
אֱלֹקֵי יִשְׂרָאֵל :
בְּעֵבֶר הַנָּהָר
יָשְׁבוּ אֲבוֹתֵיכֶם מֵעוֹלָם,
תֶּרַח
אֲבִי אַבְרָהָם
וַאֲבִי נָחוֹר,
וַיַּעַבְדוּ אֱלֹקִים אֲחֵרִים.
וָאֶקַח אֶת אֲבִיכֶם מֵעֵבֶר הַנָּהָר
וָאוֹלֵךְ אוֹתוֹ בְּכָל אֶרֶץ כְּנָעַן,
וָאַרְבֶּה אֶת זַרְעוֹ
וָאֶתֵּן לו אֶת יִצְחָק,
וָאֶתֵּן לְיִצְחָק
אֶת יַעֲקֹב
וְאֶת עֵשָׂיו.
וָאֶתֵּן לְעֵשָׂו אֶת הַר שֵּׂעִיר לָרֶשֶׁת אֹתוֹ,
וְיַעֲקֹב
וּבָנָיו
יָרְדוּ מִצְרָיִם.
1. לאילו דברים אין לך סבלנות לחכות, ואתה מתחיל כבר מ'ראש חודש'?
2. 'אלא בשעה שיש מצה ומרור מונחים לפניך'. באילו מקומות בחייך אתה משתמש בסמלים? מדוע
האם הסמל מעורר אותך לחשיבה? האם אתה 'משועבד' לו ואינך יכול בלעדיו?
3. 'בתחילה עובדי ע"ז היו אבותינו'. אנו מבקשים מכל ילד לאמר במה הוא דומה להוריו, אנו מבקשים מכל הורה לאמר במה הוא חפץ שילדו יהיה שונה ממנו?
והיא שעמדה
בָּרוּךְ שׁוֹמֵר הַבְטָחָתוֹ לְיִשְׂרָאֵל,
בָּרוּךְ הוּא.
שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא חִשַּׁב אֶת הַקֵּץ לַעֲשׂוֹת כְּמוֹ שֶּׁאָמַר לְאַבְרָהָם אָבִינוּ בִּבְרִית בֵּין הַבְּתָרִים,
שֶׁנֶּאֱמַר:
וַיֹּאמֶר לְְאַבְרָם,
יָדֹע תֵּדַע כִּי
גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם,
וַעֲבָדוּם
וְעִנּוּ אֹתָם אַרְבַּע מֵאוֹת שנה.
וְגם אֶת הַגּוֹי אֲשֶׁר יַעֲבֹדוּ דָּן אָנֹכִי
וְאַחֲרֵי כֵן יֵצְאוּ בִּרְכֻשׁ גָּדוֹל.
מְכַסֶה אֶת הַמַּצּוֹת וּמַגְבִּיהַ אֶת הַכּוֹס בידו ואומר:
וְהִיא שֶׁעָמְדָה
לַאֲבוֹתֵינוּ
וְלָנוּ
שֶׁלֹּא אֶחָד בִּלְבָד עָמַד עָלֵינוּ לְכַלּוֹתֵנוּ,
אֶלָּא שֶׁבְּכָל דּוֹר וָדוֹר עוֹמְדִים עָלֵינוּ לְכַלוֹתֵנוּ,
וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַצִּילֵנוּ מִיָּדָם.
1. 'ברוך שומר הבטחתו לישראל'.
אילו הבטחות הבטחת ולא קיימת?
מה הבטיחו לך ולא קיימו?
מה הבטחת וקיימת?
מה הבטיחו לך וקיימו?
כיצד הרגשת בכל מצב?
2. סבא וסבתא אנא ספרו את הסיפור האישי שלכם הכי מפחיד, הכי מסוכן, הכי 'שראיתם בו יד ה', כיצד ניצלתם מאיזה קרב, הפגזה או מלחמה? או ממשבר קשה?
צא ולמד
יַנִּיחַ הַכּוֹס מִיָדוֹ וִיגַלֶּה אֶת הַמַּצּוֹת.
צֵא
וּלְמַד
מַה בִּקֵּש לָבָן הָאֲרַמִי לַעֲשׂוֹת לְיַעֲקֹב אָבִינוּ.
שֶׁפַּרְעֹה לֹא גָזַר אֶלָּא עַל הַזְּכָרִים
וְלָבָן בִּקֵּשׁ לַעֲקוֹר אֶת הַכֹּל,
שֶׁנֶּאֱמַר:
אֲרַמִּי אֹבֵד אָבִי,
וַיֵּרֶד מִצְרַיְמָה
וַיָּגָר שָׁם בִּמְתֵי מְעָט,
וַיְהִי שָׁם
לְגוֹי
גָּדוֹל,
עָצוּם
וָרָב.
וַיֵרֶד מִצְרַיְמָה – אָנוּס עַל פִּי הַדִּבּוּר.
וַיָּגָר שָׁם – מְלַמֵּד שֶׁלֹא יָרַד יַעֲקֹב אָבִינוּ
לְהִשְׁתַּקֵּעַ בְּמִצְרַיִם
אֶלָּא לָגוּר שָׁם,
שֶׁנֶּאֱמַר: וַיֹּאמְרוּ אֶל פַּרְעֹה,
לָגוּר בָּאָרֶץ בָּאנוּ,
כִּי אֵין מִרְעֶה לַצֹּאן אֲשֶׁר לַעֲבָדֶיךָ,
כִּי כָבֵד הָרָעָב בְּאֶרֶץ כְּנָעַן.
וְעַתָּה יֵשְׁבוּ נָא עֲבָדֶיךָ בְּאֶרֶץ גֹּשֶן.
בִּמְתֵי מְעָט – כְּמַה שֶּׁנֶּאֱמַר:
בְּשִׁבְעִים נֶפֶשׁ יָרְדוּ אֲבוֹתֶיךָ מִצְרָיְמָה,
וְעַתָּה שָׂמְךָ ה' אֱלֹקיךָ כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם לָרֹב.
וַיְהִי שָׁם לְגוֹי – מְלַמֵּד שֶׁהָיוּ יִשְׂרָאֵל מְצֻיָּנִים שָׁם.
גָּדוֹל,
עָצוּם –
כְּמה שֶּׁנֶּאֱמַר:
וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל
פָּרוּ
וַיִּשְׁרְצוּ
וַיִּרְבּוּ
וַיַּעַצְמוּ בִּמְאֹד מְאֹד,
וַתִּמָּלֵא הָאָרֶץ אֹתָם.
וָרָב –כְּמַה שֶּׁנֶּאֱמַר:
רְבָבָה כְּצֶמַח הַשָּׂדֶה נְתַתִּיךְ,
וַתִּרְבִּי
וַתִּגְדְּלִי
וַתָּבֹאִי בַּעֲדִי עֲדָיִים,
שָׁדַיִם נָכֹנוּ
וּשְׂעָרֵךְ צִמֵּחַ,
וְאַתְּ עֵרֹם וְעֶרְיָה.
וָאֶעֱבֹר עָלַיִךְ
וָאֶרְאֵךְ מִתְבּוֹסֶסֶת בְּדָמָיִךְ,
וָאֹמַר לָךְ בְּדָמַיִךְ חֲיִי,
וָאֹמַר לָךְ בְּדָמַיִךְ חֲיִי.
1. 'שפרעה לא גזר… ולבן ביקש'. כיצד אתה משווה אנשים? במעשיהם? במידותיהם? בפוטנציאל שלהם?
2. כיצד אתה מעריך סיכונים ואיומים? על פי מה שמבוצע בפועל או על פי האיום התיאורטי? מה היתרון והחיסרון של כל דרך?
3. 'וירד מצרימה – אנוס על פי הדיבור'. מתי אתה מרגיש שאתה פועל כאנוס על פי הדיבור? האם
טוב לך לפעול כך? מה ניתן לעשות?
4. ויגר שם – מלמד שלא ירד יעקב אבינו להשתקע במצרים אלא לגור שם'. היכן אתה גר? והיכן
השתקעת? במה אתה שקוע? ממה אתה רוצה לצאת? מדוע?
5. 'ויהי שם לגוי – מלמד שהיו ישראל מצוינים שם' – משימה: כל אחד בוחר את אחד מהמסובין ואומר לו במה אותו אחד הוא מצוין, במה ייחודו, איכותו. (עדיף שיאמרו לכולם, ולא לאותו אחד כל הזמן).
6. 'ותרבי ותגדלי' – ההגדה מתארת גדילה פיזית. מה מאפיין אדם גדול (לעומת ילד) מבחינה רוחנית?
7. מה אתה מעדיף להיות: גדול או קטן? מדוע?
וירעו אותנו המצרים
וַיָּרֵעוּ אֹתָנוּ הַמִּצְרִים
וַיְעַנּוּנוּ,
וַיִתְּנוּ עָלֵינוּ עֲבֹדָה קָשָׁה.
וַיָּרֵעוּ אֹתָנוּ הַמִּצְרִים – כְּמָה שֶׁנֶּאֱמַר:
הָבָה נִתְחַכְמָה לוֹ פֶּן יִרְבֶּה, וְהָיָה כִּי תִקְרֶאנָה מִלְחָמָה
וְנוֹסַף גַם הוּא עַל שׂנְאֵינוּ
וְנִלְחַם בָּנוּ,
וְעָלָה מִן הָאָרֶץ.
וַיְעַנּוּנוּ – כְּמָה שֶׁנֶּאֱמַר:
וַיָּשִׂימוּ עָלָיו שָׂרֵי מִסִּים לְמַעַן עַנֹּתוֹ בְּסִבְלֹתָם. וַיִּבֶן עָרֵי מִסְכְּנוֹת לְפַרְעֹה.
אֶת פִּתֹם
וְאֶת רַעַמְסֵס.
וַיִתְּנוּ עָלֵינוּ עֲבֹדָה קָשָׁה – כְּמָה שֶׁנֶּאֱמַר:
וַיַעֲבִדוּ מִצְרַיִם אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּפָרֶךְ.
וַנִּצְעַק אֶל
ה'
אֱלֹקֵי אֲבֹתֵינוּ,
וַיִּשְׁמַע ה' אֶת קֹלֵנוּ,
וַיַּרְא
אֶת עָנְיֵנוּ
וְאֶת עֲמָלֵנוּ
וְאֶת לַחֲצֵנוּ.
וַנִּצְעַק אֶל ה' אֱלֹקֵי אֲבֹתֵינוּ – כְּמָה שֶׁנֶּאֱמַר:
וַיְהִי בַיָּמִים הָרַבִּים הָהֵם וַיָּמָת מֶלֶךְ מִצְרַיִם,
וַיֵּאָנְחוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מִן הָעֲבוֹדָה
וַיִּזְעָקוּ,
וַתַּעַל שַׁוְעָתָם אֶל הָאֱלֹקִים מִן הָעֲבֹדָה.
וַיִּשְׁמַע ה' אֶת קֹלֵנוּ – כְּמָה שֶׁנֶּאֱמַר:
וַיִּשְׁמַע אֱלֹקִים אֶת נַאֲקָתָם,
וַיִּזְכּוֹר אֱלֹקִים אֶת בְּרִיתוֹ
אֶת אַבְרָהָם,
אֶת יִצְחָק
וְאֶת יַעֲקֹב.
וַיַּרְא אֶת עָנְיֵנוּ – זוֹ פְּרִישׁוּת דֶּרֶךְ אֶרֶץ, כְּמָה שֶׁנֶּאֱמַר:
וַיַּרְא אֱלֹקִים אֶת בְּני יִשְׂרָאֵל
וַיֵּדַע אֱלֹקִים.
וְאֶת עֲמָלֵנוּ – אֵלּוּ הַבָּנִים. כְּמָה שֶׁנֶּאֱמַר:
כָּל הַבֵּן הַיִּלּוֹד הַיְאֹרָה תַּשְׁלִיכֻהוּ
וְכָל הַבַּת תְּחַיּוּן.
וְאֶת לַחֲצֵנוּ – זֶה הַדְּחַק, כְּמָה שֶׁנֶּאֱמַר: וְגַם רָאִיתִי אֶת הַלַּחַץ אֲשֶׁר מִצְרַיִם לֹחֲצִים אֹתָם.
1. 'וירעו אותנו המצרים'. המצרים ניסו להתחכם ולהקדים (מבחינתם) תרופה למכה. כל אחד מתבקש לספר על אירוע שבו זכה לראות (גם אם לאחר מעשה) כיצד הקב"ה הקדים תרופה למכה.
2. 'ויתנו עלינו עבודה קשה'. מי רוצה לאמר מהי עבודה קשה בעיניו: האם זה תלוי במעביד, בעבודה, בזמן? מהי עבודה קלה?
3. האם להיות יהודי – לפי ההגדרות הללו – היא עבודה קשה או קלה? ומה המשמעות לגבינו?
4. 'ונצעק אל ה' אלוקי אבותינו'. מתי בפעם האחרונה צעקת אל ה'? צעקה נוקבת ומרה שבאה מתוך חדרי הלב? מדוע?
5. 'ויאנחו בני ישראל מן העבודה'. על מה אתה נאנח, מה מציק לך ביום יום עד כדי 'ותעל שועתם'? מה זה אומר על שאר הדברים?
6. 'וישמע ה' את קולנו'. מי מוכן לתת דוגמא שה' שמע את קולו ונעתר לתפילתו?
7. 'וירא את ענינו – זו פרישות דרך ארץ'. כל אחד מתבקש לאמר על אחד מהמסובין (להשתדל שיגידו על כולם, למשל כל אחד על זה שמולו וכדו') משהו שבזכותו של אותו אדם, ה' ישמע לקולו.
8. 'וירא את ענינו ואת עמלנו ואת לחצנו' – אילו זכויות יש לנו / לדורנו?
ויוציאנו ה' ממצרים
וַיּוֹצִאֵנוּ ה' מִמִצְרַיִם
בְּיָד חֲזָקָה
וּבִזְרֹעַ נְטוּיָה,
וּבְמֹרָא גָּדֹל,
וּבְאֹתוֹת וּבְמֹפְתִים.
וַיּוֹצִאֵנוּ ה' מִמִצְרַיִם –
לֹא עַל יְדֵי מַלְאָךְ,
וְלֹא עַל יְדֵי שָׂרָף,
וְלֹא עַל יְדֵי שָׁלִיחַ,
אֶלָּא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא
בִּכְבוֹדוֹ
וּבְעַצְמוֹ,
שֶׁנֶּאֱמַר:
וְעָבַרְתִּי בְאֶרֶץ מִצְרַיִם בַּלַּיְלָה הַזֶּה,
וְהִכֵּיתִי כָּל בְּכוֹר בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם
מֵאָדָם וְעַד בְּהֵמָה,
וּבְכָל אֱלֹקֵי מִצְרַיִם אֶעֱשֶׂה שְׁפָטִים. אֲנִי ה'
וְעָבַרְתִּי בְאֶרֶץ מִצְרַיִם בַּלַּיְלָה הַזֶּה – אֲנִי וְלֹא מַלְאָךְ
וְהִכֵּיתִי כָּל בְכוֹר בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם – אֲנִי וְלֹא שָׂרָף
וּבְכָל אֱלֹקֵי מִצְרַיִם אֶעֱשֶׂה שְׁפָטִים – אֲנִי ולֹא הַשָּׁלִיחַ.
אֲנִי ה' – אֲנִי הוּא ולֹא אַחֵר.
