מגילת אסתר/ חננאל טחובר
פירושים רבים נכתבו על המגילה, רובם ככולם עוסקים בהבנת המאורעות ברמת הפשט או הדרש ובמסר ההסטוריסופי, הרעיוני של ה' הניצב 'מאחרי הקלעים' הטמון בין שיטי המגילה.
הדברים להלן הם ניסיון ללימוד נוסף, ב'סגנון בית המדרש להתחדשות': למצוא את הנק' הפנימית, האישית במגילה, את המקום שניתן באמצעותו לקדם את עבודת ה' האישית, את החשיבה על היום יום, על המידות האישיות ולכן אין כאן 'פירוש' אלא שאלות ונקודות לעורר עת החשיבה וההתבוננות הפנימית.
לימוד זה לא בא להחליף את הלימוד והפרשנות הרגילה, הוא מתלווה אליה ובא בעקבותיה כרובד נוסף.
ל'לימוד בסגנון בית המדרש להתחדשות' שני פנים: האחד – מה אני הלומד מבין בכתוב והשני – מה הכתוב אומר לי באופן אישי היום.
לגבי הלימוד באופן הראשון – מה אני לומד בכתוב, ישנם כמה עקרונות יסוד לשיטת הלימוד עם מגוון דוגמאות לכל לימוד תורה החל בחמשה חומשי תורה וכלה באחרוני האחרונים, לנושא זה מוקדשת יחידה אחרת שכתבתי על דרכי הלימוד בבית המדרש, עיין שם.
החלק השני של הלימוד – מה הכתוב אומר לי, יוצע להלן באמצעות שאלות מקומיות לכל קטע וקטע.
השאלות הן הצעות בלבד והעיקר הן השאלות שיתעוררו אצל הלומד בעצמו.
נרשמו רק שאלות שהן בבחינת 'קצה קרחון' וניתן להרחיב ולהמשיך כל שאלה הלאה לרוחב ולעומק.
ריבוי השאלות מחד מאפשר לכל אחד להתמקד בדברים החשובים לו, מאידך לא נכתבו שאלות במקום שלא היו לי כאלו והייתי צריך להיזהר ולא לכתוב סתם דברים…
ישנן שאלות שחוזרות על עצמן: לעיתים הלומד דילג עליהן בפרקים הקודמים, לעיתים עיסוק נוסף באותה שאלה בצמוד לפסוק אחר, יאיר אותו מזווית שונה.
החלוקה לקטעי משנה נעשתה בדרך כלל על פי חלוקת המסורה והחלוקה לפרקים.
פרק א
א וַיְהִי, בִּימֵי אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ: הוּא אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ, הַמֹּלֵךְ מֵהֹדּוּ וְעַד-כּוּשׁ–שֶׁבַע וְעֶשְׂרִים וּמֵאָה, מְדִינָה.
ב בַּיָּמִים, הָהֵם–כְּשֶׁבֶת הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ, עַל כִּסֵּא מַלְכוּתוֹ, אֲשֶׁר, בְּשׁוּשַׁן הַבִּירָה.
ג בִּשְׁנַת שָׁלוֹשׁ, לְמָלְכוֹ, עָשָׂה מִשְׁתֶּה, לְכָל-שָׂרָיו וַעֲבָדָיו: חֵיל פָּרַס וּמָדַי, הַפַּרְתְּמִים וְשָׂרֵי הַמְּדִינוֹת–
לְפָנָיו.
ד בְּהַרְאֹתוֹ, אֶת-עֹשֶׁר כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ, וְאֶת-יְקָר, תִּפְאֶרֶת גְּדוּלָּתוֹ; יָמִים רַבִּים, שְׁמוֹנִים וּמְאַת יוֹם.
ה וּבִמְלוֹאת הַיָּמִים הָאֵלֶּה, עָשָׂה הַמֶּלֶךְ לְכָל-הָעָם הַנִּמְצְאִים בְּשׁוּשַׁן הַבִּירָה לְמִגָּדוֹל וְעַד-קָטָן
מִשְׁתֶּה–שִׁבְעַת יָמִים: בַּחֲצַר, גִּנַּת בִּיתַן הַמֶּלֶךְ.
ו חוּר כַּרְפַּס וּתְכֵלֶת, אָחוּז בְּחַבְלֵי-בוּץ וְאַרְגָּמָן, עַל-גְּלִילֵי כֶסֶף, וְעַמּוּדֵי שֵׁשׁ; מִטּוֹת זָהָב וָכֶסֶף, עַל
רִצְפַת בַּהַט-וָשֵׁשׁ–וְדַר וְסֹחָרֶת.
ז וְהַשְׁקוֹת בִּכְלֵי זָהָב, וְכֵלִים מִכֵּלִים שׁוֹנִים; וְיֵין מַלְכוּת רָב, כְּיַד הַמֶּלֶךְ.
ח וְהַשְּׁתִיָּה כַדָּת, אֵין אֹנֵס: כִּי-כֵן יִסַּד הַמֶּלֶךְ, עַל כָּל-רַב בֵּיתוֹ–לַעֲשׂוֹת, כִּרְצוֹן אִישׁ-וָאִישׁ. {ס}
1. 'המולך מהודו ועד כוש שבע ועשרים ומאה מדינה'
כיצד בחר הכתוב לתאר את גודל או עוצמת המלכות?
האם ניתן למצוא מדדים אחרים למלכות?
היכן מתחילה והיכן מסתיימת ה'מלכות' שלך, באיזה 'סרגל' אתה מודד אותה?
2. 'בהראותו את עושר כבוד מלכותו ואת יקר תפארת גדולתו'..
מלך הוא (כמעט) בלתי מוגבל. לו היית מלך, מה היית בוחר להראות לאחרים? לעולם?
מה היה חשוב לך? מה היה מעיד יותר מכל על מלכותך? (מבחינתך, לאחרים)
3. כיצד אתה מגיב במקום שבו אחרים מראים את 'עושר כבוד מלכותם' באמצעות סרגל אחר מהסרגל החשוב לך?
4. האם אתה שואף להיות מלך? מנהיג? מדוע? מה יהיה לך אז שאין לך היום?
5. 'עשה המלך לכל העם הנמצאים בשושן הבירה למגדול ועד קטן, משתה שבעת ימים'
האם אתה מראה את עושר כבוד מלכותך למגדול ועד קטן או רק לקבוצה נבחרת? מיהי? על סמך אילו שיקולים אתה בוחר אותה? מה מטרתך בהצגה זו?
6. 'על גלילי כסף ועמודי שש, מטות זהב וכסף…'
האם חסר לך היום שאין לך מטות זהב וכסף? מדוע? מה יקרה לך / אתך כשיהיו לך כל אותם דברים, מה ישתנה בחייך?
7. 'והשקות בכלי זהב וכלים וכלים מכלים שונים'
מה היחס שלך לקנקן לעומת תוכנו?
8. 'לעשות כרצון איש ואיש'
הייתכן? מה אתה עושה במצב שבו אתה שואף לרצות את הכל?
ט גַּם וַשְׁתִּי הַמַּלְכָּה, עָשְׂתָה מִשְׁתֵּה נָשִׁים–בֵּית, הַמַּלְכוּת, אֲשֶׁר, לַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ.
י בַּיּוֹם, הַשְּׁבִיעִי, כְּטוֹב לֵב-הַמֶּלֶךְ, בַּיָּיִן–אָמַר לִמְהוּמָן בִּזְּתָא חַרְבוֹנָא בִּגְתָא וַאֲבַגְתָא, זֵתַר וְכַרְכַּס,
שִׁבְעַת הַסָּרִיסִים, הַמְשָׁרְתִים אֶת-פְּנֵי הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ.
יא לְהָבִיא אֶת-וַשְׁתִּי הַמַּלְכָּה, לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ–בְּכֶתֶר מַלְכוּת: לְהַרְאוֹת הָעַמִּים וְהַשָּׂרִים אֶת-יָפְיָהּ, כִּי-
טוֹבַת מַרְאֶה הִיא.
יב וַתְּמָאֵן הַמַּלְכָּה וַשְׁתִּי, לָבוֹא בִּדְבַר הַמֶּלֶךְ, אֲשֶׁר, בְּיַד הַסָּרִיסִים; וַיִּקְצֹף הַמֶּלֶךְ מְאֹד, וַחֲמָתוֹ בָּעֲרָה
בוֹ. {ס}
יג וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ, לַחֲכָמִים יֹדְעֵי הָעִתִּים: כִּי-כֵן, דְּבַר הַמֶּלֶךְ, לִפְנֵי, כָּל-יֹדְעֵי דָּת וָדִין.
יד וְהַקָּרֹב אֵלָיו, כַּרְשְׁנָא שֵׁתָר אַדְמָתָא תַרְשִׁישׁ, מֶרֶס מַרְסְנָא, מְמוּכָן–שִׁבְעַת שָׂרֵי פָּרַס וּמָדַי, רֹאֵי
פְּנֵי הַמֶּלֶךְ, הַיֹּשְׁבִים רִאשֹׁנָה, בַּמַּלְכוּת.
טו כְּדָת, מַה-לַּעֲשׂוֹת, בַּמַּלְכָּה, וַשְׁתִּי–עַל אֲשֶׁר לֹא-עָשְׂתָה, אֶת-מַאֲמַר הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ, בְּיַד,
הַסָּרִיסִים. {ס}
9. 'גם ושתי המלכה'
האם לושתי כוח משלה, או שכחה מכוחו? האם אתה מרגיש בעל כח עצמי או שכוחך מכוח אחר? ממה נובע כוחך?
10. לגבר – האם אתה 'מלך' על עצמך? בביתך? האם אשתך 'מלכה' על עצמה? בביתך?
לאשה – האם את 'מלכה' על עצמך? בביתך? האם בעלך 'מלך' בביתכם?
לזוג – האם מלכות אחד מכם תלויה בשני? בגורם שלישי?
האם מלכותו של מישהו זולתכם תלויה בך? מה זה גורם לך?
11. 'ביום השביעי כטוב לך המלך ביין אמר.. להביא את ושתי'
האם הבקשה נאמרה רק בגלל עיתויה ותנאיה?
מה אתה מבקש בטוב לבך ביין?
האם אתה מביא לעיתים את עצמך לידי שתיה מרובה כדי שתוכל לבקש דבר שאחרת לא היית מעז? מה זה אומר עליך? על הבקשה? מה זה אומר למי שאמור להיעתר לה?
12. 'ותמאן המלכה ושתי לבוא בדבר המלך'
האם המלכה רשאית למאן? האם אשתך / בעלך רשאי למאן? מתי?
חשוב שוב על השאלה, מה אתה מרגיש כשבן זוגך ממאן ואפילו כשזו זכותו לדעתך.
13. 'ויקצוף המלך מאד וחמתו בערה בו'
מדוע המלך קצף מאד: בגלל עצם המיאון, או בגלל הנסיבות המיוחדות של מקרה זה?
מתי אתה / את קוצף/ת על בן זוגך, על זולתך? למה גורם הקצף?
האם וכיצד ניתן להמנע ממנו או ל'צאת' ממנו?
14. 'ויאמר המלך לחכמים יודעי העתים'
עם מי אתה מתייעץ? מתי? על מה? האם אתה סומך רק על עצמך, מדוע?
מה אתה מצפה מהחכמים ויודעי העתים כשאתה מתייעץ עמם?
15. 'והקרוב אליו כרשנא שתר…'
עם מי אתה מתייעץ: עם ה'מומחים לדבר' או עם הקרובים? על מי אתה סומך?
האם אתה מתייעץ עם הקב"ה?
16. 'על אשר לא עשתה את מאמר המלך אחשורוש ביד הסריסים'
במה חשיבות שתי המילים המסיימות את הפסוק להבנת כעס המלך?
מתי אתה כועס יותר: בגלל ה'פרהסיא' או על כך שבקשתך לא נתמלאה?
טז וַיֹּאמֶר מומכן (מְמוּכָן), לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ וְהַשָּׂרִים, לֹא עַל-הַמֶּלֶךְ לְבַדּוֹ, עָוְתָה וַשְׁתִּי הַמַּלְכָּה: כִּי עַל-
כָּל-הַשָּׂרִים, וְעַל-כָּל-הָעַמִּים, אֲשֶׁר, בְּכָל-מְדִינוֹת הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ.
יז כִּי-יֵצֵא דְבַר-הַמַּלְכָּה עַל-כָּל-הַנָּשִׁים, לְהַבְזוֹת בַּעְלֵיהֶן בְּעֵינֵיהֶן: בְּאָמְרָם, הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ אָמַר
לְהָבִיא אֶת-וַשְׁתִּי הַמַּלְכָּה לְפָנָיו–וְלֹא-בָאָה.
