"כל החלומות הולכים אחר הפה" על פתרון חלומות/ יוסי פרומן

לא לחינם משתמשת התורה במילה "פתרון" בכדי לתאר את פירוש החלום – הפועל הזה מלמד אותנו להתייחס לחלום כאל סוג של שאלה או חידה. רוב החלומות שאנו חולמים, בניגוד לחלום יעקב עמו נפגשנו בשבוע שעבר, מופיעים לנו בצורה של חידה סתומה אשר איננו יודעים את פשרה.

היום נלמד את הדרך של חז"ל להתייחס לפתרון החלום.

 

הגמרא שלפנינו מביאה שתי אפשרויות שונות להטבת חלום – אחת באות ב' ואחת באות ג'.

נראה מהו היחס בין שתי השיטות השונות האלו, ולבסוף נשאל: מהו הכוח שמיטיב את החלום?

 

לאחר מכן נקרא את האפשרות השלישית המסומנת באות ד' – פתרון החלום.

 

א. אמר רב הונא: לאדם טוב אין מראין לו חלום טוב, ולאדם רע אין מראין לו חלום רע.

תניא נמי הכי: כל שנותיו של דוד לא ראה חלום טוב, וכל שנותיו של אחיתופל לא ראה חלום רע.

והכתיב: "לא תאנה אליך רעה", ואמר רב חסדא אמר רב ירמיה בר אבא: שלא יבהילוך לא חלומות רעים ולא הרהורים רעים, "ונגע לא יקרב באהלך" – שלא תמצא אשתך ספק נדה בשעה שאתה בא מן הדרך! 

אלא: איהו לא חזי ליה, אחריני חזו ליה.

וכי לא חזא איהו מעליותא הוא? והאמר רבי זעירא: כל הלן שבעה ימים בלא חלום נקרא רע, שנאמר: "ושבע ילין בל יפקד רע" – אל תקרי שבע אלא שבע! 

אלא הכי קאמר: דחזא ולא ידע מאי חזא.

 

ב. אמר רב הונא בר אמי, אמר רבי פדת, אמר רבי יוחנן: הרואה חלום ונפשו עגומה ילך ויפתרנו בפני שלשה.

יפתרנו?

והאמר רב חסדא: חלמא דלא מפשר כאגרתא דלא מקריא! 

אלא אימא: יטיבנו בפני שלשה.

ליתי תלתא ולימא להו: "חלמא טבא חזאי".

ולימרו ליה הנך: "טבא הוא, וטבא ליהוי, רחמנא לשוייה לטב. שבע זימנין לגזרו עלך מן שמיא דלהוי טבא, ויהוי טבא".

ולימרו שלש הפוכות, ושלש פדויות, ושלש שלומות.

שלש הפוכות – "הפכת מספדי למחול לי פתחת שקי ותאזרני שמחה",

"אז תשמח בתולה במחול ובחרים וזקנים יחדו והפכתי אבלם לששון" וגו',

"ולא אבה ה' אלהיך לשמע אל בלעם ויהפך" וגו'.

שלש פדויות – דכתיב: "פדה בשלום נפשי מקרב – לי" וגו',

"ופדויי ה' ישבון" וגו'

"ויאמר העם אל שאול היונתן ימות אשר עשה הישועה" וגו'.

שלש שלומות – דכתיב: "בורא ניב שפתים שלום שלום לרחוק ולקרוב אמר ה' ורפאתיו" "ורוח לבשה את עמשי" וגו'

"ואמרתם כה לחי ואתה שלום וביתך שלום" וגו'.

 

ג. אמימר ומר זוטרא ורב אשי הוו יתבי בהדי הדדי, אמרי: כל חד וחד מינן לימא מלתא דלא שמיע ליה לחבריה.

פתח חד מינייהו ואמר: האי מאן דחזא חלמא ולא ידע מאי חזא, ליקום קמי כהני בעידנא דפרסי ידייהו, ולימא הכי:

"רבונו של עולם, אני שלך וחלומותי שלך, חלום חלמתי ואיני יודע מה הוא, בין שחלמתי אני לעצמי ובין שחלמו לי חבירי ובין שחלמתי על אחרים,

אם טובים הם – חזקם ואמצם כחלומותיו של יוסף,

ואם צריכים רפואה – רפאם כמי מרה על ידי משה רבינו, וכמרים מצרעתה, וכחזקיה מחליו, וכמי יריחו על ידי אלישע,

וכשם שהפכת קללת בלעם הרשע לברכה – כן הפוך כל חלומותי עלי לטובה"

ומסיים בהדי כהני, דעני צבורא אמן.

ואי לא – לימא הכי: "אדיר במרום שוכן בגבורה, אתה שלום ושמך שלום, יהי רצון מלפניך שתשים עלינו שלום".

 

ד. שמואל כי הוה חזי חלמא בישא אמר: "וחלמות השוא ידברו".

כי הוה חזי חלמא טבא אמר: "וכי החלומות השוא ידברו"? והכתיב: "בחלום אדבר בו". רבא רמי: כתיב "בחלום אדבר בו" וכתיב "וחלמות השוא ידברו"!

לא קשיא, כאן – על ידי מלאך, כאן – על ידי שד.