בְּיָד חֲזָקָה – זוֹ הַדֶּבֶר, כְּמָה שֶׁנֶּאֱמַר:
הִנֵּה יַד ה' הוֹיָה בְּמִקְנְךָ אֲשֶׁר
בַּשָּׂדֶה,
בַּסּוּסִים,
בַּחֲמֹרִים,
בַּגְּמַלִּים,
בַּבָּקָר וּבַצֹּאן,
דֶבֶר כָּבֵד מְאֹד.
וּבִזְרֹעַ נְטוּיָה – זוֹ הַחֶרֶב, כְּמָה שֶׁנֶּאֱמַר: וְחַרְבּוֹ שְׁלוּפָה בְּיָדוֹ, נְטוּיָה עַל יְרוּשָלַיִם.
וּבְמֹרָא גָּדֹל – זוֹ גִלּוּי שְׁכִינָה, כְּמָה שֶׁנֶּאֱמַר:
אוֹ הֲנִסָּה אֱלֹקִים לָבֹא לָקַחַת לוֹ גוֹי מִקֶרֶב גּוֹי
בְּמַסֹּת
בְּאֹתֹת וּבְמוֹפְתִים,
וּבְמִלְחָמָה
וּבְיָד חֲזָקָה
וּבִזְרוֹעַ נְטוּיָה,
וּבְמוֹרָאִים גְּדֹלִים,
כְּכֹל אֲשֶׁר עָשָׂה לָכֶם ה'
אֱלֹקיכֶם
בְּמִצְרַיִם
לְעֵינֶיךָ.
וּבְאֹתוֹת – זֶה הַמַּטֶּה, כְּמָה שֶׁנֶּאֱמַר: וְאֶת הַמַּטֶּה הַזֶּה תִּקַּח בְּיָדְךָ, אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה בּוֹ אֶת הָאֹתֹת.
נוֹהֲגִין לְהַטִּיף טִפָּה מִן הַכּוֹס בַּאֲמִירַת דָם וָאֵשׁ ותמרות עשן וכן בעֶשֶׂר הַמַכּוֹת וב – דְצַ"ךְ עַדַ"שׁ בְּאַחַ"ב, לאחר מכן יש למלא את הכוס מן הטיפות החסרות.
וּבְמֹפְתִים – זֶה הַדָּם, כְּמָה שֶׁנֶּאֱמַר:
וְנָתַתִּי
מוֹפְתִים
בַּשָּׁמַיִם
וּבָאָרֶץ,
דָּם
וָאֵשׁ
וְתִימְרוֹת עָשָׁן.
1. 'לא על ידי מלאך.. ולא על ידי שליח'. אילו דברים אינך מוכן לקבל לא על ידי מייל, ולא על ידי טלפון ולא בחבילה בדואר… מדוע?
2. אילו דברים אינך מוכן לשלוח במייל, בדואר או על ידי שליח?
3. אילו דברים אתה מוכן להשקיע ולעשותם פנים אל מול פנים? מה זה אומר לך?
4. 'אני ה', אני הוא ולא אחר'. כל אחד מתבקש לאמר על משהו אחד, ועדיף לא לחזור על דברים שנאמרו, שהוא רואה בו בפרוש שהוא של ה', ולא של אדם?
5. 'ככל אשר עשה לכם ה' אלוקיכם במצרים לעיניך'. איזה מקום תופס ה' בחייך? כמה מקום? מתי אתה 'רואה' אותו, שם לב לנוכחותו, מתי הוא 'מפריע' לך, מתי הוא נעלם מתודעתך, מדוע?
6. 'ובאותות זה המטה'. ממה אנו מתרשמים יותר מניסי עשרת המכות, או מזריחת השמש, הירח
והכוכבים וכדו' כל יום. מה זה אומר על אמונתנו?
דָבָר אַחֵר:
בְּיָד חֲזָקָה – שְׁתַּיִם,
וּבִזְרֹעַ נְטוּיָה – שְׁתַּיִם,
וּבְמֹרָא גָּדֹל – שְׁתַּיִם,
וּבְאֹתוֹת – שְׁתַּיִם,
וּבְמֹפְתִים – שְׁתַּיִם.
אֵלּוּ עֶשֶׂר מַכּוֹת שֶׁהֵבִיא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל הַמִּצְרִים בְּמִצְרַיִם, וְאֵלּוּ הֵן:
דָּם,
צְפַרְדֵּעַ,
כִּנִּים,
עָרוֹב,
דֶּבֶר,
שְׁחִין,
בָּרָד,
אַרְבֶּה,
חשֶׁךְ,
מַכַּת בְּכוֹרוֹת.
רַבִּי יְהוּדָה הָיָה נוֹתֵן בָּהֶם סִמָּנִים:
דְּצַ"ךְ
עַדַ"שׁ
בְּאַחַ"ב.
רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי אוֹמֵר:
מִנַּיִן אַתָּה אוֹמֵר שֶׁלָּקוּ הַמִּצְרִים
בְּמִצְרַיִם עֶשֶׂר מַכּוֹת
וְעַל הַיָּם לָקוּ חֲמִשִּׁים מַכּוֹת?
בְּמִצְרַיִם מָה הוּא אוֹמֵר? וַיֹּאמְרוּ הַחַרְטֻמִּים אֶל פַּרְעֹה: אֶצְבַּע אֱלֹקִים הִוא,
וְעַל הַיָּם מָה הוּא אוֹמֵר?
וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל אֶת הַיָד הַגְּדֹלָה אֲשֶׁר עָשָׂה ה' בְּמִצְרַיִם,
וַיִּירְאוּ הָעָם אֶת ה',
וַיַּאֲמִינוּ
בַּה'
וּבְמשֶׁה עַבְדוֹ.
כַּמָּה לָקוּ בְאֶצְבַּע? עֶשֶׂר מַכּוֹת.
אֱמוֹר מֵעַתָּה:
בְּמִצְרַיִם לָקוּ עֶשֶׂר מַכּוֹת
וְעַל הַיָּם לָקוּ חֲמִשִּׁים מַכּוֹת.
רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: מִנַּיִן שֶׁכָּל מַכָּה וּמַכָּה שֶׁהֵבִיא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל הַמִּצְרִים בְּמִצְרַיִם הָיְתָה שֶׁל אַרְבַּע מַכּוֹת? שֶׁנֶּאֱמַר:
יְשַׁלַּח בָּם
חֲרוֹן אַפּוֹ,
עֶבְרָה
וָזַעַם
וְצָרָה,
מִשְׁלַחַת מַלְאֲכֵי רָעִים.
עֶבְרָה – אַחַת,
וָזַעַם – שְׁתַּיִם,
וְצָרָה – שָׁלשׁ,
מִשְׁלַחַת מַלְאֲכֵי רָעִים – אַרְבַּע.
אֱמוֹר מֵעַתָּה:
בְּמִצְרַיִם לָקוּ אַרְבָּעִים מַכּוֹת
וְעַל הַיָּם לָקוּ מָאתַיִם מַכּוֹת.
רַבִּי עֲקִיבֶא אוֹמֵר: מִנַּיִן שֶׁכָּל מַכָּה וּמַכָּה שֶׁהֵבִיא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל הַמִּצְרִים בְּמִצְרַיִם הָיְתָה שֶׁל חָמֵשׁ מַכּוֹת?
שֶׁנֶּאֱמַר:
יְשַׁלַּח בָּם
חֲרוֹן אַפּוֹ,
עֶבְרָה
וָזַעַם
וְצָרָה,
מִשְׁלַחַת מַלְאֲכֵי רָעִים.
חֲרוֹן אַפּוֹ- אַחַת,
עֶבְרָה – שְׁתַּיִם,
וָזַעַם – שָׁלֹשׁ,
וְצָרָה – אַרְבַּע,
מִשְׁלַחַת מַלְאֲכֵי רָעִים – חָמֵשׁ.
אֱמוֹר מֵעַתָּה:
בְּמִצְרַיִם לָקוּ חֲמִשִּׁים מַכּוֹת
וְעַל הַיָּם לָקוּ חֲמִשִּׁים וּמָאתַיִם מַכּוֹת.
1. האם יש מכנה משותף למכות?
2. אילו הדבר היה תלוי בך, אילו מכות היית מביא על מצרים?
3. אילו מכות מצרים היו מתרחשות היום. אילו מכות לפי דעתך היה ה' מביא על מצרים?
4. 'ר' יהודה היה נותן בהם סימנים'. באילו דברים אתה נותן 'סימנים', מה אתה משתדל לזכור? מה זה אומר עליך?
מה אתה מנסה לשכוח? מה זה אומר לך?
5. ר' יוסי הגלילי אומר…ר' אליעזר אומר… ר' עקיבא אומר… הדרשות נחלקות בכמות המכות במצרים ובים. כשאתה נמצא במהלך שיחה בה מתואר אירוע. מתי אתה מגדילו ומנפחו מעבר למימדיו? מדוע זה חשוב לך? אילו אירועים 'תופסים אותך'
6. עם ישראל יוצא ממצרים, לאחר עשר המכות והאחרונה מכת בכורות ופניהם אל הלא ידוע. הם לא יודעים שהים ייבקע לפניהם, הם לא יודעים שיהיה חטא העגל והמרגלים, הם לא יודעים שירד מן מהשמים וכמובן הם לא חוו ולא יודעים על מעמד הר סיני. כ"א מתבקש לבחור דמות מסוימת בגיל מסוים ( אב, ילד, משה, קרח, ערב רב ) ולאמר משפט אחד קצר שאמרה אותה דמות לזה / לזו שצעד לידה תוך כדי הצעדה המיוחדת הזו בלילה שהתרחשה לפני כ 3000 שנה.
כמה מעלות טובות למקום עלינו
כַּמָּה מַעֲלוֹת טוֹבוֹת לַמָּקוֹם עָלֵינוּ!
אִלּוּ הוֹצִיאָנוּ מִמִּצְרַיִם וְלֹא עָשָׂה בָהֶם שְׁפָטִים, דַּיֵּינוּ.
אִלּוּ עָשָׂה בָהֶם שְׁפָטִים, וְלֹא עָשָׂה בֵאלֹהֵיהֶם, דַּיֵּינוּ.
אִלּוּ עָשָׂה בֵאלֹהֵיהֶם, וְלֹא הָרַג אֶת בְּכוֹרֵיהֶם, דַּיֵּינוּ.
אִלּוּ הָרַג אֶת בְּכוֹרֵיהֶם וְלֹא נָתַן לָנוּ אֶת מָמוֹנָם, דַּיֵּינוּ.
אִלּוּ נָתַן לָנוּ אֶת מָמוֹנָם וְלֹא קָרַע לָנוּ אֶת הַיָּם, דַּיֵּינוּ.
אִלּוּ קָרַע לָנוּ אֶת הַיָּם וְלֹא הֶעֱבִירָנוּ בְתוֹכוֹ בֶּחָרָבָה, דַּיֵּינוּ.
אִלּוּ הֶעֱבִירָנוּ בְתוֹכוֹ בֶּחָרָבָה וְלֹא שִׁקַּע צָרֵנוּ בְּתוֹכוֹ, דַּיֵּינוּ.
אִלּוּ שִׁקַּע צָרֵנוּ בְּתוֹכוֹ וְלֹא סִפֵּק צָרְכֵּנוּ בַּמִּדְבָּר אַרְבָּעִים שָׁנָה, דַּיֵּינוּ.
אִלּוּ סִפֵּק צָרְכֵּנוּ בַּמִּדְבָּר אַרְבָּעִים שָׁנָה ולֹא הֶאֱכִילָנוּ אֶת הַמָּן, דַּיֵּינוּ.
אִלּוּ הֶאֱכִילָנוּ אֶת הַמָּן וְלֹא נָתַן לָנוּ אֶת הַשַׁבָּת, דַּיֵּינוּ.
אִלּוּ נָתַן לָנוּ אֶת הַשַׁבָּת, וְלֹא קֵרְבָנוּ לִפְנֵי הַר סִינַי, דַּיֵּינוּ.
אִלּוּ קֵרְבָנוּ לִפְנֵי הַר סִינַי, וְלֹא נָתַן לָנוּ אֶת הַתּוֹרָה, דַּיֵּינוּ.
אִלּוּ נָתַן לָנוּ אֶת הַתּוֹרָה וְלֹא הִכְנִיסָנוּ לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, דַּיֵינוּ.
אִלּוּ הִכְנִיסָנוּ לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וְלֹא בָנָה לָנוּ אֶת בֵּית הַבְּחִירָה, דַּיֵּינוּ.
עַל אַחַת,
כַּמָּה וְכַמָּה,
טוֹבָה
כְפוּלָה
וּמְכֻפֶּלֶת
לַמָּקוֹם עָלֵינוּ:
שֶׁהוֹצִיאָנוּ מִמִּצְרַיִם,
וְעָשָׂה בָהֶם שְׁפָטִים,
וְעָשָׂה בֵאלֹהֵיהֶם,
וְהָרַג אֶת בְּכוֹרֵיהֶם,
וְנָתַן לָנוּ אֶת מָמוֹנָם,
וְקָרַע לָנוּ אֶת הַיָּם,
וְהֶעֱבִירָנוּ בְתוֹכוֹ בֶּחָרָבָה,
וְשִׁקַּע צָרֵנוּ בְּתוֹכוֹ,
וְסִפֵּק צָרְכֵּנוּ בַּמִּדְבָּר אַרְבָּעִים שָׁנָה,
וְהֶאֱכִילָנוּ אֶת הַמָּן,
וְנָתַן לָנוּ אֶת הַשַׁבָּת,
וְקֵרְבָנוּ לִפְנֵי הַר סִינַי,
וְנָתַן לָנוּ אֶת הַתּוֹרָה,
וְהִכְנִיסָנוּ לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל,
וּבָנָה לָנוּ אֶת בֵּית הַבְּחִירָה לְכַפֵּר עַל כָּל עֲוֹנוֹתֵינוּ.
1. כל אחד מתבקש – אם ירצה – לאמר דבר אחד של 'דיינו', כלומר – משהו שקרה לו שדי בו בלבד בשביל להודות מעתה ועד עולם.
2. מי מוכן למנות כמה דברים טובים שעשה ה' לנו בדורנו, ודי באחד מהם בשביל להודות לו.
מי מוכן למנות כמה דברים טובים שנעשו לו או למשפחתו, ודי באחד מהם בשביל להודות לו.
3. 'אילו הכניסנו לארץ ישראל'. הרשימה מסתיימת כאן. כל אחד מתבקש להוסיף עוד בית ל'שיר'
מהתקופות הבאות בהיסטוריה החל מהכניסה לארץ ועד ימינו באותו סגנון. (עדיף שכל אחד יאמר
משהו ומשתתף אחר יתקדם בסדר עוקב על ציר הזמן)
4. כולם מתבקשים לנשום עמוק, לעצום עיניים, להרפות את הגוף, לנקות את הראש מכל מחשבה
ולנסות בעזרת דמיון מודרך לתאר כל אחד בתורו משפט אחד. (למשל לתאר אילו רק סיפק הקב"ה
צרכנו במדבר 40 שנה) מה הוא רואה בתמונה זו.
4. 'על אחת כמה וכמה טובה כפולה ומכופלת…' כל אחד מתבקש לבחור דבר אחד מהרשימה שהוא הכי
משמעותי בעיניו ולנמק מדוע בחר אותו.
רבן גמליאל היה אומר
רַבָּן גַּמְלִיאֵל הָיָה אוֹמֵר:
כָּל שֶׁלֹּא אָמַר שְׁלשָׁה דְּבָרִים אֵלּוּ בַּפֶּסַח, לֹא יָצָא יְדֵי חוֹבָתוֹ, וְאֵלּוּ הֵן:
פֶּסַח,
מַצָה,
וּמָרוֹר.
