"האתה תעשה כזאת?" חלום על אשמה והשלכת הראש/ יוסי פרומן
רבי נחמן אמר לרבי נתן פעם שכל תורה שהוא לימד היא איזה פירוש לחלום שהוא חלם. אין לנו הרבה תיאורי חלום שלו אבל באלו שיש לנו אפשר ממש לראות את התורות שלו.
רבי נחמן הלך הרבה עם החלומות שלו – רואים שהתורות שלו הן בעלי אופי חלומי, הן צמחו מתוך חלום, הן לפעמים מדברות בשפה שהיא מעולם החלום.
אז היום פשוט נקרא ביחד חלום של רבי נחמן.
חיי מוהר"ן צא
כִּסְלֵו תק"ע. פּה בְּרֶסְלַב. חֲלוֹם:
הָיִיתִי יוֹשֵׁב בְּבֵיתִי (הַיְנוּ בַּבַּיִת הַקָּטָן שֶׁהוּא יוֹשֵׁב בּוֹ) וְלא הָיָה שׁוּם אָדָם נִכְנָס אֶצְלִי, וְהָיָה תָּמוּהַּ בְּעֵינַי. וְיָצָאתִי לַחֶדֶר הַשֵּׁנִי, וְגַם שָׁם לא הָיָה שׁוּם אָדָם. וְיָצָאתִי לַבַּיִת הַגָּדוֹל וּלְבֵית-הַמִּדְרָשׁ וְלא הָיָה שָׁם גַּם-כֵּן שׁוּם אָדָם. וְיִשַּׁבְתִּי בְּדַעְתִּי לָצֵאת אֶל הַחוּץ.
וְיָצָאתִי לַחוּץ וְרָאִיתִי שֶׁעוֹמְדִים בְּנֵי-אָדָם עִגּוּלִים עִגּוּלִים וּמִתְלַחֲשִׁים זֶה עִם זֶה, וְזֶה מִתְלוֹצֵץ מִמֶּנִּי וְזֶה מְשַׂחֵק בִּי וְזֶה מֵעֵז פָּנִים נֶגְדִּי וְכַיּוֹצֵא. וַאֲפִלּוּ הָאֲנָשִׁים שֶׁלִּי הָיוּ גַּם-כֵּן כְּנֶגְדִּי, קְצָת הֵעֵזּוּ נֶגְדִּי וּקְצָת הִתְלַחֲשׁוּ בְּסוֹד מִמֶּנִּי וְכַיּוֹצֵא כַּנַּ"ל.
וְקָרָאתִי לְאֶחָד מֵאֲנָשַׁי וְשָׁאַלְתִּי אוֹתוֹ מַה זּאת. וְהֵשִׁיב אֵיךְ עֲשִׂיתֶם כָּזאת הֲיִתָּכֵן שֶׁתַּעֲשׂוּ דָּבָר כָּזֶה. וַאֲנִי לא יָדַעְתִּי כְּלָל עַל מָה הֵם מִתְלוֹצְצִים עָלַי, וּבִקַּשְׁתִּי אֶת הָאִישׁ הַנַּ"ל שֶׁיֵּלֵךְ וִיקַבֵּץ אֵיזֶה אֲנָשִׁים מֵאַנְשֵׁי- שְׁלוֹמֵנוּ וְהָלַךְ מֵאִתִּי וְלא רְאִיתִיו עוֹד.
וְיִשַּׁבְתִּי בְּעַצְמִי מַה לַּעֲשׂוֹת וְיִשַּׁבְתִּי עַצְמִי לְהַפְלִיג עַצְמִי לְאֵיזֶה מְדִינָה אַחֶרֶת, וּבָאתִי לְשָׁם וְהָיָה שָׁם גַּם- כֵּן כֵּן שֶׁהָיוּ עוֹמְדִים שָׁם גַּם-כֵּן בְּנֵי-אָדָם וְדִבְּרוּ מִזֶּה כִּי גַּם שָׁם יוֹדְעִים הַנַּ"ל. וְיִשַּׁבְתִּי עַצְמִי לֵישֵׁב בְּאֵיזֶה יַעַר וְנִקְבְּצוּ אֵלַי חֲמִשָּׁה אֲנָשִׁים מֵאַנְשֵׁי-שְׁלוֹמֵנוּ וְהָלַכְתִּי עִמָּהֶם לְיַעַר וְיָשַׁבְנוּ שָׁם וּכְשֶׁהָיִינוּ צְרִיכִים לְאֵיזֶה דְּבַר מַאֲכָל וְכַיּוֹצֵא, הָיִינוּ שׁוֹלְחִים אֶחָד מֵהָאֲנָשִׁים הַנַּ"ל וְקָנָה לָנוּ מַה שֶּׁהָיִינוּ צְרִיכִים, וְהָיִיתִי שׁוֹאֵל אוֹתוֹ אִם נִשְׁקַט הָרַעַשׁ וְהֵשִׁיב לָאו כִּי עֲדַיִן הָרַעַשׁ חָזָק מְאד.
