"ויחלם והנה" – על חלומות

מקורות

בראשית כח:

י וַיֵּצֵא יַעֲקֹב, מִבְּאֵר שָׁבַע; וַיֵּלֶךְ, חָרָנָה. יא וַיִּפְגַּע בַּמָּקוֹם וַיָּלֶן שָׁם, כִּי-בָא הַשֶּׁמֶשׁ, וַיִּקַּח מֵאַבְנֵי הַמָּקוֹם, וַיָּשֶׂם מְרַאֲשֹׁתָיו; וַיִּשְׁכַּב, בַּמָּקוֹם הַהוּא.

יב וַיַּחֲלֹם, וְהִנֵּה סֻלָּם מֻצָּב אַרְצָה, וְרֹאשׁוֹ, מַגִּיעַ הַשָּׁמָיְמָה; וְהִנֵּה מַלְאֲכֵי אֱלֹקִים, עֹלִים וְיֹרְדִים בּוֹ. יג וְהִנֵּה ה' נִצָּב עָלָיו, וַיֹּאמַר, אֲנִי ה' אֱלֹקֵי אַבְרָהָם אָבִיךָ, וֵאלֹקֵי יִצְחָק; הָאָרֶץ, אֲשֶׁר אַתָּה שֹׁכֵב עָלֶיהָ–לְךָ אֶתְּנֶנָּה, וּלְזַרְעֶךָ. יד וְהָיָה זַרְעֲךָ כַּעֲפַר הָאָרֶץ, וּפָרַצְתָּ יָמָּה וָקֵדְמָה וְצָפֹנָה וָנֶגְבָּה; וְנִבְרְכוּ בְךָ כָּל-מִשְׁפְּחֹת הָאֲדָמָה, וּבְזַרְעֶךָ. טו וְהִנֵּה אָנֹכִי עִמָּךְ, וּשְׁמַרְתִּיךָ בְּכֹל אֲשֶׁר-תֵּלֵךְ, וַהֲשִׁבֹתִיךָ, אֶל-הָאֲדָמָה הַזֹּאת: כִּי, לֹא אֶעֱזָבְךָ, עַד אֲשֶׁר אִם-עָשִׂיתִי, אֵת אֲשֶׁר-דִּבַּרְתִּי לָךְ. 

טז וַיִּיקַץ יַעֲקֹב, מִשְּׁנָתוֹ, וַיֹּאמֶר, אָכֵן יֵשׁ ה' בַּמָּקוֹם הַזֶּה; וְאָנֹכִי, לֹא יָדָעְתִּי. יז וַיִּירָא, וַיֹּאמַר, מַה-נּוֹרָא, הַמָּקוֹם הַזֶּה: אֵין זֶה, כִּי אִם-בֵּית אֱלֹקִים, וְזֶה, שַׁעַר הַשָּׁמָיִם. 

יח וַיַּשְׁכֵּם יַעֲקֹב בַּבֹּקֶר, וַיִּקַּח אֶת-הָאֶבֶן אֲשֶׁר-שָׂם מְרַאֲשֹׁתָיו, וַיָּשֶׂם אֹתָהּ, מַצֵּבָה; וַיִּצֹק שֶׁמֶן, עַל-רֹאשָׁהּ. יט וַיִּקְרָא אֶת-שֵׁם-הַמָּקוֹם הַהוּא, בֵּית-אֵל; וְאוּלָם לוּז שֵׁם-הָעִיר, לָרִאשֹׁנָה. כוַיִּדַּר יַעֲקֹב, נֶדֶר לֵאמֹר: אִם-יִהְיֶה אֱלֹקִים עִמָּדִי, וּשְׁמָרַנִי בַּדֶּרֶךְ הַזֶּה אֲשֶׁר אָנֹכִי הוֹלֵךְ, וְנָתַן-לִי לֶחֶם לֶאֱכֹל, וּבֶגֶד לִלְבֹּשׁ. כא וְשַׁבְתִּי בְשָׁלוֹם, אֶל-בֵּית אָבִי; וְהָיָה ה' לִי, לֵאלֹקִים. כב וְהָאֶבֶן הַזֹּאת, אֲשֶׁר-שַׂמְתִּי מַצֵּבָה–יִהְיֶה, בֵּית אֱלֹקִים; וְכֹל אֲשֶׁר תִּתֶּן-לִי, עַשֵּׂר אֲעַשְּׂרֶנּוּ לָךְ.