פֶּסַח שֶׁהָיוּ אֲבוֹתֵינוּ אוֹכְלִים בִּזְמַן שֶׁבֵּית הַמִּקְדָּשׁ הָיָה קַיָּם, עַל שׁוּם מָה?
עַל שׁוּם שֶׁפָּסַח הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל בָּתֵּי אֲבוֹתֵינוּ בְּמִצְרַיִם,
שֶׁנֶּאֱמַר:
וַאֲמַרְתֶּם זֶבַח פֶּסַח הוּא לַה', אֲשֶׁר פָּסַח עַל בָּתֵּי בְנֵי יִשְׂרָאֵל בְּמִצְרַיִם
בְּנָגְפּוֹ אֶת מִצְרַיִם,
וְאֶת בָּתֵּינוּ הִצִּיל,
וַיִּקֹּד הָעָם
וַיִּשְּׁתַּחֲווּ.
מגביה את המצה וְאוֹמֵר:
מַצָּה זוֹ שֶׁאָנוּ אוֹכְלִים, עַל שׁוּם מָה?
עַל שׁוּם שֶׁלֹא הִסְפִּיק בְּצֵקָם שֶׁל אֲבוֹתֵינוּ לְהַחֲמִיץ עַד שֶׁנִּגְלָה עֲלֵיהֶם
מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים,
הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא,
וּגְאָלָם,
שֶׁנֶּאֱמַר:
וַיֹּאפוּ אֶת הַבָּצֵק אֲשֶׁר הוֹצִיאוּ מִמִּצְרַיִם עֻגֹת מַצּוֹת,
כִּי לֹא חָמֵץ,
כִּי
גֹרְשׁוּ מִמִּצְרַיִם
וְלֹא יָכְלוּ לְהִתְמַהְמֵהַּ,
וְגַּם צֵדָה לֹא עָשׂו לָהֶם.
מגביה את המרור וְאוֹמֵר:
מָרוֹר זֶה שֶׁאָנוּ אוֹכְלִים, עַל שׁוּם מָה?
עַל שׁוּם שֶׁמֵּרְרוּ הַמִּצְרִים אֶת חַיֵּי אֲבוֹתֵינוּ בְּמִצְרַיִם,
שֶׁנֶּאֱמַר:
וַיְמָרֲרוּ אֶת חַיֵּיהֶם
בַּעֲבֹדָה קָשָה,
בְּחֹמֶר
וּבִלְבֵנִים
וּבְכָל עֲבֹדָה בַּשָּׂדֶה
אֶת כָּל עֲבֹדָתָם אֲשֶׁר עָבְדוּ בָהֶם בְּפָרֶךְ.
1. פסח מצה ומרור – לכאורה כל אחד היה בוחר אולי מושגים אחרים לסיכום. כנראה שר"ג רצה
לבטא ערכים מסוימים. כל אחד בתורו יבחר מושג אחד מהשלשה, ויאמר אותו במילה אחרת או יאמר ערך מסוים שהמושג הזה מייצג.
2. אילו מושגים / דברים אחרים מענייני פסח היית בוחר כדי לסכם את עניין החג? מדוע?
3. כל אחד בתורו יוסיף עוד מושג אחד ויאמר משפט שיתחיל כך: דבר זה וזה.. על שום מה? על שום… (למשל חרוסת זו שאנו אוכלים על שום מה? על שום ש… או יושבים אנו מסובין וכדו').
בכל דור ודור
בְּכָל דּוֹר וָדוֹר חַיָּב אָדָם לִרְאוֹת אֶת עַצְמוֹ כְּאִלּוּ הוּא יָצָא מִמִּצְרַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר:
וְהִגַּדְתָּ לְבִנְךָ בַּיוֹם הַהוּא לֵאמֹר,
בַּעֲבוּר זֶה עָשָׂה ה' לִי בְּצֵאתִי מִמִּצְרָיִם.
לֹא אֶת אֲבוֹתֵינוּ בִּלְבָד גָּאַל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא,
אֶלָּא אַף אוֹתָנוּ גָּאַל עִמָּהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר:
וְאוֹתָנוּ הוֹצִיא מִשָׁם, לְמַעַן
הָבִיא אֹתָנוּ,
לָתֶת לָנוּ אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֵנוּ
1. 'בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים'. כל אחד בתורו יתחיל משפט
במילים: אילו לא הוציאנו ה' ממצרים, הייתי היום…
2. כל אחד בוחר לו דמות משפחתית (אפשר גם קרובים שנפטרו) ומנחה הסדר יאמר: לא רק אנו נגאלנו ממצרים אלא גם … וכולם יצעקו יחד את השם, כדאי לחזור פעמיים שלש בשמות שונים.
3. 'בעבור זה עשה ה' לי'. מי מוכן לאמר פסוק זה במילים אחרות. מה פרוש 'זה'?
4. כל אחד מתבקש להשלים את המשפט: אני חייב לראות עצמי כאילו יצאתי ממצרים כי…
5. כיצד אתה מרגיש עם הפועל 'חייב'?
לפיכך אנחנו חייבים
מכסה את המצות וממַגְבִּיה אֶת הַכּוֹס עַד הַלְלוּיָה ואומר בקול רם ובשמחה:
לְפִיכָךְ אֲנַחְנוּ חַיָּבִים
לְהוֹדוֹת,
לְהַלֵּל,
לְשַׁבֵּחַ,
לְפָאֵר,
לְרוֹמֵם,
לְהַדֵּר,
לְבָרֵךְ,
לְעַלֵּה
וּלְקַלֵּס
לְמִי שֶׁעָשָׂה
לַאֲבוֹתֵינוּ
וְלָנוּ
אֶת כָּל הַנִסִּים הָאֵלוּ:
הוֹצִיאָנוּ
מֵעַבְדוּת לְחֵרוּת
מִיָּגוֹן לְשִׂמְחָה,
וּמֵאֵבֶל לְיוֹם טוֹב,
וּמֵאֲפֵלָה לְאוֹר גָּדוֹל,
וּמִשִּׁעְבּוּד לִגְאֻלָּה.
וְנֹאמַר לְפָנָיו שִׁירָה חֲדָשָׁה: הַלְלוּיָהּ.
הַלְלוּ י-הּ
הַלְלוּ עַבְדֵי ה'
הַלְלוּ אֶת שֵׁם ה'.
יְהִי שֵׁם ה' מְבֹרָךְ
מֵעַתָּה
וְעַד עוֹלָם.
מִמִּזְרַח שֶׁמֶשׁ
עַד מְבוֹאוֹ
מְהֻלָּל שֵׁם ה'.
רָם עַל כָּל גּוֹיִם ה'
עַל הַשָּׁמַיִם כְּבוֹדוֹ.
מִי
כַּה'
אֱלֹקֵינוּ
הַמַּגְבִּיהִי לָשָׁבֶת.
הַמַּשְׁפִּילִי לִרְאוֹת
בַּשָּׁמַיִם
וּבָאָרֶץ.
מְקִימִי מֵעָפָר דָּל
מֵאַשְׁפֹּת יָרִים אֶבְיוֹן.
לְהוֹשִׁיבִי
עִם נְדִיבִים
עִם נְדִיבֵי עַמּוֹ.
מוֹשִׁיבִי עֲקֶרֶת הַבַּיִת
אֵם הַבָּנִים שְׂמֵחָה
הַלְלוּ י-הּ
בְּצֵאת יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרָיִם
בֵּית יַעֲקֹב מֵעַם לֹעֵז.
הָיְתָה
יְהוּדָה לְקָדְשׁוֹ
יִשְׂרָאֵל מַמְשְׁלוֹתָיו.
הַיָּם רָאָה וַיָּנֹס
הַיַּרְדֵּן יִסֹּב לְאָחוֹר.
הֶהָרִים רָקְדוּ כְאֵילִים
גְּבָעוֹת כִּבְנֵי צֹאן.
מַה לְּךָ
הַיָּם כִּי תָנוּס ?
הַיַּרְדֵּן תִּסֹּב לְאָחוֹר?
הֶהָרִים תִּרְקְדוּ כְאֵילִים ?
גְּבָעוֹת כִּבְנֵי צֹאן?
מִלִּפְנֵי אָדוֹן חוּלִי אָרֶץ
מִלִּפְנֵי אֱ-לוֹהַּ יַעֲקֹב
הַהֹפְכִי
הַצּוּר אֲגַם מָיִם
חַלָּמִישׁ לְמַעְיְנוֹ מָיִם.
אוחז אֶת הַכּוֹס בידו עַד גָּאַל יִשְׂרָאֵל ואומר בשמחה:
בָּרוּךְ אַתָּה
ה'
אֱלֹקינוּ
מֶלֶךְ הָעוֹלָם,
אֲשֶׁר
גְּאָלָנוּ
וְגָאַל אֶת אֲבוֹתֵינוּ
מִמִּצְרַיִם,
וְהִגִּיעָנוּ לַלַּיְלָה הַזֶּה
לֶאֱכָל בּוֹ
מַצָּה
וּמָרוֹר.
כֵּן
ה'
אֱלֹקֵינוּ
וֵאלֹקֵי אֲבוֹתֵינוּ
יַגִּיעֵנוּ
לְמוֹעֲדִים
וְלִרְגָלִים אֲחֵרִים
הַבָּאִים לִקְרָאתֵנוּ לְשָׁלוֹם,
שְׂמֵחִים בְּבִנְיַן עִירֶךָ
וְשָׂשִׂים בַּעֲבוֹדָתֶךָ.
וְנֹאכַל שָׁם
מִן הַזְּבָחִים
וּמִן הַפְּסָחִים
אֲשֶׁר יַגִּיעַ דָּמָם עַל קִיר מִזְבַּחֲךָ לְרָצוֹן,
וְנוֹדֶה לְךָ שִׁיר חָדָש
עַל גְּאֻלָּתֵנוּ
וְעַל פְּדוּת נַפְשֵׁנוּ.
בָּרוּךְ אַתָּה ה' גָּאַל יִשְׂרָאֵל.
כוס שני
הנני מוכן ומזומן לקיים מצות כוס שני מארבע כוסות.
לשם יחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל:
בָּרוּךְ אַתָּה
ה'
אֱלֹקֵינוּ
מֶלֶךְ הָעוֹלָם
בּוֹרֵא פְּרִי הַגָּפֶן.
שׁוֹתִין אֶת הַכּוֹס בְּהַסָבַּת שְׂמֹאל.
1. 'לפיכך אנחנו חייבים להודות' – מדוע חייבים? הרי פשוט לאור כל הסיפור – שיש על מה להודות. אלא שכנראה שלולי החיוב, הייתה עלולה להיות מחשבה שלא לעשות כן.
נסו למצוא סיבה אחת קצרה מדוע לא לחגוג את ליל הסדר?
2. 'להודות, להלל, לשבח…' תרגיל בלשון. כל אחד מהמסובין בתורו מסביר בלשונו, אחת ממילות
השבח בלי להשתמש באותה מילה, או באחת מהמילים האחרות המוזכרות כאן.
3. 'הוציאנו מעבדות לחרות'. תרגיל בלשון. כל אחד ממציא עוד ביטוי חדש של הוצאה מ… ל…. (כגון מעבדות לחרות), בלי לחזור על הביטויים מההגדה או על ביטוי של חברו.
4. 'הללו עבדי ה' …' האם עבד מהלל את מצבו? האם טוב לנו בעבדותנו זאת? כיצד?
5. 'המגביהי לשבת, המשפילי לראות בשמים ובארץ'. היכן קל יותר ל'ראות' את הקב"ה: כ'מגביהי לשבת' או כ'משפילי לראות'?
6. 'מקימי מעפר דל'. ניתן לתת דוגמאות רבות ל'צדיק ורע לו' או ל'רשע וטוב לו'. מי יכול לתת דוגמא ל 'מקימי מעפר דל'?
7. מה אתה מרגיש כשאתה אומר הלל? על מי אתה מהלל? על עצמך, על מה שקרה במצרים, על מה שקורה היום?
8. 'הים ראה וינוס, הירדן יסוב לאחור' מי מוכן לתאר בלשונו אחד מהאירועים להם רומז הכתוב. נא לא להשתמש בתיאורי המקרא, אלא מנק' המבט של אחד מהמשתתפים באירוע.
9. 'ברוך אתה ה'… אשר גאלנו…' הנה מגיע המגיד לסיומו, או-טו-טו יגיע שולחן עורך. נסה תרגיל קטן של שליטה עצמית. האם תוכל להזדהות רגשית עם מה שאתה אומר, לכוון בכל מילה, לשים לב שיש בברכה עבר, הווה ועתיד?
רַחְצָה
נוֹטְלִים אֶת הַיָדַיִם לסעודה וּמְבָרְכִים:
בָּרוּךְ אַתָּה
ה'
אֱלֹקֵינוּ
מֶלֶךְ הָעוֹלָם,
אֲשֶׁר
קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו
וְצִוָּנוּ עַל נְטִילַת יָדָיִם.
1. כולם כבר רעבים… בקש מכל אחד שימלא את הנטלה לזה שבא אחריו וגם יגיש לו את המגבת.
מוֹצִיא, מַצָּה, מָרוֹר, כּוֹרֵךְ
מוֹצִיא
עורך הסדר לוקח את שלש המצות, שתי השלמות והפרוסה שביניהן ומברך 'המוציא'
הנני מוכן ומזומן לקיים מצות אכילת מצה.
לשם יחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל:
בָּרוּךְ אַתָּה
ה'
אֱלֹקֵינוּ
מֶלֶךְ הָעוֹלָם
הַמּוֹצִיא לֶחֶם מִן הָאָרֶץ.
מַצָּה
עורך הסדר לוקח את המצה העליונה עם האמצעית הפרוסה ומברך 'על אכילת מצה' על הפרוסה.
בוצע כזית מן העליונה השלימה, וכזית מן הפרוסה טובל במלח ואוכל בהסיבה.
בָּרוּךְ אַתָּה
ה'
אֱלֹקֵינוּ
מֶלֶךְ הָעוֹלָם
אֲשֶׁר
קִדְּשָנוּ בְּמִצְוֹתָיו
וְצִוָּנוּ עַל אֲכִילַת מַצָּה.
מָרוֹר
כָּל אֶחָד מֵהַמְסֻבִּים לוֹקֵחַ כְּזַיִת מָרוֹר וּמַטְבִּלוֹ בַּחֲרוֹסֶת, וּמְנַעֵר הַחֲרוֹסֶת, מְבָרֵךְ וְאוֹכֵל בְּלִי הַסָבָּה.
הנני מוכן ומזומן לקיים מצות אכילת מרור.
לשם יחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל:
בָּרוּךְ אַתָּה
ה'
אֱלֹקֵינוּ
מֶלֶךְ הָעוֹלָם
אֲשֶׁר
קִדְּשָנוּ בְּמִצְוֹתָיו
וְצִוָּנוּ עַל אֲכִילַת מָרוֹר.
כּוֹרֵךְ
כָּל אֶחָד מֵהַמְסֻבִּים לוֹקֵחַ כְּזַיִת מִן הַמַצָּה הַשְּׁלִישִׁית עִם כְּזַיִת מָרוֹר וְכוֹרְכִים יַחַד, אוֹכְלִים בְּהַסָבָּה וּבְּלִי בְּרָכָה. לִפְנֵי אָכְלוֹ אוֹמֵר: 'זכר למקדש כהלל…'
זֵכֶר לְמִקְדָּשׁ כְּהִלֵּל.