בְּתוֹךְ שֶׁהָיִינוּ יוֹשְׁבִים שָׁם בָּא זָקֵן אֶחָד וְקָרָא אוֹתִי, וְאָמַר שֶׁיֵּשׁ לוֹ אֵיזֶה דָּבָר לְדַבֵּר עִמִּי. וְהָלַכְתִּי עִמּוֹ וְהִתְחִיל לְדַבֵּר עִמִּי. עָנָה וְאָמַר הַאַתָּה תַּעֲשֶׂה כָּזאת וְאֵיךְ אֵין אַתָּה מִתְבַּיֵּשׁ בִּפְנֵי אֲבוֹתֶיךָ נֶגֶד זְקֵנְךָ רַבִּי נַחְמָן וְנֶגֶד זְקֵנְךָ הַבַּעַל-שֵׁם-טוֹב זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, וְאֵיךְ אֵין אַתָּה מִתְבַּיֵּשׁ מִתּוֹרַת משֶׁה וּמֵהָאָבוֹת הַקְּדוֹשִׁים אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקב וְכוּ' מָה אַתָּה סָבוּר שֶׁתֵּשֵׁב כָּאן, הַאִם אַתָּה יָכוֹל לֵישֵׁב כָּאן תָּמִיד הֲלא הַמָּעוֹת שֶׁלְּךָ יִכְלֶה וְאַתָּה אִישׁ חַלָּשׁ וּמַה תַּעֲשֶׂה. וְכִי אַתָּה סוֹבֵר שֶׁתַּפְלִיג לְאֵיזֶה מְדִינָה, מִמָּה נַפְשָׁךְ אִם לא יֵדְעוּ שָׁם מִי אַתָּה, לא תּוּכַל לִהְיוֹת שָׁם כִּי לא יִתְּנוּ לְךָ מָעוֹת. וְאִם יֵדְעוּ מִי אַתָּה גַּם-כֵּן לא תּוּכַל לִהְיוֹת שָׁם כִּי גַּם שָׁם יֵדְעוּ מִזֶּה.
הֵשַׁבְתִּי לוֹ מֵאַחַר שֶׁהוּא כֵּן שֶׁאֲנִי מְגרָשׁ כָּזֶה, יִהְיֶה לִי עוֹלָם הַבָּא. הֵשִׁיב לִי עוֹלָם הַבָּא אַתָּה סָבוּר שֶׁיִּהְיֶה לְךָ, אֲפִלּוּ בְּגֵיהִנָּם לא יִהְיֶה לְךָ מָקוֹם לְהִטָּמֵן שָׁם, כִּי עָשִׂיתָ חֵטְא כָּזֶה. הֵשַׁבְתִּי לוֹ: לֶךְ-לְךָ, הָיִיתִי סוֹבֵר שֶׁתְּנַחֲמוּ אוֹתִי וּתְדַבְּרוּ עַל לִבִּי, עַכְשָׁו אַתֶּם עוֹשִׂים לִי יִסּוּרִים לְכוּ לָכֶם, וְהָלַךְ מֵאִתִּי הַזָּקֵן הַנַּ"ל.
