"ויצאו ללכת" – על יציאה לדרך/ יוסי פרומן
בראשית יא-יב:
כו וַיְחִי-תֶרַח, שִׁבְעִים שָׁנָה; וַיּוֹלֶד, אֶת-אַבְרָם, אֶת-נָחוֹר, וְאֶת-הָרָן.
כז וְאֵלֶּה, תּוֹלְדֹת תֶּרַח–תֶּרַח הוֹלִיד אֶת-אַבְרָם, אֶת-נָחוֹר וְאֶת-הָרָן; וְהָרָן, הוֹלִיד אֶת-לוֹט.
כח וַיָּמָת הָרָן, עַל-פְּנֵי תֶּרַח אָבִיו, בְּאֶרֶץ מוֹלַדְתּוֹ, בְּאוּר כַּשְׂדִּים.
כט וַיִּקַּח אַבְרָם וְנָחוֹר לָהֶם, נָשִׁים: שֵׁם אֵשֶׁת-אַבְרָם, שָׂרָי, וְשֵׁם אֵשֶׁת-נָחוֹר מִלְכָּה, בַּת-הָרָן אֲבִי-מִלְכָּה וַאֲבִי יִסְכָּה.
ל וַתְּהִי שָׂרַי, עֲקָרָה: אֵין לָהּ, וָלָד.
לא וַיִּקַּח תֶּרַח אֶת-אַבְרָם בְּנוֹ, וְאֶת-לוֹט בֶּן-הָרָן בֶּן-בְּנוֹ, וְאֵת שָׂרַי כַּלָּתוֹ, אֵשֶׁת אַבְרָם בְּנוֹ; וַיֵּצְאוּ אִתָּם מֵאוּר כַּשְׂדִּים, לָלֶכֶת אַרְצָה כְּנַעַן, וַיָּבֹאוּ עַד-חָרָן, וַיֵּשְׁבוּ שָׁם.
לב וַיִּהְיוּ יְמֵי-תֶרַח, חָמֵשׁ שָׁנִים וּמָאתַיִם שָׁנָה; וַיָּמָת תֶּרַח, בְּחָרָן. {פ}
א וַיֹּאמֶר ה' אֶל-אַבְרָם, לֶךְ-לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ, אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ.
ב וְאֶעֶשְׂךָ, לְגוֹי גָּדוֹל, וַאֲבָרֶכְךָ, וַאֲגַדְּלָה שְׁמֶךָ; וֶהְיֵה, בְּרָכָה.
ג וַאֲבָרְכָה, מְבָרְכֶיךָ, וּמְקַלֶּלְךָ, אָאֹר; וְנִבְרְכוּ בְךָ, כֹּל מִשְׁפְּחֹת הָאֲדָמָה.
ד וַיֵּלֶךְ אַבְרָם, כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר אֵלָיו ה', וַיֵּלֶךְ אִתּוֹ, לוֹט; וְאַבְרָם, בֶּן-חָמֵשׁ שָׁנִים וְשִׁבְעִים שָׁנָה, בְּצֵאתוֹ, מֵחָרָן.
ה וַיִּקַּח אַבְרָם אֶת-שָׂרַי אִשְׁתּוֹ וְאֶת-לוֹט בֶּן-אָחִיו, וְאֶת-כָּל-רְכוּשָׁם אֲשֶׁר רָכָשׁוּ, וְאֶת-הַנֶּפֶשׁ, אֲשֶׁר-עָשׂוּ בְחָרָן; וַיֵּצְאוּ, לָלֶכֶת אַרְצָה כְּנַעַן, וַיָּבֹאוּ, אַרְצָה כְּנָעַן.
ו וַיַּעֲבֹר אַבְרָם, בָּאָרֶץ, עַד מְקוֹם שְׁכֶם, עַד אֵלוֹן מוֹרֶה; וְהַכְּנַעֲנִי, אָז בָּאָרֶץ.
ז וַיֵּרָא ה', אֶל-אַבְרָם, וַיֹּאמֶר, לְזַרְעֲךָ אֶתֵּן אֶת-הָאָרֶץ הַזֹּאת; וַיִּבֶן שָׁם מִזְבֵּחַ, לַה' הַנִּרְאֶה אֵלָיו.