כֵּן עָשָׂה הִלֵּל בִּזְמַן שֶׁבֵּית הַמִּקְדָּשׁ הָיָה קַיָּם: הָיָה כּוֹרֵךְ
מַצָּה
וּמָרוֹר
וְאוֹכֵל בְּיַחַד,
לְקַיֵּם מַה שֶׁנֶּאֱמַר:
עַל
מַצּוֹת
וּמְרֹרִים
יֹאכְלֻהוּ.
את המצוות לעיל יש לקיים ברצף ועל כן כתבנו כך גם את שאלותינו שניתן לשאלם לפני 'מוציא' או אחרי 'כורך'
1. 'המוציא לחם…האם הלחם חסר לך? האם הרגשת החיסרון היא תחושה בריאה כעת?
2. 'על אכילת מצה'… על אכילת מרור' האם נעים לך לאכול מצה יבשה? מרור? מה אתה מרגיש?
3. ברוך אתה… את מי ברכת ועל מה ברכת? מדוע עשית זאת? מה אתה מסביר לעצמך?
4. לוקח כמה דקות לסיים ללא דיבור את המצה המרור והכורך. שתף אותנו (לאחר תום האכילה) במחשבותיך מאותן דקות.
שֻׁלְחָן עוֹרֵךְ
אוֹכְלִים סעודת חג.
זה המקום למי שחפץ וכוחו במתניו, לספר ביציאת מצרים, איש איש לפי סגנונו.
צָפוּן
אַחַר הַסְּעֻדָּה לוֹקֵחַ כָּל אֶחָד מֵהַמְּסֻבִּים כְּזַיִת מֵהַמַּצָּה שֶׁהָיְתָה צְפוּנָה לַאֲפִיקוֹמָן וְאוֹכֵל מִמֶּנָּה בְּהַסִּבָּה. וְצָרִיךְ לְאָכְלָהּ קֹדֶם חֲצוֹת הַלַּיְלָה.
הנני מוכן ומזומן לקיים מצות אכילת אפיקומן.
לשם יחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל:
1. אמוד את כוחותיך הפיזיים והרוחניים, לפני 'שולחן עורך' ועתה… האם יש בך עדיין תעצומות כח ונפש לאכול אפיקומן ולברך ולהלל בשמחה, או שאתה כבר מחניק פיהוק? מה אפשר לעשות?
2. על מה אתה חושב בזמן אכילת אפיקומן: על ההתמודדות עם חתיכת המצה, על קטעי ההגדה שנותרו, על השירים (מתי יגיעו), או אולי על כזית קרבן שהיו אוכלים בבית המקדש. המתן קמעא
וצא למסע קטן ומודרך בדמיונך, תאר את החוויה של פסח בירושלים של פעם מנק' מבטך.
3. המצה היא רק זכר, דמיון קלוש לכזית קרבן הפסח. פתח את מסך הדמיון – מה באמת היית רוצה לעשות עכשיו, היכן היית רוצה להיות, מה אתה מדמיין שאתה עושה עתה?
4. איזה מקום תופס הדמיון בחייך? כמה פעמים אתה שוקע בדמיונות? מה זה אומר?
בָּרֵךְ
מוֹזְגִין כּוֹס שלִישִׁי וּמְבָרְכִין בִּרְכַּת הַמָזוֹן.
שִׁיר הַמַּעֲלוֹת
בְּשׁוּב ה' אֶת שִׁיבַת צִיּוֹן – הָיִינוּ כְּחֹלְמִים.
אָז
יִמָּלֵא שְׂחוֹק פִּינוּ
וּלְשׁוֹנֵנוּ רִנָּה
אָז יֹאמְרוּ בַגּוֹיִם
הִגְדִּיל ה' לַעֲשׂוֹת עִם אֵלֶּה.
הִגְדִּיל ה' לַעֲשׂוֹת עִמָּנוּ
הָיִינוּ שְׂמֵחִים.
שׁוּבָה ה' אֶת שְׁבִיתֵנוּ כַּאֲפִיקִים בַּנֶּגֶב.
הַזֹּרְעִים בְּדִמְעָה – בְּרִנָּה יִקְצֹרוּ.
הָלוֹךְ יֵלֵךְ וּבָכֹה נֹשֵׂא מֶשֶׁךְ הַזָּרַע
בֹּא יָבוֹא בְרִנָּה נֹשֵׂא אֲלֻמֹּתָיו.
זימון
הַמְזַמֵן פּוֹתֵחַ: רַבּוֹתַי, נְבָרֵךְ!
הַמְסֻבִּים עוֹנִים: יְהִי שֵׁם ה' מְבֹרָךְ
מֵעַתָּה
וְעַד עוֹלָם.
הַמְזַמֵן אוֹמֵר: בִּרְשׁוּת (אבי מורי / בעל הבית הזה)
(מרָנָן
וְרַבָּנָן
וְרַבּוֹתַי)
נְבָרֵךְ (בעשרה אֱלֹקֵינוּ) שֶׁאָכַלְנוּ מִשֶּׁלוֹ.
הַמְסֻבִּים עוֹנִים:בָּרוּךְ (אֱלֹקֵינו)
שֶׁאָכַלְנוּ מִשֶּׁלוֹ
וּבְטוּבוֹ חָיִינוּ.
הַמְזַמֵן חוֹזֵר: בָּרוּךְ (אֱלֹקֵינו)
שֶׁאָכַלְנוּ מִשֶּׁלוֹ
וּבְטוּבוֹ חָיִינוּ.
ברכת הזן
בָּרוּךְ אַתָּה
ה'
אֱלֹקֵינוּ
מֶלֶךְ הָעוֹלָם
הַזָּן אֶת הָעוֹלָם כֻּלּוֹ בְּטוּבוֹ
בְּחֵן
בְּחֶסֶד
וּבְרַחֲמִים ,
הוּא נֹתֵן לֶחֶם לְכָל-בָּשָׂר כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ
וּבְטוּבוֹ הַגָּדוֹל
תָּמִיד לֹא חָסַר לָנוּ
וְאַל יֶחְסַר לָנוּ
מָזוֹן לְעוֹלָם וָעֶד
בַּעֲבוּר שְׁמוֹ הַגָּדוֹל כִּי הוּא
אֵ-ל זָן
וּמְפַרְנֵס לַכֹּל
וּמֵטִיב לַכֹּל
וּמֵכִין מָזוֹן לְכָל-בְּרִיּוֹתָיו אֲשֶׁר בָּרָא
כאמור
פותח את ידך
ומשביע לכל חי רצון
בָּרוּךְ אַתָּה ה' הַזָּן אֶת הַכֹּל.
ברכת הארץ
נוֹדֶה לְּךָ
ה'
אֱלֹקֵינוּ
עַל שֶׁהִנְחַלְתָּ לַאֲבוֹתֵינוּ אֶרֶץ
חֶמְדָּה
טוֹבָה
וּרְחָבָה
וְעַל
שֶׁהוֹצֵאתָנוּ
ה'
אֱלֹקֵינוּ
מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם
וּפְדִיתָנוּ מִבֵּית עֲבָדִים
וְעַל בְּרִיתְךָ שֶׁחָתַמְתָּ בִּבְשָׂרֵנוּ
וְעַל תּוֹרָתְךָ שֶׁלִּמַּדְתָּנוּ
וְעַל חֻקֶּיךָ שֶׁהוֹדַעְתָּנוּ
וְעַל
חַיִּים
חֵן
וָחֶסֶד
שֶׁחוֹנַנְתָּנוּ,
וְעַל אֲכִילַת מָזוֹן שָׁאַתָּה
זָן
וּמְפַרְנֵס
אוֹתָנוּ תָּמִיד,
בְּכָל יוֹם
וּבְכָל עֵת
וּבְכָל שָׁעָה.
וְעַל הַכֹּל
ה'
אֱלֹקֵינוּ
אֲנַחְנוּ
מוֹדִים לָךְ
וּמְבָרְכִים אוֹתָךְ,
יִתְבָּרַךְ שִׁמְךָ בְּפִי כָּל חַי
תָּמִיד
לְעוֹלָם וָעֶד,
כַּכָּתוּב:
"וְאָכַלְתָּ
וְשָׂבַעְתָּ,
וּבֵרַכְתָּ אֶת ה'ָ אֱלקֶיךָ עַל הָאָרֶץ הַטּוֹבָה אֲשֶּׁר נָתַן לָךְ".
בָּרוּךְ אַתָּה ה'
עַל הָאָרֶץ
וְעַל הַמָזוֹן.
ברכת י-ם
רַחֶם נָא
ה'
אֱלֹקֵינוּ
עַל יִשְׂרָאֵל עַמֶּךָ,
וְעַל יְרוּשָׁלַיִם עִירֶךָ,
וְעַל צִיּוֹן מִשְׁכַּן כְּבוֹדֶךָ,
וְעַל מַלְכוּת בֵּית דָּוִד מְשִׁיחֶךָ,
וְעַל הַבַּיִת
הַגָדוֹל
וְהַקָדוֹשׁ
שֶׁנִּקְרָא שִׁמְךָ עָלָיו.
אֱלֹקֵינוּ,
אָבִינוּ,
רְעֵנוּ,
זוּנֵנוּ,
פַרְנְסֵנוּ
וְכַלְכְּלֵנוּ
וְהַרְוִיחֵנוּ,
וְהַרְוַח לָנוּ
ה'
אֱלֹקֵינוּ
מְהֵרָה מִכָּל צָרוֹתֵינוּ.
וְנָא אַל תַּצְרִיכֵנוּ
ה'
אֱלֹקֵינוּ,
לֹא לִידֵי מַתְּנַת בָּשָׂר וָדָם
וְלֹא לִידֵי הַלְוָאָתָם,
כִּי אִם לְיָדְךָ
הַמְּלֵאָה
הַפְּתוּחָה
הַקְּדוֹשָׁה
וְהָרְחָבָה,
שֶׁלֹא נֵבוֹשׁ
וְלֹא נִכָּלֵם
לְעוֹלָם וָעֶד.
בְּשַׁבָּת מוֹסִיפִין:
רְצֵה
וְהַחֲלִיצֵנוּ
ה'
אֱלֹקֵינוּ
בְּמִצְוֹתֶיךָ
וּבְמִצְוַת
יוֹם הַשְׁבִיעִי
הַשַׁבָּת
הַגָּדוֹל
וְהַקָדוֹשׂ
הַזֶּה. כִּי יוֹם זֶה
גָּדוֹל
וְקָדוֹשׁ
הוּא לְפָנֶיךָ
לִשְׁבָּת בּוֹ
וְלָנוּחַ בּוֹ
בְּאַהֲבָה כְּמִצְוַת רְצוֹנֶךָ.
וּבִרְצוֹנְךָ הָנִיחַ לָנוּ
ה'
אֱלֹקֵינוּ
שֶׁלֹּא תְהֵא
צָרָה
וְיָגוֹן
וַאֲנָחָה
בְּיוֹם מְנוּחָתֵנוּ.
וְהַרְאֵנוּ
ה'
אֱלֹקֵינוּ
בְּנֶחָמַת צִיוֹן עִירֶךָ
וּבְבִנְיַן יְרוּשָׁלַיִם עִיר קָדְשֶׁךָ
כִּי אַתָּה הוּא
בַּעַל הַיְשׁוּעוֹת
וּבַעַל הַנֶּחָמוֹת. ע"כ
יעלה ויבוא
אלוקינו
ואלוקי אבותינו
יעלה
ויבוא
ויגיע
ויראה
וירצה
וישמע
ויפקד
ויזכר
זכרוננו
ופקדוננו
וזיכרון אבותינו
וזיכרון משיח בן דוד עבדך
וזיכרון ירושלים עיר קדשך
וזיכרון כל עמך בית ישראל לפניך
לפליטה
לטובה
לחן
ולחסד
ולרחמים
לחיים
ולשלום
ביום חג המצות הזה
זכרנו
ה'
אלוקינו
בו לטובה
ופקדנו בו לברכה
והושיענו בו לחיים טובים
ובדבר
ישועה
ורחמים
חוס
וחננו
ורחם עלינו
והושיענו
כי אליך עינינו
כי
א-ל
מלך
חנון
ורחום
אתה .
וּבְנֵה יְרוּשָׁלַיִם עִיר הַקֹדֶשׁ
בִּמְהֵרָה
בְיָמֵינוּ.
בָּרוּךְ אַתָּה ה', בּוֹנֵה בְרַחֲמָיו יְרוּשָׁלַיִם.
אָמֵן.
ברכות נוספות
בָּרוּךְ אַתָּה
ה',
אֱלֹקֵינוּ
מֶלֶךְ הָעוֹלָם,
הָאֵל
אָבִינוּ,
מַלְכֵּנוּ,
אַדִירֵנוּ,
בּוֹרְאֵנוּ,
גֹּאֲלֵנוּ,
יוֹצְרֵנוּ,
קְדוֹשֵׁנוּ
קְדוֹשׁ יַעֲקֹב,
רוֹעֵנוּ
רוֹעֵה יִשְׂרָאַל,
הַמֶּלֶךְ
הַטּוֹב
וְהַמֵּטִיב לַכֹּל,
שֶׁבְּכָל יוֹם וָיוֹם
הוּא הֵטִיב,
הוּא מֵטִיב,
הוּא יֵיטִיב
לָנוּ.
הוּא גְמָלָנוּ
הוּא גוֹמְלֵנוּ
הוּא יִגְמְלֵנוּ
לָעַד,
לְחֵן
וּלְחֶסֶד
וּלְרַחֲמִים
וּלְרֶוַח
הַצָּלָה
וְהַצְלָחָה,
בְּרָכָה
וִישׁוּעָה
נֶחָמָה
פַּרְנָסָה
וְכַלְכָּלָה,
וְרַחֲמִים
וְחַיִּים
וְשָׁלוֹם
וְכָל טוֹב;
וּמִכָּל טוּב לְעוֹלָם אַל יְחַסְּרֵנוּ.
הָרַחֲמָן הוּא יִמְלוֹךְ עָלֵינוּ לְעוֹלָם וָעֶד.
הָרַחֲמָן הוּא יִתְבָּרַךְ
בַּשָּׁמַיִם
וּבָאָרֶץ.
הָרַחֲמָן הוּא
יִשְׁתַּבַּח
לְדוֹר
דּוֹרִים,
וְיִתְפָּאַר בָּנוּ
לָעַד
וּלְנֵצַח נְצָחִים,
וְיִתְהַדַּר בָּנוּ
לָעַד
וּלְעוֹלְמֵי עוֹלָמִים.
הָרַחֲמָן הוּא יְפַרְנְסֵנוּ בְּכָבוֹד.
הָרַחֲמָן
הוּא יִשְׁבּוֹר עֻלֵּנוּ מֵעַל צַּוָּארֵנוּ,
וְהוּא יוֹלִיכֵנוּ קוֹמְמִיוּת לְאַרְצֵנוּ.
הָרַחֲמָן הוּא יִשְׁלַח לָנוּ בְּרָכָה מְרֻבָּה
בַּבַּיִת הַזֶּה,
וְעַל שֻׁלְחָן זֶה שֶׁאָכַלְנוּ עָלָיו.
הָרַחֲמָן הוּא יִשְׁלַח לָנוּ אֶת אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא זָכוּר לַטּוֹב,
וִיבַשֵּׂר לָנוּ
בְּשׂוֹרוֹת טוֹבוֹת
יְשׁוּעוֹת
וְנֶחָמוֹת.