יח וְהַיּוֹם הַזֶּה תֹּאמַרְנָה שָׂרוֹת פָּרַס-וּמָדַי, אֲשֶׁר שָׁמְעוּ אֶת-דְּבַר הַמַּלְכָּה, לְכֹל, שָׂרֵי הַמֶּלֶךְ; וּכְדַי,
בִּזָּיוֹן וָקָצֶף.
יט אִם-עַל-הַמֶּלֶךְ טוֹב, יֵצֵא דְבַר-מַלְכוּת מִלְּפָנָיו, וְיִכָּתֵב בְּדָתֵי פָרַס-וּמָדַי, וְלֹא יַעֲבוֹר: אֲשֶׁר לֹא-
תָבוֹא וַשְׁתִּי, לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ, וּמַלְכוּתָהּ יִתֵּן הַמֶּלֶךְ, לִרְעוּתָהּ הַטּוֹבָה מִמֶּנָּה.
כ וְנִשְׁמַע פִּתְגָם הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר-יַעֲשֶׂה בְּכָל-מַלְכוּתוֹ, כִּי רַבָּה הִיא; וְכָל-הַנָּשִׁים, יִתְּנוּ יְקָר לְבַעְלֵיהֶן–
לְמִגָּדוֹל, וְעַד-קָטָן.
כא וַיִּיטַב, הַדָּבָר, בְּעֵינֵי הַמֶּלֶךְ, וְהַשָּׂרִים; וַיַּעַשׂ הַמֶּלֶךְ, כִּדְבַר מְמוּכָן.
כב וַיִּשְׁלַח סְפָרִים, אֶל-כָּל-מְדִינוֹת הַמֶּלֶךְ–אֶל-מְדִינָה וּמְדִינָה כִּכְתָבָהּ, וְאֶל-עַם וָעָם כִּלְשׁוֹנוֹ: לִהְיוֹת
כָּל-אִישׁ שֹׂרֵר בְּבֵיתוֹ, וּמְדַבֵּר כִּלְשׁוֹן עַמּוֹ. {ס}
17. 'לא על המלך לבדו עותה ושתי המלכה'
כיצד אתה מעריך דברים, שוקל דילמות: באופן נקודתי ממוקד או בהתחשב בהשלכות עתידיות, בהשפעה סביבתית?
18. להבזות בעליהן בעיניהן… וכדי בזיון וקצף
האם הבעיה באי ציות אפשרי של נשים לבעליהן היא רק בעיה של 'בזיון'? מדוע אם כן צוינה דווקא סיבה זו?
כשבן זוגך לא מציית לך – איזו בעיה עלולה להיות? מה בדיוק נגרם לך רגשית? האם זה תלוי בסיטואציה, באנשים נוספים שהיו עדים לכך?
19. 'אשר לא תבוא ושתי לפני המלך אחשורוש, ומלכותה יתן המלך לרעותה הטובה ממנה'
מתי אתה מצדד בפתרון של 'פיטורין' ושבירת הכלים? מתי אתה מחפש דרך אחרת למשבר? מה זה אומר עליך?
20. 'וכל הנשים יתנו יקר לבעליהן'
כיצד מרגישה אשה שחייבת לתת יקר לבעלה?
כיצד מרגיש איש שאשתו חייבת לתת לו יקר? כיצד הוא מרגיש בעת שהיא עושה זאת?
האם ביקשת פעם מבעלך / מאשתך שי/תיקר אותך? כיצד הרגשת אם וכאשר זה נעשה?
21. חזור לפסוק יא' ונסה להעריך מחדש מה הייתה הסיבה לבקשת הבאת ושתי לפניו.
כשאתה מבקש דבר מבן זוגך: האם יש סיבה פנימית נוספת לבקשה?
22. 'וישלח ספרים אל כל מדינות המלך… להיות כל איש שורר בביתו ומדבר כלשון עמו'
אילו דברים צריך לכתוב ולהיאמר גם אם הם פשוטים וברורים, מדוע?
האם אתה אומר או כותב לאחרים, לילדיך דברים שהם פשוטים וברורים, מתי, מדוע?
פרק ב
א אַחַר, הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, כְּשֹׁךְ, חֲמַת הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ–זָכַר אֶת-וַשְׁתִּי וְאֵת אֲשֶׁר-עָשָׂתָה, וְאֵת אֲשֶׁר-
נִגְזַר עָלֶיהָ.
ב וַיֹּאמְרוּ נַעֲרֵי-הַמֶּלֶךְ, מְשָׁרְתָיו: יְבַקְשׁוּ לַמֶּלֶךְ נְעָרוֹת בְּתוּלוֹת, טוֹבוֹת מַרְאֶה.
ג וְיַפְקֵד הַמֶּלֶךְ פְּקִידִים, בְּכָל-מְדִינוֹת מַלְכוּתוֹ, וְיִקְבְּצוּ אֶת-כָּל-נַעֲרָה-בְתוּלָה טוֹבַת מַרְאֶה אֶל-שׁוּשַׁן
הַבִּירָה אֶל-בֵּית הַנָּשִׁים, אֶל-יַד הֵגֶא סְרִיס הַמֶּלֶךְ שֹׁמֵר הַנָּשִׁים; וְנָתוֹן, תַּמְרֻקֵיהֶן.
ד וְהַנַּעֲרָה, אֲשֶׁר תִּיטַב בְּעֵינֵי הַמֶּלֶךְ–תִּמְלֹךְ, תַּחַת וַשְׁתִּי; וַיִּיטַב הַדָּבָר בְּעֵינֵי הַמֶּלֶךְ, וַיַּעַשׂ כֵּן. {ס}
1. 'כשוך חמת המלך אחשורוש, זכר את ושתי…
כמה זמן לוקח לך עד שחמתך שוכחת? מה עוד גורם להורדת מפלס החימה?
2. 'יבקשו למלך נערות בתולות טובות מראה'
כיצד תמליץ לבנך / בתך לחפש לו/לה בן זוג. על אילו תכונות / מידות / נתונים תשים דגש?
3. 'והנערה אשר תיטב בעיני המלך, תמלוך תחת ושתי'
מה הקשר בין נתוני המלכה מפס' ב' לבין תפקידה המיועד?
מתי אתה בודק ובוחר דברים לפי תכונות חיצוניות, עד כמה דברים אלו משפיעים עליך?
4. כיצד יכל המלך לבחור מבין כל הנשים? אילו שיקולים הוא הפעיל? רגשיים? שכליים?
כאשר אתה צריך לבחור בין דברים דומים, אילו שיקולים אתה מפעיל?
ה אִישׁ יְהוּדִי, הָיָה בְּשׁוּשַׁן הַבִּירָה; וּשְׁמוֹ מָרְדֳּכַי, בֶּן יָאִיר בֶּן-שִׁמְעִי בֶּן-קִישׁ–אִישׁ יְמִינִי.
ו אֲשֶׁר הָגְלָה, מִירוּשָׁלַיִם, עִם-הַגֹּלָה אֲשֶׁר הָגְלְתָה, עִם יְכָנְיָה מֶלֶךְ-יְהוּדָה–אֲשֶׁר הֶגְלָה, נְבוּכַדְנֶצַּר
מֶלֶךְ בָּבֶל.
ז וַיְהִי אֹמֵן אֶת-הֲדַסָּה, הִיא אֶסְתֵּר בַּת-דֹּדוֹ–כִּי אֵין לָהּ, אָב וָאֵם; וְהַנַּעֲרָה יְפַת-תֹּאַר, וְטוֹבַת
מַרְאֶה, וּבְמוֹת אָבִיהָ וְאִמָּהּ, לְקָחָהּ מָרְדֳּכַי לוֹ לְבַת.
ח וַיְהִי, בְּהִשָּׁמַע דְּבַר-הַמֶּלֶךְ וְדָתוֹ, וּבְהִקָּבֵץ נְעָרוֹת רַבּוֹת אֶל-שׁוּשַׁן הַבִּירָה, אֶל-יַד הֵגָי; וַתִּלָּקַח אֶסְתֵּר
אֶל-בֵּית הַמֶּלֶךְ, אֶל-יַד הֵגַי שֹׁמֵר הַנָּשִׁים.
ט וַתִּיטַב הַנַּעֲרָה בְעֵינָיו, וַתִּשָּׂא חֶסֶד לְפָנָיו, וַיְבַהֵל אֶת-תַּמְרוּקֶיהָ וְאֶת-מָנוֹתֶהָ לָתֵת לָהּ, וְאֵת שֶׁבַע
הַנְּעָרוֹת הָרְאֻיוֹת לָתֶת-לָהּ מִבֵּית הַמֶּלֶךְ; וַיְשַׁנֶּהָ וְאֶת-נַעֲרוֹתֶיהָ לְטוֹב, בֵּית הַנָּשִׁים.
י לֹא-הִגִּידָה אֶסְתֵּר, אֶת-עַמָּהּ וְאֶת-מוֹלַדְתָּהּ: כִּי מָרְדֳּכַי צִוָּה עָלֶיהָ, אֲשֶׁר לֹא-תַגִּיד.
יא וּבְכָל-יוֹם וָיוֹם–מָרְדֳּכַי מִתְהַלֵּךְ, לִפְנֵי חֲצַר בֵּית-הַנָּשִׁים: לָדַעַת אֶת-שְׁלוֹם אֶסְתֵּר, וּמַה-יֵּעָשֶׂה בָּהּ.
יב וּבְהַגִּיעַ תֹּר נַעֲרָה וְנַעֲרָה לָבוֹא אֶל-הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ, מִקֵּץ הֱיוֹת לָהּ כְּדָת הַנָּשִׁים שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ–
כִּי כֵּן יִמְלְאוּ, יְמֵי מְרוּקֵיהֶן: שִׁשָּׁה חֳדָשִׁים, בְּשֶׁמֶן הַמֹּר, וְשִׁשָּׁה חֳדָשִׁים בַּבְּשָׂמִים, וּבְתַמְרוּקֵי
הַנָּשִׁים.
יג וּבָזֶה, הַנַּעֲרָה בָּאָה אֶל-הַמֶּלֶךְ–אֵת כָּל-אֲשֶׁר תֹּאמַר יִנָּתֵן לָהּ, לָבוֹא עִמָּהּ, מִבֵּית הַנָּשִׁים, עַד-בֵּית
הַמֶּלֶךְ.
יד בָּעֶרֶב הִיא בָאָה, וּבַבֹּקֶר הִיא שָׁבָה אֶל-בֵּית הַנָּשִׁים שֵׁנִי, אֶל-יַד שַׁעַשְׁגַז סְרִיס הַמֶּלֶךְ, שֹׁמֵר
הַפִּילַגְשִׁים: לֹא-תָבוֹא עוֹד אֶל-הַמֶּלֶךְ, כִּי אִם-חָפֵץ בָּהּ הַמֶּלֶךְ וְנִקְרְאָה בְשֵׁם.
טו וּבְהַגִּיעַ תֹּר-אֶסְתֵּר בַּת-אֲבִיחַיִל דֹּד מָרְדֳּכַי אֲשֶׁר לָקַח-לוֹ לְבַת לָבוֹא אֶל-הַמֶּלֶךְ, לֹא בִקְשָׁה דָּבָר–
כִּי אִם אֶת-אֲשֶׁר יֹאמַר הֵגַי סְרִיס-הַמֶּלֶךְ, שֹׁמֵר הַנָּשִׁים; וַתְּהִי אֶסְתֵּר נֹשֵׂאת חֵן, בְּעֵינֵי כָּל-רֹאֶיהָ. טז וַתִּלָּקַח אֶסְתֵּר אֶל-הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ, אֶל-בֵּית מַלְכוּתוֹ, בַּחֹדֶשׁ הָעֲשִׂירִי, הוּא-חֹדֶשׁ טֵבֵת–בִּשְׁנַת-
שֶׁבַע, לְמַלְכוּתוֹ.
יז וַיֶּאֱהַב הַמֶּלֶךְ אֶת-אֶסְתֵּר מִכָּל-הַנָּשִׁים, וַתִּשָּׂא-חֵן וָחֶסֶד לְפָנָיו מִכָּל-הַבְּתוּלוֹת; וַיָּשֶׂם כֶּתֶר-מַלְכוּת
בְּרֹאשָׁהּ, וַיַּמְלִיכֶהָ תַּחַת וַשְׁתִּי.