וּבִהְיוֹתִי יוֹשֵׁב שָׁם יִשַּׁבְתִּי עַצְמִי מֵאַחַר שֶׁאֲנִי יוֹשֵׁב כָּאן זְמַן רַב כָּזֶה יְכוֹלִים לִשְׁכּחַ לְגַמְרֵי אֶת הַלִּמּוּד וְצִוִּיתִי לָאִישׁ הַנַּ"ל שֶׁשָּׁלַחְנוּ לָעִיר בִּשְׁבִיל צְרָכֵינוּ שֶׁיְּבַקֵּשׁ שָׁם אֵיזֶה סֵפֶר וְיָבִיא לָנוּ, וְהָלַךְ אֶל הָעִיר וְלא הֵבִיא סֵפֶר. וְהֵשִׁיב שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְהָבִיא, כִּי בְּוַדַּאי אָסוּר לְגַלּוֹת בִּשְׁבִיל מִי צְרִיכִין הַסֵּפֶר, וּבְהֶצְנֵעַ אִי אֶפְשָׁר לִמְצא סֵפֶר. וְהָיָה לִי יִסּוּרִים גְּדוֹלִים עַל שֶׁאֲנִי נָע וָנָד וְגַם אֵין לִי שׁוּם סֵפֶר, כִּי יְכוֹלִין לִשְׁכּחַ אֶת הַלִּמּוּד לְגַמְרֵי.
אַחַר-כָּךְ חָזַר וּבָא הַזָּקֵן הַנַּ"ל וְנָשָׂא סֵפֶר תַּחַת זְרוֹעוֹתָיו, וְשָׁאַלְתִּי אוֹתוֹ מָה אַתֶּם נוֹשְׂאִים וְהֵשִׁיב סֵפֶר. אָמַרְתִּי לוֹ תְּנוּ לִי הַסֵּפֶר וְנָתַן לִי, וְלָקַחְתִּי אוֹתוֹ וְלא יָדַעְתִּי כְּלָל אֵיךְ לְהַנִּיחַ אֶת הַסֵּפֶר וּפָתַחְתִּי אֶת הַסֵּפֶר וְלא יָדַעְתִּי בּוֹ כְּלָל, וְהָיָה דּוֹמֶה בְּפָנַי כְּלָשׁוֹן אַחֵר וְכִכְתָב אַחֵר, כִּי לא יָדַעְתִּי בּוֹ כְּלָל כְּלָל לא, וְהָיוּ לִי יִסּוּרִים גְּדוֹלִים מִזֶּה. וְהָיִיתִי מִתְיָרֵא גַּם מֵהָאֲנָשִׁים הָאֵלּוּ הַנַּ"ל שֶׁהָיוּ עִמִּי שֶׁכְּשֶׁיִּתְוַדַּע לָהֶם זאת אוּלַי גַּם הֵם יִפָּרְדוּ מִמֶּנִּי.
וְשׁוּב קָרָא אוֹתִי הַזָּקֵן הַנַּ"ל לְדַבֵּר עִמִּי וְהָלַכְתִּי עִמּוֹ וְהִתְחִיל שׁוּב לְדַבֵּר כַּנַּ"ל, אֵיךְ עָשִׂיתָ כָּזאת אֵיךְ אֵין לְךָ בּוּשָׁה. הָא אֲפִלּוּ בַּגֵּיהִנָּם לא יִהְיֶה לְךָ מָקוֹם לְהִטָּמֵן שָׁם כַּנַּ"ל. אָמַרְתִּי לוֹ אִם הָיָה אוֹמֵר לִי כָּזאת אָדָם מִבְּנֵי עוֹלָם הָעֶלְיוֹן הָיִיתִי מַאֲמִין לוֹ. הֵשִׁיב אֲנִי מִשָּׁם, וְהֶרְאָה לִי דָּבָר שֶׁהוּא מִשָּׁם.
וּבָא עַל דַּעְתִּי הַמַּעֲשֶׂה שֶׁל הַבַּעַל-שֵׁם-טוֹב זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה הַיָּדוּעַ, וְאָז הָיָה סָבוּר הַבַּעַל-שֵׁם-טוֹב זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה גַּם כֵּן שֶׁאֵין לוֹ עוֹלָם הַבָּא, וְאָמַר אֲנִי אוֹהֵב אֶת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּלִי עוֹלָם הַבָּא. וְהִשְׁלַכְתִּי אֶת ראשִׁי לַאֲחוֹרַי בִּמְרִירוּת גָּדוֹל מְאד. וְכַאֲשֶׁר הִשְׁלַכְתִּי אֶת ראשִׁי כָּךְ, בָּאוּ אֵלַי וְנִתְקַבְּצוּ אֵלַי כָּל הַנִּזְכָּרִים לְמַעְלָה שֶׁאָמַר לִי הַזָּקֵן לְהִתְבַּיֵּשׁ מֵהֶם, הַיְנוּ זְקֵנַי וְהָאָבוֹת וְכוּ' וְכוּ' וְאָמְרוּ לִי הַפָּסוּק (יְשְׁעַיָה ד): "וּפְרִי הָאָרֶץ לְגָאוֹן וּלְתִפְאֶרֶת". וְאָמְרוּ לִי: אַדְּרַבָּא, נִהְיֶה מִתְפָּאֲרִין בָּכֶם. וְהֵבִיאוּ לִי כָּל הָאֲנָשִׁים שֶׁלִּי וּבָנַי (כִּי גַּם בָּנַי נִפְרְדוּ מִמֶּנִּי בַּתְּחִלָּה בָּעֵת הַנַּ"ל) וְדִבְּרוּ עַל לִבִּי דְּבָרִים כָּאֵלּוּ הַהֶפֶךְ מֵהַנַּ"ל.