בבית אביו אומר: הָרַחֲמָן הוּא יְבָרֵךְ
אֶת אָבִי מוֹרִי בַּעַל הַבַּיִת הַזֶּה,
וְאֶת אִמִּי מוֹרָתִי בַּעֲלַת הַבַּיִת הַזֶּה.
נשוי אומר: הָרַחֲמָן הוּא יְבָרֵךְ אוֹתִי,
(אם אביו ואמו בחיים: וְאֶת אָבִי מוֹרִי,
וְאֶת אִמִּי מוֹרָתִי,)
וְאֶת אִשְׁתִּי,
וְאֶת זַרְעִי,
וְאֶת כָּל אֲשֶׁר לִי.
אשה נשואה אומרת: הָרַחֲמָן הוּא יְבָרֵךְ אוֹתִי,
(אם אביה ואמה בחיים: וְאֶת אָבִי מוֹרִי,
וְאֶת אִמִּי מוֹרָתִי,)
וְאֶת בַּעֲלִי,
וְאֶת זַרְעִי,
וְאֶת כָּל אֲשֶׁר לִי.
אורח אומר: הָרַחֲמָן הוּא יְבָרֵךְ
אֶת בַּעַל הַבַּיִת הַזֶּה
וְאֶת בַּעֲלַת הַבַּיִת הַזֶּה
אוֹתָם
וְאֶת בֵּיתָם
וְאֶת זַרְעָם
וְאֶת כָּל אֲשֶׁר לָהֶם.
יְהִי רָצוֹן,
שֶׁלֹּא יֵבוֹשׁ
וְלֹא יִכָּלֵם
בַּעַל הַבַּיִת
בָּעוֹלָם הַזֶּה,
וְלֹא לָעוֹלָם הַבָּא,
וְיצלח בְּכָל נְכָסָיו,
וְיִהְיוּ
נְכָסָיו
מֻצְלָחִים
וּקְרוֹבִים לָעִיר,
וְלֹא יִשְׁלֹט שָׂטָן בְּמַעֲשֵׂי יָדָיו
וְאַל יִזְדַקֵק לְפָנָיו שׁוּם דְבַר
חֵטְא
והרְהוֹר ְעָוֹן
מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם. ע"כ
אוֹתָנוּ
וְאֶת כָּל אֲשֶׁר לָנוּ,
כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּרְכוּ אֲבוֹתֵינוּ
אַבְרָהָם
יִצְחָק
וְיַעֲקֹב
בַּכֹּל
מִכֹּל
כֹּל
כֵּן יְבָרֵךְ
אוֹתָנוּ
כֻּלָּנוּ
יַחַד בִּבְרָכָה שְׁלֵמָה ְנֹאמַר: "אָמֵן".
בַּמָרוֹם יְלַמְּדוּ
עֲלֵיהֶם
וְעָלֵינוּ
זְכוּת שֶׁתְּהֵא לְמִשְׁמֶרֶת שָׁלוֹם.
וְנִשָׂא
בְרָכָה מֵאֵת ה'
וּצְדָקָה מֵאלֹקֵי יִשְׁעֵנוּ,
וְנִמְצָא
חֵן
וְשֵׂכֶל טוֹב
בְּעֵינֵי
אֱלֹקִים
וְאָדָם.
בשבת: הַרָחֲמָן הוּא יַנְחִילֵנוּ יוֹם שֶׁכֻּלוֹ
שַׁבָּת
וּמְנוּחָה
לְחַיֵּי הָעוֹלָמִים. ע"כ
הרחמן הוא ינחילנו
יום שכולו טוב
יום שכולו ארוך
יום שצדיקים
יושבים ועטרותיהם בראשיהם
ונהנים מזיו השכינה
ויהי חלקנו עימהם.
הָרַחֲמָן הוּא יְזַכֵּנוּ
לִימוֹת הַמָּשִׁיחַ
וּלְחַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא.
מִגְדּוֹל יְשׁוּעוֹת מַלְכּוֹ,
וְעֹשֶׂה חֶסֶד לִמְשִׁיחוֹ,
לְדָוִד
וּלְזַרְעוֹ
עַד עוֹלָם.
עֹשֶׂה שָׁלוֹם בִּמְרוֹמָיו,
הוּא יַעֲשֶׂה שָׁלוֹם
עָלֵינוּ
וְעַל כָּל יִשְׂרָאַל.
וְאִמְרוּ: "אָמֵן".
יְראוּ אֶת ה' קְדֹשָׁיו, כִּי אֵין מַחְסוֹר לִירֵאָיו.
כְּפִירִים
רָשׁוּ
וְרָעֵבוּ,
וְדֹרְשֵׁי ה' לֹא יַחְסְרוּ כָל טוֹב.
הוֹדוּ לַה'
כִּי טוֹב,
כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ.
פּוֹתֵחַ אֶת יָדֶךָ,
וּמַשְׂבִּיעַ לְכָל חַי רָצוֹן.
בָּרוּךְ הַגֶּבֶר אֲשֶׁר יִבְטַח בַּה' – וְהָיָה ה' מִבְטַחוֹ.
נַעַר הָיִיתִי
גַם זָקַנְתִּי,
וְלֹא רָאִיתִי
צַדִיק נֶעֱזָב,
וְזַרְעוֹ מְבַקֶּשׁ לָחֶם.
ה' עֹז לְעַמוֹ יִתֵּן,
ה' יְבָרֵךְ אֶת עַמוֹ בַשָׁלוֹם.
כוס שלישי
הנני מוכן ומזומן לקיים מצות כוס שלישי מארבע כוסות.
לשם יחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל:
בָּרוּךְ אַתָּה
ה'
אֱלֹקֵינוּ
מֶלֶךְ הָעוֹלָם
בּוֹרֵא פְּרִי הַגָפֶן.
שׁוֹתִין בַּהֲסָבַת שְׂמֹאל.
1. נבדוק לרגע… ליל הסדר אנו עורכים אחת בשנה, ברהמ"ז אנו מברכים כל יום (ולעיתים יותר מפעם).
אם אבקשך למנות את 15 סימני הסדר ומה עושים בכל אחד מהם, אני מניח שתדע.
אם אבקשך למנות את (כמה) חלקי ברהמ"ז ומה תוכן כל פרק, התדע? מדוע?
2. היכן מוזכרת יציאת מצרים בברהמ"ז? באיזה הקשר?
3. כיצד אתה מרגיש 'לעבור נושא' ולעסוק בברכת המזון ולא ביצי"מ? מדוע? מה זה אומר?
ברכת המזון 'תקועה' באמצע ליל הסדר. מה מקומה בלילה זה?הַלֵּל
שפוך חמתך
מוזגים כוס נוספת 'כוסו של אליהו הנביא'
שְׁפֹךְ חֲמָתְךָ
אֶל הַגּוֹיִם אֲשֶׁר לֹא יְדָעוּךָ
וְעַל מַמְלָכוֹת אֲשֶׁר בְּשִׁמְךָ לֹא קָרָאוּ.
כִּי
אָכַל אֶת יַעֲקֹב
וְאֶת נָוֵהוּ הֵשַׁמּוּ.
שְׁפֹךְ עֲלֵיהֶם זַעְמֶךָ וַחֲרוֹן אַפְּךָ יַשִׂיגֵם.
תִּרְדֹּף בְּאַף וְתַשְׁמִידֵם מִתַּחַת שְׁמֵי ה'.
1. אמור את 'שפוך חמתך' בלשונך. האם אתה אכן מתכוון למה שאתה אומר? האם גם ב'יום יום' אתה אומר משפטים כאלו בפומבי? מדוע? מה זה אומר עליך?
2. 'שפוך חמתך' זו בקשה. למעט חלק קטן (בברכת 'גאל ישראל' בסוף המגיד) עד כה עסקנו רק בהודאה. מה מקום הבקשה בעמידתנו מול ה'. האם אנו 'מפילים עליו את האחריות למצב'? מה מקום ההשתדלות שלנו?
3. מתי בפעם האחרונה עמדת בצעקה ובתחינה ובהתרגשות, מתי שרת שיר לה' על צרותיך, על צרות עם ישראל?
מוזגים כוס רביעית לכל אחד מהמסובים
לא לנו
לֹא לָנוּ ה'
לֹא לָנוּ,
כִּי לְשִׁמְךָ תֵּן כָּבוֹד,
עַל חַסְדְּךָ,
עַל אֲמִתֶּךָ.
לָמָּה יֹאמְרוּ הַגּוֹיִם אַיֵּה נָא אֱלֹקֵיהֶם?
וֵאלֹהֵינוּ בַשָּׁמָיִם, כֹּל אֲשֶׁר חָפֵץ עָשָׂה.
עֲצַבֵּיהֶם
כֶּסֶף
וְזָהָב
מַעֲשֵׂה יְדֵי אָדָם.
פֶּה לָהֶם וְלֹא יְדַבֵּרוּ,
עֵינַיִם לָהֶם וְלֹא יִרְאוּ.
אָזְנַיִם לָהֶם וְלֹא יִשְׁמָעוּ,
אַף לָהֶם וְלֹא יְרִיחוּן.
יְדֵיהֶם וְלֹא יְמִישׁוּן,
רַגְלֵיהֶם וְלֹא יְהַלֵּכוּ,
לֹא יֶהְגּוּ בִּגְרוֹנָם.
כְּמוֹהֶם יִהְיוּ עֹשֵׂיהֶם, כֹּל אֲשֶׁר בֹּטֵחַ בָּהֶם.
יִשְׂרָאֵל בְּטַח בַּה' עֶזְרָם וּמָגִנָּם הוּא.
בֵּית אַהֲרֹן בִּטְחוּ בַּה', עֶזְרָם וּמָגִנָּם הוּא.
יִרְאֵי ה' בִּטְחוּ בַּה' עֶזְרָם וּמָגִנָּם הוּא.
ה' זְכָרָנוּ
יְבָרֵךְ,
יְבָרֵךְ אֶת בֵּית יִשְׂרָאֵל,
יְבָרֵךְ אֶת בֵּית אַהֲרֹן.
יְבָרֵךְ יִרְאֵי ה',
הַקְּטַנִים עִם הַגְּדֹלִים.
יֹסֵף ה'
עֲלֵיכֶם,
עֲלֵיכֶם וְעַל בְּנֵיכֶם.
בְּרוּכִים אַתֶּם לה' עֹשֵׂה
שָׁמַיִם
וָאָרֶץ.
הַשָּׁמַיִם שָׁמַיִם לה'
וְהָאָרֶץ נָתַן לִבְנֵי אָדָם.
לֹא הַמֵּתִים יְהַלְלוּ יָ-הּ
וְלֹא כָּל יֹרְדֵי דוּמָה.
וַאֲנַחְנוּ נְבָרֵךְ יָ-הּ מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם. הַלְלוּיָ-הּ:
1. במבט מרפרף על הפרק. מדוע הוא פרק הודאה, פרק הלל?
2. 'לא לנו.. כי לשמך תן כבוד'. בדוק עצמך, כשיש לך קושי, בעיה, צרה ח"ו, מחלה ל"ע, צורך בדבר מה: כשאתה עומד ומבקש מהקב"ה שיתן לך את מה שאתה צריך, באיזו הרגשה אתה מבקש זאת? בהרגשת 'לא לנו' או בהרגשת 'הייתי בסדר אתמול, למדתי דף יומי, נתתי כסף לצדקה' ולכן 'מגיע לי' שתעזור לי?
3. 'פה להם ולא ידברו, עינים להם ולא יראו'. עם יד על הלב, מתי הרגשת שהקב"ה כביכול גם הוא בבחינת 'פה להם ולא ידברו, עינים להם ולא יראו', מדוע הרגשת כך? מה אפשר לעשות, כנגד תחושה זו?
4. היום עבודה זרה התמעטה, אך עדיין קיימת במקומות רבים בעולם. איך תוכל להסביר מדוע לדוגמא מליוני איש בהודו ובמקומות אחרים מאמינים בעץ ואבן? מה זה אומר לך?
5. בעולם המערבי לא קיימת כמעט עבודה זרה במובנה הקלאסי. האם תוכל לתת דוגמאות לאמונה עיוורת של אנשים בדורנו בדברים שבעצם משוללי כל יכולת אמתית? כיצד תסביר זאת?
6. 'ישראל בטח בה'. זוהי קריאה בלשון עתיד. כל אחד מוזמן לאשש קריאה זו על ידי הזכרת אירוע הסטורי אחד בו ה' נחלץ לעזרת ישראל בעבר.
7. 'בית אהרן בטחו בה'… מדוע דוד המלך פרט את קריאת בטחון לשלש קבוצות אלו דווקא?
8. האם תוכל להציע קבוצות אחרות, נוספות? מה המכנה המשותף של קבוצות אלו?
9. ישראל בטח בה'… – האם זו בקשה בלבד או הודאה?
10. 'השמים שמים לה' והארץ נתן לבני אדם'. האם כך אתה מרגיש? במה? האם זה מחייב אותך? האם היית רוצה שליטה על השמים? מדוע?
אהבתי
אָהַבְתִּי
כִּי יִשְׁמַע ה' אֶת
קוֹלִי,
תַּחֲנוּנָי.
כִּי הִטָּה אָזְנוֹ לִי
וּבְיָמַי אֶקְרָא.
אֲפָפוּנִי חֶבְלֵי מָוֶת
וּמְצָרֵי שְׁאוֹל מְצָאוּנִי,
צָרָה
וְיָגוֹן
אֶמְצָא.
וּבְשֵׁם ה' אֶקְרָא, אָנָּא ה' מַלְּטָה נַפְשִׁי.
חַנוּן ה'
וְצַדִיק,
וֵאלֹקֵינוּ מְרַחֵם.
שֹׁמֵר פְּתָאיִם ה', דַלּוֹתִי וְלִי יְהוֹשִׁיעַ.
שׁוּבִי נַפְשִׁי לִמְנוּחָיְכִי, כִּי ה' גָּמַל עָלָיְכִי.
כִּי
חִלַּצְתָּ נַפְשִׁי מִמָּוֶת,
אֶת עֵינִי מִן דִּמְעָה,
אֶת רַגְלִי מִדֶּחִי.
אֶתְהַלֵּךְ לִפְנֵי ה' בְּאַרְצוֹת הַחַיִּים.
הֶאֱמַנְתִּי כִּי אֲדַבֵּר, אֲנִי עָנִיתִי מְאֹד.
אֲנִי אָמַרְתִּי בְחָפְזִי, כָּל הָאָדָם כֹּזֵב.
מָה אָשִׁיב לַה' כָּל תַּגְמוּלוֹהִי עָלָי?
כּוֹס יְשׁוּעוֹת אֶשָּׂא
וּבְשֵׁם ה' אֶקְרָא.
נְדָרַי לַה' אֲשַׁלֵּם נֶגְדָה נָּא לְכָל עַמּוֹ.
יָקָר בְּעֵינֵי ה' הַמָּוְתָה לַחֲסִידָיו.
אָנָּא ה' כִּי
אֲנִי עַבְדֶּךָ,
אֲנִי עַבְדְּךָ בֶּן אֲמָתֶךָ,
פִּתַּחְתָּ לְמוֹסֵרָי.
לְךָ אֶזְבַּח זֶבַח תּוֹדָה וּבְשֵׁם ה' אֶקְרָא.
נְדָרַי לַה' אֲשַׁלֵם נֶגְדָה נָא לְכָל עַמוֹ.
בְּחַצְרוֹת בֵּית ה',
בְּתוֹכֵכִי יְרוּשָׁלָיִם,
הַלְלוּיָהּ:
1. 'אהבתי כי ישמע ה' את קולי תחנוני'. האם אינך מרגיש שאולי עדיף – לא מדובשך ולא מעוקצך… עדיף ללא קשיים ואז ממילא לא אצטרך להתחנן?