 

אמר רבי ביזנא בר זבדא, אמר רבי עקיבא, אמר רבי פנדא, אמר רב נחום, אמר רבי בירים, משום זקן אחד, ומנו – רבי בנאה: עשרים וארבעה פותרי חלומות היו בירושלים, ופעם אחת חלמתי חלום והלכתי אצל כולם, ומה שפתר לי זה לא פתר לי זה – וכולם נתקיימו בי, לקיים מה שנאמר: "כל החלומות הולכים אחר הפה".

אטו כל החלומות הולכים אחר הפה קרא הוא?

אין, וכדרבי אלעזר, דאמר רבי אלעזר: מנין שכל החלומות הולכין אחר הפה – שנאמר

"ויהי כאשר פתר לנו כן היה".

אמר רבא: והוא דמפשר ליה מעין חלמיה, שנאמר: "איש כחלמו פתר".

 

 

 

 

 

 

אסיף

הבדלים שסימנו המשתתפים בין שתי האפשרויות השונות להטבת חלום – באות ב' ובאות ג':

 

  • סוג החלום – הראשון חלם חלום שהוא ראה, השני חלם חלום שהוא לא יודע מהו. בסיפור הראשון המשמעות בעיניו היא רעה. לעומתו השני לא מבין בכלל את המשמעות.

 

  • בסיפור הראשון הוא משתף חברים. בסיפור השני הוא פונה לקב"ה. גם בראשון יש הופעה של הקב"ה "מן שמיא", אבל עיקר העבודה היא עם החברים. וגם בשני יש את הכהנים, אבל מוקד הפנייה היא לקב"ה.

 

  • לדעתי יש פה עמידה לפני בי"ד לעומת עמידה לפני כוהנים. יש פה מוקדים שונים של כח רוחני בעם ישראל – בי"ד הם שופטים וגוזרים, והכהנים הם מברכים. זהו ההבדל בהתייחסות לחלום.

 

  • אולי אלו שני סוגים של טיפוסים – המשתף לעומת המסתגר.

 

  • בשניהם רואים שכדי שיתחולל משהו מהחלום צריך להפוך אותו לדיבור כזה או אחר. זה מראה על כוחם של מילים.

 

  • בב' מדובר על נפש עגומה – עולם הרגשות מאוד פעיל, ובשביל לתמוך במורכבות רגשית צריך אנשים שיוציאו אותך מבית האסורים. ג' עוסק בחוסר ידיעה – ואז פונים לקב"ה שהוא "החונן לאדם דעת".

 

  • לדעתי הפוך – במצוקה רגשית הפתרון חייב להתחיל בו – "חלום טוב חלמתי". בחוסר ידיעה אפשר לסמוך לגמרי על הקב"ה.

 

  • בתוך ב' – יש פה הבדל בין אמורא ארצישראלי כר' יוחנן שכחסיד מתייחס למימדים נסתרים במציאות, לבין ר' חסדא הבבלי שאומר אמירה חינוכית – "אל תתעסק במה שאתה לא מבין".

 

  • אני חולק – ייתכן מאוד שר' חסדא באמת לא מאמין בתת מודע.

 

  • הגמרא אומרת שכדי שהחלום לא יהיה איזו סתם פנטזיה אז אל תשאיר את זה אצלך – תשתף או את הקב"ה או את החברים. תוציא את זה החוצה כדי שזה ימשיך הלאה.

 

 

יוסי:

ברור שיש פה משהו שאדם לא יכול להכיל בתוכו, זה גדול ממנו והוא חייב לשתף בזה מישהו.

 

שמעון דייטש:

סיפור שמתרחש בראשית המאה העשרים – לסבא שלי היה אח שקראו לו יוסף דייטש. הוא התגורר בדירת כולל בבתי מחסה. הדירות הללו היו שייכות לגביר שמעון אשר רוטשילד. הוא נתן לאברכים את הדירה בחינם בדרישה שהבן הראשון שייוולד להם ייקרא על שמו, משום שלא היו לו ילדים. לר' יוסף נולדו שתי בנות ולא היו לו בנים. לילה אחד, אחרי שאותו רוטשילד נפטר, חולם ר' יוסף שהוא הולך בעיר העתיקה ורוטשילד רודף אחריו עם סכין. יוסף צועק "אנא ה' הושיעה נא", אך לבסוף רוטשילד משיג אותו ודוקר אותו למוות, כשהוא צועק "שמע ישראל". לאחר כמה פעמים שהחלום חזר סיפר רבי יוסף את החלום לרב פרנק. הרב פרנק בירך אותו שייוולד לו בן והוא יקרא לו על שם אותו רוטשילד: שמעון דייטש. הוא פירש לו שהסכין היא סכין המילה, ה"אנא ה' הושיעה נא" זה מה שאומרים בברית המילה, וכנ"ל ה"שמע ישראל".

 

סיכום

יוסי:

בניגוד לנקודת המבט הפסיכולוגית הרואה בחלום ביטוי לתת מודע הפועל בתוך האדם עצמו, כשחז"ל מתארים חלום הם משתמשים במילים: "חלם לי", ולא: "חלמתי". החלום בעיני התורה ובעיני חז"ל נתפס כמיןאגרת, כמין משהו שמגיע אלי ממקום אחר ובו מסר שמישהו רוצה להעביר אלי, ודווקא אלי באופן אישי.

אחרי שאני מכיר שטמון בחלום מכתב המיועד אלי אני נדרש לעשות משהו עם זה, בין אם נפשי עגומה כתוצאה מהחלום ובין אם לאו.

