הכנסת אורחים/ הרב דוב זינגר
חדות שמחה. וירא / ר' שמחה בונים מפשיסחא
אל נא תעבור מעל עבדך. במס' שבת (קכ"ז): "מכאן שגדולה הכנסת אורחים יותר מקבלת פני שכינה". שמעתי ממורי זצ"ל שכלל גדול כאשר איש מקיים מצות הכנסת אורחים ישיג הבעל הבית מדרגת האורח, היינו המדרגה הטובה אשר בו ולא המדרגה השפילה שלו. ושמעתי ממורי מפשיסחא שאמר בזה שכיון שהכניס אברהם האורחים המלאכים השיג מדרגתם, בחינת עומד שלא ייפול ממדרגתו. וזהו והוא עומד עליהם שנעשה בחינת עומד… וכן אמר אדמו"ר מקאזמיר זצ"ל גדולה הכנסת אורחים יותר מקבלת פני שכינה, כי קבלת פני שכינה הוא רק לפי ערך המקבל בחי' כלי שלו… לא כן מצות הכנסת אורחים אשר בכל יום ויום שהשיג אורחים תמיד הוא משיג מדרגותיהם ונעשה בכל יום כלי חדש יותר מערך בחי' כלי שלו מעצמותו.
בקטע הזה מתייחסים לביטוי "גדולה הכנסת אורחים יותר מקבלת פני שכינה" ברצינות. יותר מאשר אל סיסמא שכותבים על פוסטר בבית ספר. ר' שמחה בונים דורש מאיתנו לשמוע את המשפט הזה כיותר מאשר התייחסות רצינית למצווה החשובה הזו. הוא מנסה להבין את המשפט הזה ברובד עמוק יותר. אברהם אבינו מכניס אורחים. שר' שמחה בונים מלמד אותנו שזה "כלל גדול" – הוא מצווה אותנו "להשיג מדרג האורח". איך אנחנו יכולים להבין את ההצעה הזו? את מצוות הכנסת אורחים?
כשאורח נכנס לתוך הבית, הוא בא מן החוץ. בהגדרה, הוא חודר לאינטימיות של הבית. בדרך כלל, אנחנו מנסים לשמור על המשפחתיות שלנו. לשמור על האינטימיות. והאורח? הוא יקבל מאיתנו משהו – כשהוא יבקר בתוכנו. כאן יש הצעה חלופית. בין אורח למארח נוצר דו שיח. אינטראקציה. הוא מביא איתו משהו. ואנחנו יכולים לקבל ממנו את הנקודה שלו. המרכז איננו האינטימיות של הבית – המרכז הופך להיות האורח. ביחסי אורח ומארח יש יחסי גומלין והשפעה הדדית. הצדדים מקבלים זה מזה.
כשאורח נכנס לרשותנו, לביתנו, אנחנו נוטים לעשות לו "שיפוט מהיר". להשוות בינינו ולזהות אותו, לאבחן אותו, לתייג אותו. אם המארח זוכר שיש לאורח "נקודה עליונה" – המכוונות שלו אחרת. אמנם לא כדאי לקבל לתוכנו את "הנקודה השפלה" שלו. אבל הוא גם מביא אתו משהו יקר. נקודה עליונה. זה מכניס לאירוח שלנו – כבעלי הבית – חיפוש, סקרנות, בקשה. מבקשים לקבל משהו. השכינה, ספירת המלכות, היא מעין שיקוף שלנו. היא "זה לעומת זה". יש לה יחס אלי. היא משקפת אותנו. דרך השכינה שמגיעה אלינו, מגיע אלינו אור חוזר מעצמנו. שכינה גם נקראת "אני". השכינה היא אני עליון שלי. אני משודרג כשבא אחר, אורח – זה לא אני. נכנס מישהו אחר. הוא מביא אתו משהו שאין לי. זה יכול לשדרג אותי. הוא מביא איתו משהו אחר לגמרי. זו הצעה בהכנסת אורחים: לקבל את המדרגה העליונה של האורח לתוכנו. משהו שונה לגמרי, שבא מן החוץ. שיש לו איכות. זו הצעה להרחיב את ה"כלי" שלנו – את הגבולות שלנו. את התודעה, את האפשרויות. האורח מרחיב את הגבולות. הוא מביא איתו אור אחר. "גדולה הכנסת אורחים מקבלת פני שכינה".
השאלה לאן אנחנו מכוונים. האם המכוונות שלנו היא לאורח? האם היא אל עצמנו. בר' שמחה בונים יש הצעה להתכוון לעצמנו – לאפשרות שלנו לקבל את "הנקודה העליונה" שלו. מה מכוונות כזו עושה לאורח? כאורח, אנחנו וודאי רוצים שהמארח יחשוב עלי. שהוא יתייחס אלי ויקבל אותי. יפתח לי מקום. אולם יש לנו, כאורחים, גם חשק ועניין שבעה"ב יתעסק בעצמו – כיוון שאנחנו עושים לבעל הבית משהו. בעל הבית אומר לאורח: "תודה שבאת" – על מה שאתה פותח בי. על הנקודה שהבאת אתך.
כל אחד מאיתנו מגיע עם אוהל. עם גבולות. עם דעות ועמדות. בלימוד התורה בבית המדרש נעשה ניסיון לפתוח את יריעות האוהל. להכניס אורחים, בניסיון להרחיב את הגבולות שלנו: "הרחיבי מקום אהלך". נעשה ניסיון ללמוד כיצד לפתוח דלתות ולקבל את המדרגה הטובה של האורח. האירוח מלווה בשמירה על "אוויר נקי" באמצעות כלים של שיקוף ואישוש – כאמצעי להכנסת האורח לתוכנו – כפי שהוא. הלימוד בבית המדרש התמקד במהלך השנה בקבלת אורחים שונים, מאתגרים, שמביאים אתם – כמו כל אורח – גם "נקודה עליונה".