הקובע מקום לתפילתו/ רחלי וינשטוק
פתיחה:
דימיון מודרך: לפתוח בהרפיה. לדמיין מקום שבשבילי הוא מעורר השראה לתפילה. לאפשר לעצמי להיות במקום הזה. איפה אני נמצאת שם? אני עומדת? יושבת? הולכת? איזה שעה זאת ביום? האם יש קולת ורעשים ברקע? יש אנשים איתי או שאני שם לבד? יש ריחות שאני מריחה? . לאפשר לעצמי להיות שם, להניח יד על הלב, ולהקשיב לתפילה שעולה לי מתוך המקום בו אני נמצאת.
סיום, שיתוף בזוגות
לימוד:
ספר שמות פרק לג
וַיֹּאמֶר ה' הִנֵּה מָקוֹם אִתִּי וְנִצַּבְתָּ עַל הַצּוּר:
ספר נתיבות עולם א – נתיב העבודה – פרק ד
ובפר"ק דברכות (ז' ע"א) אמר רבי חלבו אמר רב הונא כל הקובע מקום לתפלתו אלהי אברהם בעזרו וכשמת אומרים עליו אי חסיד אי עניו מתלמידיו של אברהם אבינו ואברהם מנא לן דקבע מקום דכתיב וישכם אברהם בבוקר אל המקום אשר עמד שם את פני ה' ואין עמידה אלא תפלה שנאמר ויעמוד פנחס ויפלל עוד שם אמר ר' יוחנן משום ר"ש בן יוחאי כל הקובע מקום לתפלתו אויביו נופלים תחתיו שנאמר ושמתי מקום לעמי ישראל ונטעתיו ושכן תחתיו ולא יוסיפו בני עולה לענותו כאשר בראשונה עד כאן. הזהירו על קביעות מקום התפלה. ויש לך לדעת, כי אברהם היה קובע מקום לתפלתו והיה לו הדביקות בו יתברך בקביעות ולא במקרה דכתיב אל המקום אשר עמד שם, ולכך היה השם יתברך עמו תמיד בקביעות מבלי הסרה כלל והיה דבוק בשכינה. ובעת צאתו למלחמה השכינה היתה לוחמת באויביו ותמיד השכינה היתה בעזרו, וכל זה מפני שהיה קובע מקום לתפלתו ר"ל שתפלתו שהוא הדביקות שלו בו יתברך הוא בקביעות ואינו במקרה, ודבר שהוא בקביעות אין לה הסרה כלל הפך המקרה שאין המקרה מתמיד, וכנגד האויב צריך האדם חוזק ותוקף שלא יוסר הדביקות. …
ובדבר זה היה מיוחד אברהם כי הוא היה התחלה אל כל העולם, שכן אמרו בשביל אברהם נברא העולם, והיה כמו העיקר שהוא התחלה וראשון, והעיקר צריך אל מקום שעומד בו, ולפיכך אברהם שהיה התחלה לעולם יש לו מקום מיוחד אצל השם יתברך שהוא מקומו של עולם, והדבר הזה ברור. ולפיכך אמר אלהי אברהם בעזרו, וזה כי כל דבר שיש לו מקום הוא חזק מאוד שהוא כמו האילן שיש לו שורש נטוע במקום אחד שאף כל הרוחות באות אין מזיזין אותו ממקומו, וזה הקובע מקום לתפלתו יש לו נטיעה ודבוק אצל השם יתברך לגמרי אז הוא יתברך חזקו ותקפו וה' צורו אשר יחסה בו…
ספר לקוטי הלכות חו"מ – הלכות שלוחין הלכה ד
וְזֶהוּ בְּחִינַת כָּל הַקּוֹבֵעַ מָקוֹם לִתְפִלָּתוֹ וְכוּ', כִּי עִקַּר קְבִיעַת מָקוֹם הוּא כְּשֶׁזּוֹכִין לְהִתְקַשֵּׁר לִבְחִינַת לְמַעְלָה מֵהַמָּקוֹם לִבְחִינַת מְקוֹמוֹ שֶׁל עוֹלָם שֶׁשָּׁם הַמָּקוֹם שֶׁל כָּל אֶחָד וְאֶחָד, אֲבָל כָּל זְמַן שֶׁאֵין הָאָדָם מְקַשֵּׁר מְקוֹמוֹ לְשָׁם, הוּא נָע וָנָד בָּאָרֶץ, כִּי הָאָדָם הוּא גֵּר בָּאָרֶץ הַזֹּאת וְאֵין לוֹ שׁוּם קְבִיעוּת מָקוֹם בְּזֶה הָעוֹלָם, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב, "כִּי גֵר אָנֹכִי עִמָּךְ וְכוּ'". וְעַל כֵּן נִקְרָא תָּמִיד "הוֹלֵךְ", כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (קֹהֶלֶת יב), "כִּי הֹלֵךְ הָאָדָם אֶל בֵּית עוֹלָמוֹ", וְאֵין לוֹ שׁוּם מְנוּחָה וּקְבִיעוּת מָקוֹם כִּי אִם כְּשֶׁזּוֹכֶה לְקַשֵּׁר מְקוֹמוֹ בְּכָל עֵת בַּאֲשֶׁר הוּא שָׁם, לִבְחִינַת מְקוֹמוֹ שֶׁל עוֹלָם שֶׁשָּׁם עִקַּר קְבִיעוּת מָקוֹם, כִּי שָׁם עִקַּר הַמְנוּחָה וְהַנַּחֲלָה שֶׁל כָּל אֶחָד וְאֶחָד…
עַל יְדֵי זֶה 'אֱלֹקֵי אַבְרָהָם בְּעֶזְרוֹ'. כִּי אַבְרָהָם הוּא הָרִאשׁוֹן שֶׁפָּתַח דֶּרֶךְ הַתְּפִלָּה בָּעוֹלָם, כִּי הָיָה נְדִיב לֵב הָרִאשׁוֹן. וְכָל עֲבוֹדָתוֹ הָיָה עַל יְדֵי תְּפִלָּה וְהִתְבּוֹדְדוּת, כַּמְבֹאָר בְּמָקוֹם אַחֵר. וְעַל כֵּן עִקַּר הַתְחָלַת בְּרָכָה רִאשׁוֹנָה שֶׁבַּתְּפִלָּה מַתְחִילִין אֱלֹהֵי אַבְרָהָם וּבוֹ דַּיְקָא חוֹתְמִין מָגֵן אַבְרָהָם כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, יָכוֹל, יִהְיוּ חוֹתְמִין בְּכֻלָּן וְכוּ'? כִּי הוּא הָרִאשׁוֹן שֶׁהִתְחִיל לְהַמְשִׁיךְ דֶּרֶךְ הַתְּפִלָּה בָּעוֹלָם
עבודה פנימית:
בכתיבה אישית, כל אחת כותבת לעצמה:
- מקום שמאפשר לי דבקות בתפילה (מקום ממשי, מקום פנימי ומקום בזמן)
- מקום שמערער לי את הדבקות בתפילה (מקום ממשי, מקום פנימי ומקום בזמן)
- למה אני זקוקה ברגעים בהם מתערערת לי הדבקות בתפילה?
שיתוף בזוגות, תפילה- כל אחת מתפללת על חברתה.
להרחבה: לקרוא את הפרק "הקובע מקום לתפילתו" במארז של הרב דניאל כהן "סולם ההתקרבות". אפשר לעשות סיום או פתיחה עם ההרפיה מתוך המארז "הנה מקום איתי".