 

בפסקאות שראינו מופיעות שלוש אפשרויות לפעולה:

1.) האפשרות המובאת בפסקה ב' לא נכנסת כלל לתוכן של החלום. אין בה שום אמירה לגבי החלום הספציפי, והיא אפילו כמעט מזהירה מההתעסקות בזה. התוכן הוא לא הענין שלה – כל הענין הוא שנפשי עגומה, שאני מרגיש שמשהו לא בסדר. בגלל זה אני צריך לעשות הטבה.

ההטבה הזו הינה פעולה שכל מה שיש בה הוא דיבור, אך הכוח של הדיבור כאן הוא מופלא. אנחנו רואים פה שלמרות שהחולם נותן את האישור הראשוני, את עיקר העבודה חייבים לעשות אנשים מבחוץ בהרכב של בית דין – זו חייבת להיות פסיקה חיצונית נחרצת, הלוקחת את החלום כמו שהוא ואומרת עליו, מבלי להיכנס לפרטים: "החלום הזה הינו טוב".

שני פעלים שונים מופיעים בפסוקים שמביאים: "להפוך" – יש כאן משהו רע, אך יש במילים כח המאפשר להפוך אותו. ואחרי זה מופיע פועל יותר מעודן – "לפדות": היה פה חלום טוב אך הוא היה שבוי בתוך עולם הרע וצריך לחלץ אותו משם. בעצם אין כזה דבר חלום רע – זהו פשוט דבר טוב אשר נפל לקליפות.

זהו טקס אחד של הטבת חלום – טקס המדגיש את כוחו של הדיבור.

 

2.) אפשרות שניה היא מה שמופיע באות ד' – פתירת החלום. היא דומה לאפשרות הקודמת בכך שהיא שמה את הכוח במילים וקובעת ש"הכול הולך אחר הפה" – המילים קובעות את משמעות החלום, ולכן צריך ללכת לפותר צדיק. אלא שכאן אנחנו כבר נכנסים לתוך החלום עצמו – זוהי לא הטבה אלא פתרון. הפה לא הולך על פי ההרגשה שלי בעקבות החלום אלא על פי מה שקרה בחלום עצמו.

לכן לפי שיטת רבא זה לא יכול לעבוד כאשר זה נעשה כהשערה -"בערך", זה חייב להיות "מעין החלום" – מיוסד ע"פ מה שנראה בחלום. אך עדיין הפה של הפותר החיצוני הוא זה שמכריע את התוצאה.

 

3.) האפשרות השלישית היא הדתית מכולן. בניסוח קיצוני מה שהיא אומרת הוא: "חלומות זה ענין שאין לנו הבנה בו, ואין לנו שום יכולת לגשת אליו. החולם יודע שיש אצלו איזה חומר נפץ, אבל הוא לא יודע מה לעשות עם זה. הדרך היחידה שלו להוציא מזה משהו טוב היא להשליך את זה לקב"ה".

המילים: "אני שלך וחלומותיי שלך" מצביעים על התמסרות טוטאלית – אפילו המקומות הכי אישיים שלי, הכי פנימיים שלי, שאני לא מודע אליהם – גם הם מסורים לך. כל מה שיש לי לעשות הוא להפקיר את עצמי, את כל מה שבי – מה שאני יודע ומה שאני לא יודע, ולבקש מהקב"ה שיהפוך את זה לטובה.

השיטה הזו, בניגוד לקודמותיה, לא סומכת כלל על הכוח של הפה האנושי לרפא. היא מסתמכת אך ורק על השלכה על הקב"ה.

 

הנקודה העיקרית שאני לוקח מפה לעולם המעשה היא התייחסות רצינית יותר לחלומות שלי.

כשמגיע אלי חלום חובה עלי לא לבטל אותו כך סתם – מדובר באגרת ממרחק.

 

שבת שלום.

 

 

 

לימוּן

 

עמרם:

ביחידה הזו הענין אנחנו ניכנס לנושא החלומות באופן אישי. נעשה אימון ראשוני בנתינת מקום לחלום של בנאדם. אופטימאלית אולי הכי טוב היה עכשיו ללכת לישון…

 

התרגול יהיה בשלושה משתתפים. מס' אחד מספר חלום שהוא חלם – עדיף חלום טרי, ואם אין לו כזה אז חלום אחר שהוא משמעותי בשבילו. מס' 2 רושם את כל פרטי החלום לפרטי פרטים. אחרי שיש לו את הפרוטוקול הוא פונה אל החולם והופך את החלום לתמונה חיה בשבילו. הוא אומר לו: "אני רוצה לראות את החלום כמו שאתה ראית: אמרת שראית סולם – איך הוא נראה? ממה הוא עשוי? איזה צבע יש לו?" וכו'.ולא רק ראייה – מס' 2 מתעניין גם מה הקולות שהוא עושה, מה ריחות שהרחת וכו'. וגם: "מה אתה מרגיש כשאתה חולם את הדבר הזה? ואח"כ כשהתעוררת – מה היה הרגש שעבר בך"?

זו עבודה איטית וסבלנית.