מַה שֶּׁהִשְׁלַכְתִּי אֶת ראשִׁי אִם הָיָה אָדָם שֶׁעָבַר שְׁמוֹנֶה מֵאוֹת פְּעָמִים עַל כָּל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ אִם הָיָה מַשְׁלִיךְ אֶת ראשׁוֹ בִּמְרִירוּת כָּזֶה בְּוַדַּאי הָיוּ מוֹחֲלִין לוֹ וּשְׁאָר הַטּוֹב אֵינִי רוֹצֶה לְסַפֵּר לָכֶם כִּי בְּוַדַּאי הָיָה טוֹב:
הנחיות ללימוד בקבוצות:
לשים לב איך האשמה והבושה הולכות ומתפתחות בחלום. ממה זה מתחיל וכיצד זה הולך ומידרדר. לשים לב לזה גם בהקשר של הסמלים החיצוניים שעוברים על רבי נחמן וגם בתהליכים הנפשיים המתחוללים בתוכו.
עוד יש לשים לב למהפך המתרחש בסוף החלום – לתנועה שהוא עושה בסוף שהופכת את הכל.
אחרי הלימוד לקחת מבט מלמעלה, ולחשוב מה זה אומר שכל זה חלום? מה זה אומר על חלומות? מהו האופי של החלום אם כן?
הסיפור מהבעש"ט
"…לאחר מכן הגיעו לאיסטמבול בתלאות רבות ומצאו להם דירה באחת משכונות היהודים והבעש"ט התבודד בבית הכנסת.
הגיע ערב פסח ולבעש"ט ובני לוייתו לא היה מאומה. לא מצה ולא שאר הדברים הנצרכים לחג הפסח, אך הבעש"ט היה מלא בטחון שהשם יתברך יזמין לו כל צרכו לכבוד יום טוב של פסח.
לאחר חצות היום נסע איש מפולין דרך הרחוב שהתאכסן בו הבעש"ט ושאל את העוברים והשבים איפה מתאכסן פה הבעש"ט. אנשי הרחוב הראו לו את האכסניא בה התאכסן הבעש"ט ובא לשם עם אשתו ומצאו שם את אדל , בתו של הבעש"ט. הוא שאלה אם יוכלו להתאכסן בדירתם.
אדל ענתה שלבטח יוכל להתאכסן בביתם הגדול, שיש בו מקום למשפחה נוספת, אבל אין בידם מאומה לכבוד חג הפסח. אמר לה האיש הפולני שלא ידאגו כלל כי יש בידו את כל צרכי הפסח, לא רק לצורך משפחתו אלא עבור משפחה נוספת. הוא הבטיחה שהכל מוכן ומזומן וכל צרכיהם יהיו עליו.
המשרתים הכניסו הביתה את כל החבילות והחפצים, ערכו את הבית לכבוד החג בכלים נאים, והכינו הכל לקראת הסדר.
הבעש"ט בא מבית המדרש אחרי תפלת ערבית והם ערכו את הסדר עד אחר הכוס השניה בשמחה רבה. הבעש"ט נתן שלום לאורח ואמר לו: הנה נא ידעתי כוונתך שעקבת אחרי לבוא לאיסטמבול היות והנך חשוך בנים ומבוקשך להתברך בבן זכר ולד חייא וקיימא, ובזכות שהחיית אותי ואת מלווי הנני נשבע שאשתך זאת תלד לך בן.
שמע הבעש"ט כרוז שאבד את חלקו בעולם הבא כי בשבועתו זאת הכריח לשנות סדרי בראשית, כי האיש ואשתו עקרים מלידה.
כאשר שמע הבעש"ט את הכרוז שמח מאד ואמר : ברוך ה', אעבוד את השם יתברך בלי שום פניה!
