מחול ומחילה. דף לימוד לטו' באב./ רחלי וינשטוק
"בני יששכר" מאמרי חודש תמוז – אב מאמר ד – בתולה במחול-
"אמרו רז"ל לא היו ימים טובים לישראל כחמשה עשר באב וכיום הכפורים שבהן בנות ישראל יוצאות וכו', טרם בואי לומר מענין ט"ו באב לא אכחיד אמרי קדוש קדוש ישראל אדו"מ הרב הקדוש מו"ה אברהם יהושע העשיל מ"כ במעזיבוז זצוק"ל, אמר ברמז דברי רז"ל הנ"ל לא היו ימים טובים לישראל כט"ו באב, דהנה אמרו רז"ל עתיד הקדוש ברוך הוא לעשות מחול לצדיקים וכו' [תענית לא א], ענין המחול הוא, ההולך במחול הולך סביב סביב בהיקף ואין שם מעלה ומטה ראש וסוף, כן לא יהיה לצדיקים לעתיד קנאה ושנאה לומר זה גבוה למעלה מזה, (וכענין המזלות שכל אחד עולה למעלה דרך אחוריו ופניו נגד אחורי חבירו שלמטה ממנו ונדמה לכל אחד שהוא עולה ראשונה, נ"ל), והוא הוא יום טוב לישראל כשאין ביניהם קנאה ושנאה ותחרות, וזהו הרמז לא היו ימים טובים לישראל כט"ו בא"ב, רמז כי אות הט"ו באל"ף בי"ת הוא אות ס' שהוא עגול סביב ואין בו ראש וסוף, והוא בחינת המחול, והוא היום טוב הגדול לישראל, הנה כך שמעתי סתם ורשמתי למזכרת...
ואומר לך את הנלענ"ד, דהנה בכ"ה באלול התחלת בריאת העולם [ילקו"ש במדבר תשפ"ב], והתחלת בריאת העולם היה בבחינת תואר מלכות בכדי להקרא מלך כי אין מלך בלא עם, והנה מלכות סוף מעשה במחשבה תחלה, וישראל עלו במחשבה תחלה, (בראשית בשביל ישראל שנקראו ראשית [רש"י בראשית א' א'] אשר המה ימליכוהו והמה יתחתנו ויתחברו למלך הכבוד ע"י התורה שנקראת ראשית), והנה אמרו רז"ל ארבעים יום קודם יצירת הוולד מכריזין ברקיע בת פלוני לפלוני [סוטה ב א] וכדוגמא הלזו ארבעים יום קודם כ"ה אלול הוא זמן שלפנינו ט"ו באב ישראל עלו במחשבה להתחתן במלך הכבוד,*) על כן יום שהותרו שבטים להתחתן זה בזה וגם יום שהותר שבט בנימין להתחתן היה דוקא ביום הזה (כי הזמן גורם מבראשית, הבן), וכמו כן תקנו בכל שנה בנות ישראל יוצאות במחול משחקים ומי שאין לו אשה יפנה לשם ונתהווה החיתון לעורר היחוד הקדוש אשר ישראל עלו במחשבה, ועל ידי עליית מחשבתם כביכול נתהווה בריאת עולם, ויהי רצון שלא יאמר פינו דבר שלא כרצונו…
אמרו רז"ל על אותן בנות ישראל שהיו יוצאות לחול בכרמים שהיו יוצאות בכלי לבן שאולין שלא לבייש את מי שאין לו, עיין שם [תענית כו ב], הנה טעמם נכון על מה שיצאו בשאולין דייקא, אבל על מה שיצאו בכלי לבן דייקא אינו בנותן טעם, ובפרט שתכשיטי בגדי אשה היא דוקא בגדי צבעונין [פסחים קט א] וכמו"ש המלבישכם שני עם עדנים [ש"ב א כד], ועוד קשה מהו הצורך להשמיענו במה היו יוצאות למחול…
ומעתה בין תבין את אשר לפניך אם בעל נפש אתה, יום ט"ו באב הוא התחלת הארה מן ימי המשפט אשר הווים בכל שנה בעת בריאת העולם היינו מראש השנה עד יום הכפורים, והנה יום ט"ו באב הוא התחלת המחשבה מן ישראל שעלו במחשבה להתחתן במלך הכבוד, שהוא יום הנועד ארבעים ימים קודם יצירת הוולד כמו"ש לעיל [אות ב'] שמכריזין בת פלוני לפלוני, והנה יום ההוא הוא התחלה אשר הש"י רוצה וחפץ להצדיק עם זו יצרתי לי [ישעיה מג כא], ואפילו אין בידם זכות ח"ו ואי אפשר להיות ויתור כי נקרא מלך המשפט, הנה עשה יעשה המשפט עפ"י התורה יעמוד עמהם לבעל דין, וכביכול יחוייב עפ"י התורה להסיר מהם הלבושי תולעת שני (שהם אדומים נעשו מן העונות) וילביש