 

מס' 3 רק מקשיב לדו-שיח. לאחר מכן הוא לוקח פיקוד ועושה שיחה קצרה עם החולם שמזמינה אותו לדבר על החלום שלו. הוא לא אומר לו שום דבר מדעתו – שום אמירה בסגנון: "בטח זה בא להגיד לך ככה", או "חשבת פעם שזה מסמל ככה" וכדו'…

הוא רק שואל: "למה החלום הזה מעורר אותך"? "למה הוא מזמין אותך"? "לאן הוא שולח אותך"?  ואחר כך הוא משקף.

 

ההבחנה בין מס' 2 למס' 3 היא חשובה: מס' 2 לא מתערב בשום דבר שקשור למשמעות. תפקידו רק להוציא מהחולם את פרטי הציור. מס' 3 מוציא מהחולם משמעויות שונות.

 

אילן:

סגולה ידועה לזכור חלומות היא להחזיק כלי כתיבה ליד המיטה. עצם העובדה שזה שם זו סגולה לזכור חלומות, אפילו אם אני לא כותב כלום.

חלומות – פתרון חלומות (תשע)

"כל החלומות הולכים…" – על חלומות ופתרונם

 

מקורות

 

תלמוד בבלי, ברכות נה ע"ב:

 

אמר רבי זעירא: כל הלן שבעה ימים בלא חלום נקרא רע, שנאמר "ושבע ילין בל יפקד רע"[1], אל תקרי שָׂבֵעַ אלא שֶׁבַע!

אמר רב חסדא: חלמא דלא מפשר כאגרתא דלא מקריא!

(אמר רב חסדא: חלום שלא נפתר – כאגרת שלא נקראת!)

שמואל כי הוה חזי חלמא בישא אמר: (זכריה י') "וחלמות השוא ידברו"[2]. כי הוה חזי חלמא טבא אמר: וכי החלומות השוא ידברו? והכתיב (במדבר י"ב) "בחלום אדבר בו"[3].

(שמואל, כאשר היה רואה חלום רע, אמר "וחלומות שוא ידברו". כאשר היה רואה חלום טוב, אמר: וכי החלומות שוא ידברו, והרי כתוב "בחלום אדבר בו"?!)

אמר רבי ביזנא בר זבדא אמר רבי עקיבא אמר רבי פנדא אמר רב נחום אמר רבי בירים משום זקן אחד, ומנו – רבי בנאה: עשרים וארבעה פותרי חלומות היו בירושלים, ופעם אחת חלמתי חלום והלכתי אצל כולם, ומה שפתר לי זה לא פתר לי זה – וכולם נתקיימו בי, לקיים מה שנאמר: כל החלומות הולכים אחר הפה.

אטו כל החלומות הולכים אחר הפה קרא הוא? – אין, וכדרבי אלעזר, דאמר רבי אלעזר: מנין שכל החלומות הולכין אחר הפה – שנאמר (בראשית מ"א) "ויהי כאשר פתר לנו כן היה".

אמר רבא: והוא דמפשר ליה מעין חלמיה, שנאמר "איש כחלמו פתר".

(האם "כל החלומות הולכים אחר הפה" פסוק הוא? כן, כמו ר' אלעזר, שאמר רבי אלעזר: מנין שכל החלומות הולכין אחר הפה – שנאמר (בראשית מ"א) "ויהי כאשר פתר לנו כן היה".

אמר רבא: והוא שפותר לו מעין חלומו, שנאמר "איש כחלומו פתר".)

אמר רב הונא בר אמי אמר רבי פדת אמר רבי יוחנן: הרואה חלום ונפשו עגומה ילך… ויטיבנו בפני שלשה. ליתי תלתא ולימא להו: חלמא טבא חזאי. ולימרו ליה הנך: טבא הוא, וטבא ליהוי, רחמנא לשוייה לטב. שבע זימנין לגזרו עלך מן שמיא דלהוי טבא, ויהוי טבא. ולימרו שלש הפוכות, ושלש פדויות, ושלש שלומות. שלש הפוכות – (תהלים ל') הפכת מספדי למחול לי פתחת שקי ותאזרני שמחה, (ירמיהו ל"א) אז תשמח בתולה במחול ובחרים וזקנים יחדו והפכתי אבלם לששון וגו', (דברים כ"ג) ולא אבה ה' אלוקיך לשמע אל בלעם ויהפך וגו'. שלש פדויות – דכתיב (תהלים נ"ה) פדה בשלום נפשי מקרב לי וגו', (ישעיהו ל"ה) ופדויי ה' ישבון וגו', (שמואל א' י"ד) ויאמר העם אל שאול היונתן ימות אשר עשה הישועה וגו'. שלש שלומות – דכתיב (ישעיהו נ"ז) בורא ניב שפתים שלום שלום לרחוק ולקרוב אמר ה' ורפאתיו, (דברי הימים א' י"ב) ורוח לבשה את עמשי וגו', (שמואל א' כ"ה) ואמרתם כה לחי ואתה שלום וביתך שלום וגו'.