יח וַיַּעַשׂ הַמֶּלֶךְ מִשְׁתֶּה גָדוֹל, לְכָל-שָׂרָיו וַעֲבָדָיו–אֵת, מִשְׁתֵּה אֶסְתֵּר; וַהֲנָחָה לַמְּדִינוֹת עָשָׂה, וַיִּתֵּן
מַשְׂאֵת כְּיַד הַמֶּלֶךְ.
יט וּבְהִקָּבֵץ בְּתוּלוֹת, שֵׁנִית; וּמָרְדֳּכַי, יֹשֵׁב בְּשַׁעַר-הַמֶּלֶךְ.
כ אֵין אֶסְתֵּר, מַגֶּדֶת מוֹלַדְתָּהּ וְאֶת-עַמָּהּ, כַּאֲשֶׁר צִוָּה עָלֶיהָ, מָרְדֳּכָי; וְאֶת-מַאֲמַר מָרְדֳּכַי אֶסְתֵּר עֹשָׂה,
כַּאֲשֶׁר הָיְתָה בְאָמְנָה אִתּוֹ. {ס}
1. 'איש יהודי…אשר הוגלה מירושלים'
אילו נתונים סיפק הכתוב על אותו איש יהודי. מדוע?
כשאתה מתאר אדם אחר. מה תספר עליו ראשון ובכלל? מה זה אומר עליו? עליך?
2. 'ובמות אביה ואמה לקחה מרדכי'
אילו מעשי חסד אתה עושה? למי? מתי? מדוע?
3. 'ויהי בהשמע דבר המלך ודתו… ותלקח אסתר
כיצד אתה מגיב לדבר המלך ודתו, האם אתה חש כמי שנלקח בעל כרחו?
'אל תאמר אי אפשי בבשר חזיר, אלא אפשי ואפשי ומה לעשות והקב"ה גזר עלי' – כיצד אתה מרגיש עם הגדרה זו לקיום מצוות?
4. 'וישנה ואת נערותיה לטוב בית הנשים'
מתי אתה חורג מתפקידך לטובת פלוני, מדוע, מאילו מניעים אתה עושה זאת?
5. 'ובכל יום ויום מרדכי מתהלך לפני חצר בית הנשים לדעת את שלום אסתר'
על מה אתה מוכן להתאמץ ולהשתדל יום יום, שעה שעה? מה אתה חש באותו זמן?
6. 'את כל אשר תאמר ינתן לה לבוא עמה מבית המלך עד בית הנשים'
התאפשר לך לקבל (לתקופה מוגבלת) כל מה שתרצה. מה תבקש?
7. 'בערב היא באה ובבוקר היא שבה שני אל יד שעשגז סריס המלך'
האם היו בחייך נקודות זמן שבמשך זמן קצר השתנו חייך, מעמדך, מקומך? כיצד הרגשת
לפני ואחרי?
8. 'ויעש המלך משתה גדול לכל שריו ועבדיו את משתה אסתר והנחה למדינות עשה'
עם מי אתה חולק את אושרך ושמחתך? את צערך, את רגשותיך,?
כא בַּיָּמִים הָהֵם, וּמָרְדֳּכַי יוֹשֵׁב בְּשַׁעַר-הַמֶּלֶךְ; קָצַף בִּגְתָן וָתֶרֶשׁ שְׁנֵי-סָרִיסֵי הַמֶּלֶךְ, מִשֹּׁמְרֵי הַסַּף,
וַיְבַקְשׁוּ לִשְׁלֹחַ יָד, בַּמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרֹשׁ.
כב וַיִּוָּדַע הַדָּבָר לְמָרְדֳּכַי, וַיַּגֵּד לְאֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה; וַתֹּאמֶר אֶסְתֵּר לַמֶּלֶךְ, בְּשֵׁם מָרְדֳּכָי.
כג וַיְבֻקַּשׁ הַדָּבָר וַיִּמָּצֵא, וַיִּתָּלוּ שְׁנֵיהֶם עַל-עֵץ; וַיִּכָּתֵב, בְּסֵפֶר דִּבְרֵי הַיָּמִים–לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ. {ס}
9. 'ויבקשו לשלוח יד במלך אחשורוש'
קרה לך שכעסת עד כדי רצון 'לשלוח יד', מדוע, מתי?
10. 'ותאמר אסתר למלך בשם מרדכי'
מתי אתה מקפיד לשייך דבר לבעליו? מתי אתה משייך את ההצלחה לעצמך ואת הכישלון לאחרים?
11. 'ויכתב בספר דברי הימים לפני המלך'
האם אתה מקפיד להודות ולגמול למי שעשה לך טובות, או מסתפק בכתיבה בספר, אם בכלל?
פרק ג
א אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, גִּדַּל הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ אֶת-הָמָן בֶּן-הַמְּדָתָא הָאֲגָגִי–וַיְנַשְּׂאֵהוּ; וַיָּשֶׂם, אֶת-
כִּסְאוֹ, מֵעַל, כָּל-הַשָּׂרִים אֲשֶׁר אִתּוֹ.
ב וְכָל-עַבְדֵי הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר-בְּשַׁעַר הַמֶּלֶךְ, כֹּרְעִים וּמִשְׁתַּחֲוִים לְהָמָן–כִּי-כֵן, צִוָּה-לוֹ הַמֶּלֶךְ; וּמָרְדֳּכַי–לֹא
יִכְרַע, וְלֹא יִשְׁתַּחֲוֶה.
ג וַיֹּאמְרוּ עַבְדֵי הַמֶּלֶךְ, אֲשֶׁר-בְּשַׁעַר הַמֶּלֶךְ–לְמָרְדֳּכָי: מַדּוּעַ אַתָּה עוֹבֵר, אֵת מִצְוַת הַמֶּלֶךְ.
ד וַיְהִי, באמרם (כְּאָמְרָם) אֵלָיו יוֹם וָיוֹם, וְלֹא שָׁמַע, אֲלֵיהֶם; וַיַּגִּידוּ לְהָמָן, לִרְאוֹת הֲיַעַמְדוּ דִּבְרֵי
מָרְדֳּכַי–כִּי-הִגִּיד לָהֶם, אֲשֶׁר-הוּא יְהוּדִי.
ה וַיַּרְא הָמָן–כִּי-אֵין מָרְדֳּכַי, כֹּרֵעַ וּמִשְׁתַּחֲוֶה לוֹ; וַיִּמָּלֵא הָמָן, חֵמָה.
ו וַיִּבֶז בְּעֵינָיו, לִשְׁלֹחַ יָד בְּמָרְדֳּכַי לְבַדּוֹ–כִּי-הִגִּידוּ לוֹ, אֶת-עַם מָרְדֳּכָי; וַיְבַקֵּשׁ הָמָן, לְהַשְׁמִיד אֶת-כָּל-
הַיְּהוּדִים אֲשֶׁר בְּכָל-מַלְכוּת אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ–עַם מָרְדֳּכָי.
ז בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן, הוּא-חֹדֶשׁ נִיסָן, בִּשְׁנַת שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה, לַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ: הִפִּיל פּוּר הוּא הַגּוֹרָל לִפְנֵי
הָמָן, מִיּוֹם לְיוֹם וּמֵחֹדֶשׁ לְחֹדֶשׁ שְׁנֵים-עָשָׂר–הוּא-חֹדֶשׁ אֲדָר. {ס}
1. 'אחר הדברים האלה גדל המלך אחשורוש את המן בן המדתא האגגי וינשאהו'
האם חשוב לך שיגדלוך, מתי מדוע?
האם אתה מגדל אחרים או משאיר אותם 'קטנים', מדוע, האם אתה חושש מ'גידול', מה זה אומר עליך?
2. 'וכל עבדי המלך כורעים ומשתחווים להמן'
האם אתה זקוק להערכה? ממי? מתי?
3. 'ומרדכי לא יכרע ולא ישתחווה'
מתי אתה לא מוכן להעריך אחרים, להתייחס אליהם, להשביע רצונם? איזה מחיר אתה מוכן לשלם על כך?
4. 'ויאמרו עבדי המלך אשר בשער המלך למרדכי, מדוע אתה עובר את מצות המלך'
מתי אתה מתערב ומעיר לאחרים על התנהגותם, כיצד אתה מרגיש, כיצד הם חשים,
מתי אחרים מעירים לך, כיצד אתה מרגיש?
5. 'ויהי כאמרם אליו יום ויום ולא שמע אליהם'
על מה אתה מתעקש, מדוע?
6. 'וירא המן כי אין מרדכי כורע ומשתחוה לו, וימלא המן חמה'
כיצד אתה חש כשלא מעריכים אותך (לפי הרגשתך והבנתך), מה זה אומר עליך?
כיצד אתה מגיב כשמשהו לא נעשה לשביעות רצונך, האם תגובותיך אחידות?
7. 'ויבז בעיניו לשלוח יד במרדכי לבדו, כי הגידו לו את עם מרדכי'
מתי אתה נוטה להכליל ולאמר על פלוני שלא מילא ציפיותיך, שהתנהגותו נבעה מהיותו שייך לקבוצה מסויימת ?
8. 'הפיל פור הוא הגורל'
האם אתה נוטה לאשש את השערותיך / רצונותיך ב'גורל', האם אתה מושפע מסימנים חיצוניים, האם אתה נוטה לשייך דברים ל'גורל'?
ח וַיֹּאמֶר הָמָן, לַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ–יֶשְׁנוֹ עַם-אֶחָד מְפֻזָּר וּמְפֹרָד בֵּין הָעַמִּים, בְּכֹל מְדִינוֹת מַלְכוּתֶךָ;
וְדָתֵיהֶם שֹׁנוֹת מִכָּל-עָם, וְאֶת-דָּתֵי הַמֶּלֶךְ אֵינָם עֹשִׂים, וְלַמֶּלֶךְ אֵין-שֹׁוֶה, לְהַנִּיחָם.
ט אִם-עַל-הַמֶּלֶךְ טוֹב, יִכָּתֵב לְאַבְּדָם; וַעֲשֶׂרֶת אֲלָפִים כִּכַּר-כֶּסֶף, אֶשְׁקוֹל עַל-יְדֵי עֹשֵׂי הַמְּלָאכָה,
לְהָבִיא, אֶל-גִּנְזֵי הַמֶּלֶךְ.
י וַיָּסַר הַמֶּלֶךְ אֶת-טַבַּעְתּוֹ, מֵעַל יָדוֹ; וַיִּתְּנָהּ, לְהָמָן בֶּן-הַמְּדָתָא הָאֲגָגִי–צֹרֵר הַיְּהוּדִים.
יא וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ לְהָמָן, הַכֶּסֶף נָתוּן לָךְ; וְהָעָם, לַעֲשׂוֹת בּוֹ כַּטּוֹב בְּעֵינֶיךָ.
יב וַיִּקָּרְאוּ סֹפְרֵי הַמֶּלֶךְ בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן, בִּשְׁלוֹשָׁה עָשָׂר יוֹם בּוֹ, וַיִּכָּתֵב כְּכָל-אֲשֶׁר-צִוָּה הָמָן אֶל
אֲחַשְׁדַּרְפְּנֵי-הַמֶּלֶךְ וְאֶל-הַפַּחוֹת אֲשֶׁר עַל-מְדִינָה וּמְדִינָה וְאֶל-שָׂרֵי עַם וָעָם, מְדִינָה וּמְדִינָה כִּכְתָבָהּ
וְעַם וָעָם כִּלְשׁוֹנוֹ: בְּשֵׁם הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרֹשׁ נִכְתָּב, וְנֶחְתָּם בְּטַבַּעַת הַמֶּלֶךְ.
יג וְנִשְׁלוֹחַ סְפָרִים בְּיַד הָרָצִים, אֶל-כָּל-מְדִינוֹת הַמֶּלֶךְ–לְהַשְׁמִיד לַהֲרֹג וּלְאַבֵּד אֶת-כָּל-הַיְּהוּדִים מִנַּעַר
וְעַד-זָקֵן טַף וְנָשִׁים בְּיוֹם אֶחָד, בִּשְׁלוֹשָׁה עָשָׂר לְחֹדֶשׁ שְׁנֵים-עָשָׂר הוּא-חֹדֶשׁ אֲדָר; וּשְׁלָלָם, לָבוֹז. יד פַּתְשֶׁגֶן הַכְּתָב, לְהִנָּתֵן דָּת בְּכָל-מְדִינָה וּמְדִינָה, גָּלוּי, לְכָל-הָעַמִּים–לִהְיוֹת עֲתִדִים, לַיּוֹם הַזֶּה.