פתיחה

יוסי:

ביחידה הקרובה הנושא יהיה חלומות. את הנושא הזה התחלנו כבר בלימוד הקודם, כשלמדנו את החלום של ר' נחמן לחנוכה. האיכות של הסיפור הזה הייתה של אווירה מאוד חלומית. היום אנחנו רוצים להמשיך את הלימוד הזה.

אני רוצה לומר משהו על רצף הלימוד שלנו. כששואלים אתכם בבית 'מה אתם לומדים שם בימי רביעי', מה אתם עונים?

מדברי העמיתים:

·         חוקרת את עצמי.

·         מתחדשת.

·         מתרחשים.

·         לומדים להקשיב ולומדים את כוחה של שאלה.

יוסי: מישהו ענה שאין לו מושג מה הוא עושה שם?..

·         כשבעלי שואל אותי מה אני עושה כאן, אין לי דרך להסביר את זה בשפה שלו.

יוסי:

מה שאנחנו עובדים עליו כאן הוא 'מוליכות הרוח' שלנו. בשנים הראשונות של בית המדרש השתמשנו יותר בביטוי הזה, ואני רוצה לומר משהו עליו. המונח הזה קשור, איך שאני מבין את זה, להנחת יסוד שאין יכולת ליצור את הרוח. הרוח קיימת, נושבת בדברים, בחפצים, והשאלה היא על החומר – אנחנו רוצים למשש קצת את החומר שלנו, לראות כמה הוא מוליך רוח. ישנם גם מוליכים למחצה. אנחנו רוצים לעבוד לשיפור יכולת המוליכות שלנו. בחיים יש נטייה להסתגר ולהיות פחות מוליכי רוח. אנחנו באים ליום הזה להעביר את החומר שלנו במעבדה, כדי שיהיה יותר מוליך. אי אפשר לומר מה זו מוליכות, אבל כן אפשר לדבר על אינדיקציות למוליכוּת רוח.

בלימוד שלנו השנה התחלנו מהיכולת לקפוץ, לצאת לדרך, שזה בוודאי פרמטר בסיסי ביכולת להוליך רוח; היציאה מהבית לדרך. זה מה שלמדנו בשלושת המפגשים הראשונים – היכולת להעיז, להיפתח. ביחידה השנייה עבדנו על משהו שגם הוא מאוד מרכזי ביכולת להיות מוליכי רוח – הגמישות של ללכת ולבוא עם הרוח, להיות רך כקנה. ניסינו לחוש מהן הרכות והגמישות שהקנה נותן לנו, שמאפשרות לנו להיות יותר מוליכים, שמתבטאות גם במעברים בין היות קנה להיות ארז. ועכשיו, נושא החלומות שאנחנו נכנסים אליו הוא יותר ממשי, פחות מופשט.

אנחנו חיים את חיינו, יש לנו דעות, מסגרות, סדרים וכו' שכולם שייכים לחיים היומיומיים הערים שלנו. אבל להפתעתנו יש גם לילה, שבו פתאום באים חלומות. כשחולמים, פתאום אני מגלה משהו נורא ממשי: קרה לי משהו – משהו אחר, מחומר אחר. הצצה מעולם אחר לתוכי או הצצה שלי לתוכו – כבר לא ברור מי מציץ לתוך מי ברגעים הללו. החלום הוא כמו חלון, לעובדה שיש גם יוסי אחר, שיש גם עולם אחר, קיום אפשרי אחר. משתמשים במילה חלום גם כ'חזון', אבל גם השימוש זה מתחיל מהמובן הממשי של חלום – מה שקורה לנו בשכבנו על מיטתנו בלילה, שהוא כמעט פיזי וקורא לנו לקיום שהוא יותר של רוח.

·         יש כאן איזו בעיה, בחוסר היכולת שלנו לומר בדיוק במה אנחנו עוסקים, מהי הרוח שאנחנו מדברים עליה, האם היא קיימת.

יוסי:

אנחנו מניחים שהרוח הזאת קיימת, ולכן מסיטים את הדיון מהשאלה אם היא קיימת לשאלה איך אנחנו מעבירים אותה. אני מציע שהרוח שאנחנו מדברים עליה איננה רוח מסוימת, אלא היכולת להוליך רוח.

אילן:

בואו נכיר בכך שאנחנו לא הולכים לענות על השאלה הזאת, לא משום שלמישהו מאיתנו יש את התשובה הנכונה, אלא כי אנחנו לא יכולים לענות על השאלה הזאת. זו שאלה שאפשר להבין אותה. לא נתפתל – לא תגיע תשובה מסוימת לשאלה הזאת.