ח וַיַּעְתֵּק מִשָּׁם הָהָרָה, מִקֶּדֶם לְבֵית-אֵל–וַיֵּט אָהֳלֹה; בֵּית-אֵל מִיָּם, וְהָעַי מִקֶּדֶם, וַיִּבֶן-שָׁם מִזְבֵּחַ לַה', וַיִּקְרָא בְּשֵׁם ה'.
ט וַיִּסַּע אַבְרָם, הָלוֹךְ וְנָסוֹעַ הַנֶּגְבָּה.
פתיחה
כברכה ראשונה פתחנו בסיפורים של עמיתים בדרכם לכאן הבוקר, כהכנה ללימוד דרכו של אברהם אבינו.
יוסי:
חשבנו ללמוד במפגשים הראשונים עניינים שונים שקשורים לדרך. לימוד בענייני דרך יכול ללכת לכל מיני מקומות, גם בתורה עצמה וגם בחז"ל. חשבנו להתחיל בסיפור מהתורה. יש כמה אנשים שיוצאים לדרך בתורה: אליעזר יוצא לחפש אישה ליצחק, יעקב יוצא-בורח, אליהו – כמה וכמה אנשים יצאו לדרך. בחרנו את סיפור היציאה לדרך מפרשת השבוע.
הבקשה שלנו בלימוד בבית המדרש היא לפתוח את העיניים ואת הלב ללימוד של הדברים שאנחנו מכירים בצורה חדשה. אלו פסוקים מוכרים אבל אנחנו עדיין רוצים להקשיב להם היטב. יש כאן איזה אברם לא ידוע שיוצא לדרך, אנחנו רוצים להיפתח לזה באופן מחודש לגמרי.
נחלק לקבוצות, נקרא את הפסוקים לעצמנו. נתחיל בשיקוף של הפסוקים ודיוק של השיקוף. נבדוק מתוך הפסוקים הללו מה אנחנו לומדים על יציאה לדרך, אפילו דבר קטן. אחד בוחר לשתף והאחרים מדייקים אותו, ואז שואלים מה כל אחד לומד על יציאה לדרך, וגם מה ה'משחק' בין שתי הפרשיות בעניין היציאה לדרך.
אז נצא לדרך.
אסיף
יוסי:
כנראה הסיבה האמיתית לזה שהתחלנו את השנה מאוחר היתה שחיכינו לפרשת השבוע הזו, לגיבוי הארטילרי של אברהם אבינו ליציאה לדרך. אני מציע לשמוע כמה דברים שהתחדשו, בשאלה שנשמעת מאוד דומה לשאלה שנשאלה מקודם: מה אני לומד מהפסוקים האלה – מהפרשייה הראשונה או השנייה – על היציאה לדרך שלי. אני כיוצא לדרך – מה הפסוקים האלה מלמדים על המצב הזה, לאן הם מנחים אותי, מה הם מאירים לי, לאן הם מכווינים?
מדברי העמיתים:
- אני לומד מהפסוקים שכשאני יוצא לדרך בהרגשה שיש לי גב, שיש לי כיוון, שאני מגדלור, הרבה יותר קל לי לצאת לדרך.
- מה שלקחתי מהלימוד זה שיש שתי דרכים לצאת לדרך. אחת היא בריחה – מצרות, למשל – ודרך אחרת היא הליכה לאיזשהו יעד, לאיזה מקום. אם אני לוקח לעצמי איזה יעד ולא סתם יוצא ממשהו אלא גם הולך אל משהו, זו הליכה לגמרי אחרת, זו דרך יותר טובה.
- הדבר שאני לוקח לדרך שלי הוא שגם כשאני יוצא לדרך אני הולך לתוך המשפחה ויחד עם המשפחה.