אותם במלבושים לבנים כביכול כמלבושיו אשר הם כתלג חיור, הנה תיכף בהתחלה ביום זה ט"ו באב בנות ישראל יוצאות למחול (והוא כפשוטו, וג"כ הוא לשון מחילה) בכלי לבן שאולים, והטעם שלא לבייש את מי שאין לו, הנה הטעם הזה הוא על כלי לבן ועל שאולים, להורות על כנסת ישראל בימי המשפט אפילו אין בידיהם זכות ואין להם בגדי לבן הנעשים מהמצות, יוצאים בדימוס בכלי לבן שאולים שהש"י מלבישם בבגדי לבן משלו להלבישם כמותו במשפט הקדוש כדת של תורה…
זהב ברזא דיומא דראש השנה דאיהו יומא דזהב יומא דדינא וכו' (זהב סומקא מדת הדין), וכסף דא יום הכפורים דמתלבנן חוביהון דישראל כתלגא וכו' (כסף לבן כשלג מורה על מדת החסד גוון לובן), ונחשת יומא דקרבנין דחג דאינון רתיכי דעמין ואינון איקרון רזא דהרי נחשת וכו', ותכלת דא פסח שולטנא דרזא דמהימנותא רזא דגוונא תיכלא וכו', וארגמן דא שבועות רזא דארגוונא דתורה שבכתב וכו', ותולעת שני דא איהו ט"ו באב דבנות ישראל הוי נפקו במאני מילת כד"א [איכה ד ה] האמונים עלי תולע עכ"ל, הנה בכולם טעמם מובן בזהר, אבל טעם שנקרא ט"ו באב תולעת שני אינו מובן, ומה שאמרו בזהר משום דבנות ישראל נפקו בכלי מילת, הנה היו יוצאים בכלי לבן כמבואר בגמרא ולמה יקרא להיום ההוא תולעת שני הוא צבע אדום, ולדרכינו הנ"ל יובן הדבר בטוב טעם, יכונה להיום תולעת שני על שם שבנות ישראל יוצאות בכלי לבן, להורות אשר הש"י מתחסד עמנו ביום המשפט אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו ואם יאדימו כתולע כצמר יהיו, והוא הנרצה ביום הזה יוצאין במחול ובוטחין בהש"י אשר יעשה מן תולעת ושני שלג וצמר בגדי לבן לכבוד ולתפארת לכנסת ישראל, על כן נקרא יום זה תולעת שני, ודי בזה הערה למבין דבר מתוך דבר…
והן היום בגלותינו בימי בין המצרים בכה תבכה בלילה ודמעתה על לחיה [איכה א ב], הדמעות הן מן הדינים החזקים למתקם כענין בכיות התינוק להתך הליחות החזקות, ואחר עבור ימי בין המצרים הנה מתעוררים ימי הרצון ומתגלים הי"ג מדות של רחמים (בימי אלול) לרחם עלינו, הנה התעוררות הבכיה בימים ההם היא מהתעוררות הרחמים י"ג מדות, וזהו אז תשמח בתולה במחול בחורים וזקנים יחדיו [ירמיה לא יב], בעת אשר יוצאת הבתולה במחול היינו בט"ו באב אז בחורים וזקנים יחדיו, כי אין הבכיה רק בבחינת ינוקא רק להמתיק הדינים אבל הוא ג"כ להתעוררות הרחמים והרצון, ובפרט בחדש אלול מזלו בתולה אז תשמח בתולה במחול כשימחול השי"ת עונותיהם של ישראל, כתבנו כן בשם אחד קדוש מדבר במאמר אלול"
….
מחול- שיוויון, כולם שווים ואין אחד למעלה מהשני.
וגם מלשון מחילה וסליחה.
סוד האהבה- שוויון והיכולת לסלוח.
יש בטו' באב מעין את הקפיצה אל העתיד לבוא. קפיצה לאחר החורבן לטעום את טעם הגאולה.
עתיד הקב"ה לעשות מחול לצדיקים. להשאיל את המחילה מהעתיד. לחיות את הפוטנציאל הטמון בקשר בינינו לבין אבינו שבשמים. זו הרומנטיקה הפורצת ביום הזה.
המחול- להיכנס לסיבוב ולקפוץ מעל האדמה. בתנועה חיה וזורמת. היכולת לדלג מעל הדברים ולנוע, זוהי גם התנועה של המחילה שמאפשרת את האהבה.
בטו' באב אנחנו טועמים את סוף התהליך, את טעם המחילה והקרבה של יום הכיפורים. מתוך מחול של שמחה בה אנו שווים אחד עם השני ומול אבינו שבשמיים.
אבינו שבשמים מביט אלינו ביום הזה ואומר לנו:
"אשתי אהובתי, בואי ונרקוד!"
.