2. 'צרה ויגון אמצא' התוכל לתת דוגמא מחייך, הזכית לראות כיצד ה' חלץ אותך מצרה זו? התרצה לשתף את שאר המסובין בכך?
3. 'שובי נפשי למנוחיכי' האם לאחר שאתה מתפלל – יורדת עליך שלוות נפש באמונה שתפילתך תתקבל? האם זו תחושה נכונה?
4. 'אני אמרתי בחופזי כל האדם כוזב'. מהי גישתך הראשונית לאנשים: אמון, או 'כל האדם כוזב'? כיצד זה משפיע עליך?
5. 'מה אשיב לה'. תיאורטית כל היום לא מספיק להודות לה', ומאידך אנו צריכים לעשות עוד כמה דברים במשך היום. כיצד נאזן בין שני אלו?
6. 'נדרי לה' אשלם'. מה קורה כשהבטחת משהו ולא קיימת. למי פנית, מה עשית?
7. 'נגדה נא לכל עמו' האם אתה מספר לכולם את שבחי הבורא שנוכחת בהם? האם אתה מרגיש מגוחך לעשות כן? מה זה אומר לך?
הללו את ה' כל גויים
הַלְלוּ אֶת ה' כָּל גּוֹיִם,
שַׁבְּחוּהוּ כָּל הָאֻמִּים.
כִּי
גָבַר עָלֵינוּ חַסְדּוֹ,
וֶאֱמֶת ה' לְעוֹלָם,
הַלְלוּיָהּ:
1. ה' בחר בעם ישראל. במה לדעתך יכולה סין צ'ילי או סומליה להלל את ה'?
הודו לה' – כי טוב'
הוֹדוּ לַה' כִּי טוֹב כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ.
יֹאמַר נָא יִשְׂרָאֵל כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ.
יֹאמְרוּ נָא בֵית אַהֲרֹן כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ.
יֹאמְרוּ נָא יִרְאֵי ה' כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ.
1. כל אחד מתבקש בתורו לחבר עוד שורה אחת קצרה לשיר זה (להוסיף קבוצות / אישים), ולאמרה בקול.
2. 'כי לעולם חסדו' איך ניתן לנסח אחרת פזמון זה.
3. האם אדם בגיל שונה, (צעיר, זקן) מודה על דברים אחרים?
מן המצר
מִן הַמֵּצַר קָרָאתִי יָ-הּ,
עָנָנִי בַּמֶּרְחָב יָ-הּ.
ה' לִי לֹא אִירָא, מַה יַּעֲשֶׂה לִי אָדָם.
ה' לִי בְּעֹזְרָי וַאֲנִי אֶרְאֶה בְּשׂנְאָי.
טוֹב לַחֲסוֹת בַּה' מִבְּטֹחַ בָּאָדָם.
טוֹב לַחֲסוֹת בַּה' מִבְּטֹחַ בִּנְדִיבִים.
כָּל גּוֹיִם סְבָבוּנִי, בְּשֵׁם ה' כִּי אֲמִילַם.
סַבּוּנִי גַם סְבָבוּנִי, בְּשֵׁם ה' כִּי אֲמִילַם.
סַבּוּנִי כִדְּבֹרִים, דֹּעֲכוּ כְּאֵשׁ קוֹצִים, בְּשֵׁם ה' כִּי אֲמִילַם.
דָּחֹה דְּחִיתַנִי לִנְפֹּל, וַה' עֲזָרָנִי.
עָזִּי
וְזִמְרָת
יָ-הּ
וַיְהִי לִי לִישׁוּעָה.
קוֹל
רִנָּה
וִישׁוּעָה
בְּאָהֳלֵי צַדִּיקִים,
יְמִין ה' עֹשה חָיִל.
יְמִין ה' רוֹמֵמָה,
יְמִין ה' עֹשה חָיִל.
לֹא אָמוּת כִּי אֶחְיֶה, וַאֲסַפֵּר מַעֲשֵׂי יָ-הּ.
יַסֹּר יִסְּרַנִי יָּ-הּ, וְלַמָּוֶת לֹא נְתָנָנִי.
פִּתְחוּ לִי שַׁעֲרֵי צֶדֶק,
אָבֹא בָם,
אוֹדֶה יָ-הּ.
זֶה הַשַּׁעַר לַה', צַדִּיקִים יָבֹאוּ בוֹ.
אוֹדְךָ כִּי עֲנִיתָנִי וַתְּהִי לִי לִישׁוּעָה. אוֹדְךָ כִּי עֲנִיתָנִי וַתְּהִי לִי לִישׁוּעָה.
אֶבֶן מָאֲסוּ הַבּוֹנִים הָיְתָה לְרֹאשׁ פִּנָּה. אֶבֶן מָאֲסוּ הַבּוֹנִים הָיְתָה לְרֹאשׁ פִּנָּה.
מֵאֵת ה' הָיְתָה זֹּאת הִיא נִפְלָאת בְּעֵינֵינוּ. מֵאֵת ה' הָיְתָה זֹּאת הִיא נִפְלָאת בְּעֵינֵינוּ.
זֶה הַיּוֹם עָשָׂה ה' זֶה הַיּוֹם עָשָׂה ה'
נָגִילָה . נָגִילָה
וְנִשְׂמְחָה וְנִשְׂמְחָה
בוֹ בוֹ.
1. 'ה' לי,
לא אירא,
מה יעשה לי אדם'.
כל אחד מתבקש להתחיל משפט המדבר על מישהו / משהו שקשה לו אתו. המשפט יכיל שלשה חלקים ואין להשתמש במילים של הפרק. כגון:
א. הקב"ה עוזר לי ב… (להכניס מילים במקום ה' לי) ב. אני לא חושש (מילה במקום אירא) ג. ולכן הבוס כבר לא מדאיג אותי (מילים במקום מה יעשה לי אדם).
2. 'טוב לחסות בה' מבטוח באדם'. באמת? מה תעשה בעת מלחמה: תבטח בצה"ל או בה'? היכן הגבולות של משפט זה?
3. 'זה השער לה' צדיקים יבואו בו'. באילו חלקים של היום? באילו מעשים? אתה מרגיש יותר כ'צדיק"? מה יכול לשפר את הרגשתך?
4. 'היא נפלאת בעינינו' אילו דברים נחשבים אצלך כפלא?
אָנָּא ה', הוֹשִיעָה נָּא. אָנָּא ה', הוֹשִיעָה נָּא.
אָנָּא ה', הַצְלִיחָה נָא. אָנָּא ה', הַצְלִיחָה נָא.
בָּרוּךְ הַבָּא בְּשֵׁם ה', בֵּרַכְנוּכֶם מִבֵּית ה'. בָּרוּךְ הַבָּא בְּשֵׁם ה', בֵּרַכְנוּכֶם מִבֵּית ה'.
אֵל ה' וַיָּאֶר לָנוּ. אִסְרוּ חַג בַּעֲבֹתִים עַד קַרְנוֹת הַמִּזְבֵּחַ. אֵל ה' וַיָּאֶר לָנוּ. אִסְרוּ חַג בַּעֲבֹתִים עַד קַרְנוֹת הַמִּזְבֵּחַ. אֵלִי אַתָּה וְאוֹדֶךָּ, אֱלֹקַי אֲרוֹמְמֶךָּ. אֵלִי אַתָּה וְאוֹדֶךָּ, אֱלֹקַי אֲרוֹמְמֶךָּ.
הוֹדוּ לַה' כִּי טוֹב, כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ. הוֹדוּ לַה' כִּי טוֹב, כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ.
יְהַלְלוּךָ ה' אֱלֹקֵינוּ
כָּל מַעֲשֶׂיךָ,
וַחֲסִידֶיךָ צַדִּיקִים עוֹשֵׂי רְצוֹנֶךָ,
וְכָל עַמְךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל בְּרִנָה
יוֹדוּ
וִיבָרְכוּ,
וִישַׁבְּחוּ
וִיפָאֲרוּ,
וִירוֹמְמוּ
וְיַעֲרִיצוּ,
וְיַקְדִּישׁוּ
וְיַמְלִיכוּ
אֶת שִׁמְךָ, מַלְכֵּנוּ.
כִּי
לְךָ טוֹב לְהוֹדוֹת
וּלְשִׁמְךָ נָאֱה לְזַמֵר,
כִּי מֵעוֹלָם וְעַד עוֹלָם אַתָּה אֵ-ל.
1. כל אחד מתבקש להשלים את המשפט. אנא ה' הושיעה נא מ… (מאירן, מהאינפלציה, מהשכנים)
2. כל אחד מתבקש להשלים את המשפט: אנא ה' הצליחה נא ב… (במבחן, בקניית הרכב, בדייט)
3. א-לי אתה. האם אתה מרגיש שהבורא הוא הא-ל שלך? במה? במה הוא דווקא שלך?
הוֹדוּ לַאֲדֹנֵי הָאֲדֹנִים – כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ
לְעֹשֵׂה נִפְלָאוֹת גְדֹלוֹת לְבַדּוֹ – כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ
לְעֹשֵׂה הַשָּׁמַיִם בִּתְבוּנָה – כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ
לְרוֹקַע הָאָרֶץ עַל הַמָּיְם – כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ
לְעֹשֵׂה אוֹרִים גְּדֹלִים – כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ
אֶת הַשֶּׁמֶשׁ לְמֶמְשֶׁלֶת בַּיוֹם – כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ
אֶת הַיָּרֵחַ וְכוֹכָבִים לְמֶמְשְׁלוֹת בַּלַּיְלָה – כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ
לְמַכֵּה מִצְרַיִם בִּבְכוֹרֵיהֶם – כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ
וַיוֹצֵא יִשְׂרָאֵל מִתּוֹכָם – כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ
בְּיָד חֲזָקָה וּבִזְרוֹעַ נְטוּיָה – כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ
לְגֹזֵר יַם סוּף לִגְזָרִים – כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ
וְהֶעֱבִיר יִשְׂרָאֵל בְּתוֹכוֹ – כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ
וְנִעֵר פַּרְעֹה וְחֵילוֹ בְיַם סוּף – כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ
לְמוֹלִיךְ עַמּוֹ בַּמִּדְבָּר – כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ
לְמַכֵּה מְלָכִים גְּדֹלִים – כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ
וַיַּהֲרֹג מְלָכִים אַדִירִים – כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ
לְסִיחוֹן מֶלֶךְ הָאֱמֹרִי – כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ
וּלְעוֹג מֶלֶךְ הַבָּשָׁן – כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ
וְנָתַן אַרְצָם לְנַחֲלָה – כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ
נַחֲלָה לְיִשְׂרָאֵל עַבְדּוֹ – כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ
שֶׁבְּשִׁפְלֵנוּ זָכַר לָנוּ – כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ
וַיִפְרְקֵנוּ מִצָּרֵינוּ – כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ
נֹתֵן לֶחֶם לְכָל בָּשָׂר – כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ
הוֹדוּ לְאֵל הַשָּׁמָיִם – כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ:
1. בפרק שלשה חלקים עיקריים של הודאה: על בריאת העולם, על היציאה ממצרים והכניסה לארץ ועל המזון לכל אדם. כל אחד מוזמן להוסיף שורה אחת משלו לאחד מהחלקים.
2. במה אתה באופן אישי מרגיש צורך להודות לא-ל?
3. כל אחד מוזמן לתאר מה היה קורה אילו אחד מהדברים המוזכרים כאן לא היה מתרחש. (למשל אילו לא היו נבראים הכוכבים או לא הייתה מכת בכורות).
נִשְׁמַת כָּל חַי תְּבָרֵךְ אֶת שִׁמְךָ,
ה'
אֱלֹקֵינוּ,
וְרוּחַ כָּל בָּשָׂר
תְּפָאֵר
וּתְרוֹמֵם
זִכְרְךָ, מַלְכֵּנוּ, תָּמִיד.
מִן הָעוֹלָם וְעַד הָעוֹלָם אַתָּה אֵל,
וּמִבַּלְעָדֶיךָ
אֵין לָנוּ מֶלֶךְ
גּוֹאֵל וּמוֹשִיעַ,
פּוֹדֶה וּמַצִּיל
וּמְפַרְנֵס
וְעוֹנֶה
וּמְרַחֵם
בְּכָל עֵת
צָרָה
וְצוּקָה.
אֵין לָנוּ מֶלֶךְ
עוֹזֵר
וְסוֹמֵךְ
אֶלָּא אָתָּה.
אֱלֹקֵי
הָרִאשׁוֹנִים
וְהָאַחֲרוֹנִים,
אֱלֹקַּ כָּל בְּרִיוֹת,
אֲדוֹן כָּל תּוֹלָדוֹת,
הַמְּהֻלָל בְּרֹב הַתִּשְׁבָּחוֹת,
הַמְנַהֵג
עוֹלָמוֹ בְּחֶסֶד
וּבְרִיּוֹתָיו בְּרַחֲמִים.
וַה' עֵר
הִנֵּה
לֹא יָנוּם
וְלֹא יִישָׁן
הַמְּעוֹרֵר יְשֵׁנִים
וְהַמֵּקִיץ נִרְדָּמִים,
וְהַמֵּשִׂיחַ אִלְּמִים
וְהַמַּתִּיר אֲסוּרִים
וְהַסּוֹמֵךְ נוֹפְלִים
וְהַזּוֹקֵף כְּפוּפִים
וְהַמְּפַעֲנֵחַ נֶעֱלָמִים.
וּלְךָ לְבַדְּךָ אֲנַחְנוּ מוֹדִים.
וְאִלּוּ
פִינוּ מָלֵא שִׁירָה כַּיָּם,
וּלְשׁוֹנֵנוּ רִנָּה כַּהֲמוֹן גַּלָּיו,
וְשִׂפְתוֹתֵינוּ שֶׁבַח כְּמֶרְחֲבֵי רָקִיעַ,
וְעֵינֵינוּ מְאִירוֹת
כַּשֶׁמֶשׁ
וְכַיָּרֵחַ,
וְיָדֵינוּ פְרוּשׂוֹת כְּנִשְׂרֵי שָׁמַיִם,
וְרַגְלֵינוּ קַלּוֹת כָּאַיָּלוֹת
אֵין אֲנַחְנוּ מַסְפִּיקִים
לְהוֹדוֹת לְךָ,
ה'
אֱלקינוּ
וֵאלֹקֵי אֲבוֹתֵינוּ,
וּלְבָרֵךְ, אֶת שִׁמְךָ מַלְכֵּנוּ
עַל אַחַת,
מֵאָלֶף,
אַלְפֵי אֲלָפִים
וְרִבֵּי רְבָבוֹת פְּעָמִים,
הַטּוֹבוֹת שֶׁעָשִׂיתָ עִם
אֲבוֹתֵינוּ
וְעִמָּנוּ
מִמִּצְרַיִם גְּאַלְתָּנוּ,
ה'
אֱלֹקֵינוּ,
וּמִבֵּית עֲבָדִים פְּדִיתָנוּ,
בְּרָעָב זַנְתָּנוּ וּבְשָׂבָע כִּלְכַּלְתָּנוּ,
מֵחֶרֶב הִצַּלְתָּנוּ וּמִדֶּבֶר מִלַּטְתָּנוּ,
וּמֵחָלָיִם
רָעִים
וְרַבִּים
וְנֶאֱמָנִים
דִּלִּיתָנוּ.