טו הָרָצִים יָצְאוּ דְחוּפִים, בִּדְבַר הַמֶּלֶךְ, וְהַדָּת נִתְּנָה, בְּשׁוּשַׁן הַבִּירָה; וְהַמֶּלֶךְ וְהָמָן יָשְׁבוּ לִשְׁתּוֹת,
וְהָעִיר שׁוּשָׁן נָבוֹכָה. {ס}
1. 'ויאמר המן למלך אחשורוש ישנו עם אחד'
מתי אתה נוטה להיעזר באחרים, ומתי נטייתך לפתור לבד את הדברים?
2. 'ודתיהם שונות מכל עם'
האם אתה מנסה למצוא את המשותף בין דברים / אנשים / דיעות או את המיוחד / שונה
כיצד זה משפיע עליך?
3. 'ולמלך אין שווה להניחם'
איזה מחיר אתה מוכן לשלם עבור מציאת פתרון, מתי אינך מוכן לשלם כל מחיר?
4. בחר לך דבר או שניים ש'מרגיזים אותך מאד'. איזה מחיר אתה מוכן לשלם בשביל שהדברים יסתדרו? מה זה אומר על הדבר המרגיז, על המחיר?
5. 'המן בן המדתא צורר היהודים'
מתי אתה מוסיף תארים לשמו של פלוני, מה זה אומר עליו, עליך?
6. 'הכסף נתון לך'
האם אתה וותרן? מתי? במה? למי?
7. 'אל מדינה ומדינה ככתבה, ואל עם ועם כלשונו'
מתי אתה מתבטא בכתב ומתי בעל פה, היכן אתה מתבטא יותר טוב, מתי אתה מפעיל כל מיומנות זו שלך?
8. 'להיות עתידים ליום הזה' כיצד אתה מתכונן ליום מיוחד, איזה יום הוא מיוחד בעיניך?
9. 'והדת נתנה בשושן הבירה, והמלך והמן ישבו לשתות והעיר שושן נבוכה'
כיצד אתה מגיב ל'הנחתות' / לצו / לפקודות?
מה מביך אותך, מדוע?
פרק ד
א וּמָרְדֳּכַי, יָדַע אֶת-כָּל-אֲשֶׁר נַעֲשָׂה, וַיִּקְרַע מָרְדֳּכַי אֶת-בְּגָדָיו, וַיִּלְבַּשׁ שַׂק וָאֵפֶר; וַיֵּצֵא בְּתוֹךְ הָעִיר,
וַיִּזְעַק זְעָקָה גְדוֹלָה וּמָרָה.
ב וַיָּבוֹא, עַד לִפְנֵי שַׁעַר-הַמֶּלֶךְ: כִּי אֵין לָבוֹא אֶל-שַׁעַר הַמֶּלֶךְ, בִּלְבוּשׁ שָׂק.
ג וּבְכָל-מְדִינָה וּמְדִינָה, מְקוֹם אֲשֶׁר דְּבַר-הַמֶּלֶךְ וְדָתוֹ מַגִּיעַ–אֵבֶל גָּדוֹל לַיְּהוּדִים, וְצוֹם וּבְכִי וּמִסְפֵּד;
שַׂק וָאֵפֶר, יֻצַּע לָרַבִּים.
ד ותבואינה (וַתָּבוֹאנָה) נַעֲרוֹת אֶסְתֵּר וְסָרִיסֶיהָ, וַיַּגִּידוּ לָהּ, וַתִּתְחַלְחַל הַמַּלְכָּה, מְאֹד; וַתִּשְׁלַח בְּגָדִים לְהַלְבִּישׁ אֶת-מָרְדֳּכַי, וּלְהָסִיר שַׂקּוֹ מֵעָלָיו–וְלֹא קִבֵּל.
ה וַתִּקְרָא אֶסְתֵּר לַהֲתָךְ מִסָּרִיסֵי הַמֶּלֶךְ, אֲשֶׁר הֶעֱמִיד לְפָנֶיהָ, וַתְּצַוֵּהוּ, עַל-מָרְדֳּכָי–לָדַעַת מַה-זֶּה,
וְעַל-מַה-זֶּה.
ו וַיֵּצֵא הֲתָךְ, אֶל-מָרְדֳּכָי–אֶל-רְחוֹב הָעִיר, אֲשֶׁר לִפְנֵי שַׁעַר-הַמֶּלֶךְ.
ז וַיַּגֶּד-לוֹ מָרְדֳּכַי, אֵת כָּל-אֲשֶׁר קָרָהוּ; וְאֵת פָּרָשַׁת הַכֶּסֶף, אֲשֶׁר אָמַר הָמָן לִשְׁקוֹל עַל-גִּנְזֵי הַמֶּלֶךְ
ביהודיים (בַּיְּהוּדִים)–לְאַבְּדָם.
ח וְאֶת-פַּתְשֶׁגֶן כְּתָב-הַדָּת אֲשֶׁר-נִתַּן בְּשׁוּשָׁן לְהַשְׁמִידָם, נָתַן לוֹ–לְהַרְאוֹת אֶת-אֶסְתֵּר, וּלְהַגִּיד לָהּ;
וּלְצַוּוֹת עָלֶיהָ, לָבוֹא אֶל-הַמֶּלֶךְ לְהִתְחַנֶּן-לוֹ וּלְבַקֵּשׁ מִלְּפָנָיו–עַל-עַמָּהּ.
ט וַיָּבוֹא, הֲתָךְ; וַיַּגֵּד לְאֶסְתֵּר, אֵת דִּבְרֵי מָרְדֳּכָי.
י וַתֹּאמֶר אֶסְתֵּר לַהֲתָךְ, וַתְּצַוֵּהוּ אֶל-מָרְדֳּכָי.
יא כָּל-עַבְדֵי הַמֶּלֶךְ וְעַם-מְדִינוֹת הַמֶּלֶךְ יֹדְעִים, אֲשֶׁר כָּל-אִישׁ וְאִשָּׁה אֲשֶׁר יָבוֹא-אֶל-הַמֶּלֶךְ אֶל-הֶחָצֵר
הַפְּנִימִית אֲשֶׁר לֹא-יִקָּרֵא אַחַת דָּתוֹ לְהָמִית, לְבַד מֵאֲשֶׁר יוֹשִׁיט-לוֹ הַמֶּלֶךְ אֶת-שַׁרְבִיט הַזָּהָב,
וְחָיָה; וַאֲנִי, לֹא נִקְרֵאתִי לָבוֹא אֶל-הַמֶּלֶךְ–זֶה, שְׁלוֹשִׁים יוֹם.
יב וַיַּגִּידוּ לְמָרְדֳּכָי, אֵת דִּבְרֵי אֶסְתֵּר.
יג וַיֹּאמֶר מָרְדֳּכַי, לְהָשִׁיב אֶל-אֶסְתֵּר: אַל-תְּדַמִּי בְנַפְשֵׁךְ, לְהִמָּלֵט בֵּית-הַמֶּלֶךְ מִכָּל-הַיְּהוּדִים.
יד כִּי אִם-הַחֲרֵשׁ תַּחֲרִישִׁי, בָּעֵת הַזֹּאת–רֶוַח וְהַצָּלָה יַעֲמוֹד לַיְּהוּדִים מִמָּקוֹם אַחֵר, וְאַתְּ וּבֵית-אָבִיךְ
תֹּאבֵדוּ; וּמִי יוֹדֵעַ–אִם-לְעֵת כָּזֹאת, הִגַּעַתְּ לַמַּלְכוּת.
טו וַתֹּאמֶר אֶסְתֵּר, לְהָשִׁיב אֶל-מָרְדֳּכָי.
טז לֵךְ כְּנוֹס אֶת-כָּל-הַיְּהוּדִים הַנִּמְצְאִים בְּשׁוּשָׁן, וְצוּמוּ עָלַי וְאַל-תֹּאכְלוּ וְאַל-תִּשְׁתּוּ שְׁלֹשֶׁת יָמִים
לַיְלָה וָיוֹם–גַּם-אֲנִי וְנַעֲרֹתַי, אָצוּם כֵּן; וּבְכֵן אָבוֹא אֶל-הַמֶּלֶךְ, אֲשֶׁר לֹא-כַדָּת, וְכַאֲשֶׁר אָבַדְתִּי,
אָבָדְתִּי.
יז וַיַּעֲבֹר, מָרְדֳּכָי; וַיַּעַשׂ, כְּכֹל אֲשֶׁר-צִוְּתָה עָלָיו אֶסְתֵּר.
1. 'ויקרע מרדכי את בגדיו, וילבש שק ואפר, ויצא בתוך העיר ויזעק זעקה גדולה ומרה'.
מה גורם לך להזדעזע? לזעוק זעקה גדולה ומרה? לאילו דברים אתה אדיש?
2. 'כי אין לבוא אל שער המלך בלבוש שק'
מדוע אין לבוא אל שער המלך בלבוש שק – למי הפעולה חשובה, על מי היא תשפיע?
לכבוד מה אתה מתלבש יפה, האם זה נובע מרצון שלך או ממוסכמה?
מתי אתה מתלבש יותר בקפידה: בבית ליד קרוביך, או בחוץ ב'אירוע', מדוע?
3. אבל גדול ליהודים וצום ובכי ומספד, שק ואפר יוצע לרבים
מה מתאר הפסוק? אמצעים לעורר את הצער או שהוא מבטא את הצער שהיה?
מה מבטא אצלך את צערך, מה גורם לך לצער, על מה אתה מצטער?
4. ותתתחלחל המלכה מאד, ותשלח בגדים להלביש את מרדכי… מה זה ועל מה זה
מדוע לא שאלה אסתר לסיבת הדבר וישר שלחה בגדים?
מה ביקשה אסתר לברר, מה היה חשוב לה?
מתי אנו מושפעים מאד מ'מה יאמרו' יותר מאשר עצם הדברים?
5. 'ויגד לו מרדכי את כל אשר קרהו ואת פרשת הכסף… ואת פתשגן כתב הדת.. נתן לו…'
כיצד נשמעים ונראים ההסברים והשכנועים שלך: האם הם מפורטים או מצומצמים? מה הם אומרים עליך, על תפיסתך את האחר ואת יכולתו להבינך, את הענין, את עצמך, את יכולת ההסבר שלך?
6. 'ולהגיד לה, ולצוות עליה'
כשאתה מבקש שמישהו יבצע דבר מה– כיצד אתה פונה אליו: בדיבור, בציווי? מה זה אומר עליך, עליו?
7. 'כל עבדי המלך…יודעים אשר כל איש ואשה..אשר לא יקרא – אחת דתו להמית'
מתי אתה נוטה לתירוצים והסברים, מתי אתה אומר את האמת, מתי אתה חושש מפניה?
8. ויאמר מרדכי… אל תדמי בנפשך…
כיצד אתה מגיב לסרוב של האחר: אתה מנסה לשכנע שוב? אתה מוותר? אתה מאיים? האם אתה החלטי ושלם עם עצמך בדרישה? אתה מציע 'סוכריה', מה זה אומר עליך?
9. 'רוח והצלה יעמוד ליהודים ממקום אחר'
האם 'התחכמת' אי פעם ולא עשית את מה שהיה צריך לעשות, והנה 'רוח והצלה' עמדו ממקום אחר?
10. 'ומי יודע אם לעת כזאת הגעת למלכות'
כשאתה מגיע ל'מלכות' – האם אתה שואל את עצמך מדוע הגעת לשם?
11. 'לך כנוס את כל היהודים הנמצאים בשושן וצומו עלי'
האם אתה מפזר סיכונים, האם אתה משתף אחרים או מנסה לפתור הכל לבד?
12. 'וכאשר אבדתי אבדתי'
מתי אתה מוכן לטול סיכון?
13. 'ויעבור מרדכי ויעש ככל אשר צותה עליו אסתר'
כיצד אתה מרגיש כשאתה מבקש מהאחר משהו שעלול לעלות לו בסיכון, בהפסד?
פרק ה'
א וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי, וַתִּלְבַּשׁ אֶסְתֵּר מַלְכוּת, וַתַּעֲמֹד בַּחֲצַר בֵּית-הַמֶּלֶךְ הַפְּנִימִית, נֹכַח בֵּית הַמֶּלֶךְ;
וְהַמֶּלֶךְ יוֹשֵׁב עַל-כִּסֵּא מַלְכוּתוֹ, בְּבֵית הַמַּלְכוּת, נֹכַח, פֶּתַח הַבָּיִת.
