logo

"המלך בקונך וצא" – על תפילת הדרך(1)/ יוסי פרומן

 

הנחיות  לקראת הלימוד:

א.     נתחיל בקריאת הגמרא,  וננסה לשים לב לתפילה עצמה.   במה התפילה הזו מעצבת אותנו?

 ב.   מהו נוסח התפילה? לשים לב- על מה מתפללים? מה מעסיק אותנו כשיוצאים לדרך? מה פירוש המילים  "המלך בקונך וצא? ".

כדאי לשים לב לכך שאליהו אמר  שלשה דברים.   רק אחד מהם הוא  'המלך בקונך וצא ',  האם יש קשר בין הדברים ?

 ג.  החלק השני של הגמרא מתחיל מהמילים  "אימתי מצלי. . ".  יש בחלק הזה פרטים הלכתיים רבים.   ננסה  לחשוב על כל אחד מהפרטים ההלכתיים האלו. ,  מה הוא אומר לנו ? מה הוא מאפיין ? מאיזה מצב נפשי הוא נובע?,  מה זה אומר על הדרך?

 

 

 

 

 

 

 

דברים של יוסי:

מה חידוש חידשו היום בבית המדרש ?

 הגמרא פותחת   במילים 'כל היוצא' – מה שמשדר  תחושת חובה,   אולי אפילו כפיה.  

הגמרא גם פותחת באזהרה מפני כעס ושכרות,  ששניהם  מהווים בעצם ניסיון להשיג דבר בדרך קלה,  לא בדרך היגיעה.

דברים של הלומדים:

שמואל ר: פעמים התפילה נענית בתפילה עצמה,   למדתי מדברי אביי שכשהתפילה נאמרת בלשון רבים, היא נענית.  כשיוצאים לדרך יש תחושה של לבד.  וזה מפחיד.  הביחד,  וממילא אמירת התפילה בלשון רבים מקהה את הפחד.

יונית : תפילת הדרך האישית שלי היא דווקא בהדלקת נרות. . .  זמן שבו יש לי נוסח פרטי.  ויש גם לגיטימציה. ואני מתפללת עם מה שאני באה מהשבוע שהיה,  ולקראת השבוע שיהיה.

חביבה :קונך – קונה שמים וארץ,  משהו רחב,  שמאפשר. . .

דיני : בעיני ' תמלך' פרושו – תראה אם הדרך מתאימה לך,  האם אתה באמת רוצה בדרך? האם זו הדרך שלך? מכאן והלאה אני רואה בגמרא איזה  מיסוד,  איבוד הקשר עם הקב"ה.   כשהשיא הוא אמירת התפילה בלשון רבים.   כבר לא מעניין מי אתה,  איפה אתה. . . צריך להתגעגע לקשר החי עם הקב"ה.  שבעיני קשור לאמירה האישית,  בלשון יחיד דווקא.

בקשר לכעס,  נראה שהגמרא אומרת לנו -אל תכעס כי זה יטה אותך בהחלטות שהם לא יהיו שלך.  הכעס מסוכן בהקשר של יציאה לדרך,  לכן  קודם כל תעשה מדיטציה ורק אח"כ תחליט אם לצאת. . .

תהילה : "ותתננו לחן ולחסד " לא כתוב שאגיע לתוצאה מסוימת.  נתינת חן מעדנת את הדרך בעיני כל,  גם בעולם ירגישו שיש חן בדרך

עדו: חסד עשו עמנו מחברי התפילות.  אם היינו הולכים בדרכו של אליהו,  דרך שהיא רק אמת,  אולי לא היינו יוצאים לדרך אף פעם.  לכן בעיני  עדיף' צא- ואח"כ תתפלל'.  

שמתי לב גם לרב ששת,  השיירה נעצרת,  ולמרות שהתכנית השתבשה,  הוא זורם עם זה ומצטרף לתפילה. .

דברי סיכום של יוסי:

הנוסח הפשוט ביותר הוא מה שאומר רב חסדא.  רב חסדא מתייחס  ליציאה ממקום מוגן ומוכר, אל הדרך שהיא  מקום מסוכן –ואולי מפחיד.

  התפילה עצמה מתחילה בבקשה  לחזור בשלום וזה לא פשוט.  ובהמשך-תצעידיני, צעדים קטנים,  ניואנסים קטנים,  מהכל תשמור עלינו,  מהדברים המפחידים,  וגם מהדברים הקטנים,  מהתקלות הקטנות שתמיד צצות.

ובנוסף שתהיה ברכה,  חן וחסד,  אני מבין שאם אלך לבד לא אצליח,  אני צריך ברכה.

תפילת הדרך מורכבת משני הדברים האלו.  מצד אחד שלא יהיו הפרעות,   או פחדים,  ומן הצד השני הצורך והרצון בחסדי ה'   ובברכה.   ר' חסדא אומר אני יוצא לדרך,  ואני יודע מה אני רוצה. כל שאני  צריך זה  ברכה – עזרה שלא תהיה תקלה.   אליהו  מוסיף מובן רחב יותר.   יש פה יציאה ממקום מוכר למקום לא ידוע,  ולכן,  לפני היציאה לדרך- המלך בקונך  וצא – צריך הנחיה והובלה של הקב"ה.

לעיתים אני יודע לאן אני רוצה להגיע,  אך אינני  יודע איך מגיעים –  כמו שראינו במעשה מאבדת בת מלך.  במדרגה שאליהו מוסיף – התנועה היא  לפתוח,  לשים לב לאפשרויות אחרות שלא תכננתי,  אני מתייעץ,  נמלך בקוני  ומסכים לשמוע עצה אחרת.  

 הסיום  של התפילה– שומע תפילה, מותיר מרחב פתוח,  מה שתאיר לי בדרך,  על זה אלך.

לפעמים מבינים זאת מתוך התפילה עצמה,  מילות התפילה הן גם התייעצות וגם קבלת תשובה,  מתוך התפילה עצמה אפשר ללמוד האם הדרך רצויה,   תשובות נקבל איכשהו בסימנים,  בתחושות הלב.

יש  מעגלים שונים ברמת הפתיחות שאני פותח עצמי כשאני יוצא לדרך.    אם אני כועס –  אני נעול   היציאה לדרך מזמינה שאלה,  הימלכות.  תפתח את השאלה מה ?,  לאן? וכו'. . .  

 מפתיע שאת התפילה לא מתפללים לפני שיוצאים.  אפשר להתפלל רק מתוך הדרך.  מתוך הדרך אני מבין על מה אני מתפלל,  מאידך האם לעצור? לעמוד? ברור שמתוך הדרך,  תוך כדי תנועה הדברים נראים אחרת,  אבל אולי צריך פסק זמן ? ואולי זה ההבדל בין אנשים שונים ?  העובדה שאני  יכול לצאת לדרך קשורה להמלכות- ולכן אני פותח את עצמי.  להימלך – להתייעץ וזה ודאי דבר חשוב,  אבל מצד שני לא לבטל את עצמי.  – אלא  המלך- וצא !