מיד שמע כרוז אחר שתכף ומיד פסקו למעלה שאם הוא עובד את ה' בלי שום פניה, בעבור זאת יש לו חלק לעולם הבא".
{"רשימות דברים ב' " עמ' כא' קטע ג'}
אסיף
יוסי:
מה אנחנו מוצאים במהפך שמתרחש בסיפור? ממה הוא מורכב? איך הוא בנוי? מה מחולל אותו?
- רבי נחמן הוא אנרכיסט וחדשן גדול, והביקורת של האבות ושל הזקן היא בגלל שבתוך כל המהפך הזה יש לו סיג אחד – הוא מצפה לאיזה תגמול מזה, ולפיכך בעצם הוא עובד את עצמו. אם זה היה אדם אחר אז זה לא נורא שהוא עובד בשביל עולם הבא. אבל רבי נחמן – האבות מתביישים בו בכך שהוא רוצה להיות בן עולם הבא. זהו החטא הנעלם – הנגיעה האישית. כשהוא משליך את ראשו לאחור הוא אומר בעצם: "אין לי שום דבר להיאחז בו". הוא מתוסכל לגמרי – אין לו לא עולם הזה, לא עולם הבא, ואפילו לא את הלימוד שלו. הוא זורק את הכל!
- הוא לא קיבל הנחיה להיות מיואש ומריר, הוא נהיה כך מעצמו. אז למה המרירות?
- הוא מריר כי הוא עזב מקום בטוח, ולמקום הבא הוא גם לא מגיע.
- אני לא מבין איך תנועה של ייאוש יוצרת טרנספורמציה כזאת שהופכת אדם לגאון ולתפארת?
ואיך המילים של "לאהוב את ה' גם בלי עולם הבא" מסתדרות עם התחושה של המרירות במשפט אחרי זה?
- אולי כי הוא מבין שהוא לא נמצא במקום הזה של הבעש"ט – זאת המרירות.
- קשה לי שדנים על הסיפור הזה בצורה שכלית. בקבוצה שלנו אנחנו התפרקנו טוטאלית מבחינה נפשית. אני רוצה להגיד על עצמי – בזמן האחרון עשיתי שינוי בחיים, עברתי לרֶבֶּה אחר. זה נפקא מינא גדולה גם בתורות וגם בתוך הנפש שלי, וזה קרה אחרי שנים של בירור. כשרבי נחמן מתאר פה את העיגולים ואת השאלה באיזה עיגול אני נמצא – לי זה מהפך את הקישקע. לבסוף ר' נחמן מקבל את האישור הזה מאבותיו. אני אישית נמצא במתח בתוך עצמי אם עשיתי מהלך נכון, והאם יש מצב כזה של מנוחה ונחלה.
- אילן:
קיבלתי מדבריך שמכיון שהדבר הזה הוא "נפשי" בלשונך, זה לקח כל אחד לנפש שלו.
- יש תחושה שרבי נחמן עושה בדיקת דרך של עצמו – האם אני בסדר? מה יגידו עלי? הוא מגיע למקום בחיים שהוא מרגיש שאנשים מדברים עליו. אנחנו לא יודעים מה לא בסדר אבל ע"פ הסיפור של הבעש"ט זה אולי שהוא לא עושה את הכל לשמה, אלא מסתמך על עולם הבא. השלכת הראש היא מהפך שאומר שהכל צריך להשתנות עכשיו בכדי שלא יהיה שמץ של משהו לא נקי וטהור במה שהוא עושה. ברגע שהוא עושה את המהלך הזה אומרים לו שעכשיו הכל בסדר.
- החיבור בין סיפור הבעש"ט למרירות קשור לאיבוד של המקום ושל העצמיות ושל כל מה שיש בעולם, לאט לאט ובשלבים. הוא למעשה עובר את הבעש"ט – לבעש"ט אמרו: "אין לך חלק בעולם הבא", לו אמרו: "אפילו בגיהנם אין לך חלק". אין לו עמידה אפילו בנקודת הבעש"ט. לבעש"ט יש עמידה בכך שהוא אוהב את ה' בלי עולם הבא.