ב וַיְהִי כִרְאוֹת הַמֶּלֶךְ אֶת-אֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה, עֹמֶדֶת בֶּחָצֵר–נָשְׂאָה חֵן, בְּעֵינָיו; וַיּוֹשֶׁט הַמֶּלֶךְ לְאֶסְתֵּר,
אֶת-שַׁרְבִיט הַזָּהָב אֲשֶׁר בְּיָדוֹ, וַתִּקְרַב אֶסְתֵּר, וַתִּגַּע בְּרֹאשׁ הַשַּׁרְבִיט.
ג וַיֹּאמֶר לָהּ הַמֶּלֶךְ, מַה-לָּךְ אֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה; וּמַה-בַּקָּשָׁתֵךְ עַד-חֲצִי הַמַּלְכוּת, וְיִנָּתֵן לָךְ.
ד וַתֹּאמֶר אֶסְתֵּר, אִם-עַל-הַמֶּלֶךְ טוֹב–יָבוֹא הַמֶּלֶךְ וְהָמָן הַיּוֹם, אֶל-הַמִּשְׁתֶּה אֲשֶׁר-עָשִׂיתִי לוֹ.
ה וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ–מַהֲרוּ אֶת-הָמָן, לַעֲשׂוֹת אֶת-דְּבַר אֶסְתֵּר; וַיָּבֹא הַמֶּלֶךְ וְהָמָן, אֶל-הַמִּשְׁתֶּה אֲשֶׁר-
עָשְׂתָה אֶסְתֵּר.
ו וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ לְאֶסְתֵּר בְּמִשְׁתֵּה הַיַּיִן, מַה-שְּׁאֵלָתֵךְ וְיִנָּתֵן לָךְ; וּמַה-בַּקָּשָׁתֵךְ עַד-חֲצִי הַמַּלְכוּת, וְתֵעָשׂ. ז וַתַּעַן אֶסְתֵּר, וַתֹּאמַר: שְׁאֵלָתִי, וּבַקָּשָׁתִי.
ח אִם-מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֵי הַמֶּלֶךְ, וְאִם-עַל-הַמֶּלֶךְ טוֹב, לָתֵת אֶת-שְׁאֵלָתִי, וְלַעֲשׂוֹת אֶת-בַּקָּשָׁתִי—יָבוֹא
הַמֶּלֶךְ וְהָמָן, אֶל-הַמִּשְׁתֶּה אֲשֶׁר אֶעֱשֶׂה לָהֶם, וּמָחָר אֶעֱשֶׂה, כִּדְבַר הַמֶּלֶךְ.
ט וַיֵּצֵא הָמָן בַּיּוֹם הַהוּא, שָׂמֵחַ וְטוֹב לֵב; וְכִרְאוֹת הָמָן אֶת-מָרְדֳּכַי בְּשַׁעַר הַמֶּלֶךְ, וְלֹא-קָם וְלֹא-זָע
מִמֶּנּוּ–וַיִּמָּלֵא הָמָן עַל-מָרְדֳּכַי, חֵמָה.
י וַיִּתְאַפַּק הָמָן, וַיָּבוֹא אֶל-בֵּיתוֹ; וַיִּשְׁלַח וַיָּבֵא אֶת-אֹהֲבָיו, וְאֶת-זֶרֶשׁ אִשְׁתּוֹ.
יא וַיְסַפֵּר לָהֶם הָמָן אֶת-כְּבוֹד עָשְׁרוֹ, וְרֹב בָּנָיו; וְאֵת כָּל-אֲשֶׁר גִּדְּלוֹ הַמֶּלֶךְ וְאֵת אֲשֶׁר נִשְּׂאוֹ, עַל-
הַשָּׂרִים וְעַבְדֵי הַמֶּלֶךְ.
יב וַיֹּאמֶר, הָמָן–אַף לֹא-הֵבִיאָה אֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה עִם-הַמֶּלֶךְ אֶל-הַמִּשְׁתֶּה אֲשֶׁר-עָשָׂתָה, כִּי אִם-אוֹתִי;
וְגַם-לְמָחָר אֲנִי קָרוּא-לָהּ, עִם-הַמֶּלֶךְ.
יג וְכָל-זֶה, אֵינֶנּוּ שֹׁוֶה לִי: בְּכָל-עֵת, אֲשֶׁר אֲנִי רֹאֶה אֶת-מָרְדֳּכַי הַיְּהוּדִי–יוֹשֵׁב, בְּשַׁעַר הַמֶּלֶךְ.
יד וַתֹּאמֶר לוֹ זֶרֶשׁ אִשְׁתּוֹ וְכָל-אֹהֲבָיו, יַעֲשׂוּ-עֵץ גָּבֹהַּ חֲמִשִּׁים אַמָּה, וּבַבֹּקֶר אֱמֹר לַמֶּלֶךְ וְיִתְלוּ אֶת-
מָרְדֳּכַי עָלָיו, וּבֹא-עִם-הַמֶּלֶךְ אֶל-הַמִּשְׁתֶּה שָׂמֵחַ; וַיִּיטַב הַדָּבָר לִפְנֵי הָמָן, וַיַּעַשׂ הָעֵץ. {ס}
1. 'ותלבש אסתר מלכות ותעמוד בחצר בית המלך הפנימית'
כשאתה ניצב לפני משפט, או החלטה גורלית בעניינך מה אתה חש, מה אתה חושב, מרגיש, במי אתה שם את יהבך?
2. 'והמלך יושב על כסא מלכותו'
כיצד אתה מרגיש כשמישהו נכנס למשרדך שניה לפני שפתח את פיו, כשמכשיר הטלפון מצלצל, כשמאן דהו דופק על דלת ביתך?
כיצד אתה מרגיש ומה אתה חושב כשזיהית את האדם, עוד בטרם דיבר, מה אתה חושב באותה שעה? האם אתה נוטה להתנהג כמלך? מה המשמעות?
3. 'ותקרב אסתר ותגע בראש השרביט'
מה אתה חש כשאתה ניצב ליד 'מלך'?
4. 'נשאה חן בעיניו… עד חצי המלכות וינתן לך'
אילו דברים (ומתי) נושאים חן בעיניך?
מה אתה מוכן לעשות / לתת מעבר לנדרש / להרגליך בזמנים אלו?
מתי אתה נעתר ומחליט דברים לפי 'נשיאת חן' ולא לפי שיקול עניני, מדוע?
5. 'מהרו את המן'
מה אתה עושה מיד ללא השתהות, מה אתה נוהג לדחות?
6. 'לתת את שאלתי ולעשות את בקשתי'
לו יצויר שניתנת לך האפשרות לקבל מן המלך משאלה, מה היית מבקש?
אסתר דחתה את הבקשה למחר. מה היו שיקוליה, בפני אילו ספקות עמדה באותו רגע? (היא כמובן לא ידעה שמחר שוב יאפשרו לה לבחור משאלה)
מתי עמדת בפני צורך להחליט ברגע החלטה מכריעה, מה הנחה אותך?
7. 'יבוא המלך והמן, אל המשתה אשר אעשה להם, ומחר אעשה כדבר המלך'
האם המלך (והמן) הסתקרנו?
האם אתה סקרן? מתי, מדוע?
8. 'ויצא המן ביום ההוא שמח.. וכראות המן את מרדכי… וימלא… חמה
האם אירוע אחד 'מקלקל לך את מצב הרוח' , מה ניתן לעשות?
9. 'ויתאפק המן'
מתי אתה מתאפק, לכמה זמן זה מחזיק, האם יש לזה מחיר?
10. 'ויספר להם המן את כבוד עשרו ורוב בניו ואת כל אשר גדלו המלך ואת אשר נשאו'
במה אתה משתבח בפני אחרים, מה חשוב לך בתיאור?
אילו תאורים של אחרים ( את עצמם, או את אחרים) 'תופסים אותך', מתי זה מרתק ומתי זה משעמם אותך? מה זה אומר עליך ולך?
11. 'וכל זה איננו שווה לי'
איזה 'מסמר' בחייך מוציא לך את כל האויר מהבלון, מה ניתן לעשות נגד הרגשה זו?
12. 'ותאמר לו זרש אשתו וכל אוהביו יעשו עץ גבוה'
האם אתה איש של עצות ופתרונות או איש שמקשיב?
האם אתה מחכה לעשות ופתרונות או שיקשיבו לך, מה זה אומר לך ועליך?
האם אתה מקיף את עצמך באוהבים שאומרים דברים הערבים לאזנך?
פרק ו
א בַּלַּיְלָה הַהוּא, נָדְדָה שְׁנַת הַמֶּלֶךְ; וַיֹּאמֶר, לְהָבִיא אֶת-סֵפֶר הַזִּכְרֹנוֹת דִּבְרֵי הַיָּמִים, וַיִּהְיוּ
נִקְרָאִים, לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ.
ב וַיִּמָּצֵא כָתוּב, אֲשֶׁר הִגִּיד מָרְדֳּכַי עַל-בִּגְתָנָא וָתֶרֶשׁ שְׁנֵי סָרִיסֵי הַמֶּלֶךְ–מִשֹּׁמְרֵי, הַסַּף: אֲשֶׁר
בִּקְשׁוּ לִשְׁלֹחַ יָד, בַּמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ.
ג וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ–מַה-נַּעֲשָׂה יְקָר וּגְדוּלָּה לְמָרְדֳּכַי, עַל-זֶה; וַיֹּאמְרוּ נַעֲרֵי הַמֶּלֶךְ, מְשָׁרְתָיו, לֹא-
נַעֲשָׂה עִמּוֹ, דָּבָר.
ד וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ, מִי בֶחָצֵר; וְהָמָן בָּא, לַחֲצַר בֵּית-הַמֶּלֶךְ הַחִיצוֹנָה, לֵאמֹר לַמֶּלֶךְ, לִתְלוֹת אֶת-
מָרְדֳּכַי עַל-הָעֵץ אֲשֶׁר-הֵכִין לוֹ.
ה וַיֹּאמְרוּ נַעֲרֵי הַמֶּלֶךְ, אֵלָיו–הִנֵּה הָמָן, עֹמֵד בֶּחָצֵר; וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ, יָבוֹא.
ו וַיָּבוֹא, הָמָן, וַיֹּאמֶר לוֹ הַמֶּלֶךְ, מַה-לַּעֲשׂוֹת בָּאִישׁ אֲשֶׁר הַמֶּלֶךְ חָפֵץ בִּיקָרוֹ; וַיֹּאמֶר הָמָן, בְּלִבּוֹ,
לְמִי יַחְפֹּץ הַמֶּלֶךְ לַעֲשׂוֹת יְקָר, יוֹתֵר מִמֶּנִּי.
ז וַיֹּאמֶר הָמָן, אֶל-הַמֶּלֶךְ: אִישׁ, אֲשֶׁר הַמֶּלֶךְ חָפֵץ בִּיקָרוֹ.
ח יָבִיאוּ לְבוּשׁ מַלְכוּת, אֲשֶׁר לָבַשׁ-בּוֹ הַמֶּלֶךְ; וְסוּס, אֲשֶׁר רָכַב עָלָיו הַמֶּלֶךְ, וַאֲשֶׁר נִתַּן כֶּתֶר
מַלְכוּת, בְּרֹאשׁוֹ.
ט וְנָתוֹן הַלְּבוּשׁ וְהַסּוּס, עַל-יַד-אִישׁ מִשָּׂרֵי הַמֶּלֶךְ הַפַּרְתְּמִים, וְהִלְבִּישׁוּ אֶת-הָאִישׁ, אֲשֶׁר הַמֶּלֶךְ
חָפֵץ בִּיקָרוֹ; וְהִרְכִּיבֻהוּ עַל-הַסּוּס, בִּרְחוֹב הָעִיר, וְקָרְאוּ לְפָנָיו, כָּכָה יֵעָשֶׂה לָאִישׁ אֲשֶׁר הַמֶּלֶךְ
חָפֵץ בִּיקָרוֹ.
י וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ לְהָמָן, מַהֵר קַח אֶת-הַלְּבוּשׁ וְאֶת-הַסּוּס כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ, וַעֲשֵׂה-כֵן לְמָרְדֳּכַי הַיְּהוּדִי,
הַיּוֹשֵׁב בְּשַׁעַר הַמֶּלֶךְ: אַל-תַּפֵּל דָּבָר, מִכֹּל אֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ.
יא וַיִּקַּח הָמָן אֶת-הַלְּבוּשׁ וְאֶת-הַסּוּס, וַיַּלְבֵּשׁ אֶת-מָרְדֳּכָי; וַיַּרְכִּיבֵהוּ, בִּרְחוֹב הָעִיר, וַיִּקְרָא לְפָנָיו,
כָּכָה יֵעָשֶׂה לָאִישׁ אֲשֶׁר הַמֶּלֶךְ חָפֵץ בִּיקָרוֹ.
