"יכוון את ליבו לירושלים", הכנה לתפילה/ רחלי וינשטוק
ליקוטי הלכות – הלכות ערב הלכה ה
וְזֶה בְּחִינַת עֹמְדוֹת הָיוּ רַגְלֵינוּ בִּשְׁעָרַיִךְ יְרוּשָׁלָיִם, כִּי כְּבָר מְבֹאָר שֶׁעִקַּר הָעֲלִיָּה מֵהַמָּקוֹם לִבְחִינַת לְמַעְלָה מֵהַמָּקוֹם הוּא בִּירוּשָׁלַיִם שֶׁשָּׁם הַבֵּית – הַמִּקְדָּשׁ וְכַנַּ"ל, וְצָרִיךְ הָאָדָם לְכַוֵּן בְּכָל מָקוֹם שֶׁנִּתְפַּזֵּר לְשָׁם בְּכָל מָקוֹם שֶׁמַּעֲמִיד רַגְלָיו כְּאִלּוּ הוּא עוֹמֵד בִּירוּשָׁלַיִם, כִּי רַק בִּשְׁבִיל זֶה נִתְפַּזֵּר וְנִגְלֶה לְשָׁם כְּדֵי שֶׁיָּרִים וְיַגְבִּיהַּ זֶה הַמָּקוֹם הַגַּשְׁמִי וְהָרָחוֹק מְאֹד לִבְחִינַת יְרוּשָׁלַיִם וּבֵית – הַמִּקְדָּשׁ שֶׁשָּׁם עוֹלִים לְמַעְלָה מֵהַמָּקוֹם כַּנַּ"ל וְזֶה עַל – יְדֵי שֶׁיִּזְכֹּר בַּה' יִתְבָּרַךְ בְּכָל מָקוֹם שֶׁדּוֹרֵךְ שָׁם רַגְלוֹ, מִכָּל שֶׁכֵּן כְּשֶׁזּוֹכֶה לְהִתְפַּלֵּל וּלְפָרֵשׁ שִׂיחָתוֹ שָׁם, כִּי כָּל הָעֲבוֹדוֹת וְהַתְּפִלּוֹת צְרִיכִין לַעֲלוֹת דֶּרֶךְ אֶרֶץ – יִשְׂרָאֵל בִּבְחִינַת וְהִתְפַּלְלוּ אֵלֶיךָ דֶּרֶךְ אַרְצָם.
וְזֶהוּ "עֹמְדוֹת הָיוּ רַגְלֵינוּ בִּשְׁעָרַיִךְ יְרוּשָׁלָיִם", שֶׁכָּל מָקוֹם שֶׁעוֹמְדוֹת שָׁם רַגְלֵינוּ, בִּשְׁעָרַיִךְ יְרוּשָׁלָיִם כַּנַּ"ל. וְזֶהוּ "יְרוּשָׁלַיִם הַבְּנוּיָה כְּעִיר שֶׁחֻבְּרָה לָהּ יַחְדָּו", שֶׁהוּא יְרוּשָׁלַיִם שֶׁל מַעְלָה, שֶׁהוּא לְמַעְלָה מֵהַמָּקוֹם, כִּי דֶּרֶךְ יְרוּשָׁלַיִם עוֹלִין מֵהַמָּקוֹם הַגַּשְׁמִי לְמַעְלָה מֵהַמָּקוֹם.
הרב עדין אבן-ישראל שטיינזלץ, חיי שנה, אהבת ירושלים
קדושתה המיוחדת של ירושלים, נובעת ועולה מהיותה "המקום אשר יבחר ה'". העיר בה החליט ה' לקבוע את ביתו, בית המקדש, ולהשרות בה את שכינתו. קשר זה שבין הקב"ה והעיר ירושלים איננו מצוי רק בירושלים של מעלה – בחלק הרוחני של העיר, אלא בא לידי ביטוי אף בירושלים של מטה, העיר – כפי שאנו מכירים אותה.
בירושלים, במקום שהעולם העליון והתחתון יהיו בסדר רגיל – זה מעל זה, הם משיקים אחד לשני. במקום שהשמים יהיו למעלה והארץ תהיה למטה, ישנה נקודה שבה השמים נמצאים באותו מישור שבו נמצאת הארץ.
ירושלים… היא מקום מיוחד כזה, בהיותו מקום בו העולם הזה והעולם העליון נכנסים אחד בשני.