עַד הֵנָּה
עֲזָרוּנוּ רַחֲמֶיךָ
וְלֹא עֲזָבוּנוּ חֲסָדֶיךָ,
וְאַל תִּטְּשֵׁנוּ,
ה'
אֱלֹקֵינוּ,
לָנֶצַח.
עַל כֵּן
אֵבָרִים שֶׁפִּלַּגְתָּ בָּנוּ
וְרוּחַ וּנְשָׁמָה שֶׁנָּפַחְתָּ בְּאַפֵּינוּ
וְלָשׁוֹן אֲשֶׁר שַׂמְתָּ בְּפִינוּ הֵן הֵם
יוֹדוּ
וִיבָרְכוּ
וִישַׁבְּחוּ
וִיפָאֲרוּ
וִישׁוֹרְרוּ
וִירוֹמְמוּ
וְיַעֲרִיצוּ
וְיַקְדִּישׁוּ
וְיַמְלִיכוּ
אֶת שִׁמְךָ מַלְכֵּנוּ תָּמִיד.
כִּי
כָל פֶּה לְךָ יוֹדֶה,
וְכָל לָשׁוֹן לְךָ תִשָּׁבַע,
וְכָל בֶּרֶךְ לְךָ תִכְרַע,
וְכָל קוֹמָה לְפָנֶיךָ תִשְׁתַּחֲוֶה,
וְכָל לְבָבוֹת יִירָאוּךָ,
וְכָל קֶרֶב וּכְלָיוֹת יְזַמְּרוּ לִשְׁמֶךָ,
כַּדָבָר שֶׁכָּתוּב,
כָּל עַצְמֹתַי תֹּאמַרְנָה: ה', מִי כָמוֹךָ! מַצִּיל
עָנִי מֵחָזָק מִמֶּנוּ
וְעָנִי וְאֶבְיוֹן מִגֹּזְלוֹ.
מִי יִדְמֶה לָּךְ
וּמִי יִשְׁוֶה לָּךְ
וּמִי יַעֲרָךְ לָךְ
הָאֵל
הַגָּדוֹל,
הַגִּבּוֹר
וְהַנּוֹרָא,
אֵל עֶלְיוֹן, קֹנֵה
שָׁמַיִם
וָאָרֶץ.
נְהַלֶּלְךָ
וּנְשַׁבֵּחֲךָ
וּנְפָאֶרְךָ
וּנְבָרֵךְ אֶת שֵׁם קָדְשֶׁךָ, כָּאָמוּר:
לְדָוִד,
בָּרְכִי נַפְשִׁי אֶת ה'
וְכָל קְרָבַי אֶת שֵׁם קָדְשׁוֹ.
1. נשמת כל חי… ורוח כל בשר… במה לדעתך החתול או הקנגרו מפאר את זכר מלכנו תמיד?
2. יש בקטע תאורים רבים של הקב"ה (עוזר, מרחם, משיח אלמים וכדו'). איזה תואר הכי 'מדבר אליך'?
3. יש בקטע תאורים רבים של טובות שעשה עמנו ה'. ספר על תודה מיוחדת שהודית עליה לבורא
4. איזה טובה המוזכרת בקטע היא הכי 'גדולה' בעיניך? מדוע?
5. לו היית צריך לתאר את הא-ל בפני אדם אחר, מה היית אומר עליו בלשונך?
הָאֵ-ל בְּתַעֲצֻמוֹת עֻזֶּךָ,
הַגָּדוֹל בִּכְבוֹד שְׁמֶךָ,
הַגִּבּוֹר לָנֶצַח
וְהַנּוֹרָא בְּנוֹרְאוֹתֶיךָ,
הַמֶּלֶךְ הַיּושֵׁב עַל כִּסֵּא
רָם
וְנִשָּׂא.
שׁוֹכֵן עַד
מָּרוֹם
וְקָּדוֹשׁ
שְׁמוֹ.
וְכָתוּב:
רַנְּנוּ צַדִּיקִים בַּה',
לַיְשָׁרִים נָאוָה תְהִלָּה.
בְּפִי יְשָׁרִים תִּתְהַלָּל
וּבְדִבְרֵי צַדִּיקִים תִּתְבָּרַךְ
וּבִלְשׁוֹן חֲסִידִים תִּתְרוֹמָם
וּבְקֶרֶב קְדוֹשִׁים תִּתְהַלָּל
וּבְמַקְהֲלוֹת רִבְבוֹת עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל
בְּרִנָּה יִתְפָּאֵר שִׁמְךָ, מַלְכֵּנוּ, בְּכָל דּוֹר וָדוֹר,
שֶׁכֵּן חוֹבַת כָּל הַיְצוּרִים לְפָנֶיךָ,
ה'
אֱלֹקֵינוּ
וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ,
לְהוֹדוֹת
לְהַלֵּל
לְשַׁבֵּחַ,
לְפָאֵר
לְרוֹמֵם
לְהַדֵּר
לְבָרֵךְ,
לְעַלֵּה
וּלְקַלֵּס
עַל כָּל דִּבְרֵי
שִׁירוֹת
וְתִשְׁבְּחוֹת
דָּוִד בֶּן יִשַׁי
עַבְדְּךָ,
מְשִׁיחֶךָ.
1. כל אחד מסביר בלשונו את את תוארי אחת הקבוצות (ישרים, צדיקים וכו')
2. את מי אתה הכי מעריך: את הצדיקים, הישרים, החסידים או הקדושים? מדוע? מה זה אומר עליך?
יִשְׁתַּבַּח שִׁמְךָ לָעַד
מַלְכֵּנוּ,
הָאֵל
הַמֶלֶךְ
הַגָּדוֹל
וְהַקָּדוֹשׁ
בַּשָּׁמַיִם
וּבָאָרֶץ,
כִּי לְךָ נָאֶה,
ה'
אֱלֹקֵינוּ
וֵאלֹקֵי אֲבוֹתֵינוּ,
שִׁיר וּשְׁבָחָה,
הַלֵּל וְזִמְרָה,
עֹז וּמֶמְשָׁלָה,
נֶצַח,
גְּדֻלָּה וּגְבוּרָה,
תְּהִלָה וְתִפְאֶרֶת,
קְדֻשָּׁה וּמַלְכוּת,
בְּרָכוֹת וְהוֹדָאוֹת
מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם. .
בָּרוּךְ אַתָּה
ה',
אֵ-ל
מֶלֶךְ
גָּדוֹל בַּתִּשְׁבָּחוֹת,
אֵ-ל הַהוֹדָאוֹת,
אֲדוֹן הַנִפְלָאוֹת,
הַבּוֹחֵר בְּשִׁירֵי זִמְרָה,
מֶלֶךְ
אֵ-ל
חֵי הָעוֹלָמִים.
כוס רביעי
הנני מוכן ומזומן לקיים מצות כוס רביעי מארבע כוסות.
לשם יחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל:
בָּרוּךְ אַתָּה
ה'
אֱלֹקֵינוּ
מֶלֶךְ הָעוֹלָם
בּוֹרֵא פְּרִי הַגָּפֶן.
וְשׁוֹתֶה בַּהֲסָבַת שְׂמֹאל
בָּרוּךְ אַתָּה
ה'
אֱלֹקֵינוּ
מֶלֶךְ הָעוֹלָם
עַל הַגֶּפֶן
וְעַל פְּרִי הַגֶּפֶן;
וְעַל תְּנוּבַת הַשָּׂדֶה
וְעַל אֶרֶץ
חֶמְדָּה
טוֹבָה
וּרְחָבָה
שֶׁרָצִיתָ
וְהִנְחַלְתָ
לַאֲבוֹתֵינוּ
לֶאֱכֹל מִפִּרְיָהּ
וְלִשְׂבּוֹעַ מִטּוּבָהּ,
רַחֵם נָא
ה'
אֱלֹקֵינוּ
עַל יִשְׂרָאֵל עַמֶּךָ
וְעַל יְרוּשָׁלַיִם עִירֶךָ
וְעַל צִיּוֹן מִשְׁכַּן כְּבוֹדֶךָ
וְעַל מִזְבְּחֶךָ
וְעַל הֵיכָלֶךָ,
וּבְנֵה יְרוּשָׁלַיִם עִיר הַקֹּדֶשׁ
בִּמְהֵרָה
בְיָמֵינוּ
וְהַעֲלֵנוּ לְתוֹכָהּ
וְשַׂמְּחֵנוּ בְּבִנְיָנָהּ
וְנֹאכַל מִפִּרְיָּהּ
וְנִשְׂבַּע מִטּוּבָהּ
וּנְבָרֶכְךָ עָלֶיהָ
בִּקְדֻשָּׁה
וּבְטָהֳרָה
בשבת מוסיף: וּרְצֵה
וְהַחֲלִיצֵנוּ
בְּיוֹם הַשַּׁבָּת הַזֶּה; ע"כ
וְשַׂמְחֵנוּ בְּיוֹם חַג המצות הזה
כִּי אַתָּה ה'
טוֹב
וּמֵטִיב
לַכֹּל
וְנוֹדֶה לְךָ
עַל הָאָרֶץ
וְעַל פְּרִי הַגֶּפֶן,
בָּרוּךְ אַתָּה ה'
עַל הָאָרֶץ
וְעַל פְּרִי גַפְנָהּ
1. האם יש משהו שלדעתך אי אפשר לשבח בו את ה'?
2. 'מלך מהולל בתשבחות'. בשביל מה בעצם כל הברכות והתשבחות? האם זה מוסיף משהו לה'? מה מקום השבח אם כן?
3. בדוק עצמך, האם תוכל לכוון ולאמר מילה במילה ברכה אחרונה על כוס רביעית?
נִרְצָה
חֲסַל סִדּוּר פֶּסַח
כְּהִלְכָתוֹ,
כְּכָל
מִשְׁפָּטוֹ
וְחֻקָתוֹ.
כַּאֲשֶׁר זָכִינוּ לְסַדֵּר אוֹתוֹ
כֵּן נִזְכֶּה לַעֲשׂוֹתוֹ.
זָךְ
שׁוֹכֵן מְעוֹנָה,
קוֹמֵם קְהַל עֲדַת מִי מָנָה.
בְּקָרוֹב נַהֵל
נִטְעֵי כַנָּה
פְּדוּיִם לְצִיוֹן בְּרִנָּה.
לְשָׁנָה הַבָּאָה בִּירוּשָׁלָיִם הַבְּנוּיָה.
1. 'חסל' . איזה כיף, התחסל העסק? האם אתה משחרר אנחת רווחה? רווחה ממה? רווחה על מה?
2. 'כהלכתו' . האמנם? האם כך אתה מרגיש? מה צריך לעשות כדי להיות בתחושה זו?
3. מה מסקנותיך הרוחניות מלילה זה לשנה הבאה?
בְּלֵיל רִאשוֹן אוֹמְרִים:
וּבְכֵן וַיְהִי בַּחֲצִי הַלַּיְלָה
אָז רוֹב נִסִּים הִפְלֵאתָ בַּלַּיְלָה,
בְּרֹאשׁ אַשְׁמוֹרֶת זֶה הַלַּיְלָה,
גֵר צֶדֶק נִצַּחְתּוֹ כְּנֶחֱלַק לוֹ לַיְלָה,
וַיְהִי בַּחֲצִי הַלַּיְלָה.
דַּנְתָּ מֶלֶךְ גְּרָר בַּחֲלוֹם הַלַּיְלָה,
הִפְחַדְתָּ אֲרַמִי בְּאֶמֶשׁ לַיְלָה,
וַיָּשַׂר יִשְׂרָאֵל לְמַלְאָךְ וַיוּכַל לוֹ לַיְלָה,
וַיְהִי בַּחֲצִי הַלַּיְלָה.
זֶרַע בְּכוֹרֵי פַתְרוֹס מָחַצְתָּ בַּחֲצִי הַלַּיְלָה,
חֵילָם לֹא מָצְאוּ בְּקוּמָם בַּלַּיְלָה,
טִיסַת נְגִיד חֲרשֶׁת סִלִיתָ בְּכוֹכְבֵי לַיְלָה,
וַיְהִי בַּחֲצִי הַלַּיְלָה.
יָעַץ מְחָרֵף לְנוֹפֵף אִוּוּי הוֹבַשְׁתָּ פְגָרָיו בַּלַּיְלָה,
כָּרַע בֵּל וּמַצָבוֹ בְּאִישׁוֹן לַיְלָה,
לְאִישׁ חֲמוּדוֹת נִגְלָה רָז חֲזוֹת לַיְלָה,
וַיְהִי בַּחֲצִי הַלַּיְלָה.
מִשְׁתַּכֵּר בִּכְלֵי קֹדֶשׁ נֶהֱרַג בּוֹ בַּלַּיְלָה,
נוֹשַׁע מִבּוֹר אֲרָיוֹת פּוֹתֵר בִּעֲתוּתֵי לַיְלָה,
שִׂנְאָה נָטַר אֲגָגִי וְכָתַב סְפָרִים בַּלַּיְלָה,
וַיְהִי בַּחֲצִי הַלַּיְלָה.
עוֹרַרְתָּ נִצְחֲךָ עָלָיו בְּנֶדֶד שְׁנַת לַיְלָה,
פּוּרָה תִדְרוֹךְ לְשׁוֹמֵר מַה מִּלַיְלָה,
צָרַח כַּשׁוֹמֵר וְשָׂח אָתָא בֹּקֶר וְגַם לַיְלָה,
וַיְהִי בַּחֲצִי הַלַּיְלָה.
קָרֵב יוֹם אֲשֶׁר הוּא לֹא יוֹם וְלֹא לַיְלָה,
רָם הוֹדַע כִּי לְךָ הַיוֹם אַף לְךָ הַלַּיְלָה,
שׁוֹמְרִים הַפְקֵד לְעִירְךָ כָּל הַיוֹם וְכָל הַלַּיְלָה,
תָּאִיר כְּאוֹר יוֹם חֶשְׁכַּת לַיְלָה,
וַיְהִי בַּחֲצִי הַלַּיְלָה.
ִּי לוֹ נָאֶה, כִּי לוֹ יָאֶה
אַדִיר בִּמְלוּכָה, בָּחוּר כַּהֲלָכָה, גְּדוּדָיו יֹאמְרוּ לוֹ: לְךָ וּלְךָ, לְךָ כִּי לְךָ, לְךָ אַף לְךָ, לְךָ ה' הַמַּמְלָכָה,
כִּי לוֹ נָאֶה, כִּי לוֹ יָאֶה
דָּגוּל בִּמְלוּכָה, הָדוּר כַּהֲלָכָה, וָתִיקָיו יֹאמְרוּ לוֹ: לְךָ וּלְךָ, לְךָ כִּי לְךָ, לְךָ אַף לְךָ, לְךָ ה' הַמַּמְלָכָה,
כִּי לוֹ נָאֶה, כִּי לוֹ יָאֶה
זַכַּאי בִּמְלוּכָה, חָסִין כַּהֲלָכָה טַפְסְרָיו יֹאמְרוּ לוֹ: לְךָ וּלְךָ, לְךָ כִּי לְךָ, לְךָ אַף לְךָ, לְךָ ה' הַמַּמְלָכָה,
כִּי לוֹ נָאֶה, כִּי לוֹ יָאֶה
יָחִיד בִּמְלוּכָה, כַּבִּיר כַּהֲלָכָה לִמוּדָיו יֹאמְרוּ לוֹ: לְךָ וּלְךָ, לְךָ כִּי לְךָ, לְךָ אַף לְךָ, לְךָ ה' הַמַּמְלָכָה,
כִּי לוֹ נָאֶה, כִּי לוֹ יָאֶה .