יב וַיָּשָׁב מָרְדֳּכַי, אֶל-שַׁעַר הַמֶּלֶךְ; וְהָמָן נִדְחַף אֶל-בֵּיתוֹ, אָבֵל וַחֲפוּי רֹאשׁ.
יג וַיְסַפֵּר הָמָן לְזֶרֶשׁ אִשְׁתּוֹ, וּלְכָל-אֹהֲבָיו, אֵת, כָּל-אֲשֶׁר קָרָהוּ; וַיֹּאמְרוּ לוֹ חֲכָמָיו וְזֶרֶשׁ אִשְׁתּוֹ,
אִם מִזֶּרַע הַיְּהוּדִים מָרְדֳּכַי אֲשֶׁר הַחִלּוֹתָ לִנְפֹּל לְפָנָיו לֹא-תוּכַל לוֹ–כִּי-נָפוֹל תִּפּוֹל, לְפָנָיו.
יד עוֹדָם מְדַבְּרִים עִמּוֹ, וְסָרִיסֵי הַמֶּלֶךְ הִגִּיעוּ; וַיַּבְהִלוּ לְהָבִיא אֶת-הָמָן, אֶל-הַמִּשְׁתֶּה אֲשֶׁר-עָשְׂתָה
אֶסְתֵּר.
1. 'נדדה שנת המלך'
מתי אתה מתקשה להירדם, מה מטריד אותך?
2. 'להביא את ספר הזכרונות'
מה כתוב ב'ספר הזכרונות' שלך, אילו סוגי דברים אתה זוכר, מה אתה מנסה לשכוח?
3. 'מה נעשה יקר וגדולה'
כיצד אתה גומל למי שהיטיב עמך, מתי, במה?
4. 'לא נעשה עמו דבר'
פשפש בזכרונך, עם מי לא עשית דבר, מדוע, מדוע באמת (חוץ מזה שלא היה לך זמן)?
5. 'מי בחצר'
צלצול טלפון, דפיקה בדלת, ס.מ.ס: למי אתה מחכה, את מי אתה מקווה לפגוש, מה אתה מצפה לשמוע?
6. 'ויאמר לו המלך, מה לעשות באיש אשר המלך… ויאמר המן בלבו למי יחפוץ המלך..
האם אתה שקוף וכנה לגמרי בשיח שלך עם זולתך?
מתי אתה מוצא עצמך חושב על אינטרסים אישיים כשזולתך מבקש / שואל ממך דבר מה
האם אתה מפנה עצמך להקשיב לגמרי לזולתך?
7. 'למי יחפוץ המלך לעשות יקר יותר ממני'
ממי אתה מצפה ליקר, ממי אתה מצפה ליקר שינתן לך יותר מלאחרים, מדוע זה חשוב לך?
8. 'יביאו לבוש מלכות אשר לבש בו המלך'
כשאתה מדמיין לעצמך יקר – איזה סוג יקר זה? עד כמה הדמיון שלך מרחיק לכת? מדוע?
9. 'וישב מרדכי אל שער המלך, והמן נדחף אל ביתו אבל וחפוי ראש'
מה קורה לך בעת ירידת האדרנלין לאחר אירוע, האם אתה מוצא כח להמשיך, מהיכן?
10. 'ויספר המן לזרש אשת לכל אוהביו את כל אשר קרהו'
האם אתה שומר בבטן דברים קשים ומצערים או משתף אחרים, מה המחיר?
למי אתה מספר, לאילו סוג תגובות אתה מצפה?
11. 'ויאמרו לו חכמיו וזרש אשתו אם מזרע היהודים… נפול תפול לפניו
האם אתה אומר את כל האמת (המרה) לזולת או מסתיר / מעדן?
האם אתה מוכן ורוצה לשמוע מזולתך את כל האמת (המרה), האם סביבתך איננה סוג של 'אומרי הן'?
פרק ז
א וַיָּבֹא הַמֶּלֶךְ וְהָמָן, לִשְׁתּוֹת עִם-אֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה.
ב וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ לְאֶסְתֵּר גַּם בַּיּוֹם הַשֵּׁנִי, בְּמִשְׁתֵּה הַיַּיִן–מַה-שְּׁאֵלָתֵךְ אֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה, וְתִנָּתֵן לָךְ; וּמַה-
בַּקָּשָׁתֵךְ עַד-חֲצִי הַמַּלְכוּת, וְתֵעָשׂ.
ג וַתַּעַן אֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה, וַתֹּאמַר–אִם-מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ הַמֶּלֶךְ, וְאִם-עַל-הַמֶּלֶךְ טוֹב: תִּנָּתֶן-לִי נַפְשִׁי
בִּשְׁאֵלָתִי, וְעַמִּי בְּבַקָּשָׁתִי.
ד כִּי נִמְכַּרְנוּ אֲנִי וְעַמִּי, לְהַשְׁמִיד לַהֲרוֹג וּלְאַבֵּד; וְאִלּוּ לַעֲבָדִים וְלִשְׁפָחוֹת נִמְכַּרְנוּ, הֶחֱרַשְׁתִּי–כִּי אֵין
הַצָּר שֹׁוֶה, בְּנֵזֶק הַמֶּלֶךְ. {ס}
1. 'תנתן לי נפשי בשאלתי ועמי בבקשתי'
עד כמה במשך היום צרות עמך עולות לנגדך, עד כמה אתה עסוק (רק) בפתרון בעיותך הפרטיות?
2. 'ואילו לעבדים ושפחות נמכרתי, החרשתי'
על אילו דברים אתה מוכן להחריש, מדוע, מתי?
ה וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ, וַיֹּאמֶר לְאֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה: מִי הוּא זֶה וְאֵי-זֶה הוּא, אֲשֶׁר-מְלָאוֹ לִבּוֹ
לַעֲשׂוֹת כֵּן.
ו וַתֹּאמֶר אֶסְתֵּר–אִישׁ צַר וְאוֹיֵב, הָמָן הָרָע הַזֶּה; וְהָמָן נִבְעַת, מִלִּפְנֵי הַמֶּלֶךְ וְהַמַּלְכָּה.
ז וְהַמֶּלֶךְ קָם בַּחֲמָתוֹ, מִמִּשְׁתֵּה הַיַּיִן, אֶל-גִּנַּת, הַבִּיתָן; וְהָמָן עָמַד, לְבַקֵּשׁ עַל-נַפְשׁוֹ מֵאֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה–
כִּי רָאָה, כִּי-כָלְתָה אֵלָיו הָרָעָה מֵאֵת הַמֶּלֶךְ.
ח וְהַמֶּלֶךְ שָׁב מִגִּנַּת הַבִּיתָן אֶל-בֵּית מִשְׁתֵּה הַיַּיִן, וְהָמָן נֹפֵל עַל-הַמִּטָּה אֲשֶׁר אֶסְתֵּר עָלֶיהָ, וַיֹּאמֶר
הַמֶּלֶךְ, הֲגַם לִכְבּוֹשׁ אֶת-הַמַּלְכָּה עִמִּי בַּבָּיִת; הַדָּבָר, יָצָא מִפִּי הַמֶּלֶךְ, וּפְנֵי הָמָן, חָפוּ.
ט וַיֹּאמֶר חַרְבוֹנָה אֶחָד מִן-הַסָּרִיסִים לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ, גַּם הִנֵּה-הָעֵץ אֲשֶׁר-עָשָׂה הָמָן לְמָרְדֳּכַי אֲשֶׁר דִּבֶּר-
טוֹב עַל-הַמֶּלֶךְ עֹמֵד בְּבֵית הָמָן–גָּבֹהַּ, חֲמִשִּׁים אַמָּה; וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ, תְּלֻהוּ עָלָיו.
י וַיִּתְלוּ, אֶת-הָמָן, עַל-הָעֵץ, אֲשֶׁר-הֵכִין לְמָרְדֳּכָי; וַחֲמַת הַמֶּלֶךְ, שָׁכָכָה. {ס}
3. 'מי הוא זה ואי זה הוא אשר מלאו לבו לעשות כן'
לכאורה התגובה המתבקשת הייתה – ומה ניתן לעשות כדי למנוע זאת, אך המלך שאל שאלה אחרת, מדוע?
מתי אתה מתעניין 'מי זה' יותר מאשר 'מה לעשות נגד זה', מה זה אומר עליך ומניעיך ?
4. 'והמלך קם בחמתו ממשתה היין אל גנת הבתן'
כיצד אתה נרגע, כמה זמן זה לוקח, מתי זה קורה?
5. 'והמן עמד לבקש על נפשו מאסתר המלכה, כי ראה כי כלתה אליו הרעה מאת המלך'
כאשר אתה חש שכלתה אליך הרעה, ממי תבקש עזרה?
האם תבקש מהקב"ה שהוא הוא לכאורה שהביא עליך את הרעה?
6. 'ויאמר המלך תלוהו עליו'
האם אתה חותך דברים באותו רגע, או 'ישן עליהם לילה' או יותר. מה המחיר לכל שיטה?
7. 'וחמת המלך שככה'
מה מרגיע אותך?
פרק ח'
א בַּיּוֹם הַהוּא, נָתַן הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ לְאֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה, אֶת-בֵּית הָמָן, צֹרֵר היהודיים (הַיְּהוּדִים);
וּמָרְדֳּכַי, בָּא לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ–כִּי-הִגִּידָה אֶסְתֵּר, מַה הוּא-לָהּ.
ב וַיָּסַר הַמֶּלֶךְ אֶת-טַבַּעְתּוֹ, אֲשֶׁר הֶעֱבִיר מֵהָמָן, וַיִּתְּנָהּ, לְמָרְדֳּכָי; וַתָּשֶׂם אֶסְתֵּר אֶת-מָרְדֳּכַי, עַל-בֵּית
הָמָן. {ס}
1. 'ביום ההוא נתן המלך אחשורוש לאסתר המלכה את בית המן'
האם נוח לך ל'הכשיר' דברים או שאתה מעדיף משהו שהוא 'טהור' מלכתחילה?
2. 'ומרדכי בא לפני המלך, כי הגידה אסתר מה הוא לה'
כשאתה מציג אדם (או את עצמך) בפני אחרים – מה תספר עליו, מה תדגיש, מה חשוב בעיניך,
מה זה אומר עליך ?
ג וַתּוֹסֶף אֶסְתֵּר, וַתְּדַבֵּר לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ, וַתִּפֹּל, לִפְנֵי רַגְלָיו; וַתֵּבְךְּ וַתִּתְחַנֶּן-לוֹ, לְהַעֲבִיר אֶת-רָעַת הָמָן
הָאֲגָגִי, וְאֵת מַחֲשַׁבְתּוֹ, אֲשֶׁר חָשַׁב עַל-הַיְּהוּדִים.
ד וַיּוֹשֶׁט הַמֶּלֶךְ לְאֶסְתֵּר, אֵת שַׁרְבִט הַזָּהָב; וַתָּקָם אֶסְתֵּר, וַתַּעֲמֹד לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ.
ה וַתֹּאמֶר אִם-עַל-הַמֶּלֶךְ טוֹב וְאִם-מָצָאתִי חֵן לְפָנָיו, וְכָשֵׁר הַדָּבָר לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ, וְטוֹבָה אֲנִי, בְּעֵינָיו–
יִכָּתֵב לְהָשִׁיב אֶת-הַסְּפָרִים, מַחֲשֶׁבֶת הָמָן בֶּן-הַמְּדָתָא הָאֲגָגִי, אֲשֶׁר כָּתַב לְאַבֵּד אֶת-הַיְּהוּדִים, אֲשֶׁר בְּכָל-מְדִינוֹת הַמֶּלֶךְ.
ו כִּי אֵיכָכָה אוּכַל, וְרָאִיתִי, בָּרָעָה, אֲשֶׁר-יִמְצָא אֶת-עַמִּי; וְאֵיכָכָה אוּכַל וְרָאִיתִי, בְּאָבְדַן מוֹלַדְתִּי.
{ס}
1. 'ותוסף אסתר ותדבר לפני המלך, ותפול לפני רגליו, ותבך ותתחנן לו..'
אילו מחירים אתה מוכן לשלם כדי להשיג את מטרותיך?
2. 'ותאמר, אם על המלך טוב ואם מצאתי חן לפניו, וכשר הדבר לפני המלך, וטובה אני בעיניו
באילו סוגי נימוקים אתה משתמש כשאתה מבקש לשכנע: ענייניים, פוליטיים, מדוע?