(אמר רב הונא בר אמי אמר רבי פדת אמר רבי יוחנן: הרואה חלום ונפשו עגומה ילך… ויטיבנו בפני שלשה. יביא שלושה ויאמר להם: חלום טוב ראיתי. ויאמרו לו הם: טוב הוא, וטוב יהיה, הקב"ה יעשהו טוב. שבע פעמים יגזרו עליך מן השמים שיהיה טוב ויהיה טוב. ויאמרו לו שלוש הפוכות (פסוקים עם השורש ה.פ.כ.), ושלוש פדויות, ושלוש שלומות: שלש הפוכות – (תהלים ל') הפכת מספדי למחול לי פתחת שקי ותאזרני שמחה, (ירמיהו ל"א) אז תשמח בתולה במחול ובחרים וזקנים יחדו והפכתי אבלם לששון וגו', (דברים כ"ג) ולא אבה ה' אלוקיך לשמע אל בלעם ויהפך וגו'. שלש פדויות – דכתיב (תהלים נ"ה) פדה בשלום נפשי מקרב לי וגו', (ישעיהו ל"ה) ופדויי ה' ישבון וגו', (שמואל א' י"ד) ויאמר העם אל שאול היונתן ימות אשר עשה הישועה וגו'. שלש שלומות – דכתיב (ישעיהו נ"ז) בורא ניב שפתים שלום שלום לרחוק ולקרוב אמר ה' ורפאתיו, (דברי הימים א' י"ב) ורוח לבשה את עמשי וגו', (שמואל א' כ"ה) ואמרתם כה לחי ואתה שלום וביתך שלום וגו'.)

אמימר ומר זוטרא ורב אשי הוו יתבי בהדי הדדי, אמרי: כל חד וחד מינן לימא מלתא דלא שמיע ליה לחבריה. פתח חד מינייהו ואמר: האי מאן דחזא חלמא ולא ידע מאי חזא, ליקום קמי כהני בעידנא דפרסי ידייהו, ולימא הכי: רבונו של עולם, אני שלך וחלומותי שלך, חלום חלמתי ואיני יודע מה הוא, בין שחלמתי אני לעצמי ובין שחלמו לי חבירי ובין שחלמתי על אחרים, אם טובים הם – חזקם ואמצם כחלומותיו של יוסף, ואם צריכים רפואה – רפאם כמי מרה על ידי משה רבינו, וכמרים מצרעתה, וכחזקיה מחליו, וכמי יריחו על ידי אלישע, וכשם שהפכת קללת בלעם הרשע לברכה – כן הפוך כל חלומותי עלי לטובה ומסיים בהדי כהני, דעני צבורא אמן. ואי לא – לימא הכי: אדיר במרום שוכן בגבורה, אתה שלום ושמך שלום, יהי רצון מלפניך שתשים עלינו שלום.

(אמימר ומר זוטרא ורב אשי היו יושבים ביחד. אמרו: כל אחד ואחד ממנו יאמר דברשחברו לא שמע. פתח אחד מהם ואמר: מי שראה חלום ולא ידע מה ראה, יעמוד לפני הכהנים בשעה שפורסים את ידיהם, ויאמר כך: "רבונו של עולם, אני שלך וחלומותי שלך, חלום חלמתי ואיני יודע מה הוא, בין שחלמתי אני לעצמי ובין שחלמו לי חבירי ובין שחלמתי על אחרים, אם טובים הם – חזקם ואמצם כחלומותיו של יוסף, ואם צריכים רפואה – רפאם כמי מרה על ידי משה רבינו, וכמרים מצרעתה, וכחזקיה מחליו, וכמי יריחו על ידי אלישע, וכשם שהפכת קללת בלעם הרשע לברכה – כן הפוך כל חלומותי עלי לטובה" ומסיים יחד עם הכהנים, שיענו הציבור אמן. ואם לא – יאמר כך: "אדיר במרום שוכן בגבורה, אתה שלום ושמך שלום, יהי רצון מלפניך שתשים עלינו שלום".)

אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן: אין מראין לו לאדם אלא מהרהורי לבו, שנאמר (דניאל ב') אנת מלכא רעיונך על משכבך סלקו, ואיבעית אימא מהכא (דניאל ב') ורעיוני לבבך תנדע.

אמר רבא: תדע, דלא מחוו ליה לאינש לא דקלא דדהבא, ולא פילא דעייל בקופא דמחטא.

(אמר רבא: תדע שהרי לא מראים לו לאדם לא דקל של זהב ולא פיל שנכנס בחור המחט.)

 

 

ברכה ראשונה

 

הרב יצחק:

נזמין את כולם להסתכל מסביב, לראות עם מי אנחנו יושבים בחדר. לבחור מישהו או מישהי מבין היושבים שאני רוצה לומר לו או לה משהו אישי. זה יכול להיות כל דבר. אנו מכנים זאת 'אישי ישיר' – שכל אחד יבחר בראש מישהו ויכין את מה שהיה רוצה לומר לו. החידוש הוא שאפילו אם אני רוצה לומר משהו לכולם, אני יכול לפנות למישהו אישית ולומר לו את זה כך שישמעו כולם.

 

[שיתוף העמיתים באמירות ישירות.]

 

לימוד

 

יוסי:

אנחנו חולמים חלומות, אולי כותבים חלומות, לומדים על חלומות. בשתי הפגישות הקודמות למדנו שני חלומות, והיום נלמד על חלומות – מהם חלומות, מה עושים איתם. בגמרא בברכות יש עיסוק מאוד רחב בעניין פתרון החלומות. יש שם דף וחצי שעוסק במה אומר כל דבר שאדם רואה בחלום – כמו שפה ספציפית של החלום ומה כל מילה בשפה הזאת אומרת. חוץ מזה יש מימרות של אמוראים שדנים באופן כללי במה זה חלומות ומה פתרונם.