מוֹשֵׁל בִּמְלוּכָה, נוֹרָא כַּהֲלָכָה סְבִיבָיו יֹאמְרוּ לוֹ: לְךָ וּלְךָ, לְךָ כִּי לְךָ, לְךָ אַף לְךָ, לְךָ ה' הַמַּמְלָכָה,
כִּי לוֹ נָאֶה, כִּי לוֹ יָאֶה .
עָנָיו בִּמְלוּכָה, פּוֹדֶה כַּהֲלָכָה, צַדִּיקָיו יֹאמְרוּ לוֹ: לְךָ וּלְךָ, לְךָ כִּי לְךָ, לְךָ אַף לְךָ, לְךָ ה' הַמַּמְלָכָה,
כִּי לוֹ נָאֶה, כִּי לוֹ יָאֶה .
קָּדוֹשׁ בִּמְלוּכָה, רַחוּם כַּהֲלָכָה שִׁנְאַנָיו יֹאמְרוּ לוֹ: לְךָ וּלְךָ, לְךָ כִּי לְךָ, לְךָ אַף לְךָ, לְךָ ה' הַמַּמְלָכָה,
כִּי לוֹ נָאֶה, כִּי לוֹ יָאֶה .
תַּקִיף בִּמְלוּכָה, תּוֹמֵךְ כַּהֲלָכָה תְּמִימָיו יֹאמְרוּ לוֹ: לְךָ וּלְךָ, לְךָ כִּי לְךָ, לְךָ אַף לְךָ, לְךָ ה' הַמַּמְלָכָה,
כִּי לוֹ נָאֶה, כִּי לוֹ יָאֶה .
אדיר הוא
אַדִּיר הוּא יִבְנֶה בֵּיתוֹ בְּקָרוֹב.
בִּמְהֵרָה, בִּמְהֵרָה, בְּיָמֵינוּ בְּקָרוֹב. אֵל בְּנֵה, אֵל בְּנֵה, בְּנֵה בֵּיתְךָ בְּקָרוֹב.
בָּחוּר הוּא, גָּדוֹל הוּא, דָּגוּל הוּא יִבְנֶה בֵּיתוֹ בְּקָרוֹב.
בִּמְהֵרָה, בִּמְהֵרָה, בְּיָמֵינוּ בְּקָרוֹב. אֵל בְּנֵה, אֵל בְּנֵה, בְּנֵה בֵּיתְךָ בְּקָרוֹב.
הָדוּר הוּא, וָתִיק הוּא, זַכַּאי הוּא, חָסִיד הוּא יִבְנֶה בֵּיתוֹ בְּקָרוֹב.
בִּמְהֵרָה, בִּמְהֵרָה, בְּיָמֵינוּ בְּקָרוֹב. אֵל בְּנֵה, אֵל בְּנֵה, בְּנֵה בֵּיתְךָ בְּקָרוֹב.
טָהוֹר הוּא, יָחִיד הוּא, כַּבִּיר הוּא, לָמוּד הוּא, מֶלֶךְ הוּא יִבְנֶה בֵּיתוֹ בְּקָרוֹב.
בִּמְהֵרָה, בִּמְהֵרָה, בְּיָמֵינוּ בְּקָרוֹב. אֵל בְּנֵה, אֵל בְּנֵה, בְּנֵה בֵּיתְךָ בְּקָרוֹב.
נוֹרָא הוּא, סַגִּיב הוּא, עִזּוּז הוּא, פּוֹדֶה הוּא, צַדִיק הוּא יִבְנֶה בֵּיתוֹ בְּקָרוֹב.
בִּמְהֵרָה, בִּמְהֵרָה, בְּיָמֵינוּ בְּקָרוֹב. אֵל בְּנֵה, אֵל בְּנֵה, בְּנֵה בֵּיתְךָ בְּקָרוֹב.
קָּדוֹשׁ הוּא, רַחוּם הוּא, שַׁדַּי הוּא, תַּקִּיף הוּא יִבְנֶה בֵּיתוֹ בְּקָרוֹב.
בִּמְהֵרָה, בִּמְהֵרָה, בְּיָמֵינוּ בְּקָרוֹב. אֵל בְּנֵה, אֵל בְּנֵה, בְּנֵה בֵּיתְךָ בְּקָרוֹב.
אחד מי יודע
אֶחָד מִי יוֹדֵעַ, אֶחָד אֲנִי יוֹדֵעַ..
אֶחָד אֱלֹקֵינוּ שֶׁבַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ:
שְׁנַיִם מִי יוֹדֵעַ, שְׁנַיִם אֲנִי יוֹדֵעַ.
שְׁנֵי לֻחוֹת הַבְּרִית. אֶחָד אֱלֹקֵינוּ שֶׁבַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ:
שְׁלשָׁה מִי יוֹדֵעַ, שְׁלשָׁה אֲנִי יוֹדֵעַ.
שְׁלשָׁה אָבוֹת, שְׁנֵי לֻחוֹת הַבְּרִית, אֶחָד אֱלֹקֵינוּ שֶׁבַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ:
אַרְבַּע מִי יוֹדֵעַ, אַרְבַּע אֲנִי יוֹדֵעַ.
אַרְבַּע אִמָהוֹת, שְׁלשָׁה אָבוֹת, שְׁנֵי לֻחוֹת הַבְּרִית, אֶחָד אֱלֹקֵינוּ שֶׁבַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ:
חֲמִשָּׁה מִי יוֹדֵעַ, חֲמִשָּׁה אֲנִי יוֹדֵעַ.
חֲמִשָּׁה חוּמְשֵׁי תוֹרָה, אַרְבַּע אִמָהוֹת, שְׁלשָׁה אָבוֹת, שְׁנֵי לֻחוֹת הַבְּרִית, אֶחָד אֱלֹקֵינוּ שֶׁבַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ:
ששה מִי יוֹדֵעַ, ששה אֲנִי יוֹדֵעַ.
שִׁשָּׁה סִדְרֵי מִשְׁנָה, חֲמִשָׁה חוּמְשֵׁי תוֹרָה, אַרְבַּע אִמָהוֹת, שְׁלשָׁה אָבוֹת, שְׁנֵי לֻחוֹת הַבְּרִית, אֶחָד אֱלֹקֵינוּ שֶׁבַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ:
שִׁבְעָה מִי יוֹדֵעַ, שִׁבְעָה אֲנִי יוֹדֵעַ.
שִׁבְעָה יְמֵי שַׁבַּתָּא, שִׁשָּׁה סִדְרֵי מִשְׁנָה, חֲמִשָׁה חוּמְשֵׁי תוֹרָה, אַרְבַּע אִמָהוֹת, שְׁלשָׁה אָבוֹת, שְׁנֵי לֻחוֹת הַבְּרִית, אֶחָד אֱלֹקֵינוּ שֶׁבַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ:
שְׁמוֹנָה מִי יוֹדֵעַ, שְׁמוֹנָה אֲנִי יוֹדֵעַ.
שְׁמוֹנָה יְמֵי מִילָה, שִׁבְעָה יְמֵי שַׁבַּתָּא, שִׁשָּׁה סִדְרֵי מִשְׁנָה, חֲמִשָׁה חוּמְשֵׁי תוֹרָה, אַרְבַּע אִמָהוֹת, שְׁלשָׁה אָבוֹת, שְׁנֵי לֻחוֹת הַבְּרִית, אֶחָד אֱלֹקֵינוּ שֶׁבַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ:
תִּשְׁעָה מִי יוֹדֵעַ, תִּשְׁעָה אֲנִי יוֹדֵעַ.
תִּשְׁעָה יַרְחֵי לֵדָה, שְׁמוֹנָה יְמֵי מִילָה, שִׁבְעָה יְמֵי שַׁבַּתָּא, שִׁשָּׁה סִדְרֵי מִשְׁנָה, חֲמִשָׁה חוּמְשֵׁי תוֹרָה, אַרְבַּע אִמָהוֹת, שְׁלשָׁה אָבוֹת, שְׁנֵי לֻחוֹת הַבְּרִית, אֶחָד אֱלֹקֵינוּ שֶׁבַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ:
עֲשָׂרָה מִי יוֹדֵעַ, עֲשָׂרָה אֲנִי יוֹדֵעַ.
עֲשָׂרָה דִבְּרַיָא, תִּשְׁעָה יַרְחֵי לֵדָה, שְׁמוֹנָה יְמֵי מִילָה, שִׁבְעָה יְמֵי שַׁבַּתָּא, שִׁשָּׁה סִדְרֵי מִשְׁנָה, חֲמִשָׁה חוּמְשֵׁי תוֹרָה, אַרְבַּע אִמָהוֹת, שְׁלשָׁה אָבוֹת, שְׁנֵי לֻחוֹת הַבְּרִית, אֶחָד אֱלֹקֵינוּ שֶׁבַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ:
אַחַד עָשָׂר מִי יוֹדֵעַ, אַחַד עָשָׂר אֲנִי יוֹדֵעַ.
אַחַד עָשָׂר כּוֹכְבַיָּא, עֲשָׂרָה דִבְּרַיָא, תִּשְׁעָה יַרְחֵי לֵדָה, שְׁמוֹנָה יְמֵי מִילָה, שִׁבְעָה יְמֵי שַׁבַּתָּא, שִׁשָּׁה סִדְרֵי מִשְׁנָה, חֲמִשָׁה חוּמְשֵׁי תוֹרָה, אַרְבַּע אִמָהוֹת, שְׁלשָׁה אָבוֹת, שְׁנֵי לֻחוֹת הַבְּרִית, אֶחָד אֱלֹקֵינוּ שֶׁבַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ:
שְׁנֵים עָשָׂר מִי יוֹדֵעַ, שְׁנֵים עָשָׂר אֲנִי יוֹדֵעַ.
שְׁנֵים עָשָׂר שִׁבְטַיָא, אַחַד עָשָׂר כּוֹכְבַיָּא, עֲשָׂרָה דִבְּרַיָא, תִּשְׁעָה יַרְחֵי לֵדָה, שְׁמוֹנָה יְמֵי מִילָה, שִׁבְעָה יְמֵי שַׁבַּתָּא, שִׁשָּׁה סִדְרֵי מִשְׁנָה, חֲמִשָׁה חוּמְשֵׁי תוֹרָה, אַרְבַּע אִמָהוֹת, שְׁלשָׁה אָבוֹת, שְׁנֵי לֻחוֹת הַבְּרִית, אֶחָד אֱלֹקֵינוּ שֶׁבַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ:
שְׁלשָׁה עָשָׂר מִי יוֹדֵעַ, שְׁלשָׁה עָשָׂר אֲנִי יוֹדֵעַ.
שְׁלשָׁה עָשָׂר מִדַּיָא. שְׁנֵים עָשָׂר שִׁבְטַיָא, אַחַד עָשָׂר כּוֹכְבַיָּא, עֲשָׂרָה דִבְּרַיָא, תִּשְׁעָה יַרְחֵי לֵדָה, שְׁמוֹנָה יְמֵי מִילָה, שִׁבְעָה יְמֵי שַׁבַּתָּא, שִׁשָּׁה סִדְרֵי מִשְׁנָה, חֲמִשָׁה חוּמְשֵׁי תוֹרָה, אַרְבַּע אִמָהוֹת, שְׁלשָׁה אָבוֹת, שְׁנֵי לֻחוֹת הַבְּרִית, אֶחָד אֱלֹקֵינוּ שֶׁבַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ:
חד גדיא
חַד גַּדְיָא, חַד גַּדְיָא
דְּזַבִּין אַבָּא בִּתְרֵי זוּזֵי, חַד גַּדְיָא, חַד גַּדְיָא.
וְאָתָא שׁוּנְרָא וְאָכְלָה לְגַדְיָא, דְּזַבִּין אַבָּא בִּתְרֵי זוּזֵי, חַד גַּדְיָא, חַד גַּדְיָא.
וְאָתָא כַלְבָּא וְנָשַׁךְ לְשׁוּנְרָא, דְּאָכְלָה לְגַדְיָא, דְּזַבִּין אַבָּא בִּתְרֵי זוּזֵי, חַד גַּדְיָא, חַד גַּדְיָא.
וְאָתָא חוּטְרָא וְהִכָּה לְכַלְבָּא, דְּנָשַׁךְ לְשׁוּנְרָא, דְּאָכְלָה לְגַדְיָא, דְּזַבִּין אַבָּא בִּתְרֵי זוּזֵי, חַד גַּדְיָא, חַד גַּדְיָא..
וְאָתָא נוּרָא וְשָׂרַף לְחוּטְרָא, דְּהִכָּה לְכַלְבָּא, דְּנָשַׁךְ לְשׁוּנְרָא, דְּאָכְלָה לְגַדְיָא, דְּזַבִּין אַבָּא בִּתְרֵי זוּזֵי, חַד גַּדְיָא, חַד גַּדְיָא.
וְאָתָא מַיָא וְכָבָה לְנוּרָא, דְּשָׂרַף לְחוּטְרָא, דְּהִכָּה לְכַלְבָּא, דְּנָשַׁךְ לְשׁוּנְרָא, דְּאָכְלָה לְגַדְיָא, דְּזַבִּין אַבָּא בִּתְרֵי זוּזֵי, חַד גַּדְיָא, חַד גַּדְיָא.
וְאָתָא תוֹרָא וְשָׁתָה לְמַיָא, דְּכָבָה לְנוּרָא, דְּשָׂרַף לְחוּטְרָא, דְּהִכָּה לְכַלְבָּא, דְּנָשַׁךְ לְשׁוּנְרָא, דְּאָכְלָה לְגַדְיָא, דְּזַבִּין אַבָּא בִּתְרֵי זוּזֵי, חַד גַּדְיָא, חַד גַּדְיָא.
וְאָתָא הַשׁוֹחֵט וְשָׁחַט לְתוֹרָא, דְּשָּׁתָה לְמַיָא, דְּכָבָה לְנוּרָא, דְּשָׂרַף לְחוּטְרָא, דְּהִכָּה לְכַלְבָּא, דְּנָשַׁךְ לְשׁוּנְרָא, דְּאָכְלָה לְגַדְיָא, דְּזַבִּין אַבָּא בִּתְרֵי זוּזֵי, חַד גַּדְיָא, חַד גַּדְיָא.
וְאָתָא מַלְאָךְ הַמָּוֶת וְשָׁחַט לְשׁוֹחֵט, דְּשָׁחַט לְתוֹרָא, דְּשָּׁתָה לְמַיָא, דְּכָבָה לְנוּרָא, דְּשָׂרַף לְחוּטְרָא, דְּהִכָּה לְכַלְבָּא, דְּנָשַׁךְ לְשׁוּנְרָא, דְּאָכְלָה לְגַדְיָא, דְּזַבִּין אַבָּא בִּתְרֵי זוּזֵי, חַד גַּדְיָא, חַד גַּדְיָא.
וְאָתָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְשָׁחַט לְמַלְאַךְ הַמָּוֶת, דְּשָׁחַט לְשׁוֹחֵט, דְּשָׁחַט לְתוֹרָא, דְּשָּׁתָה לְמַיָא, דְּכָבָה לְנוּרָא, דְּשָׂרַף לְחוּטְרָא, דְּהִכָּה לְכַלְבָּא, דְּנָשַׁךְ לְשׁוּנְרָא, דְּאָכְלָה לְגַדְיָא, דְּזַבִּין אַבָּא בִּתְרֵי זוּזֵי, חַד גַּדְיָא, חַד גַּדְיָא.
בקריאת שמע שעל המיטה קורין רק פרשה ראשונה בקריאת שמע כיון שהוא ליל שמורים