3. 'כי איככה אוכל וראיתי ברעה אשר ימצא את עמי, ואיככה אוכל וראיתי באבדן מולדתי'
איזה סוג נימוק מביאה אסתר, מדוע, כיצד הוא אמור להשפיע על אחשורוש?
האם יצא לך להשתמש בסוג נימוק שכזה, מתי?
ז וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרֹשׁ לְאֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה, וּלְמָרְדֳּכַי הַיְּהוּדִי: הִנֵּה בֵית-הָמָן נָתַתִּי לְאֶסְתֵּר, וְאֹתו
ֹ תָּלוּ עַל-הָעֵץ–עַל אֲשֶׁר-שָׁלַח יָדוֹ, ביהודיים (בַּיְּהוּדִים).
ח וְאַתֶּם כִּתְבוּ עַל-הַיְּהוּדִים כַּטּוֹב בְּעֵינֵיכֶם, בְּשֵׁם הַמֶּלֶךְ, וְחִתְמוּ, בְּטַבַּעַת הַמֶּלֶךְ: כִּי-כְתָב אֲשֶׁר-
נִכְתָּב בְּשֵׁם-הַמֶּלֶךְ, וְנַחְתּוֹם בְּטַבַּעַת הַמֶּלֶךְ–אֵין לְהָשִׁיב.
ט וַיִּקָּרְאוּ סֹפְרֵי-הַמֶּלֶךְ בָּעֵת-הַהִיא בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁלִישִׁי הוּא-חֹדֶשׁ סִיוָן, בִּשְׁלוֹשָׁה וְעֶשְׂרִים בּוֹ, וַיִּכָּתֵב
כְּכָל-אֲשֶׁר-צִוָּה מָרְדֳּכַי אֶל-הַיְּהוּדִים וְאֶל הָאֲחַשְׁדַּרְפְּנִים-וְהַפַּחוֹת וְשָׂרֵי הַמְּדִינוֹת אֲשֶׁר מֵהֹדּוּ וְעַד-
כּוּשׁ שֶׁבַע וְעֶשְׂרִים וּמֵאָה מְדִינָה, מְדִינָה וּמְדִינָה כִּכְתָבָהּ וְעַם וָעָם כִּלְשֹׁנוֹ; וְאֶל-הַיְּהוּדִים–כִּכְתָבָם,
וְכִלְשׁוֹנָם.
י וַיִּכְתֹּב, בְּשֵׁם הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרֹשׁ, וַיַּחְתֹּם, בְּטַבַּעַת הַמֶּלֶךְ; וַיִּשְׁלַח סְפָרִים בְּיַד הָרָצִים בַּסּוּסִים רֹכְבֵי
הָרֶכֶשׁ, הָאֲחַשְׁתְּרָנִים–בְּנֵי, הָרַמָּכִים.
יא אֲשֶׁר נָתַן הַמֶּלֶךְ לַיְּהוּדִים אֲשֶׁר בְּכָל-עִיר-וָעִיר, לְהִקָּהֵל וְלַעֲמֹד עַל-נַפְשָׁם–לְהַשְׁמִיד וְלַהֲרֹג וּלְאַבֵּד
אֶת-כָּל-חֵיל עַם וּמְדִינָה הַצָּרִים אֹתָם, טַף וְנָשִׁים; וּשְׁלָלָם, לָבוֹז.
יב בְּיוֹם אֶחָד, בְּכָל-מְדִינוֹת הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ–בִּשְׁלוֹשָׁה עָשָׂר לְחֹדֶשׁ שְׁנֵים-עָשָׂר, הוּא-חֹדֶשׁ אֲדָר.
יג פַּתְשֶׁגֶן הַכְּתָב, לְהִנָּתֵן דָּת בְּכָל-מְדִינָה וּמְדִינָה, גָּלוּי, לְכָל-הָעַמִּים; וְלִהְיוֹת היהודיים (הַיְּהוּדִים)
עתודים (עֲתִידִים) לַיּוֹם הַזֶּה, לְהִנָּקֵם מֵאֹיְבֵיהֶם.
יד הָרָצִים רֹכְבֵי הָרֶכֶשׁ, הָאֲחַשְׁתְּרָנִים, יָצְאוּ מְבֹהָלִים וּדְחוּפִים, בִּדְבַר הַמֶּלֶךְ; וְהַדָּת נִתְּנָה, בְּשׁוּשַׁן
הַבִּירָה. {ס}
טו וּמָרְדֳּכַי יָצָא מִלִּפְנֵי הַמֶּלֶךְ, בִּלְבוּשׁ מַלְכוּת תְּכֵלֶת וָחוּר, וַעֲטֶרֶת זָהָב גְּדוֹלָה, וְתַכְרִיךְ בּוּץ וְאַרְגָּמָן;
וְהָעִיר שׁוּשָׁן, צָהֲלָה וְשָׂמֵחָה.
טז לַיְּהוּדִים, הָיְתָה אוֹרָה וְשִׂמְחָה, וְשָׂשֹׂן, וִיקָר.
יז וּבְכָל-מְדִינָה וּמְדִינָה וּבְכָל-עִיר וָעִיר, מְקוֹם אֲשֶׁר דְּבַר-הַמֶּלֶךְ וְדָתוֹ מַגִּיעַ, שִׂמְחָה וְשָׂשׂוֹן לַיְּהוּדִים,
מִשְׁתֶּה וְיוֹם טוֹב; וְרַבִּים מֵעַמֵּי הָאָרֶץ, מִתְיַהֲדִים–כִּי-נָפַל פַּחַד-הַיְּהוּדִים, עֲלֵיהֶם.
1. 'ויאמר המלך אחשורש לאסתר… הנה בית המן נתתי.. ואותו תלו על העץ…'
כיצד אתה מרגיש כשבן שיחך בכלל לא מבין את הבעיה, את מה שאמרת לו, מה אתה חושב עליו, כיצד אתה מגיב ?
2. 'ואתם כתבו על היהודים כטוב בעיניכם'
כיצד אתה מתנהג כשלבן שיחך לא אכפת בכלל מה תעשה?
3. 'כי כתב אשר נכתב בשם המלך ונחתום בטבעת המלך – אין להשיב'
כיצד אתה מגיב כשאתה מתבשר על משהו שאין לשנותו?
4. 'אשר נתן המלך ליהודים… להקהל ולעמוד על נפשם להשמיד ולהרוג ולאבד..'
אילו רגשות היו ליהודים שנקהלו לעמוד על נפשם… להשמיד ולהרוג..
מתי אתה חש ברגשות מנוגדים?
5. 'ומרדכי יצא מלפני המלך בלבוש מלכות…'
כיצד אתה מ'צפר' את אוהביך? למי חשובה עטרת הזהב לנותן או למקבל?
6. 'ליהודים היתה אורה ושמחה וששון ויקר'
מה מבטאת כל מילה?
התוכל לתאר סוגי שמחה ואושר שונים? מתי אתה חווה כל אחד מהם?
7. 'שמחה וששון ליהודים משתה ויום טוב'
כיצד ניתן לבטא שמחה?
פרק ט
א וּבִשְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ הוּא-חֹדֶשׁ אֲדָר, בִּשְׁלוֹשָׁה עָשָׂר יוֹם בּוֹ, אֲשֶׁר הִגִּיעַ דְּבַר-הַמֶּלֶךְ וְדָתוֹ, לְהֵעָשׂוֹת:
בַּיּוֹם, אֲשֶׁר שִׂבְּרוּ אֹיְבֵי הַיְּהוּדִים לִשְׁלוֹט בָּהֶם, וְנַהֲפוֹךְ הוּא, אֲשֶׁר יִשְׁלְטוּ הַיְּהוּדִים הֵמָּה
בְּשֹׂנְאֵיהֶם.
ב נִקְהֲלוּ הַיְּהוּדִים בְּעָרֵיהֶם, בְּכָל-מְדִינוֹת הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ, לִשְׁלֹחַ יָד, בִּמְבַקְשֵׁי רָעָתָם; וְאִישׁ לֹא-
עָמַד לִפְנֵיהֶם, כִּי-נָפַל פַּחְדָּם עַל-כָּל-הָעַמִּים.
ג וְכָל-שָׂרֵי הַמְּדִינוֹת וְהָאֲחַשְׁדַּרְפְּנִים וְהַפַּחוֹת, וְעֹשֵׂי הַמְּלָאכָה אֲשֶׁר לַמֶּלֶךְ–מְנַשְּׂאִים, אֶת-הַיְּהוּדִים:
כִּי-נָפַל פַּחַד-מָרְדֳּכַי, עֲלֵיהֶם.
ד כִּי-גָדוֹל מָרְדֳּכַי בְּבֵית הַמֶּלֶךְ, וְשָׁמְעוֹ הוֹלֵךְ בְּכָל-הַמְּדִינוֹת: כִּי-הָאִישׁ מָרְדֳּכַי, הוֹלֵךְ וְגָדוֹל.
ה וַיַּכּוּ הַיְּהוּדִים בְּכָל-אֹיְבֵיהֶם, מַכַּת-חֶרֶב וְהֶרֶג וְאַבְדָן; וַיַּעֲשׂוּ בְשֹׂנְאֵיהֶם, כִּרְצוֹנָם.
ו וּבְשׁוּשַׁן הַבִּירָה, הָרְגוּ הַיְּהוּדִים וְאַבֵּד–חֲמֵשׁ מֵאוֹת, {ר}אִישׁ. {ס}
ז וְאֵת {ר}פַּרְשַׁנְדָּתָא {ס} וְאֵת {ר}דַּלְפוֹן, {ס} וְאֵת {ר}אַסְפָּתָא. {ס}
ח וְאֵת {ר}פּוֹרָתָא {ס} וְאֵת {ר}אֲדַלְיָא, {ס} וְאֵת {ר}אֲרִידָתָא. {ס}
ט וְאֵת {ר}פַּרְמַשְׁתָּא {ס} וְאֵת {ר}אֲרִיסַי, {ס} וְאֵת {ר}אֲרִידַי {ס} וְאֵת {ר}וַיְזָתָא. {ס}
י עֲשֶׂרֶת {ר}בְּנֵי הָמָן בֶּן-הַמְּדָתָא, צֹרֵר הַיְּהוּדִים–הָרָגוּ; וּבַבִּזָּה–לֹא שָׁלְחוּ, אֶת-יָדָם.
יא בַּיּוֹם הַהוּא, בָּא מִסְפַּר הַהֲרוּגִים בְּשׁוּשַׁן הַבִּירָה–לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ.
יב וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ לְאֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה, בְּשׁוּשַׁן הַבִּירָה הָרְגוּ הַיְּהוּדִים וְאַבֵּד חֲמֵשׁ מֵאוֹת אִישׁ וְאֵת עֲשֶׂרֶת
בְּנֵי-הָמָן–בִּשְׁאָר מְדִינוֹת הַמֶּלֶךְ, מֶה עָשׂוּ; וּמַה-שְּׁאֵלָתֵךְ וְיִנָּתֵן לָךְ, וּמַה-בַּקָּשָׁתֵךְ עוֹד וְתֵעָשׂ.
יג וַתֹּאמֶר אֶסְתֵּר, אִם-עַל-הַמֶּלֶךְ טוֹב–יִנָּתֵן גַּם-מָחָר לַיְּהוּדִים אֲשֶׁר בְּשׁוּשָׁן, לַעֲשׂוֹת כְּדָת הַיּוֹם; וְאֵת
עֲשֶׂרֶת בְּנֵי-הָמָן, יִתְלוּ עַל-הָעֵץ.
יד וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ לְהֵעָשׂוֹת כֵּן, וַתִּנָּתֵן דָּת בְּשׁוּשָׁן; וְאֵת עֲשֶׂרֶת בְּנֵי-הָמָן, תָּלוּ.
טו וַיִּקָּהֲלוּ היהודיים (הַיְּהוּדִים) אֲשֶׁר-בְּשׁוּשָׁן, גַּם בְּיוֹם אַרְבָּעָה עָשָׂר לְחֹדֶשׁ אֲדָר, וַיַּהַרְגוּ בְשׁוּשָׁן,
שְׁלֹשׁ מֵאוֹת אִישׁ; וּבַבִּזָּה–לֹא שָׁלְחוּ, אֶת-יָדָם.
טז וּשְׁאָר הַיְּהוּדִים אֲשֶׁר בִּמְדִינוֹת הַמֶּלֶךְ נִקְהֲלוּ וְעָמֹד עַל-נַפְשָׁם, וְנוֹחַ מֵאֹיְבֵיהֶם, וְהָרוֹג בְּשֹׂנְאֵיהֶם,
חֲמִשָּׁה וְשִׁבְעִים אָלֶף; וּבַבִּזָּה–לֹא שָׁלְחוּ, אֶת-יָדָם.