- רק כשאומרים לר' נחמן שהוא במצב כזה שאין לו מקום כלל, אפילו לא בגיהנם, אז ר' נחמן משליך את הראש – הוא מתפוצץ, הכל הולך אצלו. המרירות היא בניגוד לעצב – היא בונה, כל המתוק שיש לו בעולם הופך למרירות. כל מה שהוא חשב שנכון ואמיתי בחיים הופך להיות מר אחד גדול, הכל התאפס. אין לו שום דבר בעולם, למעשה הוא במינוס. התיקון הוא שהוא מגיע לדרגה גבוהה יותר מהבעש"ט – "גאון ותפארת" משום שהוא הגיע להתבטלות כזאת שאין לו כלום ממש. כל המסר הוא שאפשר לצאת מכזו מרירות ל"גאון ולתפארת".
- אילן:
אני מבין ש"מה שהשלכתי את ראשי" זה כבר אחרי החלום.
בנוסף – יש לשים לב שאנו לא יודעים מה החטא. אך כשר' נחמן מפרש את החלום הוא אומר לתלמידיו: שימו לב לכח של המרירות ושל השלכת הראש – אני לא מדבר על חטא וירטואלי, אלא אפילו אם אדם עבר 800 פעם על כל התורה כולה זה היה מביא לו כזה טוב.
- יוסי:
זו בעצם סוג של פרשנות – כנראה שהוא קם עם תחושה של אשמה שהוא עבר על כל התורה כך וכך פעמים. לא חטא של דקוּת שמדקדקים עם צדיקים כחוט השערה על שלא כיוון בלי פניות או משהו. הוא ודאי קם עם תחושה של עבירה משמעותית שהוא עבר.
- אני מבין שר"נ מת כאן – ויש פה תחיית המתים. השלכת הראש היא תגובה גופנית שהגוף לא מסוגל להכיל. ר' אלעזר בן דורדיא מחזיק את הראש, יש לו שם מרירות של מוות, והוא באמת מת. יש איזשהו סרגל של תגובות גופניות שהם איזשהו פרמטר למה שקורה בלב – בגלל שהתגובה הפיזית היא כ"כ חזקה עד כדי כך שהוא מת מכאן שהוא גם יכול להיהפך בן רגע לרבי אלעזר בן דורדיא. מה שקורה לרבי נחמן לא קשור להבנה – זה בא מחלום ומסתיים בחלום.
- הענין שהוא כל כך לבד – המסר של החלום הוא שכולם מתרחקים ממך כי אתה באמת לבד – כי יש לך פניה אישית של עולם הבא, והאחרים הם מבחינתך ציבור שעוזר לך להגיע למטרה הזו.
סיכום
יוסי:
הסוד במהפך של החלום הוא שיש רגע של שיא השפל – כשכל מה שעבדתי בשבילו הלך, גם בהקשר הרוחני. כל הנכסים שלי נעלמו בגלל איזשהו חטא שאין לי מושג מהו אבל אני מתבייש בו נורא ואני אפילו לא יודע מה לתקן. אין תשובה כי אין שאלה – אני לא מבין על מה מאשימים אותי. ר' נחמן כנראה מאמין להאשמות נגדו שהוא אכן חטא – יש אפילו קבלות מהעולם הבא. הוא מגיע לשפל כזה שאין לו אפילו פתח לתשובה.
ואז קורה משהו מאוד ברסלברי – יש תנועה כזו שאני לא יודע מה בדיוק החזות שלה, אבל היא באמת משהו מאוד קרוב לייאוש – הוא נכנע לגמרי, מאבד שליטה. עד אז הוא עוד איכשהו מנסה לאחוז במשהו – באיזו זהות עצמית, בחמישה חסידים. אבל אז הכל מתפורר וכל שנשאר לעשות הוא רק להרים ידיים.
בעיני ר' נחמן זהו מהפך גדול – כשאדם לוקח את כל הנתונים שלו והופך אותם להכנעה מוחלטת של עצמו, להתמסרות מוחלטת לקב"ה, ללא שום עמידה. התחושה הזו מוצאת ביטוי כאן בתנועה פיזית.
למדתי את החלום הזה עם קבוצה מהאקדמיה לתנועה ואחד מהם בנה ריקוד סביב ההבנה שלו של השלכת הראש.
דווקא כשאדם מפסיק לאחוז ומרים ידיים, הכניעה הזו היא פתח להתגלות של איזשהו טוב שרבי נחמן לא יכול אפילו להגיד לנו מהו.
השלכת הראש, והשלכה בכלל היא ביטוי שחוזר הרבה אצל ר' נחמן – הוא מדבר של היכולת "להשליך עצמו על השם". כיצד חוסר הידיעה והאחיזה, וההשלכה אחורה, הופכים להיות המקפצה הרוחנית.