עיקר ההתכוונות שלנו היא למעשה, כלומר לפתור את החלומות שנכתבו במהלך השבוע. היום צריך להקשיב טוב במיוחד, כי אנחנו לומדים איך לפתור ומי שלא יקשיב לא ידע איך…

 

·         בפרשת השבוע אנחנו עוסקים בחיים של יעקב. איכשהו מתגלה עומק הפער בין החלום לשברו. יעקב בעיניי זכה מצד אחד להתגלות מדהימה עם הבטחה בתוכה, ומצד שני מכל האבות הוא מעיד על עצמו שהיו לו החיים הכי קשים.

 

יוסי:

זה מזכיר את ההערה שלך משבוע שעבר בעניין החלומות הקשים. עכשיו את מדברת על מה שקורה עם החלום במציאות. הגמרא שאנחנו עוסקים בה היום מתעסקת יותר בקושי עם חלומות. כמו שאת נזפת בי גם חבריי נזפו בי – אתה מביא חלומות יפים של ר' נחמן ויעקב אבינו, מה עם החלומות שלנו?

 

אמר רבי זעירא: כל הלן שבעה ימים בלא חלום נקרא רע, שנאמר "ושבע ילין בל יפקד רע", אל תקרי שָׂבֵעַ אלא שֶׁבַע!

 

מי שמוכן מוזמן לשקף מה כתוב כאן.

 

מדברי העמיתים:

·         לא כתוב שהוא לא חלם, אלא שאין לו חלום, כלומר שהוא לא זוכר.

·         השאלה היא מה נקרא "רע" – האיש או המצב הזה? יש אפשרות לקרוא את זה בצורה ממתנת יותר – המצב הזה הוא רע.

·         המילה "רע" יותר קשורה למצב. "רע" גם מלשון רעוע, מצב שאינו שלם.

·         יש פה הלכה למעשה – תתייחסו לחלומות שלכם, אל תתעלמו מהם.

·         החלום לא תלוי בו – אם הוא חולם או לא חולם. זו פקידה, ואם לא נפקדת החסרת משהו, אתה לא ראוי למשהו, הפסדת.

·         "נקרא רע" כי הוא לא מחובר לעולם הפנימי שלו – מדברים איתך כל הזמן ואתה לא מקשיב.

·         מישהו ש"לן", שהיה לו זמן לחשוב והעביר את היומיום שלו ב'שינה', בלי לחשוב על מה שמעבר, הוא רע.

 

יוסי:

יש כאן שני שלבים. החלום נתפס כפקידה, מישהו בא מלמעלה לבקר. ר' צדוק מתחיל את החלומות שלו במילים 'חלם לי', כלומר: זכיתי לביקור. קומה שנייה, מעל זה, היא שכשאדם שלא נפקד, לא לטוב ולא לרע, זה המצב הכי גרוע – כי לא מתייחסים אליו.

מה ר' זעירא עושה עם הפסוק?

 

·         הפסוק מאוד נוח, מאוד חיובי. מי שהולך לישון שבע לא יקרה לו רע. ר' זירא הפך אותו למשהו קשה.

 

יוסי:

הפסוק הזה אומר שמי ששבע, גם בלילה שהוא זמן מפחיד לא יקרה לו רע. זה ביטוי לחיים של מלאוּת. הדרשה היא לקיחת הפסוק הזה, שהגיע מהכיוון הרוחני ההפוך, והפיכה שלו. האמירה שלו היא שהאפשרות לחיות חיים שבעים היא אפשרות לא טובה, כיוון שאתה חי חיים שבעים אבל לא זוכרים אותך. השינה היא חלון להיזכרות, להיפקדות, למגע, למפגש. זו דרשה שממש מואסת בחיים השבעים, שלא נפקדים – ב'לא רע ולא טוב'.

ר' זעירא מתייחס לעצם העובדה שאני חולם, בלי קשר לתוכן החלום בכלל. החלומות הקשים, הסיוטים, יכולים להוות קושיה על ר' זעירא, אבל מה שהוא אומר זה שהכי גרוע זה בלי חלומות בכלל. מה לעשות עם חלומות רעים? את זה נראה בהמשך. מה שבסיסי כאן הוא החלום כהיפקדות.

נקרא עכשיו כמה מימרות ברצף להתרשמות:

 

אמר רב חסדא: חלמא דלא מפשר כאגרתא דלא מקריא!

(אמר רב חסדא: חלום שלא נפתר – כאגרת שלא נקראת!)

שמואל כי הוה חזי חלמא בישא אמר: (זכריה י') "וחלמות השוא ידברו". כי הוה חזי חלמא טבא אמר: וכי החלומות השוא ידברו? והכתיב (במדבר י"ב) "בחלום אדבר בו".

(שמואל, כאשר היה רואה חלום רע, אמר "וחלומות שוא ידברו". כאשר היה רואה חלום טוב, אמר: וכי החלומות שוא ידברו, והרי כתוב "בחלום אדבר בו"?!)

אמר רבי ביזנא בר זבדא אמר רבי עקיבא אמר רבי פנדא אמר רב נחום אמר רבי בירים משום זקן אחד, ומנו – רבי בנאה: עשרים וארבעה פותרי חלומות היו בירושלים, ופעם אחת חלמתי חלום והלכתי אצל כולם, ומה שפתר לי זה לא פתר לי זה – וכולם נתקיימו בי, לקיים מה שנאמר: כל החלומות הולכים אחר הפה.