יז בְּיוֹם-שְׁלוֹשָׁה עָשָׂר, לְחֹדֶשׁ אֲדָר; וְנוֹחַ, בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר בּוֹ, וְעָשֹׂה אֹתוֹ, יוֹם מִשְׁתֶּה וְשִׂמְחָה.
יח והיהודיים (וְהַיְּהוּדִים) אֲשֶׁר-בְּשׁוּשָׁן, נִקְהֲלוּ בִּשְׁלוֹשָׁה עָשָׂר בּוֹ, וּבְאַרְבָּעָה עָשָׂר, בּוֹ; וְנוֹחַ, בַּחֲמִשָּׁה
עָשָׂר בּוֹ, וְעָשֹׂה אֹתוֹ, יוֹם מִשְׁתֶּה וְשִׂמְחָה.
יט עַל-כֵּן הַיְּהוּדִים הפרוזים (הַפְּרָזִים), הַיֹּשְׁבִים בְּעָרֵי הַפְּרָזוֹת–עֹשִׂים אֵת יוֹם אַרְבָּעָה עָשָׂר לְחֹדֶשׁ
אֲדָר, שִׂמְחָה וּמִשְׁתֶּה וְיוֹם טוֹב; וּמִשְׁלֹחַ מָנוֹת, אִישׁ לְרֵעֵהוּ.
כ וַיִּכְתֹּב מָרְדֳּכַי, אֶת-הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה; וַיִּשְׁלַח סְפָרִים אֶל-כָּל-הַיְּהוּדִים, אֲשֶׁר בְּכָל-מְדִינוֹת הַמֶּלֶךְ
אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ–הַקְּרוֹבִים, וְהָרְחוֹקִים.
כא לְקַיֵּם, עֲלֵיהֶם–לִהְיוֹת עֹשִׂים אֵת יוֹם אַרְבָּעָה עָשָׂר לְחֹדֶשׁ אֲדָר, וְאֵת יוֹם-חֲמִשָּׁה עָשָׂר בּוֹ: בְּכָל-
שָׁנָה, וְשָׁנָה.
כב כַּיָּמִים, אֲשֶׁר-נָחוּ בָהֶם הַיְּהוּדִים מֵאֹיְבֵיהֶם, וְהַחֹדֶשׁ אֲשֶׁר נֶהְפַּךְ לָהֶם מִיָּגוֹן לְשִׂמְחָה, וּמֵאֵבֶל לְיוֹם
טוֹב; לַעֲשׂוֹת אוֹתָם, יְמֵי מִשְׁתֶּה וְשִׂמְחָה, וּמִשְׁלֹחַ מָנוֹת אִישׁ לְרֵעֵהוּ, וּמַתָּנוֹת לָאֶבְיֹנִים.
כג וְקִבֵּל, הַיְּהוּדִים, אֵת אֲשֶׁר-הֵחֵלּוּ, לַעֲשׂוֹת; וְאֵת אֲשֶׁר-כָּתַב מָרְדֳּכַי, אֲלֵיהֶם.
כד כִּי הָמָן בֶּן-הַמְּדָתָא הָאֲגָגִי, צֹרֵר כָּל-הַיְּהוּדִים–חָשַׁב עַל-הַיְּהוּדִים, לְאַבְּדָם; וְהִפִּל פּוּר הוּא
הַגּוֹרָל, לְהֻמָּם וּלְאַבְּדָם.
כה וּבְבֹאָהּ, לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ, אָמַר עִם-הַסֵּפֶר, יָשׁוּב מַחֲשַׁבְתּוֹ הָרָעָה אֲשֶׁר-חָשַׁב עַל-הַיְּהוּדִים עַל-רֹאשׁוֹ;
וְתָלוּ אֹתוֹ וְאֶת-בָּנָיו, עַל-הָעֵץ.
כו עַל-כֵּן קָרְאוּ לַיָּמִים הָאֵלֶּה פוּרִים, עַל-שֵׁם הַפּוּר–עַל-כֵּן, עַל-כָּל-דִּבְרֵי הָאִגֶּרֶת הַזֹּאת; וּמָה-רָאוּ
עַל-כָּכָה, וּמָה הִגִּיעַ אֲלֵיהֶם.
כז קִיְּמוּ וקבל (וְקִבְּלוּ) הַיְּהוּדִים עֲלֵיהֶם וְעַל-זַרְעָם וְעַל כָּל-הַנִּלְוִים עֲלֵיהֶם, וְלֹא יַעֲבוֹר–לִהְיוֹת עֹשִׂים
אֵת שְׁנֵי הַיָּמִים הָאֵלֶּה, כִּכְתָבָם וְכִזְמַנָּם: בְּכָל-שָׁנָה, וְשָׁנָה.
כח וְהַיָּמִים הָאֵלֶּה נִזְכָּרִים וְנַעֲשִׂים בְּכָל-דּוֹר וָדוֹר, מִשְׁפָּחָה וּמִשְׁפָּחָה, מְדִינָה וּמְדִינָה, וְעִיר וָעִיר;
וִימֵי הַפּוּרִים הָאֵלֶּה, לֹא יַעַבְרוּ מִתּוֹךְ הַיְּהוּדִים, וְזִכְרָם, לֹא-יָסוּף מִזַּרְעָם. {ס}
1. 'ונהפוך הוא'
מתי אתה חש יותר בנוח כשמשהו מתהפך או כשהשינוי הדרגתי?
2. 'ואיש לא עמד לפניהם'
האם יש יתרון למצב בו כן עומד מישהו לפניך, מה ניתן ל'הרוויח' כשיש מולך קושי?
3. 'וכל שרי המדינות… מנשאים את היהודים כי נפל פחד מרדכי עליהם'
האם אתה מנשא אחרים כי נפל פחדם עליך, כיצד אתה מרגיש?
כיצד אתה חש כשמישהו מנשא אותך כי נפל פחדך עליו, כיצד הוא מרגיש?
4. 'ושמעו הולך בכל המדינות'
מתי ועל מי אתה מפיץ שמועות טובות, אילו שמועות?
5. 'ואת פרשנדתא'
כשאתה מתאר ארוע, אתה מפרט או מקצר. מה זה אומר על התיאור, עליך?
6. 'ביום ההוא בא מספר ההרוגים לפני המלך'
כיצד אתה מגיב לידיעות על הרוגים בתאונות או מלחמות, האם למספר יש משמעות, מה זה אומר עליך?
7. 'ואת עשרת בני המן יתלו'
עשית ולא פרסמת – לא עשית… מתי אתה פועל לפי כלל זה ומתי אתה מסתפק במעשה?
8. 'ובבזה לא שלחו את ידם'
היכן אתה מצליח 'לא לשלוח את ידך' מה מסייע לך בכך?
9. 'ועשה אותו יום משתה ושמחה'
כיצד אתה עושה יום מסויים – ליום משתה ושמחה?
10. 'על כן היהודים הפרזים'
כיצד אתה חש כשמישהו אחר חוגג ושמח, האם קל לך להשתתף בשמחתו?
11. 'לקים עליהם להיות עושים את יום ארבעה עשר… בכל שנה ושנה'
כיצד גורמים 'להיותם עושים… בכל שנה ושנה' בלי לגרום לשגרה ולזמן לפגום בכך?
12. 'ומשלוח מנות'
כיצד אתה מרגיש כשאתה שולח מנות, כיצד אתה מרגיש כשאתה מקבל. האם זה תלוי בשולח, במקבל, במנה?
13. 'על כן קראו לימים האלה פורים על שם הפור'
נסה לתת שמות אחרים לחג, מדוע בכל אופן ניתן שם זה?
תן שמות לימים שבהם באופן אישי קרה לך 'ונהפוך הוא'.
14. 'והימים האלה נזכרים ונעשים, בכל דור ודור משפחה ומשפחה מדינה ומדינה עיר ועיר'
כיצד אתה חוגג: במסגרת אישית, משפחתית, קהילתית, מדינית, מה המשמעות?
כט וַתִּכְתֹּב אֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה בַת-אֲבִיחַיִל, וּמָרְדֳּכַי הַיְּהוּדִי–אֶת-כָּל-תֹּקֶף: לְקַיֵּם, אֵת אִגֶּרֶת הַפֻּרִים
הַזֹּאת–הַשֵּׁנִית.
ל וַיִּשְׁלַח סְפָרִים אֶל-כָּל-הַיְּהוּדִים, אֶל-שֶׁבַע וְעֶשְׂרִים וּמֵאָה מְדִינָה–מַלְכוּת, מָרְדֳּכַי הַיְּהוּדִי וְאֶסְתֵּר
הַמַּלְכָּה, וְכַאֲשֶׁר קִיְּמוּ עַל-נַפְשָׁם, וְעַל-זַרְעָם: דִּבְרֵי הַצּוֹמוֹת, וְזַעֲקָתָם.
לב וּמַאֲמַר אֶסְתֵּר–קִיַּם, דִּבְרֵי הַפֻּרִים הָאֵלֶּה; וְנִכְתָּב, בַּסֵּפֶר. {ס}
1. כיצד אתה מרגיש יותר טוב כשאתה 'מצווה' או כשאתה עושה דברים של רשות, מרצון?!
2. האם יותר קל לך לקיים משהו כש'כולם' מקיימים אותו?
3. האם כשאתה מקיים מצווה, אתה מרגיש שבאותו זמן עוד אלפים כמוך מקיימים אותה, האם זה משנה לך? האם זה משפיע עליך?
פרק י
א וַיָּשֶׂם הַמֶּלֶךְ אחשרש (אֲחַשְׁוֵרֹשׁ) מַס עַל-הָאָרֶץ, וְאִיֵּי הַיָּם.
ב וְכָל-מַעֲשֵׂה תָקְפּוֹ, וּגְבוּרָתוֹ, וּפָרָשַׁת גְּדֻלַּת מָרְדֳּכַי, אֲשֶׁר גִּדְּלוֹ הַמֶּלֶךְ–הֲלוֹא-הֵם כְּתוּבִים, עַל-סֵפֶר
דִּבְרֵי הַיָּמִים, לְמַלְכֵי, מָדַי וּפָרָס.
ג כִּי מָרְדֳּכַי הַיְּהוּדִי, מִשְׁנֶה לַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ, וְגָדוֹל לַיְּהוּדִים, וְרָצוּי לְרֹב אֶחָיו–דֹּרֵשׁ טוֹב לְעַמּוֹ,
וְדֹבֵר שָׁלוֹם לְכָל-זַרְעוֹ. {ש}
1. 'וישם המלך אחשורוש מס על הארץ'
כיצד אתה מגיב לאחר שארוע גדול לא שינה אצל הציבור התנהגות?
2. 'וכל מעשה תקפו וגבורתו'
כיצד אתה מסכם וכותב ארועים, מתי אתה נוטה לשכתב את ההסטוריה?
3. 'כי מרדכי היהודי… ורצוי לרוב אחיו'
האם ניתן לרצות את הכל? מה מתבקש מכך?
נספח דידקטי למלמד
א. השאלות. כאמור לעיל – השאלות הן הצעות בלבד והעיקר הן השאלות שיתעוררו אצל הלומד בעצמו.
ב. הלומד. הארות למלמד חלות גם על המלמד את עצמו חכמה בינה ודעת
ג. החידוש. כל הצעה חדשה תופיע פעם אחת בלבד, והחכם עיניו בראשו ויוכל להשתמש בהצעה זו בכל מקום אחר במהלך הלימוד
ד. גיוון. לעיתים תבוא הצעה כחדשה כשכל ה'חידוש' מסתכם בגיוון קל שלה: בהגדרת המשימה, בסוג החשיבה או בדרך הלימוד
ה. הדרגתיות. ההצעות באות מן הקל אל הכבד ומהפשוט למורכב ועל כן לדוגמא – לא מומלץ לעסוק באישוש בטרם התנסו בשיקוף.
ו. שימוש חוזר – רצוי לחזור שוב ושוב על סוג מסוים של לימוד כדי להטמיעו.
ז. חוויה. יש מקום נרחב בלימוד קבוצתי לשיתוף בחוויות, בסיפורים, בשאלות קשיים וכדו' הן למספר והן לקהל שומעיו
השיטה
היות שהרעיונות יכולים להיות מיושמים בכל פרק (כמעט) יוצגו להלן הדברים באופן שיטתי כשלכל רעיון יובאו מספר דוגמאות להמחשה, אך כמובן ניתן ליישם זאת בכל פרק.