אצל הבעש"ט זה כבר סיפור אחר – זה קשור לחירות של פסח. אצלו יכול להיות שהיציאה הזו לחירות היא יציאה מהקשרים שונים – המקום שלי בתוך החברה, האנשים שסביבי, ההקשר הרוחני – ואת כל זה רבי נחמן מאבד. היציאה לחרות קשורה לאיבוד של ההקשרים הללו – אני לא יכול באמת להשתחרר כל עוד אני קשור בהם.
בדרך הקשה הדבר זה קורה בפועל – במציאות לא עלינו. בצורה של המתקת הדינים הדבר הזה מתרחש בחלום ודרכו אני לומד את ההשתחררות הזו – שבאמת אני לא משועבד להקשרים, שיש מה לאהוב את הקב"ה גם בלי שאני יודע מה טוב ומה לא טוב, ובלי כל האנשים סביבי שנותנים לי אישורים ומחמאות על מה שאני עושה.
שנזכה להשתחרר לקראת פסח, להעיז לאבד את ההקשר, ולגלות שיש אפשרות לאהבה חדשה שצומחת דווקא מחוץ להקשר.
- חבר קיבוץ אחד הסביר לי את התחושה שלו כאשר נשמטה להם כל תפיסת העולם שהיתה להם על סטאלין – אנשים הלכו אבלים ולא היה להם במה להיאחז.
אני מרגיש שזה ההבדל בין היהודי המאמין לבינו. כמאמר המשורר – "אברח ממך אליך" – אין עוד מלבדו, אני נזרק ממשהו שהוא גם החץ וגם רשת הביטחון.
לימוּן
אילן:
בחלום של ר' נחמן מתרחש איזה תיקון נפשי – יש איזו מצוקה נפשית קיומית בהתחלה, ובהמשך מופיע התיקון שלה. היום אנחנו רוצים לנסות משהו מעין זה.
לפני כמה זמן מטופל צעיר סיפר לי חלום מאוד ארוך שהיה לו. הוא סיפר שבחלום הוא נפגש איתי בחדר המדרגות ואמרתי לו בחלום שהגיע הזמן להיפרד כי מיצינו את הטיפול. כשדיברנו על החלום, הזכרתי לו שעלה בחלום משהו שקשור לפרידה – אז הוא אמר לי: "כן, אבל את זה אתה אמרת"…
בהבנה פסיכולוגית ברור לנו שכל מה שנמצא בחלום נמצא בעצם בתוכי. גם כשאני שולל משהו אני חושף שזה בעצם נמצא בתוכי.
גם בחלום של ר' נחמן יש כל מיני דמויות אחרות – המעגלים הסובבים, בני המשפחה שלא נמצאים, האיש שמגיע מהעולם ההוא, האבות, הזקנים. בפרשנות שלנו הדמויות האלו מבטאות קולות בתוך נפשו של רבי נחמן.
התרגול שנעשה יהיה בזוגות. אחד מבני הזוג יזכר בחלום טרי שהיה לו.
אחרי שהוא יספר את החלום הוא יבחר איזה דבר שהופיע בחלום – בין אם זו דמות, חיה או חפץ, ואז ייעשה היפוך תפקידים – הוא אומר למקשיב: "עכשיו אתה תהיה אני". החולם אז נכנס לתוך אותו הדבר שהופיע בחלומו ומדבר אל עצמו (היינו אל המקשיב) מתוך אותו הדבר. לדוגמה, אם בחרתי חתול שהופיע בחלומי, אז אני יכול לומר לעצמי דרך החתול בצורה של פניה אישית: "הייתי רוצה שתלטף אותי אבל אל תמשוך לי בזנב". כדאי לעשות את זה על יותר מדבר אחד.
אח"כ המקשיב ישקף אותו. חשוב מאוד שהחולם יקבל את מה שהוא אמר בחזרה.
דרך ההתנסויות שלנו בנושא החלומות אנחנו רוצים לפגוש את אפשרות החלימה בחיים שלנו. לתת לזה מקום ולראות מה זה יכול לעשות בחיים שלנו, במקום סתם לעבור על החלום לסדר היום. נעמיק לפינות שונות, לאובייקטים שונים, ונראה דרך זה במה עוד אני יכול להקשיב לעצמי, ומה עוד זה אומר עלי.