אטו כל החלומות הולכים אחר הפה קרא הוא? – אין, וכדרבי אלעזר, דאמר רבי אלעזר: מנין שכל החלומות הולכין אחר הפה – שנאמר (בראשית מ"א) "ויהי כאשר פתר לנו כן היה".

אמר רבא: והוא דמפשר ליה מעין חלמיה, שנאמר "איש כחלמו פתר".

(האם "כל החלומות הולכים אחר הפה" פסוק הוא? כן, כמו ר' אלעזר, שאמר רבי אלעזר: מנין שכל החלומות הולכין אחר הפה – שנאמר (בראשית מ"א) "ויהי כאשר פתר לנו כן היה".

אמר רבא: והוא שפותר לו מעין חלומו, שנאמר "איש כחלומו פתר".)

 

אדלג ואקרא מסוף הגמרא:

 

אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן: אין מראין לו לאדם אלא מהרהורי לבו, שנאמר (דניאל ב') אנת מלכא רעיונך על משכבך סלקו, ואיבעית אימא מהכא (דניאל ב') ורעיוני לבבך תנדע.

אמר רבא: תדע, דלא מחוו ליה לאינש לא דקלא דדהבא, ולא פילא דעייל בקופא דמחטא.

(אמר רבא: תדע שהרי לא מראים לו לאדם לא דקל של זהב ולא פיל שנכנס בחור המחט.)

 

יוסי:

יש לנו כאן ארבע מימרות שונות, כולן סביב עניין הפיתרון. אומר אותן בקצרה, וכל אחד יחשוב איזו מימרה הוא רוצה לאושש. 'לאושש' הכוונה להיכנס להיגיון הפנימי של הדבר.

א.      רב חסדא – חלום שלא פותרים אותו הוא כמו איגרת שלא קוראים אותה. החלום הוא איגרת ופתרונו הוא קריאת האיגרת.

ב.      שמואל – כשהיה חולם חלום רע היה אומר שזה שטויות; כשהיה חולם חלום טוב היה אומר שזה נבואה.

ג.       רבי בנאה (זקן אחד) – הוא מספר סיפור, שהוא חלם חלום והלך עם אותו חלום ל-24 אנשים, כל אחד פתר בצורה שונה וכל מה שפתרו לו קרה. מכאן מגיעים לאמירה המרכזית שהחלומות הולכים לפי הפה שפותר אותם. קרו בגלל החלום הזה 24 דברים בגלל שדיברו בו 24 פיות. רבא מסייג את זה ואומר שהפתרון צריך להיות מעין החלום.

ד.      ר' יונתן – מה שחולמים נובע מהרהורי הלב.

 

יש לנו כאן כמה דמויות. אני מבקש מכל אחד לחשוב על אחת האמירות האלה שהוא מכיר, מבין מחוויותיו עם חלומות, ולהסביר לנו. 'זה מוכר לי כי…'.

 

מדברי העמיתים:

·         אני פונה לזקן. היה לי חלום שחשבתי עליו והלכתי איתו. ההבנה של החלום גרמה לו להתממש בחיים שלי. יכול להיות שאם הייתי מבינה אחרת הוא היה משפיע אחרת. עיקר הממשות של החלום הוא בדרך שבו אני מבינה אותו. העובדה שאמרתי את זה בפה נתנה לזה ממשות בתוך החיים שלי.

·         חלמתי חלום מאוד עשיר ודיברתי עליו עם אנשים שונים. הרגשתי שיש כמה פתרונות, וכל פתרון יכול להיות נכון. כל אחד יכול לתפוס פן אחר של החלום.

·         הייתי מוטרדת מהצורך לרשום את החלומות. אתמול בבוקר חלמתי חלום והצלחתי לרשום אותו, אבל כשהתעוררתי הבנתי שגם כתיבת החלום הייתה חלק מהחלום. זה מתחבר לי לדברי ר' יונתן – "אין מראין לו לאדם אלא מהרהורי לבו".

·         גם הרהורי הלב הם מפגש. כל דבר שקורה לנו הם דיבור אלוקי. גם חלומות שנובעים מתוכנו הם מפגש עם משהו שאומר לנו משהו.

·         אילן: אני רוצה לאושש את שמואל. כשאני חולם חלומות, אם אני זוכר אותם, הרבה פעמים ישנו הרגע שבו אני מתעורר ולא בטוח – זה חזק, יש בזה עוצמה. אני מכיר בתוכי את התנועה בין העמדה היותר 'מבטלת', היותר פסיכולוגית, שאומרת 'בסדר, נו..' – הרהורי לבו וכו' – לבין המצב הזה שבו 'יש פה משהו'. זו תנועה של אמונה – האם הכול דמיון, רק חלום, או שמא יש פה באמת משהו – היש אלוקים אם אין?

·         ר' זעירא – כשאני שבע, כשהכול טוב והחיים שטוחים, לא באים חלומות וגם אין צורך בחלומות – אין צורך באותות ומופתים שיוציאו אותי החוצה.