ירושלים נמצאת בשולי החומר והגשמיות – בקצה שלפני העולם שאיננו גשמי… ירושלים נקראת בדברי חז"ל "בבת העין". העין היא החלק היחיד בגוף , שבו העצב מחובר ישירות אל המוח. אישון העין הוא בעצם חור בתוך הגוף אשר דרכו מגיע הרושם מן החוץ פנימה. במקומות אחרים בגוף הרשמים עוברים סינון ועיבוד, ואילו בעין הם נכנסים מיד, כפי שהם.
פתח מסוג זה – מעבר ישיר בין העולם של מטה לעולם של מעלה – היא ירושלים. היא שער השמים, שער מעבר מן הגשמיות אל הרוחניות. משום כך מתפללים לכיוון ירושלים. התפילות מכוונות אל ירושלים, ודרכה הן עולות מעלה…
החיבור אל העולמות העליונים, יוצר "נזילה" של קדושה מבעד לקודש הקודשים, המקדש והר הבית, אל העיר כולה. ולא רק אל הדברים הנעלים שבעיר, אלא על כל חלקיה הגשמיים – בתיה, אבניה , ואף הקוצים שלה, ועל כל הדרים בה – מגדולם ועד קטנם.
האבנים של ירושלים הן אחרות, הקוצים שלה – הם כולם של זהב…
ירושלים היא "העיר כלילת יופי" – יפה יותר מהרבה ערים יפות בעולם אולם יופייה של העיר אינו נובע ממבנים נאים או עיצוב חיצוני מרהיב…היופי של ירושלים, השמש והאור שלה, ודברים אחרים יפים שיש בה, נובעים מהפנימיות שלה, מקדושתה. השיריים של פנימיות ירושלים, הטיפות שנופלות מהקדושה שלה, הן המייפות אותה ומעניקות לה חן… פירורי הקדושה, השיריים הקטנים של הרוחניות, הם אלה שעושים את ירושלים יפה בגשמיות…
כיצד רבי נתן מפרש את הפסוק "עומדות היו רגלינו בשעריך ירושלים"?
ספירת המלכות, דרכה עולים התפילות. השבוע זה שבוע המלכות. ובקבלה ירושלים היא "מלכות שבמלכות", סוף גמר התגלות ד בעולם הזה.
תפילה שהיא בחינת מלכות היא תפילה המביאה את כל החסרונות שבעולם הזה ומעלה אותם. ולה להעלות את המקום לבחינת למעלה מן המקום. להעלות את כל צרכי העולם הזה לעולם העליון, שאת זה עושה התפילה הבאה מהמלכות. ומה מאפשר לנו לעשות זאת? ההתכוונות לירושלים. ההתכוונות למקום הגשמי שהוא שער לעולם שלמעלה.
הפער בין הרוחני לגשמי הוא אין סופי. וכיצד ניתן לגשר על הפער הזה? דרך ההתכוונות למקום שד' בחסדו נתן לנו, שהגשמיות שבו היא שער לרוחניות.
כיצד זה מאיר אחרת את המשמעות לכך שצריך לכוון בתפילה לירושלים?
תפילה כהרמה של העולם הזה למעלה,
תפילה כגעגוע לגילוי השכינה.
תפילה כהשכנת שלום בין העליונים לתחתונים (ולכן לפי רבי נחמן מסיימים ב"שים שלום").
שלום בין ישראל- שכל תפילות ישראל בונות את קומת השכינה, הן בונות את ירושלים. "בונה ירושלים ד' נדחי ישראל יכנס".
המקום שמאפשר לנו להתקשר מהרגלים שלנו, מהמקום הכי נמוך, ולהתקשר למעלה ממנו, מעל המחלוקות והפירודים והגשמיות של העולם. ואת זה עושה התפילה.
עבודה פנימית בתנועה:
להרגיש את הרגליים, את העמידה במקום. את המגע של הרגליים עם הארץ.
עם המגע של הרגליים, להרגיש היכן אני עכשיו בעולם הזה, אלו טרדות מטרידות אותי במקום שאני נמצאת בו עכשיו. היכן בגוף אני מרגישה את הטרדה שלי. נשמי לתוכה, תני מגע לאזור זה. איזו תנועה מזמינה הטרדה שאני נמצאת בה כעת, תני לעצמך להביע זאת בגוף. הפכי תרדה זו לתפילה. איזו תפילה טרדה זו מבקשת. הביעי בתנועה את התפילה.
הפני את פנייך לכיוון ירושלים. הדהדי לתוכך את הפסוק "עומדות היו רגלינו בשערייך ירושלים".
תני לתנועה שהבעת קודם ללכת לכיוון ירושלים. שימי לב מה קורה לה כשאת מפנה אותה לירושלים.
תוך כדי התנועה את יכולה לומר את התפילה של הטרדה תוך כדי שאת מכוונת את התנועה לכיוון ירושלים.