- לי היה קושי, כי הלימוד מהפסוקים הוא שכדי שדרך תצליח חייבים להגדיר לה יעד. יש כוח עצום ביציאה לדרך בלי להגדיר לאן, ואילו כאן אנחנו מקבלים מסר שהיציאה הראשונה שהיתה פחות מוכוונת הצליחה פחות, לעומת היציאה השנייה שהיתה יותר ממוקדת. זה קשה גם כי לא קל להגדיר יעדים וגם כי אני לא יודעת אם זה טוב להגדיר יעדים. זה קושי בין הלימוד הברור לבין ההתלבטות שאני נמצאת בה.
[יוסי: אנחנו משתדלים להקשיב למה שכתוב, ואז למה שזה מלמד. לא תמיד מה שכתוב קל לי, לפעמים זה מלמד משהו ואני מרגיש בחיים את ההיפך. זו הבחנה חשובה, כי היא מאפשרת לומר שהתורה קוראת לי למשהו ואני לא יכול להיענות לו עכשיו – אני לא חייב לומר "אוקיי".]
- גם דרך שמתחילה בצורה אנושית, מתוך ספקות, יכולה לפגוש איזושהי ברכה. אולי דווקא היציאה של תרח ללא ברכה היא זו שאפשרה את הברכה לאברהם. אני לומדת מזה שגם דרך שמתחילה בלי ידיעות, עם ספקות ועם קשיים, יכולה לפגוש בדרך ברכה. אפשר לצאת לדרך ושהברכה תצטרף.
- למדתי שגם אחרי שמגיעים למקום אפשר להמשיך ללכת. גם אחרי שהגעתי למציאות, מקום והקשר מסוימים, אני מחפשת את המקום הבא שאפשר לצמוח אליו.
- אני לומדת שלמרות שיש לי מטרה ביד בתחילת הדרך, אני עדיין לא יודעת בוודאות מה תהיה סופה של הדרך.
- למדתי שכל הדרכים מובילות לאותו מקום, אל המוות, ומה שחשוב זה אילו חיים יש בדרך. הייתי רוצה שכשאגמור את החיים יאמרו שחייתי ולא 'ימיו היו כך וכך'.
יוסי:
הלימוד שלי על יציאה לדרך דומה לדבר שכבר נאמר כאן. הרבה פעמים אני מרגיש שאני יוצא לדרך מסיבות מאוד מינוריות – מצוקה, כמו בפסוקים – שרי עקרה, למשל – או אפילו בלי סיבה ברורה – החיים לוקחים אותי, אשתי, הילדים שלי, אבא שלי. כך מתחילה לה הדרך, ובאיזשהו שלב קול ה' מופיע בעסק. אני מחפש את זה הרבה בדרכים שלי בחיים. מעניין שהדבר הזה, שנעשה בצורה מאוד מינורית, מהכרח החיים, היה בעצם איזושהי הופעה של ה' בחיים שלי. זה מה שחזק לי ביחס בין הפרשיות – כשה' אומר לאברהם "לֶךְ-לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ" הוא אומר את זה על חרן. קול ה' מתלבש למפרע על הדרך שהתחילה 'חילונית', ארצית. כשקורה דבר כזה, שה' מצטרף באיזשהו אופן לחיים שלנו בכל מיני דרכים שבהן הוא מאיר לנו, זה לא רק עובד מכאן והלאה – זה גם מאיר באור אחר את היציאה הראשונית. מסתבר שהקול שלו קרא לי, זה חימום לב מאוד גדול בשבילי. מרוב שזה מחמם אני תמיד פוזל לחפש את זה, גם כשאני לא רואה את זה.
אנחנו יוצאים עכשיו לדרך כקבוצה. אני מרגיש כבר איזו חיבה. כרגע אני מרגיש שהתחלתי ממקום פשוט של 'עוד שנה', באתי לעשות דבר שאני אוהב, ועדיין העיניים שלי סקרניות – מתי יופיע דיבור של ה' בשנה הזאת. כל שנה נולדים דברים אחרים.
לא כתוב כמה זמן עבר בין היציאה לדרך עד הדיבור של ה'. אני רוצה לסיים בתפילה שנפגוש כאן באיזשהו שלב את ברכת ה' בשנה הזאת.