·         כשמדברים על חלומות יכולים להיכנס דווקא דברים קשים, רוחות רעות.

יוסי:

זה מתקשר לשאלה הקודמת. יש הרבה דברים רעים בחלום, קיימות רוחות רעות. אני מדבר על האיכות של החלום, לפני השאלה מה יש בו. מה שרציתי ללמוד הוא על החלון הזה בקיום שלנו, חלון שבו אנחנו פתאום פתוחים לאחר, לרוח, לאינסופי. זה יכול להיות גם ב'ג'יפה', בקושי, אבל זה חלון.

העלילה של ספר בראשית מוּנעת הרבה ע"י חלומות ואנשים שלוקחים את החלומות שלהם מאוד ברצינות. מכל החלומות הללו בחרנו את החלום הראשון, זה שמתחיל את העלילה.

י וַיֵּצֵא יַעֲקֹב, מִבְּאֵר שָׁבַע; וַיֵּלֶךְ, חָרָנָה. יא וַיִּפְגַּע בַּמָּקוֹם וַיָּלֶן שָׁם, כִּי-בָא הַשֶּׁמֶשׁ, וַיִּקַּח מֵאַבְנֵי הַמָּקוֹם, וַיָּשֶׂם מְרַאֲשֹׁתָיו; וַיִּשְׁכַּב, בַּמָּקוֹם הַהוּא.

יב וַיַּחֲלֹם, וְהִנֵּה סֻלָּם מֻצָּב אַרְצָה, וְרֹאשׁוֹ, מַגִּיעַ הַשָּׁמָיְמָה; וְהִנֵּה מַלְאֲכֵי אֱלֹקִים, עֹלִים וְיֹרְדִים בּוֹ. יג וְהִנֵּה ה' נִצָּב עָלָיו, וַיֹּאמַר, אֲנִי ה' אֱלֹקֵי אַבְרָהָם אָבִיךָ, וֵאלֹקֵי יִצְחָק; הָאָרֶץ, אֲשֶׁר אַתָּה שֹׁכֵב עָלֶיהָ–לְךָ אֶתְּנֶנָּה, וּלְזַרְעֶךָ. יד וְהָיָה זַרְעֲךָ כַּעֲפַר הָאָרֶץ, וּפָרַצְתָּ יָמָּה וָקֵדְמָה וְצָפֹנָה וָנֶגְבָּה; וְנִבְרְכוּ בְךָ כָּל-מִשְׁפְּחֹת הָאֲדָמָה, וּבְזַרְעֶךָ. טו וְהִנֵּה אָנֹכִי עִמָּךְ, וּשְׁמַרְתִּיךָ בְּכֹל אֲשֶׁר-תֵּלֵךְ, וַהֲשִׁבֹתִיךָ, אֶל-הָאֲדָמָה הַזֹּאת: כִּי, לֹא אֶעֱזָבְךָ, עַד אֲשֶׁר אִם-עָשִׂיתִי, אֵת אֲשֶׁר-דִּבַּרְתִּי לָךְ. 

טז וַיִּיקַץ יַעֲקֹב, מִשְּׁנָתוֹ, וַיֹּאמֶר, אָכֵן יֵשׁ ה' בַּמָּקוֹם הַזֶּה; וְאָנֹכִי, לֹא יָדָעְתִּי. יז וַיִּירָא, וַיֹּאמַר, מַה-נּוֹרָא, הַמָּקוֹם הַזֶּה: אֵין זֶה, כִּי אִם-בֵּית אֱלֹקִים, וְזֶה, שַׁעַר הַשָּׁמָיִם. 