·         הרב יצחק: אני גם חלמתי חלום לפני הרבה שנים, שאחי נופל ופותח את הראש. החלום היה יוצא דופן בצלילותו. הייתה שבת ולא יכולתי להתקשר. חיכיתי בכיליון עיניים למוצ"ש כדי להתקשר, היה לי ברור שקרה לו משהו. התקשרתי במתח, והכול היה בסדר. אני מבין את שמואל, כמה הוא חושש מכך שאנשים יהפכו את החלום לעבודה זרה, יתחילו ללכת עם זה ולהשתעבד לזה. הפסוק שהוא מביא מתייחס לעבודה זרה – "וחלמות השוא ידברו" – יש פה סכנה של נביאי שקר. כאשר מדובר בדברים טובים תלכו עם זה, למה לא. עם דברים רעים, לעומת זאת – לאט לכם, צריך להיזהר.

 

יוסי:

מה קורה כשאני חולם שמשהו ממש רע קורה לי?

שמואל מציב ביד האדם את האופציה לוותר – יש חלומות טובים, ויש חלומות של שטויות. לא רק במובן של פסיכולוגיה, אלא ממש 'סתם' – זה לא אומר שום דבר. זה לצד האמירה שלו שהחלום יכול להיות נבואה, דיבור של הקב"ה לתוך החיים שלי. היכולת להכריע איזה חלום לקחת ואיזה לא היא העניין שלו – הפה שבוחר אם להתייחס לזה או לא.

רב חסדא יכול להיות מוצג כקיצוניות השנייה – 'אומרים לך כאן משהו, חבל לך לא לקרוא'. המבט על החלום כאיגרת שחייבים לקרוא אותה. אני מציע לקרוא את רב חסדא כקורא להתעסק עם כל חלום – תנסה למשש את מה שאומרים לך. מה הקריאה? – את זה הוא לא אומר, הוא רק קורא לקרוא את האיגרת.

ר' יונתן מציג תנועה נפשית אחרת לגמרי לחלום – זה מאפשר לי הסתכלות פנימה. העמדה הנפשית של הפותר, אם יש כזה, הוא של עבודה פסיכולוגית – התבוננות פנימה.

המסורת הארוכה שבשם ר' בנאה נותנת אופציית ביניים. זה נותן להתערבות האנושית מקום מאוד דרמטי – בדיבוריי כפותר חלומות אני בוחר מה יהיה. החלומות הם חומר גמיש מאוד, אפשר לעשות איתם מה שרוצים, ועם זאת הם יתקיימו – זה נותן כוח מאגי למילים שלי, הן יוצרות מציאות. העובדה שרבא מסייג את זה ואומר שזה צריך להיות מחובר לחלום מראה שהכוח של הדיבורים האלה מגיע מהחומר הזה של החלום. זה לא מנותק, לא אגו-טריפ שבו הפה שלי יכול לחולל מה שהוא רוצה. מתוך החלום אני יכול להוציא פתרונות.

 

ניקח שתי דקות, כל אחד ייקח דף ויכתוב חלום שהיה לו בשבוע האחרון.

עכשיו נתחלק לרביעיות. הפעם, שלא כדרכנו, לא נשב בעיגול אלא אחד מול שלושה – החולם מול שלושת הפותרים. שלבי העבודה: בשלב הראשון החולם מספר את החלום שלו, נקי כמה שיותר. בשלב השני, הפותרים שואלים שאלות כדי לעבות את החלום, כיוון שאנחנו בעצם יודעים יותר ממה שאנחנו זוכרים. שאלות שנותנות יותר צבע לחלום, יותר ממשות – גם לעיבוי התמונה עצמה וגם מבחינה פנימית – 'מה הרגשת בחלום?'. בשלב השלישי הפותרים מתכנסים כל אחד לעצמו. אנחנו עושים תרגול ע"פ שיטת רב חסדא – 'למה האיגרת הזאת קוראת לך?'; 'לפי פתרוני קוראים לך כך וכך'. הפותרים כותבים לעצמם את פתרון החלום.

הנחיה אחת בנוגע למחשבה על פתרון החלום – יוסף פותר החלומות פתר טוב כל כך כי הוא גם בעל חלומות. כשאני מקשיב לחלום אני חווה את זה, חולם את זה שוב בתוכי, ואז אני מוציא מתוכי את הקריאה שלי של החלום. זו התכנסות למקום חלומי שבתוכנו שמתוכו מגיע הפתרון.

אחר כך יושבים ומספרים לחולם אחד אחרי השני מה היו הפתרונות. החולם שומע את שלושת הפתרונות ולא מגיב לכולם, אלא אם הוא רוצה בוחר אחד מהם ומגיב לו.

24 פותרי חלומות היו בגבעה הצרפתית…

 

 


[1] יִרְאַת ה' לְחַיִּים וְשָׂבֵעַ יָלִין בַּל יִפָּקֶד רָע (משלי יט, כג).

[2] כִּי הַתְּרָפִים דִּבְּרוּ אָוֶן וְהַקּוֹסְמִים חָזוּ שֶׁקֶר וַחֲלֹמוֹת הַשָּׁוְא יְדַבֵּרוּ הֶבֶל יְנַחֵמוּן עַל כֵּן נָסְעוּ כְמוֹ צֹאן יַעֲנוּ כִּי אֵין רֹעֶה (זכריה י, ב).

[3] וַיֹּאמֶר שִׁמְעוּ נָא דְבָרָי אִם יִהְיֶה נְבִיאֲכֶם ה' בַּמַּרְאָה אֵלָיו אֶתְוַדָּע בַּחֲלוֹם אֲדַבֶּר בּוֹ (במדבר יב, ו).