יח וַיַּשְׁכֵּם יַעֲקֹב בַּבֹּקֶר, וַיִּקַּח אֶת-הָאֶבֶן אֲשֶׁר-שָׂם מְרַאֲשֹׁתָיו, וַיָּשֶׂם אֹתָהּ, מַצֵּבָה; וַיִּצֹק שֶׁמֶן, עַל-רֹאשָׁהּ. יט וַיִּקְרָא אֶת-שֵׁם-הַמָּקוֹם הַהוּא, בֵּית-אֵל; וְאוּלָם לוּז שֵׁם-הָעִיר, לָרִאשֹׁנָה. כוַיִּדַּר יַעֲקֹב, נֶדֶר לֵאמֹר: אִם-יִהְיֶה אֱלֹקִים עִמָּדִי, וּשְׁמָרַנִי בַּדֶּרֶךְ הַזֶּה אֲשֶׁר אָנֹכִי הוֹלֵךְ, וְנָתַן-לִי לֶחֶם לֶאֱכֹל, וּבֶגֶד לִלְבֹּשׁ. כא וְשַׁבְתִּי בְשָׁלוֹם, אֶל-בֵּית אָבִי; וְהָיָה ה' לִי, לֵאלֹקִים. כב וְהָאֶבֶן הַזֹּאת, אֲשֶׁר-שַׂמְתִּי מַצֵּבָה–יִהְיֶה, בֵּית אֱלֹקִים; וְכֹל אֲשֶׁר תִּתֶּן-לִי, עַשֵּׂר אֲעַשְּׂרֶנּוּ לָךְ.

נציע את דרך העבודה הבאה בלימוד: הסיפור מחולק לארבעה חלקים – ערות, חלום, היקיצה בלילה והערות בבוקר. אני רוצה שנעבוד היום בדגש על החוש הוויזואלי שלנו – להביט קצת בעיניים של סרט, לביים את זה בראש שלנו. איך זה נראה. נשב ברביעייה, אחד קורא את התמונה הראשונה, ואז אחר קורא את אותם פסוקים שוב. הקריאה בשני קולות כבר גורמת ליצירה של תמונות שונות בראש. אחר כך אנחנו משתפים מה אנחנו רואים מול העיניים כשאנחנו קוראים את הפסוקים האלה ומוסיפים מה הרגש שאנו חשים בתמונה הזאת. כך תמונה אחר תמונה. אנחנו עובדים עם החוש המסתכל שלנו. צריך לשכוח הפעם גם את המראות שיש סביב הסיפור, התמונות הוויזואליות שאנחנו מכירים של הסיטואציה (רמברנדט וכדו'). יש גם קולות בסיפור וגם פעלים שונים שיוצרים תחושות שונות. אנחנו מנסים להקשיב טוב למילים ולראות מה התמונה שעולה.

אסיף

יוסי:

אני מזמין את כולם להניח את הדפים בצד ולשבת בנוח על הכיסא. נעצום עיניים לכמה שניות, ונדמיין את עצמנו חולמים את החלום שקראנו. אני, יוסי, חולם אותו, עכשיו אני רואה את הסולם…

ועכשיו אנחנו מקיצים. עדיין לילה. מתוך החלום הזה אנחנו פותחים את העיניים. נשים לב מהו ההרהור הראשון, המשפט הראשון שעולה לי לראש כשאני מקיץ מחלום כזה. מי שרוצה לומר את המשפט הראשון שעלה לו מוזמן.

מדברי העמיתים:

·         זכיתי.

·         קודם כל וואו. ואחר כך: אני רוצה לחזור לישון, אני באמצע.

·         אני רוצה לטפס על הסולם.

·         תודה.

·         זה גדול עלי.

·         מי אני?

·         זה הכול בראש שלי או שבאמת מישהו מדבר אלי?

·         אין מקום בכלל למילים, כל מילה תקטין את זה.

·         היה לי מאוד קשה לדמיין את החלום. איך אני מתארת את התנועה הזאת, שעולים ויורדים? לכן המשפט הראשון שעלה לי היה 'כל כך קשה לדמיין את זה'.

·         I can't believe it.

·         אני לא לבד.

·         דמיינתי שאני עולה על הסולם ותומכים בי בעלייה.

·         וואו, איזה פחד.

·         הייתי מתייחסת ברגשות מעורבים – מצד אחד, איזו רוח גבית קיבלתי כאן, אבל מצד שני, האם זה באמת? האם ה'וואו' הזה באמת יתממש או שזה רק חלום? אני לא מצליחה ללכת עם זה לגמרי ולהתחזק.

יוסי:

בתור יוסף בעל החלומות אני מאוד אוהב את ענייני החלומות. אחד הדברים שתופסים אותי כאן הוא התחושה ש'ראיתי חלום כזה, מה אפשר להגיד עוד?' – לראות את ה' ניצב עלי, וכל מיני קולות שאומרים לי דברים. אפשר לעשות עבודה רק להיכנס אל החלום הזה, אבל אני רוצה למקד את הפוקוס על מה שקורה כשאני קם מדבר כזה. כמו שהוזכר, יש כל מיני חלומות, גם קשים. אני רוצה להתמקד במעבר בין האיכות החלומית למציאות, בין מצב הצבירה של החלום לזה של המציאות.

חלום מאוד חזק גורם לך להתעורר, לכן יעקב מקיץ מהחלום. שם אין עדיין את ההתמודדות עם המציאות, אבל ישנה התחושה של 'מה זה היה?'. כאן זה ממש מוצג בפרוטרוט. עוד לפני הפחד, הדבר הראשון שהוא אומר זה שיש איזו ממשות – "אָכֵן יֵשׁ ה' בַּמָּקוֹם הַזֶּה". יש משהו בתחילת המעבר, בדמדומים של המעבר למציאות, של הממשות של החלום.

כשאני עושה כל מיני עניינים דתיים בחיי היומיום אני פונה מתוך עצמי לאלוהים, ופתאום כאן – בי, כמו שאני, יש נוכחות שלו. בשנייה הראשונה אחרי שקמים זה ממשי נורא. אני חוזר לערות שלי ואומר 'לא ידעתי שנוכחות כזו אפשרית – במקומות האלה שלי, לאו דווקא במקומות הדתיים שלי'. כשמסתכלים על זה, ברגע השני, זה נהיה מפחיד. אבל לפני הפחד ישנה הממשות של הדבר.

הרב יצחק:

דמיינתי עכשיו גילוי כזה פה, והרגשתי כמו בעל הבית שתוהה איך היה יכול לנמנם מקודם.

יוסי:

לכל חלום יש בוקר, וגם בסיפור הזה יש בוקר. יש משהו בדמדומים בין החלימה ליקיצה, ויש בוקר. בבוקר יעקב קם עם החלום הזה, וכאן יש שתי תנועות שאני מציע לסמן אותן כתנועות אופייניות לבוקר. קודם כל, קרה לי משהו ואני צריך לעשות איתו משהו, פיזית. יעקב לוקח את המקום, את האבן. זו תנועה של לקחת את החלום ולאחוז בו, לעשות משהו ממשי עם החלום, איזו אנדרטה בתוך המציאות הפיזית שתהיה לכפתור שדרכו אוכל לחזור למקום שהיה ממשות ודאית בלילה. קריאת השם בוודאי קשורה לאחיזה הזאת.

דבר שני, כשזה מתנגש עם המציאות זה לא אחד לאחד, זה לא ברור. זה בו זמנית ודאי ולא ודאי. בבוקר פתאום הוא שואל – 'זה יקרה? זה לא יקרה? ואם זה יקרה, יהיה לי בגד ללבוש, אוכל לאכול?'. חלק מהעניין הוא ליצור הסכם עבודה עם העניין הזה: זה דבר שאני הולך איתו, אין ספק שזה יקרה, אבל ברמת המציאות הערה, איך זה יתממש? כמו שדיברו המפרשים הרבה, זה קשור ליחס בין ה'אם' וה'אז' בתנאי הזה. בהסכמִיות הזאת יש גם צד של הטלת ספק, אבל יש גם צד של הסכם עבודה, מוכנות לממש או להשליך מה'ראיתי את אלוהים' לעניינים כמו "לֶחֶם לֶאֱכֹל וּבֶגֶד לִלְבֹּשׁ".

זו פתיחה לעניין שבו אנחנו מתחילים. יש כאן הצעה לראות תהליך עבודה. קודם כל יש שלב ראשוני שבו אני מרשה לעצמי להיות בממשות הזאת לגמרי, כולל האפשרות שהיא תפחיד אותי. אני מציע לקחת ברצינות את היראה. יכול להיות חלום שהתוכן שלו נפלא, אבל ההשלכה שלו מפחידה. יש חלומות נפלאים שאפשר להישאר מתוסכלים אחריהם. קודם כל, שימת לב לדבר שאיתו אני קם מהחלום הזה. אחר כך יש צעד יותר נועז, של נכונות ללכת עם זה לתוך החיים שלי, לנסות לראות איך זה מתבטא, להכניס את 'אני אהיה איתך' לתוך החיים שלי.

זו גם הזמנה, לא רק דבר תורה. אני מציע לכולנו לחלום, ועצה מעשית מאוד פשוטה: ללכת לישון בשבוע הקרוב עם מחברת ועט ולרשום את החלומות. כשמכוונים לזכור את החלומות בדרך כלל זוכרים. לא בטוח שאפשר להזמין חלומות, אבל אפשר להזמין לזכור אותם. בשבוע הבא אנחנו רוצים גם לעשות משהו עם החלומות שלנו.

חלומות נעימים.